נעם התחיה

  בס"ד חז"ל לימדו אותנו שבית המקדש השני חרב בגלל "שנאת חינם". המילים האלה מעלות בראשנו תמונה של סכסוכים קטנוניים או חוסר אדיבות ברחובות ירושלים. כשמעמיקים יותר נזכרים בקמצא ובר קמצא. אך כשצוללים אל מקורות התקופה, מגלים מציאות מבהילה בהרבה: זו לא הייתה שנאה סתמית, ואף לא מחלוקת פשוטה בין חלקים שונים בעם, אלא פילוג אידאולוגי עמוק מאוד. אפילו קדושת המקדש וזהות העם הפכו לשדה קרב רעיוני שבו אין מקום לפשרות. דוגמה רדיקלית במיוחד של השבר הזה נחשף במגילת ברית דמשק - טקסט מצמרר שהשתמר במערות קומראן ובגניזת קהיר. המגילה חושפת כת קיצונית ומסתורית, שראתה בממסד הדתי בירושלים חילול הקודש, ובשאר העם - בוגדים שדינם גיהנום. הולדת הכת: "עיוורים המגששים באפלה" סיפורה של הכת מתחיל במשבר רוחני עצום. מחבר המגילה מתאר את נקודת הזמן 390 שנה לאחר חורבן הבית הראשון (ראשית התקופה החשמונאית), קבוצה של "אנשים אשמים" מישראל ומכהונת אהרון החלה להבין שמשהו השתבש לחלוטין. במשך 20 שנה, כך נכתב, הם גיששו את דרכם כעיוורים בתוך החושך - חיפשו דרך אלוהית אמיתית ולא מצאו. התפ...

  בס"ד באגדות החורבן המופיעות במסכת גיטין מסופר על חורבן ביתר (תרגום לאחר הציטוט) [1] : " אשקא קא דריספק חריב ביתר דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא ינוקתא שתלי תורניתא וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא יומא חד הוה קא חלפא ברתיה דקיסר אתבר שקא דריספק קצו ארזא ועיילו לה אתו נפול עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייה " - על יצול (מוט) של אופן עגלה, חרבה ביתר. שהיה מנהג בביתר שכאשר נולד תינוק, היו שותלים ארז, ואם תינוקת, היו שותלים תורנית (סוג של עץ שיטה או ברוש). וכאשר היו נישאים, היו קוצצים את העצים ועושים מהם חופה . יום אחד עברה בתו של קיסר רומי באיזור ונשבר אופן מרכבתה. קצצו משרתיה ארז מאותם העצים כדי לתקן את המרכבה. באו בני ביתר, התנפלו על משרתי הקיסר והכו אותם . הלכו המשרתים ואמרו לקיסר: "מרדו בך היהודים!" ובא עליהם הקיסר למלחמה. ממשיכה הגמרא ומתארת את חורבן ביתר: " 'גדע בחרי אף כל קרן ישראל' אמר רבי זירא אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: אלו שמונים אלף קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה והרגו בה אנשים ונשים וטף...

  בס"ד כחלק מאגדות החורבן מספרת הגמרא במסכת גיטין [1] (תרגול לאחר הציטוט): " אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא כלומר פרו ורבו כתרנגולים יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי שקלינהו מינייהו נפלו עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא אמר ריבוניה דעלמא כוליה אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא אכשליה פומיה לבר דרומא ואמר הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו דוד נמי אמר הכי דוד אתמוהי קא מתמה על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה ונח נפשיה אמר הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא אישבקינהו שבקינהו ואזל, איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי עד דאיתחזי בליונא דגושפנקא ברחוק מילא אמר מיחדא קא חדו בי יהודאי הדר אתא עלייהו א"ר אסי תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא ובהך גיסא הלולי וחנגי ולא הוו ידעי הני בהני בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב כי אתא רבין א...

  בס"ד במסכת גיטין אנו נפגשים באגדות החורבן. כשהגמרא מספרת לנו אגדות וסיפורים היא הרי לא באה להעביר לנו את הזמן, יש לה מסר שהיא רוצה להעביר ולכן כדאי לדייק בדבריה כפי שעושים בסוגיות ההלכתיות. וכך הגמרא מתחילה (תרגום לאחר הציטוט): " אמר רבי יוחנן מאי דכתיב   "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה"? אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא, אשקא דריספק חרוב ביתר קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא עבד סעודתא אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא אזל אייתי ליה בר קמצא אתא אשכחיה דהוה יתיב אמר ליה מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכא קום פוק אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך אמר ליה לא נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה שמע מינה קא ניחא להו איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא... ". קמצא ובר קמצא החריבו את ירושלים, תרנגול ותרנגולת החריבו את הר המלך (טור מלכא),...