שני שבילים לתשובה, בין סורא לפומבדיתא
בס"ד הגמרא במסכת חולין [1] מספרת לנו על אדם בשם רמי בר תמרי [2] : "בסורא לא אכלי כחלי (עטיני הבהמה, כיוון שמעורב בהן חלב חששו מערבוב של בשר וחלב), בפומבדיתא אכלי כחלי. רמי בר תמרי, שהוא רמי בר דיקולי מפומבדיתא, הזדמן לסורא בערב יום כיפור . הוציאו הכל את כחלי בהמותיהם וזרקו אותם, (שפסקו הלכה כרב שאוסר לאכול את הכחל) . הלך הוא, שפסק הלכה כרב יהודה שהיה מורה ההלכה בפומבדיתא, ליקט אותם ואכלם . הביאוהו לפני רב חסדא , אמר לו: למה עשית זאת ? אמר לו: ממקומו של רב יהודה אני, שאוכל כחל . אמר לו: ואינך סובר שמי שיוצא ממקום למקום נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם "? אמר לו: חוץ לתחום אכלתי אותם . ובמה צלית אותו? אמר לו: בחרצנים . ושמא מיין נסך היו? אמר לו: לאחר שנים עשר חדש היו (ואין להם כבר לחלוחית יין שיכולה להיות יין נסך) . ושמא של גזל היו? אמר לו: ייאוש בעלים היה, שצמחו עליהם עשבים . ראהו שלא היה מניח תפילין, אמר לו: מה טעם אינך מניח תפילין ? אמר לו: חולה מעיים אני, ואמר רב יהודה: חולה מעיים - פטור מן התפילין . ראהו שלא הטיל חוטי ציצית, ...