נעם התחיה

בס"ד < לשיעור הקודם       לשיעור הבא > להאזנה לשיעור לחץ כאן אנו ממשיכים בסדרת השיעורים לעילוי נשמת סבי, שלמה בן זיסו. כעת מביא המהר"ל מדרש שמדגיש את צד ההעדר שבמלכות הרביעית על פני שאר המלכויות. כל המלכויות משבחות ומקלסות את הקב"ה חוץ מהמלכות הרביעית. וזה שאמר במדרש (ויקרא רבה יג, ה) : דבר אחר, את הגמל, זו בבל, כי מעלה גרה הוא, שמקלסת להקב"ה (= משחק מילים של מעלה את גרונו) . ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' ישמעאל בר נחמן, כל מה שפרט דוד כלל אותו רשע בפסוק אחד, שנאמר (דניאל ד') כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא, משבח, (תהלים קמז) שבחי ירושלים את ה', ומרומם (שם ל) ארוממך ה', ומהדר (שם קד) ה' אלוקי גדלת מאוד הוד והדר לבשת, די כל מעבדוהי קשוט (=שכל פעולותיו אמת) , (שם קלח) על חסדך ועל אמתך, די כל ארחתיה דין (שם צו) (=שכל אורחותיו דינים) ידין עמים במישרים, ודי מלכין בגוה (שם צג) (=ושהמלכות אצלו) ה' מלך גאות לבש, יכל להשפלה (שם עה) (=יכול להשפיל) וכל קרני רשעים אגדע. ואת השפן, זו מדי, כי מעלה גרה הוא,...

בס"ד < לשיעור הקודם     לשיעור הבא > לשמיעת השיעור לחץ כאן אנו ממשיכים בסדרת השיעורים לעילוי נשמת סבי, שלמה בן זיסו. המהר"ל מביא כעת מדרש שעוסק במלכות אדום. המדרש מבוסס על פסוק מספר ירמיה שמספר על הפורענות והסיבה לפורענות שהביא הקב"ה על ירושלים. הוא שואל:   הסתובבו ברחובות ירושלים, האם יש מישהו שעושה משפט צדק שבזכותו אוכל להצילם? – הם נשבעים לשקר, ממאנים לקחת מוסר. גם הגדולים "יחדו שברו עול, ניתקו מוסרות", לכן: " עַל-כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם--נָמֵר שֹׁקֵד עַל-עָרֵיהֶם, כָּל-הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף:  כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם, עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. " המדרש דורש את הפסוק הזה. " ובמדרש (ויקרא רבה יג, ה) : הוא דעתיה דר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן (ירמיה ה, ו) על כן הכם אריה מעיר זו בבל, זאב ערבות ישדדם זו מדי, נמר שוקד על עריהם זו יון, כל היוצא ממנה יטרף זו אדום (שימו לב שאדום אינה מתאפיינת בחיה מסויימת) , למה, כי רבו פשעיהם עצמו משובותיהם. חזה הוית (=הייתי רואה) וארו אחרי (=והגיע...

בס"ד < לשיעור הקודם       לשיעור הבא > להאזנה לשיעור לחץ כאן אנו ממשיכים בסדרת השיעורים לע"נ סבי, שלמה בן זיסו. בפעם הקודמת דיברנו על כך שלא יתכן שהקב"ה ישכח את עם ישראל, כלומר יסלק אותו מעל פניו. דיברנו על שתי בחינות של חיבור אל הקב"ה: כבן אל אימו – שאין לו שום הפרדה ממנה, וכבן אל אביו – שיש צד של פירוד ביניהם. הסברנו כיצד שתי הבחינות הללו באות לידי ביטוי בקשר שבין הקב"ה לעמ"י. " ואם כן אי אפשר שיהיה סילוק לזה, דבר שהוא מצד העילה, כי הוא יתברך עילה מחויבת לישראל, ודבר שהוא מצד העילה אין סילוק לזה כלל. ולכך אמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד, ז). ואלו אמרו נשמע ונעשה היה להם דעת עצמם כמו כל בריה שיש לו דעת עצמו, ולא היה להם דבר זה. רק כי הם היו נמשכים אחר השם יתברך, הוא העילה, והכל הוא מצד העילה ולא מצד עצמם, וכאילו אינם דבר בעצמם. ולפיכך הקדימו נעשה לנשמע, ולא היו תולים בדעת עצמם, רק כל אשר יגזור עליהם השם יתברך יעשו מבלי שיבחנו הדבר בדעתם. אם כן אין להם דעת עצמם, ודבר שאינו מציאות לעצמו רק הוא תולה בו יתברך, לא שייך סילוק ...

בס"ד < לשיעור הקודם       לשיעור הבא > להאזנה לשיעור לחץ כאן אנו ממשיכים בסדרת השיעורים על ספר נר מצווה לעילוי נשמת סבי, שלמה בן זיסו. בפעם הקודמת למדנו את המדרש בו עם ישראל פונה להקב"ה ואומר לו שעזב אותו ושכח אותו. הקב"ה עונה לו שלא עזב אותו ולא שכח אותו. עם ישראל חושש שיזכור לו את מעשה העגל וכשהקב"ה אומר שאת זה ישכח, חושש עם ישראל שישכח את קבלת התורה בסיני. הקב"ה מבטיח לו שאת קבלת התורה לא ישכח. אנו נמצאים במהלך הסבר מדרש זה . " והשכחה שנאמר כאן, אין הפירוש כמו השכחה שהוא אל האדם, כי ח"ו שיהיה נאמר שכחה בו יתברך (המהר"ל מזכיר לנו שלא ניתן לייחס חסרון להקב"ה ולכן אין להבין את המילה שכחה כפשוטה) . אבל השכחה הנאמרת כאן ר"ל הסרה וסילוק מאתו, כמו שאמר (ישעיה מט, יד) ותאמר ציון עזבני ה', היינו הסילוק וההסרה מן השם יתברך . ואמר (שם, טו) (הקב"ה לישראל) התשכח אשה עולה, כמו שאין סילוק לפרי בטן של אם מן האם לרוב הצירוף והחבור שיש לאם אל בנה (כמו שהאם אינה שוכחת את בנה כיוון שיש ביניהם קשר חזק מאוד) , כך...