נעם התחיה

 בס"ד < לשיעור הקודם     לשיעור הבא > להאזנה לשיעור לחצו כאן בשיעור הקודם למדנו שהרמב"ם מדריך אותנו לכוון את כל מעשינו לעבר מטרה אחת. וְכֵן בְּדִבְרֵי הָאָדָם כֻּלָם: אֵין צָרִיךְ שֶׁיְּדַבֵּר בָּהֶם אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיָּבִיא לְנַפְשׁוֹ בּוֹ תּוֹעֶלֶת, אוֹ יַרְחִיק הֶזֵּק מִנַּפְשׁוֹ, אוֹ מִגּוּפוֹ; אוֹ בְחָכְמָה, אוֹ בְמַעֲלָה; בְּשֶׁבַח מָעֲלָה, אוֹ מְעֻלֶּה; אוֹ לְגַנּוֹת גְּנוּת, אוֹ מְגֻנֶּה. כִּי קִלְלַת בַּעֲלֵי הַחֶסְרוֹנוֹת וְזִכְרָם לִגְנוּת - אִם יִהְיֶה הַכַּוָּנָה בּוֹ לְחַסְּרָם אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, עַד שֶׁיִּתְרַחֲקוּ מֵהֶם וְלֹא יַעֲשׂוּ כְמַעֲשֵׂיהֶם - הוּא דָּבַר מְחֻיָּב, וְהִיא מַעֲלָה. הֲלֹא תִרְאֶה אָמְרוֹ יִתְבָּרֵךְ: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ (ויקרא יח ג). וְסִפּוּר הַסְּדוֹמִים וְכָל מַה שֶּׁבָּא בַּמִּקְרָא מִסִּפּוּר גְּנוּת בַּעֲלֵי הַחֶסְרוֹנוֹת וְזִכְרָם לִגְנָאי, וְשֶׁבַח הַטּוֹבִים וְהַגְדָּלָתָם - אֵין הַכַּוָּנָה בוֹ רַק מַה שֶּׁזָּכַרְתִּי לָךְ: עַד שֶׁיִּמָּשְׁכוּ בְּנֵי אָדָם אַחֲרֵי הַדְּרָ...

 בס"ד < לשיעור הקודם       לשיעור הבא > להאזנה לשיעור לחצו כאן פֶּרֶק חֲמִישִׁי  (בְּהִשְׁתַּמֵּשׁ הָאָדָם בְּכֹחוֹת הַנֶּפֶש לְצַד תַּכְלִית אֶחָת)   צָרִיךְ  לָאָדָם שֶׁיְּשַׁעְבֵּד כֹּחוֹת נַפְשׁוֹ כֻּלָּם לְפִי הַדַּעַת, כְּפִי מַה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ בַּפֶּרֶק שֶׁלִּפְנֵי זֶה. וְיָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד תַּכְלִית אַחַת, וְהִיא: הַשָּׂגַת הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, כְּפִי יְכֹלֶת הָאָדָם לָדַעַת אוֹתָהּ. וְיָשִׂים פְּעֻלּוֹתָיו כֻּלָּן: תְּנוּעוֹתָיו וּמְנוּחוֹתָיו וְכָל דְּבָרָיו מְבִיאִים לְזוֹ הַתַּכְלִית, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּפְעֻלּוֹתָיו דָּבָר מִפֹּעַל הַהֶבֶל, רְצוֹנִי לוֹמַר: פֹּעַל שֶׁלֹא יָבִיא אֶל זֹאת הַתַּכְלִית. וְהַמָּשָׁל בּוֹ: שֶׁיָּשִׂים הַכַּוָּנָה בַּאֲכִילָתוֹ וּבִשְׁתִיָתוֹ, וּמִשְׁגָּלוֹ, וּשְׁנָתוֹ וִיקִיצָתוֹ, וּתְנוּעָתוֹ וּמְנוּחָתוֹ - בִּבְרִיאוּת גּוּפוֹ לְבָד. וְהַכַּוָּנָה בִּבְרִיאוּת גּוּפוֹ - שֶׁתִּמְצָא הַנֶּפֶשׁ כֵּלִים בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים לִקְנוֹת הַחָכְמוֹת וּקְנוֹת מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת וּמַעֲלוֹת...

בס"ד < לשיעור הקודם     לשיעור הבא > להאזנה לשיעור לחצו כאן בשיעור הקודם עסקנו בהבדל שבין התפיסה היהודית לבין התפיסה הנוצרית של מטרת הייסורים והסיגופים. העיסוק נעשה על רקע הסברו של הרמב"ם שיש מי שמתנהג בצורה קצת קיצונית, כגון לגור במקומות מבודדים או להתנזר, על מנת לתקן את מידותיו ולהתקדש. כעת נמשיך בדבריו של הרמב"ם.  וְאָשׁוּב אֶל כַּוָּנָתִי. שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֵלּוּ הַמִּתְדַּמִּים בָּאֻמּוֹת מֵאַנְשֵׁי תוֹרָתֵנוּ - שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר אֶלָּא בָהֶם – ( תרגום הרב שילת: ואם יאמרו אלו אשר הדמו לאומות מאנשי תורתנו – הואיל ודברי אינו אלא בה ) שֶׁהֵם אֵינָם עוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹשִׂים אוֹתוֹ: מֵהַטְרִיחוּת גּוּפוֹתָם, וּפִסּוּק הֲנָאוֹתֵיהֶם, אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ הַלִּמּוּד לְכֹחוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹטִים אֶל הַצַּד הָאַחֵר מְעַט, כְּפִי מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בְּזֶה הַפֶּרֶק, שֶׁרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם כֵּן - זוֹהִי טָעוּת מֵהֶם, כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר.   בפיסקא זו הרמב"ם חוזר לנקודה בה עסוק בפרק זה. לפני כמה פסקאות הוא הביא את מעשי החסידים אשר מוסיפים על ע...