רשומות

"בנפול אויביך אל תשמח" או "באבוד רשעים רינה"?

בספר משלי [1] נאמר: "ב ִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ. פֶּן-יִרְאֶה יְהוָה, וְרַע בְּעֵינָיו;    וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ. " – בפשטות, שלמה המלך מלמד אותנו שאין לנו לשמוח בנפילתו או בכשלונו של האויב מחשש שהקב"ה יראה את השמחה שלנו וישיב מעליו את כעסו. אבל מדוע שהקב"ה יפסיק את כעסו על האויב בגלל השמחה שלנו? מסביר המלבי"ם: " שע"י שיראה אכזריותך ומדת הנקמה שבך, ידמה מעשהו מול מעשיך, ומעשיך ירע בעיניו, עד שיהיה צדיק נגדך, וישוב אפו מעליו, עליך " – כלומר השמחה בנפילת הרשע מעידה על תכונה רעה של אכזריות ונקמה שיש בך ולכן יש חשש שהקב"ה ישיב מעליו את כעסו ויעביר את הכעס עליך. מצד שני, במקום אחר במשלי [2] נאמר: " בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. " – כאשר טוב לצדיקים יש שמחה וכאשר הרשעים אובדים יש רינה. ועל כך כותב המלבי"ם: " ...והצדיקים הם המאצילים מטובם הגשמי על ידי מעשה צדקתם ובטובם תעלוץ קריה כי יקבלו מהם טוב, וברשעים יהיה בשניהם להיפך, אם לשמחת העיר

האם מותר היה לקחת את תוכנן של המכולות שנסחפו לחוף?

תמונה
  בס"ד טבת התשפ"ג בזמן הסערה שהיתה השבוע, שלוש מכולות התנתקו מאוניה שניסתה להיכנס לנמל אשדוד והציוד הרב שאופסן בהן הגיע אל החוף בעיר הסמוכה. תושבים רבים הגיעו למקום והחלו לבזוז את הציוד בטרם הגיעו לשם כוחות משטרה. ונשאלת השאלה, האם מבחינה הלכתית מותר לתושבים לקחת את תוכנן של המכולות הללו או לא? – סוגיה זו נקראת בגמרא בשם "זוטו של ים". את פירוש המילים זוטו של ים מסביר רש"י [1] : " מקומות בשפת הים שדרך הים לחזור לאחוריו י' פרסאות או חמישה עשר פרסאות פעמיים ביום ושוטף מה שמוצא שם והולך. זוטו לשון גדולה ושירוע (מלשון להשתרע, להתפרס)..." המקור לסוגיה זו נמצא במספר מקומות במסכת בבא מציעא [2] . בדף כ"ב ע"ב אומרת הגמרא: " ת"ש דא"ר יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב (דברים כב, ג) וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם (צריך להשיבה) יצאתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם (ולכן אין צריך להשיבה)" – הגמרא לומדת

חנוכה - הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה

  מחלוקת רב ושמואל בדין הדלקת נר חנוכה מנר אחר בגמרא במסכת שבת [1] ישנה מחלוקת בין רב לשמואל בשאלה: האם מותר להדליק נר חנוכה בעזרתו של נר חנוכה אחר: "איתמר, רב אמר: אין מדליקין מנר לנר, ושמואל אמר: מדליקין... אמר אביי: כל מילי דמר עביד כרב, לבר מהני תלת דעביד כשמואל: מדליקין מנר לנר, ומתירין מבגד לבגד, והלכה כרבי שמעון בגרירה.. ." בהמשך הגמרא ישנה מחלוקת האם רב אוסר משום ביזוי מצווה : שמדליק בעזרת הנר קיסם שאינו של מצווה(שממנו מדליק את שאר הנרות) [2] או משום הכחשת מצווה : שבהדלקת הקיסם ע"י הנר יש שימוש במעט שמן של נר המצווה מה שגורם לנר לדלוק מעט פחות [3] . הנפקא מינה שמביאה הגמרא בין שתי הדעות היא האם מותר להדליק מנר לנר באופן ישיר: לדעה שסוברת שרב אוסר משום ביזוי מצווה – גם רב יתיר, כיוון שאין כאן שום ביזוי, ולדעה שסוברת שרב אוסר משום הכחשת מצווה – אסור כיוון שישנה כאן הכחשת מצווה [4] . בסופו של דבר הגמרא דוחה את ההסבר של הכחשת מצווה ונשארת עם ההסבר של ביזוי מצווה. יוצא שכך הגמרא מסבירה את המחלוקת: רב אוסר להדליק מנר לנר משום ביזוי מצווה – כלומר איסורו הוא