כבוד מלכים - מחשבות בעקבות פטירתה של מלכת אנגליה
בס"ד
ביום חמישי האחרון (י"ב באלול התשפ"ב)
נפטרה המלכה אליזבט השניה, מלכת אנגליה. מלכה זו שלטה כשבעים שנה על אנגליה, ועולה
השאלה, כשאנו מקבלים את החדשות על פטירתה מה היחס הראוי והרצוי? האם להתייחס אליהם
בשוויון נפש ולהפטיר כלאחר יד שכיוון שמדובר במלכה גוייה העניין לא נוגע אליי ולא
מעניין אותי? – אני לא בטוח שזו הגישה הנכונה כיוון שלאירוע שיש כל כך תהודה יש
פוטנציאל גבוה ללמד אותנו משהו, להשפיע עלינו.
את הגישה כלפי מלכי אומות אנו יכולים למצוא
במספר מקורות. כותב הילקוט שמעוני[1]:"וידבר ה' אל משה ואל
אהרון ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל... צִוַם
לחלוק כבוד למלכות"-וממשיך הילקוט ומראה שגם יעקב, יוסף, אליהו ועוד חלקו
כבוד למלכות, בין אם מדובר במלכות ישראל ובין אם מדובר במלכות גויים. יותר מכך, הילקוט
מראה שגם חנניה מישאל ועזריה חלקו כבוד למלכות – ומדובר על נבוכאדנצר שהחריב את
בית המקדש!
החת"ם סופר[2] לומד שהחיוב בכבוד מלכות, בין
אם אלה מלכי ישראל ובין אם אלה מלכי גויים, הוא מן התורה. וכך כותב החת"ם
סופר במקום נוסף[3]:
"אומר אני בתשובת זאת השאלה אם אמנם מחוייבים אנחנו עדת ישראל לאחוז במצוה
רבה הגדולה הזאת מצות כבוד המלך ביתר שאת ויתר עוז על כל העמים אשר היא מצות כללות
שכליות ונימוסיות לנהוג כבוד במלך אשר במשפט יעמיד ארץ נוסף עלינו מצוה שמעיות
בתורתינו הקדושה כי הקדוש ברוך הוא צווה את משה רבינו עליו השלום על פרעה מלך
מצרים לנהוג בו כבוד ואם הוא הרשיע לעשות עמנו רעה ואליהו הנביא רץ לפני אחאב אשר
היה עובר על כל התורה ואפילו הכי חייב לנהוג בו כבוד גדול כי היא מצוה שמעיות לא
רק שכליות והעובר על זה הוא אצלינו כמי שלא הניח תפילין..." – אנו
לומדים שיש למצווה זו שני מימדים, מימד שכלי ומימד שמעי. לפי המימד השמעי, הסיבה
שאנו מחוייבים לכבד כל מלך באשר הוא נובעת מכך שהתורה ציוותה אותנו והמימד השכלי אומר
שכיוון שהמלך אחראי על הסדר במדינה ומונע אנרכיה אנו מחוייבים בכבודו.
עם זאת, למרות החיוב בכבוד המלכים הגמרא[4] רוצה להבחין בין מלכי ישראל לבין
מלכי אומות העולם וכך כותבת: "הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו
ליראיו מלכי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מכבודו לבריותיו אמר רבי יוחנן לעולם
ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי
עובדי כוכבים שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים..."
– רבי יוחנן מלמד אותנו שהסיבה שאנו צריכים כל כך להתאמץ כדי לראות אפילו מלכי עכו"ם
היא שלעתיד לבוא נזכה להבחין בין הכבוד בו יכבדו את מלכי ישראל ואת מי שמקיים
מצוות[5] לעומת הכבוד בו מכבדים את מלכי
אומות העולם.
מה כוונתה של הגמרא? אנו לומדים שיעור
מעניין, על פניו הגמרא אומרת: רוצו לראות איך מכבדים את מלכי אומות העולם ובעזרת
ה', בעולם הבא תוכלו להבחין עד כמה גדול הכבוד של מקיימי המצוות. עם זאת אנחנו יכולים
לשאול: וכי זה מה שיעניין אותנו בעולם הבא? לעשות השוואות עם העולם הזה?! ומדוע
הגמרא כותבת "שאם יזכה", אם אנו מקיימים תורה ומצוות נזכה לכך, ואם יש מי
שלא זוכה לעולם הבא, ברור שלא יזכה לכך, אז מה המשמעות של המילים "שאם
יזכה"?
לכן נראה שניתן להעמיק בהבנת דברי הגמרא כך:
המפגש שלנו עם מלכי אומות העולם, עם הכבוד הגדול שנעשה להם יוצר לנו נקודת ייחוס, כלומר
יוצר בנפשנו ציור של איך נראית מלוכה. אדם שלא פגש מעולם מלך, לא חווה את יראת
הכבוד, את האווירה, הפמליה, הרעש (או השקט), אינו יודע מהי המשמעות של מלוכה. הוא
כמו עיוור שלא יודע מהם צבעים ולא משנה כמה ננסה לתאר לו זאת, לא נצליח כיוון שהעניין
נמצא מחוץ לעולם המושגים שלו. תחשבו על ההלכה ביחס לתפילת שמונה עשרה שאומרת שאנו
צריכים לראות את עצמנו כאילו אנו עומדים בפני מלך – מי שלא פגש מלך מעולם אלא רק
קרא על כל בספרים, חסרה לו ההרגשה וההבנה במה מדובר. יש לו דמיון של מה אמור להיות
מלך, אבל רושם אמיתי אין לו.
רק לאחר שראינו מלכים בעינינו ונוצר בנו
הרושם של מהי מלוכה, אנו יכולים להבין את המשמעות של הכבוד למי שמקיים תורה ומצוות.
כיוון שמה משמעות עניין הכבוד? כשאני מכבד מישהו אני מביע במילים ומעשים את
חשיבותו של אותו אדם, את העובדה שהאדם הזה אינו עלה נידף ללא תוחלת אלא שהוא בעל
השפעה, בעל תפקיד מסויים. מתוך ההסתכלות על הכבוד הרב שעושים למלכי אומות העולם, מתוך
ההבנה עד כמה אדם שעסוק בסדרי המדינה בעולם הזה מוערך עקב השפעתו ומשמעותו לחיי
האנשים, אנו יכולים לעלות לדרגה הבאה ולעשות קל וחומר: אם אדם העסוק בניהול העולם
הזה הוא כל כך משמעותי, על אחת כמה וכמה מי שעוסק בתורה ומצוות שמטרתם להעלות את
העולם בצד הרוחני - שמקרין ומשפיע באופן ישיר ועמוק על הצד הגשמי - חשוב.
הבנה זו, לא מספיק שתיעשה בשכל, ברציונל,
היא משהו שהאדם צריך לחוות ולהרגיש. רק מי שחווה זו יוכל לעתיד לבוא לזכות ולהבחין
בין מלכי ישראל ומקיימי המצוות לבין מלכי אומות העולם. מתוך גישה זו, של ההבנה מה
היתה משמעותה של מלכת אנגליה ביחס לעולם וכיצד בני מדינתה ונשיאי מדינות נוספות
מכבדים ומייקרים אותה, נוכל להתעלות לקצה קצהו של דמיון על המשמעות של מעשי המצוות,
הישר והטוב.
[1]
רמז קע"ח
[2]
אורח חיים סימן קנ"ט
[3]
שו"ת חתם סופר חלק ה' השמטות, חושן משפט סימן ק"צ
[4]
ברכות דף נ"ח עמוד א'
[5]
רש"י שם ד"ה "שאם יזכה"
תגובות
הוסף רשומת תגובה