נעם התחיה

  בס"ד אומרת הגמרא במסכת שבועות [1] : " רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לאו אין יום הכפורים מכפר... ". לפי רבי יום הכיפורים מכפר גם למי ששב בתשובה וגם למי שלא, אבל חכמים חולקים ואומרים שיום הכיפורים מכפר רק על מי ששב בתשובה. ופוסק הרמב"ם [2] כחכמים: " התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: 'ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו' ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר: 'כי ביום הזה יכפר עליכם' " – כלומר שיום הכיפורים מכפר רק על מי ששב בתשובה. ונשאלת השאלה, מה מיוחד ביום הכיפורים כיום, כיחידת זמן, שדווקא הוא מסוגל לכפר על החטאים? בנוסף, איך יום הכיפורים מכפר על החטאים שלנו – איך עובד הקסם הזה? בעבר הזכרנו בשם הרב שרקי את ההבדל שבין סליחה לכפרה. כאשר אני מבקש סליחה ממישהו אני מבקש שיקבל אותי בחזרה (שאהיה מקובל בפניו), כאשר אני עומד ומבקש סליחה מא

  בס"ד דמיינו תחנת רכבת גדולה ושוקקת, אך בשעות הלילה המאוחרות. הרציפים ריקים , האורות עמומים, והשקט חובק את המקום. אין עוד את ההמולה הרגילה , את הקולות , את הריחות. דמיינו שאתם נמצאים כעת בשעות הקטנות של הלילה, בנמל, כאשר האורות מתחילים לדעוך. המזח המתפתל נראה אינסופי בחשכה , מואר רק באורות חלשים של מכולות ענקיות. הרוח נושבת קרה ומלוחה , נושאת איתה את רחשי הגלים המתנפצים על הסלעים. המכולות הצבעוניות ניצבות זו לצד זו , כמו קוביות לגו ענקיות. הן נראות זרות ומנותקות , כמו יצורים משונים בנוף השומם של הנמל. המנופים נישאים לגובה רב, זרועותיהם מכוונות לשמיים. הם נראים כמו יצורים מכניים עתיקים השומרים על הנמל בשקט. מה התחושות שעולות בכם למשמע התיאורים הללו? אולי תחושת בדידות - למרות ההמולה של היום, הלילה הופך את הנמל או את תחנת הרכבת למקום בודד. אתם מרגישים קטנים וחסרי חשיבות מול גודלם של המבנים והכלים. אולי פליאה - הנוף המיוחד והאווירה המסתורית מעוררים תחושת פליאה והתפעלות. אתם מרגישים חלק מעולם אחר, עולם מסתורי שאינו קיים בשעות היום כשהמקומות עמוסים. אולי חשש – החשיכה, וכל

בס"ד אחת הסוגיות הבוערות בימינו ובמיוחד לאור המלחמה הנוכחית היא שאלת גיוס בחורי ישיבות. שאלה זו של האם ניתן לגייס בחורי ישיבות או עדיף שילמדו תורה וישמרו על עם ישראל? המתנגדים לגיוס בחורי הישיבות מביאים מספר טענות. טענות אלו מתחלקות לטענות מן ההגיון, למשל: הצבא לא צריך את בחורי הישיבות – ישנה אבטלה סמויה בצבא. או טענה נוספת: הציבור החרדי תורם בדרכים אחרות למדינה, דרך ארגוני חסד וכד'. וישנן טענות מן המקורות כפי שנפרט. מטרת השיעור אינה להתמודד עם הטענות מן ההגיון ומה יש לענות עליהן אלא להתמודד עם הטענות ההלכתיות ולברר איזו נטעה ניתן לקבל ואיזו לא. הטענות ההלכתיות באות לידי ביטוי בדרך כלל באופנים הבאים: 1) תלמידי חכמים הם כמו שבט לוי ושבט לוי לא נלחם. 2) אין לעשות אנגריא (שימוש) בתלמידי חכמים. 3) התורה מגינה על החיילים ועוזרת להם להצליח בלחימה. 4) חכמים לא צריכים שמירה כיוון שהתורה שומרת עליהם. ועוד טענות נוספות שעוד נזכיר בהמשך. כעת נעבור לבחון טענות אלו.   תלמידי חכמים כשבט לוי כותב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל [1] כותב: " ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ י