נר מצווה - שיעור 12
בס"ד
לשמיעת השיעור לחץ כאן
אנו ממשיכים בסדרת השיעורים לעילוי נשמת
סבי, שלמה בן זיסו.
המהר"ל מביא כעת מדרש שעוסק במלכות
אדום. המדרש מבוסס על פסוק מספר ירמיה שמספר על הפורענות והסיבה לפורענות שהביא
הקב"ה על ירושלים. הוא שואל: הסתובבו ברחובות ירושלים, האם יש מישהו שעושה
משפט צדק שבזכותו אוכל להצילם? – הם נשבעים לשקר, ממאנים לקחת מוסר. גם הגדולים
"יחדו שברו עול, ניתקו מוסרות", לכן: "עַל-כֵּן הִכָּם אַרְיֵה
מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם--נָמֵר שֹׁקֵד עַל-עָרֵיהֶם, כָּל-הַיּוֹצֵא
מֵהֵנָּה יִטָּרֵף: כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם, עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם."
המדרש דורש את הפסוק הזה.
"ובמדרש (ויקרא רבה יג, ה):
הוא דעתיה דר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן (ירמיה
ה, ו) על כן הכם אריה מעיר זו בבל, זאב ערבות ישדדם זו מדי, נמר שוקד על עריהם זו יון,
כל היוצא ממנה יטרף זו אדום (שימו לב שאדום אינה מתאפיינת
בחיה מסויימת), למה, כי רבו פשעיהם עצמו משובותיהם. חזה הוית (=הייתי רואה)
וארו אחרי (=והגיעה אחריה) כנמר, זו יון, שהיתה מעמדת בגזירותיה ואומרת
לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק לעולם הבא (באלוקי ישראל). בתר דנא (לאחר
זמן זה, כלומר בלילה אחר), חזה הויות בחזוי עם לילא(=הייתי רואה במראות
הלילה), וארו חיוא רביעא דחילא ואמתני ותקיפא יתרא(=והגיעה חיה רביעית
מפחידה ואימתנית ותקיפה יותר), זו אדום. דניאל ראה שלשתן בלילה אחד, ולזו בלילה
אחד, למה? רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, ור'
שמעון בן לקיש אמר יתירה(כלומר ששקולה יותר משלשת המלכויות יחד). מתיב רבי
יוחנן לר' שמעון בן לקיש(=שאל ר' יוחנן את ר' שמעון בן לקיש) (יחזקאל כא,
יט) בן אדם הנבא והך כף אל כף (הפסוק המלא הוא: " וְאַתָּה
בֶן-אָדָם--הִנָּבֵא, וְהַךְ כַּף אֶל-כָּף; וְתִכָּפֵל חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה, חֶרֶב
חֲלָלִים--הִיא חֶרֶב חָלָל הַגָּדוֹל, הַחֹדֶרֶת לָהֶם" - כף אחת כנגד שלשת
המלכויות והשניה כנגד המלכות הרביעית ומשמע שהמלכות הרביעית שווה לשלשתן יחד אך לא
יותר מהן), דא מה עביד לה ר' שמעון בן לקיש (=מה יענה על כך ר' שמעון בן
לקיש)? ותכפל (בהמשך הפסוק כתוב שיחזקאל אמנם יכה כף אל כף, אלא שהמכה
תיכפל – ומכאן שהמלכות הרביעית יתרה בעוצמתה על המלכויות הקודמות)".
הרי לך מפורש הדברים שאמרנו, כי המלכות הד'
שקולה כנגד כל השלשה מלכויות. ולכך ראה דניאל את שלשתן בלילה אחת, ומלכות רביעית
בלילה אחת בפני עצמו. ומה שריש לקיש סבר שהיא יותר שקולה משלשתן, דבר זה מפני כי
כאשר יש בו שלשה אשר יש בג' מלכויות כל כוח יש לו סיוע מן השני דודאי שני אנשים
שהם ביחד ואחד הוא בלבד, אין האחד הוא שקול כמו חצי השנים שהם ביחד, כי טוב השנים
ביחד מן האחד, שהאחד הוא סיוע אל השני. ולפיכך אמר ריש לקיש כי המלכות שהיא כוללת
אלו השלשה היא יותר מן אלו שלשה, כאשר הם מחולקים שכל אחד ואחד בפני עצמו."
שיטתו של ריש לקיש היא שבנושא שלנו אומרים שהשלם גדול מסך חלקיו. את התפיסה הזו
אנו כבר מכירים מספר קהלת שם נאמר " טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר
יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. י כִּי
אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין
שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. יא גַּם
אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם
וְחַם לָהֶם, וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם".
נמחיש זאת כך[1]: אברהם אבינו לא מספיק על מנת
שהקב"ה יוכל לגלות את שמו בעולם. אמנם אברהם אבינו פעל רבות אך בסופו של דבר
היכולת שלו להשפיע מוגבלת עקב שלש סיבות: ראשית, הוא בן אדם, הוא אינו חי לנצח
ובסופו של דבר יבוא יומו ויפטר מן העולם. שנית, הוא יכול להגיע למספר אנשים מצומם,
כמה גדולה שהשפעתו תהיה הוא עדיין לא יוכל להגיע אל כולם. ולבסוף, גם אם יעבוד את
הקב"ה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, עדיין לא יוכל לגלות את רבש"ע
בכל המימדים של המציאות – הרי אינו סוחר ומלח, שופט ומלך, כהן וחוטב עצים.
על מנת להשפיע בקנה מידה רחב יותר יש צורך
בעם, זאת כיוון שלעם יש השפעה כלל עולמית. קיומו – נצחי ולבסוף, עם יכול לחשוף את
רצון ה' בכל מימדי חייו: בפוליטיקה, בעולם העסקים, בחינוך, במדע ועוד ועוד. כלומר,
העם אינו סכום של פרטים אלא מעבר לסכום.
הדבר נכון גם אצל בני זוג, כל אחד לבד יכול
להגיע עד נקודה מסויימת, אבל שניהם יחד יכולים להקים משפחה ולפרוץ את הגבולות
שכובלים אותם כפרטים.
" והקשה ר' יוחנן לריש לקיש, והכתיב
(שם כא, יט) בן אדם הך כף אל כף, ודבר שהוא מכה כף על כף על החידוש ופלא, ודבר זה
נאמר כאשר ראה שיהיה עומדת מלכות ד'." – כלומר, שמלכות אדום רק עומדת
כנגד שלשת המלכויות הקודמות בעוצמתה, אך אינה מהווה שילוב שלהן הוא איחוד שלהן.
"ועל זה אמר הך כף על כף, כי המלכות
תקיף יהיה בעולם שהמלכות הזה תהיה שקולה כנגד בעל ג' מלכויות. ולכך אמר, הכה כף על
כף, כי הכף הוא ג' מלכויות, והכף השני בפני עצמו הוא מלכות רביעית שהיא שקולה כנגד
ג' מלכויות ולא יותר, רק שיהיה מכה כף על כף. ועל זה השיב ריש לקיש, ותכפל (שם כא,
יט) כתיב, כלומר שיהיה מכה שני פעמים כף על כף, שתהיה מלכות רביעית שקולה נגד
שלשתן ועוד יותר מן השלשה, וזה פלא יותר, ולכך אמר ותכפל(=כלומר שהפסוק עצמו
מלמד אותנו על העוצמה הרבה יותר של המלכות הרביעית על פני שאר המלכויות). ולכך
המלכות הזאת, היא מבקשת שתהיה היא הכל ולא יהיה אחר עמו במציאות כלל, ולא כן
מלכויות הג' הראשונות." – במה יש למלכות הרביעית יתרון על פני שאר
המלכויות? בכל שהיא רוצה להיות הכל ולשלול את שאר המציאות. בפסקה הבאה המהר"ל
יפרט את כוונתו.
"כי לכל אחד מן ארבע מלכויות היה לו
מידה מיוחדת. וזה,
כי מלכות הראשון הוא מלכות בבל הייתה מבקשת החשיבות להיות חשוב על כל, וכמו
שאמר דניאל (דניאל ב, לח) אנת הוא רישא דדהבא, כלומר שהוא ראש בחשיבות היותר. וזה
שהיה מבקש הגבהתו על הכל, וכמו שראה אותו דניאל חיה ראשונה, דומה לארי. כי ארי הוא
החשוב בחיות, כמו שאמרו: (חגיגה יג, ב) דאמר מר מלך שבחיות ארי. ולא היה מבקש רק
החשיבות היותר גדול, ולכך ראה שיש לה (דניאל ז, ד) גדפין דנשר (כנפים
של נשר) שהנשר עוף השמים פורח למעלה למעלה.
אבל המלכות השנית אמר עליה: (שם ב, לב) חדוה
ודרעוהי די כסף (החזה שלה והזרועות שלה מכסף). כי המלכות
הזה היה אוהב לאסוף העושר, ואוהב כסף לא ישבע כסף (המאפיין של המלכות השניה
הוא התשוקה להשיג עוד ועוד).
והמלכות השלישית ראה אותו (שם ב, לט) נחושת,
על ידי שהיה עז וזריז לילך ולכבוש ארצות למרחוק, ולכך מלכותו שהיה תקיף ועז כמו
נחושת שהוא עז (המילה נחושת דומה למילה נחוש), וקראו אותו
נמר שהוא עז פנים.
והרביעי, כוחו
היה על ההשחתה, ולפיכך נמשל (שם ב, מ) לברזל אשר הוא מחתך ומשחית הכל." – המלכות הרביעית נמשלה לברזל: " וּמַלְכוּ, רביעיה (רְבִיעָאָה), תֶּהֱוֵא
תַקִּיפָה, כְּפַרְזְלָא; כָּל-קֳבֵל, דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא,
וּכְפַרְזְלָא דִּי-מְרָעַע כָּל-אִלֵּן, תַּדִּק וְתֵרֹעַ" (= וּמַלְכוּת רְבִיעִית תִּהְיֶה
חֲזָקָה כַּבַּרְזֶל, מִפְּנֵי שֶׁהַבַּרְזֶל מֵדֵק וְטוֹחֵן
אֶת הַכֹּל, וְכַבַּרְזֶל
הַמְּרוֹצֵץ - אֶת כָּל אֵלֶּה תָּדֵק וּתְרוֹצֵץ[2]). תכונתו של הברזל הוא להרוס
ולכלות. זו הסיבה שאין בונים את המזבח מברזל, כיוון שהברזל מקצר את החיים והמזבח
מטרתו להרבות חיים.
וכאן פותח המהר"ל סוגרים ארוכים, מסביר
לנו שוב על המלכויות השניה והמלכות השלישית ולבסוף חוזר לדבר על המלכות הרביעית.
"ולפי זה מלכות שניה הוא כנגד
כוח גופני שהוא באדם, ומלכות יון כנגד כוח השכלי שבאדם. ותבין כי מלכות שניה לא
היה כוונתו רק ליטול מהם עולם הזה, להרוג ולאבד אותם מגופן וליטול מהם עולם הזה
הגופני. ומלכות שלישית לא הייתה מבקשת רק ליטול מהם התורה השכלית, ולכך ראה אותו
דניאל כמו הנמר שהוא עז (כל מלכות רצתה לפגוע במימד אותו מייצגת). ולכך היה
נוהג במידה זאת במלכותו, כי העז פנים הוא עומד כנגד אחר ומתנגד לו ואינו רוצה
שיהיה לאחר שום מעלה, רק הוא עומד בעזותו נגדו. ולכך המלכות הזה הייתה עומדת כנגד
ישראל בעזות, ולא רצו שיהיו שומרים דת שלהם, כמו שהוא מנהג העז שהוא מעיז כנגד
אחר. ואין עושה דבר זה שיהיה גדול וחשוב כמו שהיה מידה זאת למלכות הראשון, ולא
שהוא עושה כדי שיהיה הכל תחת רשותו, רק שהוא עומד נגד אחר ומתנגד לו שלא יהיה
לכשנגדו שום מעלה, וכך מלכות יון. ולא היה להם תועלת מה, רק כמו עז פנים שאינו נהנה
בעזותו רק מה שהוא מתנגד אל אחר. ולפיכך כשם שמלכות ראשון ראה אותו נבוכדנצר הרשע
רישא דדהבא על שם החשיבות כמו שאמר לו דניאל (דניאל ב, לח) אנת הוא רישא דדהבא,
וראה מלכות שניה שהיא כסף, (שם ב, לב) וכבר אמרנו מפני שהיה כל ענינו לאסוף ולקבץ
העושר כמו שהתבאר, וכך בשביל העזות שיש במלכות שלישית ראה מלכות שלישית של נחושת
מפני שהיא עזה שנאמר (ישעיה מח, ד) ומצחך נחושה.
ומצאתי במדרש, כי נתנו למלכות בבל כסף וזהב ביחד,
ולמלכות יון הברזל. ולפי הנראה ברור כי טעות נפל בזה, כי אי אפשר לומר כך ולא נמצא
כך:"
"והנה דניאל שראה החיה (השניה)[השלישית]
שהיא נמר (דניאל ז, ו), ונבוכדנצר ראה אותה נחושת (שם ב, לט), הכל הוא עניין אחד,
כי נאמר על העז פנים כמו שהוא הנמר שהוא עז (אבות פרק ה, כ): ומצחך נחושה. ויראה
כי בשביל כך היה לנמר שראה דניאל ד' גדפין של עוף, שבשביל שהיו עזים הלכו לכבוש את
כל העולם. כי מי שאינו עז יש בו כובד הטבע ומבקש ההנחה ואינו מבקש התנועה, אבל מי
שהוא עז הוא כמו אש, כמו שאמר למעלה, כי העז הוא כמו אש אשר אין לו ההנחה כלל,
ולכך היה מלכות הזה משוטט בכל העולם. ולפיכך אלכסנדר שהוא עיקר במלכות שלישית הלך
לכבוש כל העולם, כמו שידוע שהלך לכבוש את כל העולם מה שלא עשה שום מלך. וזה שראה
על הנמר הזה ד' גדפין (דניאל ז, ו), שיהיה פורח כמו עוף לכל ד' רוחות העולם. וכל
זה בשביל שהיו עזים, וזה דרך העז בשביל כוח עזותו ותוקפו שהוא רוצה להיות גובר על
שכנגדו עד שהוא כובש אותו, ובכוח עזותו הולך בכל העולם לגמור עזותו."
לאחר שחיבר אותנו בחזרה למלכויות הקודמות,
הוא עובר למאפיין של המלכות הרביעית:
"אמנם מלכות הרביעית, מפני שרואה עצמה שהיא כל ואין
זולתו, ולכך היא רוצה שלא יהיה נמצא אחר, ולכך הוא משחית הכל, ואין זה רק השחתה."
– המלכות הרביעית מביעה את היישות המוחלטת. כלומר, ה"אני" המוחלט. הוא
אומרת: אין שום דבר מלבדי. אני המרכז וכל השאר אינו קיים, אינו בעל חשיבות כלל
בכדי שאתייחס אליו כבעל משמעות.
אם דיברנו בתחילת סדרת השיעורים על כך
שגילוי כבוד ה' בעולם מביא איתו יחד נתינת משמעות לכל נברא ולכל יצור, אז המלכות
הרביעית באה לשלול את המשמעות של הכל, לטעון שמלבד הצד שלה בעולם אין לשום דבר
משמעות ואין לשום דבר מטרה. אלא שכאן הדברים מתחילים להיות מעניינים, מה התוכן
שאותה המלכות מביעה? מהו אותו מסר או אותה משמעות אותה היא מביאה לידי ביטוי? –
התשובה לכך היא: אין. אין לה מעצמה שום דבר, שום תכונה, שום ערך, כלום. הדבר היחיד
שהיא עושה הוא לשלול את המשמעות של העולם. לנתק את העולם מאיזשהו חיבור למשהו
נשגב, מאיזושהי מטרה עליונה ולהשליך אותו לאבדון. זו הסיבה שהמלכות הזו מבטאת
השחתה.
על מנת להמחיש את העניין נביא את משל האיש
המשוגע של ניטשה[3]:
"האם לא שמעתם על המשוגע ההוא, שבוקר בהיר אחר הדליק פנס, רץ אל השוק וצעק
בלי הרף: "אני מחפש את אלוקים! אני מחפש את אלוקים!" - מאחר שבאותה שעה
דווקא נאספו שם רבים מהללו שאינם מאמינים באלוקים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך
לאיבוד? שאל אחר מהם. ואולי תעה בדרך כילד? שאל אחר..."היכן נעלם אלוקים"
קרא המשוגע, "אני אגיד לכם היכן. אנחנו הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו!
אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מה המעשה אשר עשינו כאשר
התרנו את הארץ הזאת משמשה? האין אנו צונחים מטה מטה ואחורה והצידה ולפנים - לכל
עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן - עוד
ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהרים? האם עדיין איננו שומעים כלל את
שאון הקברנים הקוברים את אלוקים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? -
גם אלים נרקבים! אלוהים מת! אלוהים יישאר מת! ואנחנו הרגנו אותו!"
משל זה בא לומר שהדת והרוחניות מפסיקים
להיות המקור למוסר המוחלט. אם כן, מה יהיה המקור החדש למוסר? – המדע והאדם. אבל יש
בעיה אחת קטנטנה במסקנה, אחרי הארון של אלוקים הולך גם הארון של המוסר. ברגע שהאדם
התנתק ממערכת מוסר שמקורה אבסולוטי הוא לא יוכל ליצור מעצמו מערכת חדשה כזו. היא
תמיד תהיה רלטיבית (כלומר, אני אחליט שמשהו אחד מוסרי ואחר יחליט שאותו מעשה אינו
מוסרי כלל).
כמו בסיפור על מות האלוקים כך גם ביחס
למלכות הרביעית, ברגע ששוללת כל דבר שאינו היא עצמה ובכלל זה את אלוקים, היא גורמת
להשחתה מוחלטת של כל העולם והמציאות.
"ולכך ראה דניאל את החיה הזאת שיש
לה שנים של ברזל (דניאל ז, ז), כי הברזל הוא משחית ומקצץ את הכל, וכמו שבארנו
במקומו, שכל עניין מלכות זה רק להשחית. וכמו ששרפה בית אלוקינו והשחיתו אותו, ואין
זה רק השחתה שאין יותר על זה. ואף כי המלכות הראשון גם כן שרפה בית אלוקינו, דבר
זה מפני שהיו רוצים לכבוש את ישראל תחת ידיהם. ולא היה זה משום השחתה, רק בשביל כי
המלכות הזאת רוצה שיהיה מתנשא על הכל, כמו שבארנו למעלה, ולפיכך היו כובשים ישראל.
ומפני שהיו רוצים בכבוש גמורה, היו כובשים ושורפים את הכל. אבל מלכות הרביעית שכבר
היו תחת ידיהם מקודם, ועם כי מרדו בהם בדבר קטון כמו שידוע, מכל מקום בודאי היו
תחת ידיהם ורשותם. ולא היה דבר זה רק להשחיתם, ומצאו עילה להשחית אותם."
האידיאל של ההשחתה אינו דבר שנשאר ברקע, כך
המלכות הרביעית פועלת ביום יום, זה הסיבה שהחריבה את בית המקדש, עקב הרצון להשחית
ולהרוס.
"וכל זה כי המלכות הרביעית דבק בהם
ההעדר, כאשר המלכות הזאת היא סוף וקץ המלכויות, ויהיה אבוד והעדר לכל המלכויות,
ולכך במלכות רביעית דבק בהעדר. ואשר דבק ההעדר הוא שמביא גם כן העדר אל אחר, ומפני
כך היא משחיתה הכל גם כן. ולפיכך אמר: (דניאל ז, ז) שנין די פרזל לה (שיני
ברזל לה), ואמר: (שם ב, מ) ומלכו רביעיא תהוא תקיפה כפרזלא(והמלכות הרביעית
תהיה חזקה כמו ברזל), כל קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא (מכיוון שהברזל מדק
וטוחן הכל), וכפרזלא די מרעע כל אלין תדק ותרע(וכשם שהברזל מרוצץ ושובר כך
היא תרצוץ ותשבור). והנה כל אחת ואחת אשר קרוב אל ההעדר והביטול הוא יותר פחות.
ולפיכך הראשון מדמה לזהב, ואחריו כסף, ואחריו נחושת, ואחריו ברזל שהוא פחות יותר
מכל. ובמלכות זה דבק החסרון וההעדר, ומפני כך הוא גם כן מקצץ ומשחית הכל, ולפיכך
אמר: (שם ב, לד לה) חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי
די פרזלא וחספא, והדקת המון(רוֹאֶה הָיִיתָ, עַד
אֲשֶׁר נֶחְצְבָה אֶבֶן שֶׁלֹּא בְיָדַיִם, וְהִכְּתָה אֶת הַצֶּלֶם עַל רַגְלָיו שֶׁל
בַּרְזֶל וְחֶרֶשׁ, וַתָּדֶק אוֹתָן).
באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא וכו'("אָז הוּדַקוּ כְּאַחַת
הַבַּרְזֶל, הַחֶרֶשׂ, הַנְּחֹשֶׁת, הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב"[4]). התחיל בכאן בברזל כי הוא
התחלת ההעדר, ואחר כך נמשך אל השניה גם כן ההעדר."
המהר"ל מביא זווית נוספת על תכונת
ההשחתה של המלכות הרביעית. הוא מסביר שכיוון שהיא קרובה אל ההעדר תכונת ההשחתה
בולטת אצלה. ומדוע היא קרובה אל ההעדר? – כיוון שהיא המלכות האחרונה, היא זאת
שתסגור את עידן ארבע המלכויות.
המהר"ל מלמד אותנו שדבר שמחובר להעדר
מביא לידי העדר, כלומר מה שמתקשר לסוף או לחסרון משפיע גם על מה שמסביב ומביא להם
חסרון. לדוגמא: טומאה. הטומאה קשורה לחסרון חיים, לדיכוי הכוחות הפועלים שלנו,
ולכן אדם שנטמא זה אדם שנחסרים ממנו כוחות חיים על מנת להשתחרר מהטומאה הוא צריך
לטבול במים חיים, להחזיר לו את אותם כוחות שאיבד.
המלכות הרביעית, מעצם היותה מסיימת עידן, יש
בה תכונות של כליון, שהרי היא צריכה לכלות את כל אותה צורת ההתנהלות שהיתה קיימת
בתקופת ארבע המלכויות. היא מוציאה את העוקץ מכל מה שנחשב חשוב ובעל ערך בתקופת
המלכויות. היא מורדת במוסכמות ושוחטת פרות קדושות כיוון שאין דבר שווה בעיניה.
בכך, היא מכינה את הדרך לגילוי אור ה' בעולם ולנתינת המשמעות העמוקה יותר לעולם
וברואיו.
תכונת ההשחתה שלה אינה נובעת רק כתוצאה מביטוי החסרון המובנה
של העולם (כפי שלמדנו בתחילת סדרת השיעורים שארבעת המלכויות נוצרו כביטוי לחסרון
הקיים בבריאה) אלא נובעת גם מעצם היותה זו שסוגרת ומסיימת את תקופת ארבע המלכויות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה