האם אנו מצווים לפעול למניעת הכחדתם של בעלי חיים
בס"ד לפני מספר שבועות ביקרתי עם בתי בספארי ברמת גן. בין בעלי החיים שראינו, פגשנו גם נמר הנמצא בסכנת הכחדה חמורה. רק כ־400 פרטים ממינו נותרו בעולם, ומאמצים רבים מושקעים בניסיון למנוע את היעלמותו מן הטבע. המפגש הזה עורר בי שאלה: מה יש ליהדות לומר על הניסיון להציל מיני בעלי חיים מהכחדה? האם זו רק יוזמה סביבתית מבורכת, או שמא יש כאן ערך מוסרי, ואולי אפילו חובה דתית ? הכחדת מינים היא תופעה המלווה את עולם החי לאורך ההיסטוריה. מינים נעלמים מסיבות שונות, ובהן שינויים סביבתיים, ציד, הרעלות והרס בתי גידול. אלא שבתקופה המודרנית, פעילות האדם מאיצה את התהליך ומעמידה מינים רבים בסכנת היעלמות . גם בארץ ישראל אפשר לראות את ממדי התופעה. ישנם בעלי חיים שנעלמו מנופי הארץ, אך עדיין קיימים במקומות אחרים בעולם, כמו ההיפופוטם ותנין היאור. אחרים נכחדו לחלוטין, ובהם יען הנגב, שנעלם מן האזור לפני כמאה שנה, ומיני דגים מסוימים. גם שור הבר, שהתקיים בעבר בארץ ישראל, נכחד לבסוף מן העולם כולו, כשהפרט האחרון הידוע מת בשנת 1627 . וכאן מתחדדת השאלה: האם התורה וחז״ל מתייחסים לאחריותו של האדם למנוע את הכחדת...