הנר שבערפל
בס"ד הגמרא במסכת שבת [1] עוסקת בשאלה מהו הזמן של בין השמשות, אותה נקודה שהערב מגיע ואין זה יום, אך גם זה אינו לילה. תוך כדי הדיון היא מספרת על דו שיח בין רבא לשמש שלו: " אמר ליה רבא לשמעיה (לשמש שלו) אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא ביום המעונן מאי במתא חזי תרנגולא בדברא עורבי אי נמי אדאני " - אתם, אומר רבא, שלא יודעים לחשב את הזמן המדוייק של בין השמשות, תשתמשו בסימן הבא: כאשר את החמה נמצאת בראשי הדקלים הדליקו את נרות השבת (מזכיר את זמן תפילה נעילה). אבל מה עושים ביום מעונן, כשהשמש אינה נראית? אם אתם בעיר, הביטו בתרנגול; ואם אתם בשדה, הביטו בעורב. כאשר התרנגול או העורב עומדים על הקרקע, זהו סימן שהגיע הזמן להדליק את נרות השבת. אפשרות נוספת למקרה שאתם בשדה: חפשו עשב שנקרא אדאני. מה שמיוחד בעשב הזה הוא שבמהלך היום הוא פונה בתנועה סיבובית כלפי החמה ובערב הוא מתכופף כלפי מערב. אם אתם רואים אותו מתכופף כך, סימן שהגיע הזמן להדליק נרות שבת. רש"י מציין שמדובר על צמח שנקרא מלוו"א - כלומר חלמית או בשמו המוכר יותר "חוביזה". ד...