נעם התחיה

  בס"ד אחד המושגים המרכזיים ביהדות הוא מושג העולם הבא. אותו עולם עתידי אליו נגיע באחרית הימים ולאחר תחיית המתים ובו נקבל שכר על מעשנו בעולם הזה. אך מה שמוזר הוא שאין אנו מוצאים איזכור מפורש של העולם הבא בתורה. ובאמת, בשאלה זו עוסקים גדולי הדורות במשך השנים וביניהם המהר"ל מפראג. התשובה הראשונה אותה מביא אומרת שהסיבה לכך היא שהעולם הבא נמצא מעל לעולם המושגים של האדם [1] :" אבל שיזכר עולם הבא מצד עצמו, לא מצד הנמצא בעולם הזה, לא יתכן, מפני שהעולם הבא מצד עצמו נבדל מן האדם שהוא בעולם הזה, וכמו שהוא נבדל מן האדם כך נבדל מהשגתו ואין חבור לנביא לשם ואיך יתנבא עליו, וזהו הפירוש האמתי מה שלא נזכרו דברים אלו בתורה ובנביאים ". אך הוא מביא תשובה נוספת שבמבט ראשון נשמעת מאוד מפולפלת. על מנת להבין תשובה זו יש להקדים ולהבין שני מושגים בהם משתמש: סיבה עצמית ביחס לעולם הבא וסיבה מקרית. כדי להסביר זאת הוא מביא משל [2] לבנאי שבנה בית. הבנאי הוא זה שבונה את הבית או ליתר דיוק, הוא זה שמחבר את העצים, מעמיד את האבנים ומניח את הרעפים. ברגע שסיים לבנות את הבית הוא יכול לעבור לפרויקט הב...

בס"ד אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא [1] : "' ושמתי כדכד שמשותיך' (ישעיהו נד יב) – אמר ר' שמואל בר נחמני: פליגי תרי מלאכי ברקיעא (חלוקים שני מלאכים בשמים) : גבריאל ומיכאל. ואמרי לה, תרי אמוראי במערבא (ויש אומרים שני אמוראים בארץ ישראל) , ומאן אינון (ומי הם) ? יהודה וחזקיה, בני רבי חייא. חד אמר: שוהם, וחד אמר: ישפה, אמר להו הקב"ה: להוי כדין וכדין (יהיו כאלה וכאלה) . 'ושעריך לאבני אקדח' - כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש (כמו שישב ר' יוחנן ודרש) : עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהם שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר על עשרים, ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד: השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן, כולי האי משכחינן (כיום בגודל של ביצת ציפור אנו לא מוצאים אז בכזה גודל) ? לימים הפליגה ספינתו בים, חזא (ראה) מלאכי השרת דיתבי (שיושבים) , וקא מינסרי (ומנסרים) אבנים טובות ומרגליות, שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים. אמר להו הני למאן (אלה, לאיזו מטרה) ? אמרו ליה, שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה (הגיע לפני) דרבי יוחנן...