נעם התחיה

  בס"ד " מול הטפשות אנו חסרי אונים. לא מחאה ולא שימוש בכוח מועילים כאן. ההגיון נופל על אוזניים ערלות" – כך כתב הכומר הלותרני הגרמני דיטריך בונהופר שפעל נגד הנאצים והוצא להורג בסוף מלחמת העולם השנייה. בתקופת עלייתו של הנאציזם הוא ראה לנגד עיניו כיצד אנשים משכילים ומתורבתים מתחילים לתמוך במדיניות שסתרה כל מה שהאמינו בו, חכמתם לא עמדה להם למגן בפני הסחף הנאצי. יומיים לאחר שעלה היטלר לשלטון נשא בונהופר דרשה ברדיו ובה טען בגלוי שעם התומך בהיטלר הוא עם של עובדי אלילים. הדרשה עצמה נקטעה בהוראה מגבוה כך שהמאזינים לא היו יכולים לשמוע את סופה [1] . לדבריו, הטיפשות גרועה יותר מהרשע וזאת משום שאת הרשע אנו יכולים לזהות מיד ולהלחם בו, אך הטיפשות מסוכנת פי כמה, משום שלא ניתן לשכנע אנשים טיפשים באמצעות עובדות או טיעונים הגיוניים. הם משוכנעים בצדקתם לא מתוך חשיבה עצמאית, אלא משום שהם נסחפים אחרי דעות מקובלות או מניפולציות . כלומר, הטיפשות אינה נובעת מאינטליגנציה נמוכה אלא נוצרת בעקבות סיטואציה חברתית. היא אינה בעיה פסיכולוגית אלא סוציולוגית. כיצד נוצרת הטיפשות? אנו, בני האדם הש...

  בס"ד בסוף שנת 1957 ביוזמתו של איש העסקים חיים שיף ואחרים החלו בבניית הבריכה בירושלים שהיתה עתידה לשמש את תושבי העיר. אלא שהיה מדובר בבריכה מעורבת וב-21 לינואר 1958 בעת הנחת אבן הפינה לבריכה התקיימה הפגנה של אנשי נטורי קרתא נגדה. אך הם לא הסתפקו בהפגנה, בראיון שעשה ק. שבתאי עם אנשי נטורי קרתא [1] הם תיארו שלושה דברים שיבצעו: " א) יוכרז מרי כללי כנגד עיריה ציונית זו ב) יחרימו את מלון הנשיא, אשר בעל מלון זה הוא השותף היסודי לסחר זימה ותועבה ג) פולסא דנורא יופק נגד כל מי שיישאר שותף בעסק בריכת-שחיה זו ", ואכן בסופו של דבר רבני העדה החרדית הטילו את הפולסא דנורא. וכך מתאר זאת הרב מנחם מנדל גרליץ (שהיה סופר חרדי): [2] " קהל רב הגיע, על פי הזמנה מראש לרחבת בית הכנסת שבבתי ורשא. איש לא הורשה להכנס פנימה, רק העשרה ההכרחיים. נרות שחורים משעווה לא מזוקקת דלקו ושיוו למקום אוירה קודרת ספונת רצינות ופחד. הרבנים היו שרויים בתענית. חלוצי נעליים עמדו מול ספר התורה הפתוח ועסקו בכוונת השמות הקדושים . קהל האלפים שהמתין בחוץ, עמד בסדר מופתי. המתח ניכר על פני ההמון. הכל המתינו ליצי...

  בס"ד ככל שאדם גדל כך הוא נעשה חכם יותר ומודע יותר למתרחש סביבו. כשהילד קטן הוא מאוד מרוכז בעצמו, במשחקים שלו וברצונות שלו. אם אינו משיג אותם, מיד בוכה. אבל מצרכים של אחרים הוא מתעלם לגמרי – לא בכוונה, הוא פשוט לא מודע להם. שכלו אינו מפותח מספיק כדי לצאת מתוך עולמו ולהתייחס גם לסובבים אותו בתור סובייקטים, כלומר אנשים, בעלי חיים ועצמים שעומדים בפני עצמם ללא קשר אליו. לאט לאט הילד מתבגר ולומד שהעולם אינו מסתובב סביבו אלא הוא עצמו מהווה חלק ממכלול גדול יותר. אבל כאשר מגיע לגיל הנערות נוצר מצב אבסורדי: מצד אחד שכלו מספיק מפותח כדי להבין מה מתרחש סביבו, הוא כבר מסוגל להבין על מה המבוגרים מדברים. אבל מצד שני הוא עדיין ילד, אין לו את הכישורים והנסיון כדי להניע דברים ולהשפיע על העולם. הנער הזה מביט סביבו ורואה איך הפוליטיקה מתנהלת, באיזה רמה מתנהל שיח על נושאים כבדי משקל המשפיעים על אנשים רבים: הוא רואה שכשמתווכחים על השאלה האם צריך להחזיר חטופים בכל מחיר, אי אפשר להעלות טיעון הגיוני ותקף ללא התקפה רדודה בסגנון "לא אכפת לך מהחטופים", "אוכל מוות" וכד'. הוא רואה...

  בס"ד הגמרא במסכת תמיד [1] מספרת לנו על שאלות ששאל אלכסנדר מוקדון את חכמי הנגב. במהלך השאלות הוא מעוניין להגיע למדינת אפריקי, וכך כותבת הגמרא (תרגום לאחר הציטוט): " אמר להן בעינא דאיזל למדינת אפריקי אמרו ליה לא מצית אזלת דפסקי הרי חשך אמר להן לא סגיא דלא אזלינא אמטו הכי משיילנא לכו אלא מאי אעביד אמרו ליה אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא ואייתי קיבורי דמתני וקטר בהאי גיסא דכי אתית (באורחא) נקטת בגוייהו ואתית לאתרך עבד הכי ואזל מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי בעי למיעבד קרבא בהדייהו אמרו ליה אי קטלת לן יאמרו נשי קטל אי קטילנא לך יאמרו מלכא דקטלוהו נשי אמר להן אייתו לי נהמא אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדהבא אמר להו מי אכלי אינשי נהמא דדהבא אמרו ליה אלא אי נהמא בעית לא הוה לך באתרך נהמא למיכל דשקלית ואתית להכא?! כי נפיק ואתי כתב אבבא דמחוזא אנא אלכסנדרוס מוקדון הויתי שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקי דנשיא ויליפת עצה מן נשיא " תרגום: אמר להם: "אני רוצה ללכת למדינת אפריקי". אמרו לו: "אינך יכול ללכת, כי הרי החושך חוסמים". אמר להם: "אין ברירה אלא שאלך, לכן ש...

  בס"ד הגמרא במסכת קידושין [1] מספרת לנו על פלימו (תרגום אחרי הציטוט): " פלימו הוה רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטן יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה אידמי ליה כעניא אתא קרא אבבא אפיקו ליה ריפתא אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא אבראי עייליה וקריבו ליה ריפתא אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי אתיוהו אותבוהו אתכא הוה יתיב מלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה והוה קעביד ביה מילי דמאיס א''ל תיב שפיר אמר ליה הבו לי כסא יהבו ליה כסא אכמר שדא ביה כיחו נחרו ביה שקא ומית שמעו דהוו קאמרי פלימו קטל גברא פלימו קטל גברא ערק וטשא נפשיה בבית הכסא אזיל בתריה נפל קמיה כי דחזייה דהוה מצטער גלי ליה נפשיה אמר ליה מאי טעמא אמרת הכי ואלא היכי אימא אמר ליה לימא מר רחמנא נגער ביה בשטן ". תרגום: פלימו היה רגיל לומר בכל יום: "חץ בעינו של השטן" (כלומר, אני עושה משהו כדי להכאיב לשטן בעין, לעשות לו דווקא). יום אחד, בערב יום הכיפורים, השטן נדמה לו כעני. בא ודפק בדלת והוציאו לו לחם. אמר להם: "ביום כזה כולם בפנים ואני בחוץ?" הכניסוהו והגישו לו לחם. אמר להם...

 בס"ד הגמרא במסכת תענית [1] מספרת לנו על אבא אומנא (תרגום אחרי הציטוט): " אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא ולאביי כל מעלי יומא דשבתא לרבא כל מעלי יומא דכיפורי הוה קא חלשא דעתיה דאביי משום דאבא אומנא אמרו ליה לא מצית למיעבד כעובדיה ומאי הוו עובדיה דאבא אומנא דכי הוה עביד מילתא הוה מחית גברי לחוד ונשי לחוד ואית ליה לבושא דאית ביה קרנא דהוות בזיעא כי כוסילתא כי הוות אתיא ליה איתתא הוה מלביש לה כי היכי דלא ניסתכל בה ואית ליה דוכתא דצניעא דשדי ביה פשיטי דשקיל דאית ליה שדי ביה דלית ליה לא מיכסיף כי הוה אתרמי ליה צורבא מרבנן אגרא מיניה לא שקיל ובתר דקאי יהיב ליה פשיטי ואמר ליה זיל בריא נפשך יומא חד שדר אביי זוגא דרבנן למיבדקיה אותבינהו ואכלינהו ואשקינהו ומך להו ביסתרקי בליליא לצפרא כרכינהו ושקלינהו וקמו ונפקו להו לשוקא ואשכחינהו א"ל לשיימיה מר היכי שוו א"ל הכי והכי א"ל ודלמא שוו טפי א"ל בהכי שקלינהו אמרו ליה דידך ניהו ושקלינהו מינך אמרו ליה במטותא מינך במאי חשדתינן א"ל אמינא פדיון שבויים איקלע להו לרבנן ואכסיפו למימר לי אמרו ליה השתא נשקל...