נעם התחיה

  בס"ד בשנת 1952, ברטראנד ראסל הציב מלכודת אינטלקטואלית שהפכה לסיוט של כל מאמין רציונלי [1] : " אילו טענתי שבין כדור הארץ למאדים מסתובב קנקן תה מחרסינה במסלול אליפטי סביב השמש, איש לא היה יכול להפריך את הטענה שלי כל עוד הייתי דואג לציין שמידות הקנקן כה קטנות, כך שלא ניתן לצפות בו אף בטלסקופ החזק ביותר העומד לרשותנו. אך אילו הייתי עומד על הטיעון שלי ואומר כי כיוון שלא ניתן להפריך את הטענה, זו תהיה עזות מצח מצד ההיגיון האנושי לפקפק בה, איחשב בצדק למי שמדבר שטויות. אם, לעומת זאת, יטענו לעצם קיומו של קנקן תה שכזה בטקסטים עתיקים, יְלַמדוהו כאמת מקודשת בכל יום ראשון, ויחדירוהו לראשיהם של תלמידי בית ספר, אזי פקפוק באמונה כזאת ייחשב לסימן לחריגות, ועלול להוביל את המפקפק לטיפול פסיכיאטרי בעידן הנאור, או לאינקוויזיציה בעידן קדום יותר ". ראסל לא באמת התעניין בחרסינה חללית. הוא רצה להגיד דבר פשוט : חובת ההוכחה עליכם . אם אלוהים הוא ישות בלתי נראית, בלתי מדידה ובלתי ניתנת להפרכה – הוא אינו שונה מהקנקן הדמיוני שלו. האמונה בו היא לא "עומק רוחני", היא פשוט כשל לוגי . ...

בס"ד באוקטובר 1957, שלושה פרחי טיס מהצי הבריטי, ויליאם פיווריל, ריימונד בייקר ודרק אבוט, יצאו לניווט רגלי באזור הכפרי של סאפוק. כשהגיעו לראש גבעה המשקיפה על העיירה הציורית קרסי ( Kersey ), משהו מוזר קרה: השמיים הפכו כהים וכבדים, והציפורים השתתקו בבת אחת. דממה מעיקה ועל-טבעית עטפה את הכל. כשירדו אל העיירה, הם הרגישו שהם צועדים לתוך עולם אחר: הבתים נראו שונים. לא היו אנטנות טלוויזיה, קווי טלפון או תשתיות חשמל. הקירות היו בנויים מעץ חשוף וטיח גס, במראה ימי-ביניימי מובהק. לא נראו מכוניות, לא נשמעו קולות של אנשים, ואפילו לא נבח כלב. הם הציצו מבעד לחלון של מה שנראה כחנות בשר. במקום מקררים, הם ראו פגרי חיות תלויים, מכוסים בקורי עכביש עבותים, כאילו הזמן עמד מלכת לפני מאות שנים. תחושת אימה פתאומית תקפה אותם, והם נסו מהמקום בריצה. ברגע שעזבו את גבולות הכפר, הציפורים החלו לצייץ שוב והחיים חזרו למסלולם. כשחזרו לקרסי המודרנית כעבור זמן מה, הם נדהמו לגלות עיירה תוססת עם קווי חשמל, מכוניות ובתים משופצים. החנות שראו פשוט לא הייתה קיימת במציאות של 1957. יש לציין שאכן ידוע על חנות בשר שהיתה קיימת ב...

בס"ד * הערה חשובה לקורא : המאמר אינו עוסק בשאלת גיל העולם על פי התורה והמדע. הוא מניח את שיטת המדע על מנת לבטא את הרעיון המובע בו. לענ"ד ישנה דרך להניח את המפץ הגדול ולהצליח להסתדר עם דברי התורה שבשישה ימים נברא העולם. התשובה קשורה לשאלה מהו בכלל זמן ואיך מודדים אותו, אך אין כאן המקום להאריך. ממה אנחנו עשויים, באמת? במבט ראשון, הגוף שלנו הוא תערובת של מים, חלבונים ושומנים. אך אם נפרק את המרכיבים הללו ליסודות הכימיים שלהם, נגלה תמונה מרתקת: כ-65% מאיתנו הם חמצן, כמעט חמישית היא פחמן, והשאר מורכב ממימן, חנקן וקומץ יסודות נוספים. המספרים הללו אינם רק נתונים יבשים; הם מפת הדרכים שמובילה אותנו אל מחוץ לגבולות כדור הארץ . כדי להבין מאיפה הגיעו אותם חומרים שמרכיבים אותנו, עלינו לחזור אחורה בזמן אל ראשית היקום. תיאוריית המפץ הגדול, שמנסה לתאר את ההסטוריה של היקום, את רגעיו הקדומים ביותר של הקוסמוס, מגלה שמיד לאחר ה"מפץ" (לפני כ-13.8 מיליארד שנים), היקום היה דליל ופשוט מאוד: הוא הכיל בעיקר מימן והליום. המימן שזורם לכם בדם וממלא את תאי גופכם הוא למעשה עתיק יומין, הוא נוצר ממש...

  בס"ד "למוח האנושי אין חומת אש", כך מתאר צ'ייס היוז שהיה מנתח התנהגות וחוקר בצבא האמריקאי. אפשר להשפיע עלינו בקלות רבה ומפחידה. הפגיעות שלנו והיכולת לעשות עלינו מניפולציות היא כה רבה עד כדי כך שאפילו מי שמודע לזה יכול ליפול. למשל: האם יצא לכם להתרגש וכמעט לבכות מסרטון קצר של שישים שניות? להתסכל בטיק-טוק, יוטיוב שורטס או פלטפורמה דומה אחרת ולדמוע? זה האופן שבו המקומות הללו פועלים, מסביר היוז, מראים סרטון מרגש, לאחר שני סרטונים מראים סרטון הפוך, של הפגנה, מלחמה, או משהו עוצמתי ואז לאחר שני סרטונים עוד משהו כזה וחוזר חלילה. לאחר ארבעה חמישה מחזורים כאלה בערך מגיעה פרסומת – מדוע? כיוון שהקפיצות הרגשיות הללו מגבירות את ההיענות שלנו ומורידות את רמת ההתנגדות שלנו הקוגניטיבית. טכניקה נוספת אותה הוא מציין היא היכולת להשפיע על האישיות של האדם שיושב מולך בשיחה ולגרום לו להגדיר את עצמו מחדש. למשל, במקום להחמיא על פעולה ספציפית, הדובר מייחס לצד השני תכונת אופי קבועה. למשל: במקום להודות למישהו על עזרה ספציפית, הדבק לו תווית של אדם בעל אופי כזה, במקום: "תודה שעזרת לי ע...