נעם התחיה

  בס"ד דמיינו תחנת רכבת גדולה ושוקקת, אך בשעות הלילה המאוחרות. הרציפים ריקים , האורות עמומים, והשקט חובק את המקום. אין עוד את ההמולה הרגילה , את הקולות , את הריחות. דמיינו שאתם נמצאים כעת בשעות הקטנות של הלילה, בנמל, כאשר האורות מתחילים לדעוך. המזח המתפתל נראה אינסופי בחשכה , מואר רק באורות חלשים של מכולות ענקיות. הרוח נושבת קרה ומלוחה , נושאת איתה את רחשי הגלים המתנפצים על הסלעים. המכולות הצבעוניות ניצבות זו לצד זו , כמו קוביות לגו ענקיות. הן נראות זרות ומנותקות , כמו יצורים משונים בנוף השומם של הנמל. המנופים נישאים לגובה רב, זרועותיהם מכוונות לשמיים. הם נראים כמו יצורים מכניים עתיקים השומרים על הנמל בשקט. מה התחושות שעולות בכם למשמע התיאורים הללו? אולי תחושת בדידות - למרות ההמולה של היום, הלילה הופך את הנמל או את תחנת הרכבת למקום בודד. אתם מרגישים קטנים וחסרי חשיבות מול גודלם של המבנים והכלים. אולי פליאה - הנוף המיוחד והאווירה המסתורית מעוררים תחושת פליאה והתפעלות. אתם מרגישים חלק מעולם אחר, עולם מסתורי שאינו קיים בשעות היום כשהמקומות עמוסים. אולי חשש – החשיכה, וכל