עשרה בטבת - מדוע המצור מהווה את תחילת החורבן?
בס"ד בספר מלכים ב' [1] מסופר על תחילת המצור על ירושלים: " וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב: וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ ", ובינתיים בגלות, באותו היום, נגלה הקב"ה אל יחזקאל ומספר לו על המצור:" ויהי דבר ה' אליי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמר: בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה " [2] . אבל מה משמעות הצום? מה מיוחד בתחילת המצור שדווקא עליו אנחנו צמים? למה שלא נצום על היום בו התקבלה ההחלטה של הבבלים לכבוש את ירושלים והם החלו בצעידה שלהם לארץ ישראל? מדוע לא נצום על היום שבו התנבא הנביא על חורבן הבית? הרי יש עוד נקודות ציון היסטוריות אליהן אין אנו מתייחסים! מה גם שהמצור עצמו עדיין לא מהווה את החורבן, הוא הגיע הרבה לאחר מכן אז מדוע שנצום דווקא ביום בו החל המצור? צריך להדגיש,...