לימוד תורה לנשים
בס"ד
אחד הנושאים הטעונים בירור בתקופתנו
הינו לימוד התורה לנשים. ישנם לא מעט אנשים שירימו גבה למראה אישה אשר לומדת גמרא
או פוסקת הלכות. ישנם אף לא מעט שיצאו נגד עצם הרעיון. מאידך גיסא אנו רואים בתי
מדרש רבים לנשים. בעבר אף היו נשים שגדולי עולם היו מתייעצים איתן כגון חווה סבתו
של רבי יאיר חיים בכרך[1], ברוריה
אישתו של ר' מאיר, ילתא אישתו של רב נחמן ועוד.
הבעייתיות המרכזית בדיון בנושא זה הינה
שהוא יושב על נקודות מאוד רגישות וממילא הוא הופך הרבה פעמים להיות מאוד אמוציונלי
ולכן גם אם יש ניסיון ליצור דיון בנושא מיד הוא נדחה בטענות מסוג: "חדש אסור
מן התורה" ו"לא כך נהגו אימותינו", ומן העבר השני: "ההלכה
נכתבה על ידי גברים" (טענה שלוקה בכשל הנטורליסטי) וכד'.
המקור לשוני בחיוב המצוות בין גברים
לנשים נמצא במשנה של מסכת קידושין[2]: "כל
מצות הבן על האב - אנשים חייבין, ונשים פטורות, וכל מצות האב על הבן - אחד אנשים ואחד
נשים חייבין. וכל מצות עשה שהזמן גרמא - אנשים חייבין, ונשים פטורות, וכל מצות עשה
שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין. וכל מצות לא תעשה, בין שהזמן גרמא בין
שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין, חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים"
– במשנה זו אנו מוצאים את המקור לפטור נשים ממצוות שונות. מהכלל העולה במשנה נראה
שנשים פטורות רק ממצוות עשה שהזמן גרמן ומצוות האב על הבן (ללמדו תורה, להשיאו
אישה וכו') ואכן, מתוך משנה זו מבינה הגמרא[3] שנשים
פטורות מתלמוד תורה: "ללמדו תורה. מנלן? דכתיב: ולמדתם אותם את בניכם. והיכא
דלא אגמריה אבוה - מיחייב איהו למיגמר נפשיה, דכתיב: ולמדתם. איהי מנלן דלא מיחייבא?
דכתיב: ולימדתם ולמדתם, כל שמצווה ללמוד - מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד - אינו
מצווה ללמד. ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה? דכתיב: ולימדתם ולמדתם, כל שאחרים
מצווין ללמדו - מצווה ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו - אין מצווה ללמד
את עצמו. ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה? דאמר קרא: ולמדתם אותם את בניכם - ולא בנותיכם".
עם זאת הכלל הזה לא כל כך פשוט, שהרי
אנו מכירים מצוות התלויות בזמן ונשים חייבות בהן כגון: נר חנוכה, קידוש היום וכד'
ולהיפך, אנו מכירים מצוות שאינן תלויות בזמן ונשים פטורות מהן, כגון: פריה ורביה,
מלחמת עמלק וכד'.
ניתן להוסיף ולשאול: מתוך דברי הגמרא,
מה יהיה הדין אם אין אב בתמונה (אישה שנתאלמנה וכד')? במצב כזה לכל הדעות האמא
מחוייבת ללמדו תורה: במסכת עירובין[4]:"קטן שצריך
לאמו - יוצא בעירוב אמו", ובשו"ת אמרי יושר[5]: "מאחר
והאפוטרופוס דינו כאב וחייב בחינוך, לכן כאשר מת האב, דינה של האם כדין אפוטרופוס
לכל דבר". כלומר, מצוות הבן חלות גם על האם במצבים מסויימים – אחת ממצוות האב
על הבן היא ללמדו תורה ובדיוק בגלל שהאישה פטורה ממצוה זו היא פטורה מלימוד תורה.
במצב בו חייבת ללמדו האם מתחייבת בלימוד תורה?
אומר הרמב"ם[6] ביחס לכלל
של פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן: "וכבר ידעת שכלל הוא אצלנו אין למדים
מן הכללות, ואמרו כל רוצה לומר - על הרוב, אבל מצות עשה שהנשים חייבות ומה שאינן חייבות
בכל הקפן אין להן כלל אלא נמסרים על פה והם דברים מקובלים, הלא ידעת שאכילת מצה ליל
פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפלה, ומקרא מגלה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקדוש היום, כל
אלו מצות עשה שהזמן גרמה וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים. וכך גם מצות פריה
ורביה, ותלמוד תורה, ופדיון הבן, ומלחמת עמלק, כל אחת מהן מצות עשה שלא הזמן גרמה ואין
הנשים חייבות בהן, אלא כולן קבלה כמו שביארנו" – כלומר, הכלל של פטור
ממצוות עשה שהזמן גרמן וכו' אינו הסיבה לפטור הנשים ממצוות אלו, אלא מתוך שראינו
שיש מכנה משותף בין רוב המצוות מהן פטורות הנשים נוצר הכלל הנ"ל.
עם זאת עדיין קשה, מדוע נשים פטורות
ממצוות שונות? מדוע ישנו מתאם בין מצוות שהזמן גרמן לבין פטור נשים מקיום מצוות
אלו? ובנוסף, גם על דברי הרמב"ם ניתן לשאול: בהמשך, הגמרא[7] מנסה לברר
מהו מקור הפטור של נשים ממצוות אלו – כלומר, נראה שהכלל יוצר את הפטור ולא הפטורים
ממצוות שונות יוצרות את הכלל?
נחזור לעניינו, מגמרא זו יוצא שנשים
פטורות ממצוות תלמוד תורה. לא רואים שיש איסור או בעיה בנושא. אבל השאלה מתחילה
במשנה במסכת סוטה[8]:
"...אם יש לה זכות היתה תולה לה
יש זכות תולה שנה אחת יש זכות תולה שתי שנים יש זכות תולה שלש שנים מכאן אומר בן עזאי
חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו
תורה כאילו לומדה תפלות רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות הוא
היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מכלי עולם"
– המשנה עוסקת באישה שנמצאה סוטה, אם יש לה זכות היא (הזכות) יכולה לדחות את עונשה
למשך זמן מה. על איזו זכות מדובר כאן? – הגמרא במסכת סוטה[9] מוכיחה
שמדובר בזכות לימוד תורה. אבל צריך לדייק הגמרא עוסקת בזכות שבניה קוראים ושונים
ובזכות שמחכה לבעלה שישוב מבית המדרש – בזכות זה, גם לה יש חלק בלימוד התורה
(כיוון שאם נאמר שמדובר בלימוד תורה ממש, אומרת הגמרא, הרי אינה מצווה ועושה).
במשנה יש מחלוקת בין בן עזאי – שסובר
ש"חייב אדם ללמד ביתו תורה", לבין רבי אליעזר שאומר – "כל המלמד
בתו תורה כאילו לומדה תפלות". ואח"כ מובאת המימרה של ר' יהושע ממנה
משתמע כר' אליעזר.
בדעתו של בן עזאי יש לעיין: מדוע חייב
אדם ללמד ביתו תורה? כותב הרב אליקים ג' אלינסון[10]: כדי שלא
תתכחש הבת לאמונה שבשתיית הסוטה באחד משני המקרים הבאים: 1) אם היא חטאה ובכל זאת
לא מתה במקום – שלא תחשוב שמה שכתוב בתורה אינו נכון. אבל פירוש זה בעייתי כיוון
שעדיף שלימוד התורה יציל מגוף החטא ושהאשה בכלל לא תזדקק להגנה על ידי הזכויות. 2)
המאירי כותב – מדובר במצב שאישה אחרת, שחשודה בעיניה, שתתה את המים ולא מתה. עם
זאת, שני ההסברים שהביא הרב אלינסון עדיין קשים, שהרי האם זו כל מטרת לימוד התורה?
ובכלל, לא צריך לחייב את האב ללמד תורה לביתו, הוא יכול ללמדה רק את הכלל הזה.
נעיין בדברי ר' אליעזר: בהתחלה הגמרא[11]
גורסת "המלמד את ביתו תורה מלמדה תפלות", ועל כך שואלת: וכי דברי תורה
הם תפלות? – ועונה שיש לגרוס כך: כאילו מלמדה תפלות. מדוע לימוד תורה לאישה שווה
ערך רעיוני ללימוד דברי תפלות?
1) מסביר רש"י: "שמתוכה
היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע" ומסביר המהרש"א[12]: "ולגבי
איש הוא תועלת להבין ערמת הרשעים ולהערים כנגדם וסיים בזה ודעת מזימות אמצא יש
לומר על ידי דעת של תורה מזימות של אחרים אמצא ועל דרך ועם עקש תתפל אבל נשים דעתן
קלות פן יערימו ויבואו לידי עבירה וקלקול" – כלומר, תפלות מגיע מהמילה
"נפתל" בתנ"ך[13]:
"צֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ", כלומר עקום,
והאבן עזרא[14]
מסביר על הפסוק "...ועם עקש תתפל": לשון מלחמה – תלחם עם העיקש עד
שתנצחו. כלומר, המלמד ביתו תורה מלמדה ערמומיות, כלומר לדעת להלחם ולחשוב באופן
מפולפל ויש חשש שזה יוביל אותן לעבירה כיוון שדעתן קלה. ההנחה היא שלנשים יש
ישרות טבעית שעלולה להתקלקל כאשר היא לומדת תורה באופן מפולפל. לפי סברא זו
יוצא שאין לאב ללמד ביתו תורה, לפי ר' אליעזר, רק בדברים מפולפלים כמו הגמרא אבל
ללמדה תורה שאינה מצריכה את הפלפול יהיה מותר.
2) כותב הרמב"ם[15]: "ואף
על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת
להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, אמרו חכמים כל המלמד את
בתו תורה כאילו למדה תפלות"
ובמאירי[16]:"שמתוך
הבנתה ביתר מגדרה היא קונה ערמימות מעט ואין שכלה מספיק להבנה הראויה והיא סבורה שהשיגה
ומקשקשת כפעמון להראות את חכמתה לכל".
כלומר ההנחה של הרמב"ם והמאירי היא
שהנשים לא יודעות ללמוד ומבינות את העניין שלא עד הסוף ויש חשש שיפרשו את התורה
באופן שאינו ראוי. עוד נחזור בהמשך לדברי הרמב"ם ונראה כיצד הבנתנו בדבריו
אינה שלמה.
לסיכום ישנם שני טעמים להסבר דברי ר'
אליעזר ור' יהושע שאדם לא ילמד את ביתו תורה:
1) הסבר נפשי – לנשים יש ישרות טבעית
ועל ידי לימוד התורה עלולות להתקלקל. (רש"י)
2) הסבר אינטלקטואלי – נשים פחות
חכמות. יש לדייק בדברי הרמב"ם במה שכתב "שרוב הנשים אין דעתם מכוונה
וכו'" – שעניין זה תלוי ברוב ובמיעוט, משמע שדבר זה יכול להשתנות. בנוסף,
המילים "ציוו חכמים" הכוונה לעצה טובה ולא להלכה[17].
בשו"ע[18] נפסק:
"אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל לא
כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה. ואף על
פי שיש לה שכר צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת
להתלמד, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים: כל המלמד את בתו
תורה, כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה). במה דברים אמורים בתורה שבעל פה; אבל
תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם מלמדה אינו כמלמדה תיפלות (רמב"ם וסמ"ג ולא כמקצת ספרי הטור). הגה: ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה. (אגור בשם סמ"ג).
ואשה אינה חייבת ללמד את בנה תורה, ומ"מ אם עוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה,
חולקת שכר בהדייהו (חולקת אתם את השכר). (הגהות מיימוני פ"א דתלמוד תורה וסמ"ג)".
השלחן ערוך פסק כרמב"ם[19] שפוסק כרבי
אליעזר.
מתוך דברי השולחן ערוך ועל פי מה
שלמדנו עד כה ניתן לדייק מספר דברים:
1) יש הבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעל
פה – תורה שבעל פה אסור ללמד את האישה אבל תורה שבכתב: מותר בדיעבד ללמד דבר שהוא דרך התחכמות והבנה (כפי שכותב
הט"ז). אבל דרך הקראה, דמקריאים לה אותה או מלמדים בכלליות מותר.
2) אישה מחוייבת בלימוד דינים השייכים
לה כגון שבת וכד'.
3) לאשה מותר ללמוד לבד, כל הבעיה היא
שמישהו ילמד אותה. אם כך, מה על שני
הטעמים שהזכרנו קודם (שאישה לא תלמד כיוון שזה יפגע לה בישרות הטבעית, או שלא
תבין)? – ניתן לענות על פי הט"ז[20]
שכותב:"...בלימוד פירוש דברי תורה דרך התחכמות והבנה אסרו לכתחלה וזה מובן
בלשון התלמוד אנשים ללמוד והנשים לשמוע דהיינו שהנשים לא ישימו לב רק בפשוטי הדברים
לשמוע אותן אבל לא בחלק הלימוד כמו שזכרנו כן נראה לי". לפי הט"ז אם
אישה תלמד לבד היא לא תגיע לרמה של פלפול ולכן אין בעיה. מה יאמר הט"ז במצב
בו יש אישה שיכולה להגיע לבד לרמת לימוד של פלפול שיש בעיה ללמדה? לפי כל מה
שאמרנו עד כה נראה שאין שום בעיה בכך כיוון שגם מצד טבעה הנפשי וגם מצד החכמה–
בעצם יכולתה להגיע לרמת לימוד זו היא מוכיחה שלימוד זה שייך גם לה והיא מסוגלת
אליו, וממילא אין חשש שתוציא את התורה לדברי הבאי או שתתקלקל בערמומיות[21].
כעת נראה את הדעה השניה, מדוע אין בעיה
בלימוד תורה לנשים:
נחזור לרמב"ם שהוא מקור דינו של
השלחן ערוך, כך מסביר הרב רבינוביץ' זצ"ל[22]:
הרמב"ם פותח במילים "ציוו חכמים",
"הביטוי הזה, משתמש בו רבינו רבות במשמעות של עצה טובה והנחייה
מוסרית, שבדרך כלל ראוי להישמע לה אבל אין בה תוקף מחייב. נציין כמה דוגמאות
המאשרות ביאור זה: הלכות דעות ב ד 'צוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך
קצרה' שם ה י 'צוו חכמים ואמרו לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו וילבש
כראוי לו ויכבד אשתו ובניו יתר מן הראוי לו' הלכות תלמוד תורה ג י 'ועוד צוו ואמרו
לא תעשם עטרה להתגדל בהם' ועוד צוו ואמרו 'אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות' הלכות
אישות יג טו 'צוו חכמים הרחק משכן רע'..."
על הרמב"ם שלמדנו קודם כותב הרב
רבינוביץ' זצ"ל[23]:
"כל מה שאמרו חכמים למנוע
מללמד תורה לנשים אמרו על בתו דווקא דהיינו כשהיא קטנה, בניגוד לזכר שנתבאר: קטן
אביו חייב ללמדו תורה (לעיל הלכה א). אבל גדולה שהכירה ורצתה ללמוד תורה תבוא עליה
ברכה, והיינו שפתח רבינו בקביעה אשה שלמדה תורה יש לה שכר. טעם החילוק הוא פשוט,
שהרי גדולה שחשקה בלימוד תורה ונתעוררה לכך מעצמה מוכיחה בזה שאינה מאלה שמוציאין
לדברי הבאי את דברי התורה.
ראיה ברורה לכך יש להביא ממה שכתב
בהלכות יסודי התורה (סוף פרק ד) בעניין הצורך 'לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן
משאר המצוות... שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא לישוב העולם הזה כדי לנחול
חיי העולם הבא' - דברים אלה הכל צריכין להם, וראה שכלל בזה רבינו בפירוש גם נשים: 'ואפשר
שידעם הכל - גדול וקטון, איש ואשה, בעל לב רחב ובעל לב קצר'; 'אשה' דווקא, כלומר
גדולה, ולא בת שאינה אלא קטנה".
הדין כיום: פוסקי
זמנינו מתבססים על הנקודה השלישית:
כותב החפץ חיים[24]: "נראה
דכל זה דווקא בזמנים שלפנינו, שקבלת האבות היתה חזקה מאוד אצל כל אחד ואחד להתנהג
בדרך שדרכו בו אבותיו, וכמאמר הכתוב: "שאל אביך ויגדך" – בזה היינו
יכולים לומר, שלא תלמד הבת תורה ותסמוך בהנהגה של אבותיה הישרים. כעת בעוונותינו
הרבים קבלת האבות נתרופפה מאוד מאוד וגם מצוי שאינה במקום אבות כלל (כלומר שבת
הלכה ללמוד במקום אחר) בפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בוודאי
מצווה רבה ללמד אותן חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל, כגון מסכת אבות
וספר מנורת המאור כדי שתאומת אצלן ענין אמונתנו הקדושה. אם לא כן, עלול שיסורו
לגמרי מדרך ה' ויעברו על כל יסוי הדת ח"ו". – יש לציין שהוא אינו
אומר שניתן ללמדן תלמוד.
בכתב העת נעם[25] כותב הרב בנציון פירר שתי סיבות להיתר ואף חיוב
לימוד הנשים תורה בימינו:
א) היום השאלה היא האם הבת תלמד תורה
או דברים אחרים שאינם של תורה. מה שאמר ר' אליעזר הוא שהמלמד ביתו תורה כאילו
מלמדה תפלות ואם לא תלמד תורה, תלמד תפלות ממש.
ב) מכיוון שאת מקום ה"מלמד"
תפסה המורה והיא זו שמוסרת את דברי התורה לבנים ולבנות, אם לא תלמד מורה דתית,
תתפוס את מקומה מורה חופשית ותמסור לבנים בבית הספר תכנים מזוייפים. בנוסף, כיוון
שבבית הספר היסודי המורה מקנה את דרך קיום המצוות היא חייבת לדעת את התורה.
ויותר
מזה כותב הרב ליכטנשטיין זצ"ל: "לדעתי רצוי וצריך, לא רק אפשר, לתת חינוך אינטנסיבי לבנות עם מקורות תושבע"פ בין אם משום הטענה שנשים עוסקות בכל המקצועות מדוע יגרע חלקן דוקא לגבי תורה ובין
אם
משום דברי ה"חפץ חיים" )בהווסד "בית יעקב"( שאם הרמב"ם אומר שצריך ללמד
לגר
את עיקרי הדת, אדם שגדל במסגרת יהודית על אחת כמה וכמה. כלומר, ברור -שצריך לספק לבת חינוך וידע שיאפשרו לה אמונה שרשית וחזקה ועמידה בכבוד אל מול
פני
המציאות. הבנות כיום מקבלות חינוך כללי רחב ורבות מגיעות לאוניברסיטה ושם ולא -רק שם אלא בחברה בכלל באות במגע עם השקפות ותפיסות עולם שונות, כך שהידע -וערכי התורה נחוצים לבת. אני מקבל בהחלט את תפיסת ה"בית הלוי" שלאשה יש צורך
בתלמוד
תורה כדי שמבחינה מעשית תדע מה לעשות. הוא אומר שיש שני היבטים לגבי
תלמוד
תורה: א. לשמה, עצם הידע. ב.הכשרה לחיי תורה ולקיום מצוות. אפשר להוסיף
מעט
יותר שלמצות תלמוד תורה יש שני קיומים: א. לימוד תורה לשמה
- הדגש
הלימודי,ב. לימוד תורה לשם המצוה, שגם היא חלק מהמצוה עצמה.
לדעתי, מה שדרוש לבת כדי
לקבל
את ההכשרה התורנית המעשית זה הרבה מעבר למה שמלמדים היום. יש להגביר את הלימוד לבנות, כמותית ואיכותית, תוך כדי הוראת כל תחומי התורה, ובכל
זאת עדיין לא נחרוג מהמסגרת הנ"ל"[26].
לסיכום,
אנו רואים שעקב השתנות המצב כך גם יש שינוי ביחסם של הפוסקים ללימוד התורה לנשים.
על בסיס מה שנדון כאן נראה לי לומר שכיוון שאין חיוב לנשים ללמוד את התורה אם לא
לשם קיום ההלכה (שאז יש חיוב), לא נחייב בנות ללמוד גמרא למשל אך בהחלט נוכל לתת
להן את האפשרות והכלים לעשות זאת אם ירצו (על ידי יצירת מגמות בנושא וכד').
[1]
עיין בשו"ת חוות יאיר בהקדמה
[2]
פרק א' משנה ז'
[3]
קידושין דף כ"ט עמוד ב'
[4]
דף פ"ב עמוד ב'
[5]
חלק א' סימן ג'.
[6]
פירוש המשניות על מסכת קידושין פרק א' משנה ז'
[7]
שם דף ל"ג ע"ב – ל"ד ע"א
[8]
סוטה פרק ג' משנה ד'
[9]
מסכת סוטה דף כ"א עמוד א'
[10]
"האישה והמצוות", הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית ,
תשל"ז עמוד 148 הערה 23
[11]
שם
[12]
שם חידושי אגדות ד"ה "מ"ט"
[13]
משלי פרק ח' פסוק ח'
[14]
בפירושו על תהילים פרק י"ח פסוק כ"ז
[15]
הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה י"ג
[16]
ועיין עוד במאירי על מסכת סוטה דף כ' עמוד א' ד"ה "מכאן
אמר בן עזאי"
[17]
על פי דברי הרב אורי שרקי.
[18]
יורה דעה סימן רמ"ו סעיף ו'
[19]
הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה י"ג
[20]
על השולחן ערוך הנ"ל סק"ד
[21]
וכן כותב הפרישה על ביורה דעה סימן רמ"ו סקט"ו
[22]
יד פשוטה על הל' תלמוד תורה פרק א' הלכה י"ג ד"ה
"ציוו חכמים"
[23]
שם ד"ה "בתו"
[24]
ליקוטי הלכות על מסכת סוטה דף כ"א
[25]
כרך ג' הוצאת מכון תורה שלמה תש"כ, עמ' קל"א – קל"ד
[26]
בעיות יסוד בחינוכה של האישה, מתוך "אישה, חוה אדם",
תש"מ
תגובות
הוסף רשומת תגובה