נעם התחיה

  כשטייס משנה מתנפל על הקברניט בגרזן באמצע הטיסה, המטוס צולל בחדות 17,000 רגל בפחות מדקה, ורק בזכות תושייה יוצאת דופן של הנוסעים והצוות המטוס מצליח לנחות בשלום בסעודיה - הלב של כולנו מחסיר פעימה. כששומעים על ההצלה המופלאה בטיסת 1073 של פליי דובאי, המחשבה הראשונה שנזרקת לחלל האוויר היא: "איזה נס!". אבל כשצוללים לעומק, עולה השאלה: מהו בעצם נס, ולמה הוא נחוץ? אם הקב"ה צפה מראש את כל מה שהיה, הווה ויהיה - מדוע נדרשת התערבות ש"עוקפת" את חוקי הפיזיקה והטבע? האם הנס הוא הוכחה לכוחו של ה', או דווקא הצצה לסוד עמוק יותר על מהות הטבע עצמו? ראשית עלינו להגדיר מהו נס. לכאורה התשובה לשאלה זו פשוטה: נס הוא דבר החורג מגדר הטבע. אבל אם כך אנו מבינים את המושג נס, אנחנו צריכים לשאול: אם כך, מהו טבע? אם לא נבין מהו טבע, לא נדע להבין מהו נס. לפני שננסה להגדיר או להבין מהו טבע נעיר שבשלב זה אנחנו מניחים שהנס והטבע הן שתי "ישויות" שונות הסותרות אחת את השניה, שהרי הגדרנו שנס הוא דבר שחורג מגדר הטבע. אם כך, מהו טבע? - בפשטות, הטבע הוא מערכת החוקים הפיסיים לפיהם ...

  בס"ד בכל מערכת בחירות אנחנו דורשים מהמנהיגים שלנו לקחת אחריות. אנחנו באים אליהם בטענות, מבקרים את החלטותיהם ומצפים מהם לבחור נכון. אבל כאן מסתתר פרדוקס, בספר משלי ישנו הפסוק הבא [1] : " פלגי מים, לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפץ יטנו " - לב המלך הוא כמו נחל, כשם שהאדם יכול לחפור את ערוץ הנחל ולהטות אותו להיכן שירצה, כך הקב"ה מטה את לב המלך לכל מקום שירצה.   לפי זה, האם יש בכלל טעם לבוא אל ראשי הממשלה בטענות? אם הקב"ה הוא המנווט, האם המלך הוא לא רק רובוט בתחפושת של מנהיג? יש לו בחירה חופשית בכלל? על פניו, מפסוק זה אנו למדים שאין למלך בחירה חופשית. הסיבה לכך היא שאף על פי שלאדם הבודד יש בחירה, לאומה אין בחירה אלא הקב"ה מנווט אותה, ומכיוון שהמלך הוא נציג העם, אין לו בחירה חופשית אמיתית. וכך, באמת, אנו מוצאים במפרשים נוספים על פסוק זה [2] . הרלב"ג [3] מביא הסבר נוסף מדוע אין למלך בחירה חופשית: " והנה העיר בזה , כי פעולות המלך ומחשבותיו הם מוגבלות מהשם יתברך , והוא כמו שליח השם יתברך במה שיעשהו מדבר המלכות, וזה כלו הוא מיושר החכמה האלהית. כי...

  בס"ד " מול הטפשות אנו חסרי אונים. לא מחאה ולא שימוש בכוח מועילים כאן. ההגיון נופל על אוזניים ערלות" – כך כתב הכומר הלותרני הגרמני דיטריך בונהופר שפעל נגד הנאצים והוצא להורג בסוף מלחמת העולם השנייה. בתקופת עלייתו של הנאציזם הוא ראה לנגד עיניו כיצד אנשים משכילים ומתורבתים מתחילים לתמוך במדיניות שסתרה כל מה שהאמינו בו, חכמתם לא עמדה להם למגן בפני הסחף הנאצי. יומיים לאחר שעלה היטלר לשלטון נשא בונהופר דרשה ברדיו ובה טען בגלוי שעם התומך בהיטלר הוא עם של עובדי אלילים. הדרשה עצמה נקטעה בהוראה מגבוה כך שהמאזינים לא היו יכולים לשמוע את סופה [1] . לדבריו, הטיפשות גרועה יותר מהרשע וזאת משום שאת הרשע אנו יכולים לזהות מיד ולהלחם בו, אך הטיפשות מסוכנת פי כמה, משום שלא ניתן לשכנע אנשים טיפשים באמצעות עובדות או טיעונים הגיוניים. הם משוכנעים בצדקתם לא מתוך חשיבה עצמאית, אלא משום שהם נסחפים אחרי דעות מקובלות או מניפולציות . כלומר, הטיפשות אינה נובעת מאינטליגנציה נמוכה אלא נוצרת בעקבות סיטואציה חברתית. היא אינה בעיה פסיכולוגית אלא סוציולוגית. כיצד נוצרת הטיפשות? אנו, בני האדם הש...

  בס"ד בסוף שנת 1957 ביוזמתו של איש העסקים חיים שיף ואחרים החלו בבניית הבריכה בירושלים שהיתה עתידה לשמש את תושבי העיר. אלא שהיה מדובר בבריכה מעורבת וב-21 לינואר 1958 בעת הנחת אבן הפינה לבריכה התקיימה הפגנה של אנשי נטורי קרתא נגדה. אך הם לא הסתפקו בהפגנה, בראיון שעשה ק. שבתאי עם אנשי נטורי קרתא [1] הם תיארו שלושה דברים שיבצעו: " א) יוכרז מרי כללי כנגד עיריה ציונית זו ב) יחרימו את מלון הנשיא, אשר בעל מלון זה הוא השותף היסודי לסחר זימה ותועבה ג) פולסא דנורא יופק נגד כל מי שיישאר שותף בעסק בריכת-שחיה זו ", ואכן בסופו של דבר רבני העדה החרדית הטילו את הפולסא דנורא. וכך מתאר זאת הרב מנחם מנדל גרליץ (שהיה סופר חרדי): [2] " קהל רב הגיע, על פי הזמנה מראש לרחבת בית הכנסת שבבתי ורשא. איש לא הורשה להכנס פנימה, רק העשרה ההכרחיים. נרות שחורים משעווה לא מזוקקת דלקו ושיוו למקום אוירה קודרת ספונת רצינות ופחד. הרבנים היו שרויים בתענית. חלוצי נעליים עמדו מול ספר התורה הפתוח ועסקו בכוונת השמות הקדושים . קהל האלפים שהמתין בחוץ, עמד בסדר מופתי. המתח ניכר על פני ההמון. הכל המתינו ליצי...