נעם התחיה

 בס"ד במהלך החתונה ובשבעת הימים הבאים אחריה אנו מברכים שבע ברכות מיוחדות. אחת מהברכות הללו היא ברכת "שהכל ברא לכבודו". באופן פשוט פירוש הברכה היא שהקב"ה ברא את כל היקום ומה שמעבר לו על מנת שכבודו יתגלה. ונשאלת השאלה, מדוע הקב"ה צריך את זה בכלל? למה הקב"ה רוצה שיכבדו אותו? וכי הקב"ה רודף כבוד ח"ו? זה לא הגיוני! פירוש מושג הכבוד ביחס להקב"ה אלא יש לנו להבין מה הכוונה כאשר אנו משתמשים במילה כבוד ביחס להקב"ה. ואכן, ביחס למושג "כבוד ה'" ישנן כמה דעות: הרמב"ם במורה נבוכים [1] מסביר שמושג זה יכול להתפרש לשני כיוונים: א) מה זה כבוד? – כבוד הוא " האור הנברא (שפע אלוקי) אשר ישכינהו השם במקום [מסויים, כמו הר סיני או משכן בכדי] להגדלה (להגדיל ולרומם את המעמד או המקום בעיני בני האדם) על דרך המופת (כחלק מנס) , (כמו שכתוב:) 'וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו וגו'' 'וכבוד ה' מלא את המשכן '" – כלומר כבוד הוא גילוי א-לוקי מתוך העולם: כמו מעמד הר סיני או השראת השכינה בבית המקדש. ב) " ופע...

 בס"ד מדי יום, כשאנו עומדים בתפילת עמידה ומגיעים לברכת "השיבנו", פינו מפיק את המילים המוכרות: "השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך" . על פניו, מדובר בבקשה טבעית ואלמנטרית עבור כל אדם המבקש להתקרב לבוראו. אולם, למתבונן המעמיק, תפילה זו מעוררת תמיהה יסודית ואף פרדוקסלית: כיצד אנו יכולים לבקש מהקדוש ברוך הוא שיחזיר אותנו בתשובה? הרי אחד מיסודות האמונה והיהדות הוא הכלל הברור שניסח רבי חנינא במסכת ברכות: "הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים" . אם הבחירה החופשית מסורה כולה בידיו של האדם, והיא האזור היחיד ביקום שבו הקדוש ברוך הוא אינו מתערב כדי לאפשר מנגנון של שכר ועונש - איזה מובן יש לתפילה שבה אנו מבקשים מצידו של האלוהים שישנה את רצוננו, יקרב אותנו לעבודתו ויחזיר אותנו בתשובה? האם איננו מבקשים כאן, למעשה, הפקעה של הבחירה החופשית שלנו עצמנו? הסיפור של רבי מאיר וברוריה: כשמתפללים על אחרים אם השאלה לגבי תפילת האדם על עצמו עודנה מורכבת, הרי שהיא הופכת לקשה ומתמיהה פי כמה וכמה כאשר מדובר בתפילה של אדם על חברו או על רשעים אחרים שיחזר...

בס"ד [1] בעידן שבו גבולות הבושה הולכים ומיטשטשים, ואנשים רבים מוכנים למחול על כבודם ואף לבזות את עצמם בעבור פרסום, ממון או תשומת לב - עולה שאלה מוסרית והלכתית עמוקה: האם כבודו של האדם שייך לו? האם מותר לאדם לפגוע בכבוד עצמו, או שמא הכבוד אינו נכס פרטי שניתן למחילה, אלא ביטוי לצלם אלוהים שבאדם? כדי להבין את יסוד האיסור לבזות אדם, עלינו לצלול אל סוגיית הגמרא במסכת בבא קמא (פ"ו ע"ב). הגמרא מציגה מקרה גבולי ומעורר מחשבה: " בעי ר' אבא בר ממל: ביישו ישן ומת, מהו? " רבי אבא בר ממל מסתפק בדינו של מי שביזה אדם בזמן שאיש לא ראה, כשאדם זה היה ישן, והלה נפטר מבלי שהתעורר ומבלי שנודע לו על הביזוי. האם פטור המבייש מתשלומי בושת, או שמא חייב לשלם ליורשיו? הגמרא מביאה שני הסברים שונים להבנת השאלה: רב זביד מסביר: חקירת הגמרא נוגעת לעצם שורש הבושה. האם חובת התשלום נובעת מ"כיסופא" - כלומר, הפגיעה ברגשותיו של האדם והבושה הפסיכולוגית שחווה (ומכיוון שמת ולא הרגיש – נפטור)? או שמא מ"זילותא" - פגיעה בעצם מעמדו וכבודו של האדם, בצלם האלוהים שבו, ולפיכך עצם מעשה...