האם בנימין היה איש זאב?
בס"ד
בסוף ימיו יעקב
אבינו מברך את בניו. בברכותיו הוא מתאר את הנקודה הפנימית של כל אחד מהם ובאיזה
אופן היא תפגוש אותו בעתיד. כשהוא מברך את יהודה הוא משווה אותו לגור אריה ומרמז
על מלכותו העתידית, את דן הוא משווה לנחש ורומז על שמשון שיגאל את עם ישראל מיד
הפלישתים וכך עובר אחד אחד עד שמגיע לבנימין.
כשיעקב אבינו מברך
את בנימין הוא אומר: "בנימין זאב יטרף בבוקר יאכל עד ובערב יחלק שלל"[1].
כותב על כך
רש"י[2]: "ניבא על שהיו עתידין
להיות חטפנים: "וחטפתם לכם איש אשתו" , בפלגש בגבעה (שו' כא , כא; ראה תנח'
ויחי יד); וניבא על שאול , שהיה נוצח באויביו סביב , שנאמר "ושאול לכד את המלוכה
וילחם באדום ובמואב וגו' ובכל אשר יפנה ירשיע" (ש"א יד , מז)" –
יעקב אבינו רומז על התיקון של מעשה פילגש בגבעה (בעקבות מעשה פילגש בגבעה והמלחמות
שבאו לאחר מכן גזרו שלא להתחתן עם שבט בנימין. מכיוון שחששו עם ישראל שנדר זה יגרום
להכחדת שבט בנימין מצאו דרך לעקוף את הנדר ולשאת את הנשים) ועל נצחונותיו של שאול
המלך. מדוע דווקא על אירועים אלה שם רש"י את הדגש?
הרשב"ם כותב:
"על שאול שהיה מלך ראשון נתנבא , שפשט בכל סביבותיו בכל האומות...וגם בנימין
היה עם מלכי יהודה הצדיקים אשר גברו על האומות , כדכתיב באסא (דה"ב יד , ז , יא
- יד; טו , ב) , וביהושפט (דה"ב יז , יז) , ובחזקיהו (ראה ישעיהו י , כח - לב)."
– הרשב"ם מזכיר אירועים נוספים בהם בנימין חבר ליהודה על מנת לעזור לו
במלחמה.
אבל רבינו אפרים
מבין באופן שונה לגמרי את המשמעות. רבינו אפרים בן שמשון כתב פירוש על התורה, הוא
היה רב בתקופת הראשונים, והחיד"א מעריך שחי באזור המאה ה-12[3] וכך הוא מפרש: "וקרהו אסון,
כי בנימין היה זאב יטרוף וטורף בני אדם לעתים, וכשבא לו העת נהפך לזאב שנאמר בנימין
זאב יטרף, ובעוד שהיה אצל אביו נשען על הרופא ובאותו זכות לא היה נהפך לזאב, שכך אמר
'ועזב את אביו ומת', כלומר כשיפרד מאביו יהפך לזאב לעוברי דרכים, והיה כל מוצאו יהרגהו"
– בפרשת מקץ כשיוסף אומר לאחים להביא את אחיהם הקטון, יעקב לא מסכים כי הוא חושש
שיקרה לבנימין אסון בדרך. הוא חושש לאבד גם את בנימין, הזכר האחרון שיש לו מרחל. אבל,
אומר רבינו אפרים, אם זה היה החשש היחיד, מדוע בפרשת ויגש כשיהודה מתייצב מול יוסף
הוא אומר: "ועזב את אביו ומת"[4] - החשש הוא שבנימין ימות
כשיעזוב את אביו[5],
אבל מדוע? הרי בנימין באותו הזמן היה כבר מעל גיל 30, מדובר על אדם בוגר! מדוע הוא
צריך להישאר סמוך לאביו על מנת שלא ימות? – עונה רבינו אפרים שלבנימין היתה תכונה
מיוחדת, הוא היה יכול להפוך לזאב וחששו של יעקב היה שבנימין יהפוך בדרך לזאב ואחד
מהולכי הדרכים יהרוג אותו.
לחיד"א יש ספר
בשם "דבש לפי". זהו ספר העוסק במגוון נושאים, כגון אגדה ודרושים. הספר הוא
אוסף של קטעים מדברי דרוש, מדברי הראשונים, וכן מכתבי יד רבים שלא ניתן למצוא במקורות
אחרים, וכך הוא כותב[6]:
"זאב אחד יש שקורין לו לופגאר"ו והוא בן אדם ומשתנה לזאב ובשעה שמשתנה
לזאב רגליו יוצאים בין כתפיו כך בנימין בין כתפיו שכן. וזה סגולה להנצל מזאב זה בשעה
שנכנס לבית ליקח דשן הצבור באש וישליך אילך ואילך ולא ינזק ממנו וכך היו עושין במקדש
משליכין דשן אצל המזבח דכתיב ושמו אצל המזבח. כתב זאב שנהפך לאדם אפילו שהוא משתנה
לאדם בכל שעה יש לו זנב, כך היתה רצועה יוצאה מחלקו של בנימין ונכנסת לתוך חלקו של
יהודה ועליה היה בנין בית המקדש".
בספר חסידים לרבי
יהודה החסיד שחי גם הוא במאה ה-12, מופיע גם כן איזכור של אדם זאב[7] ובסימן אחר[8] מתואר כיצד לרפא אותו. וכן
ב"ספר ציוני" לרבי מנחם ציוני[9] מזכיר שמקצת אנשים נעשים
זאבים.
פירוש רבינו אפרים, דברי
החיד"א, רבי יהודה החסיד וספר ציוני לוקחים אותנו למחוזות אליהם לא ציפינו
להגיע. בנימין? איש זאב?? זה לא מושג מומצא שנועד להפחיד ילדים?
על מנת להבין יותר
לעומק את כוונתם ננסה להבין מה מקור המושג "איש-זאב" ומתוך כך לנסות
לעמוד על כוונתם של רבינו אפרים והחיד"א. ככל הנראה מושג איש הזאב מגיע
מהלוחמים הנורדים ה"ברסרקרים"[10]. הברסרקרים, שמוזכרים גם במיתולוגיה
הנורדית, היו לוחמים אחוזי שיכרון קרב (שלעיתים היה מושג על ידי שימוש באלכוהול או
סמים משני תודעה) שלעיתים עטו על עצמם עורות ופרוות של חיות שונות, וייצגו כוח וזעם
בלתי נשלט. היו כמה סוגים של לוחמים כאלה, נבדלים על פי העורות שלבשו בקרב: דובי-אדם
(Berserkir), זאבי-אדם (Úlfheðinn), וחזירי-אדם (Svinfylking). ההיסטוריון הרומי טאקיטוס (Tacitus) תיאר את הלוחמים הברברים כך: "הם צבעו
את מגנם וגופם בשחור והקפידו לתקוף בלילות האפלים ביותר, לכן הם נדמו כצבא של רוחות
רפאים, המשרים על האויב את פחד המוות..." תיאורו של טאקיטוס תואם למדי את זה של
החוקר המודרני גורג' דומיזל (Dumézil): "הם לבשו עורות זאבים כדי לחקות את דרכו
של הטורף, או כדי לסמל את הטרנספורמציה לצורתו של הזאב. כשהאדם עטה תלבושת זו הוא חדל
מלהיות אדם והפך לטורף. הוא לא רק היה לוחם עז ובלתי מנוצח, אחוז אקסטזה הוא נהפך לחיית
טרף..." הברסרקרים נתפסו כדמויות מאיימות בעלות כוחות מאגיים על אנושיים. הופעתם
והתנהגותם הדמוניים שיוותה להם הופעה של יצורי בלהות. בעיני אנשי התקופה המקור לכוחם
הרב לא היה רק מיומנויות הלחימה הגבוהות שלהם, אלא, הקשר המיסטי שלהם לעולם הפראי והאלים
של כוחות הטבע.[11]
כלומר אנו רואים שמקורותיו ההסטוריים של איש הזאב באו לתאר אדם שמאבד את צלמו
ומשתמש בו לצורך אלים ומפחיד.
כאן נעשה סיכום
ביניים של הנושאים הפתוחים שיש בידינו ואז נסגור את המעגל:
שאלנו מדוע
רש"י מביא דווקא את התיקון של מעשה פילגש בגבעה ואת נצחונותיו של שאול המלך?
הבאנו את פירושו של רבינו אפרים ושאלנו: מה כוונתו העמוקה? ואנו מנסים להבין כיצד
ביהדות תופסים את מהותו של זאב?
נעיין שוב בדבריו של
החיד"א "וזה סגולה להנצל מזאב זה בשעה שנכנס לבית ליקח דשן הצבור באש
וישליך אילך ואילך ולא ינזק ממנו וכך היו עושין במקדש משליכין דשן אצל המזבח..."
– מה הקשר בין הסגולה להינצל מהזאב לבין המזבח? הגמרא במסכת סוכה[12] מספרת לנו על מרים בת בילגה:
"ת"ר מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי
יוונים כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד
מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק" – לוקוס זה
זאב. מרים בת בילגה מכנה את המזבח זאב. מעניין לציין שהמזבח הוא חלק מבית המקדש
ובית המקדש נמצא בחלקו של בנימין. לא בכדי השתמשה מרים דווקא בכינוי לוקוס כלפי
המזבח.
הזאב מאופיין בכך
שהוא טורף במהירות ובורח (כפי שנראה מיד בדבריו של ה"העמק דבר"). הוא
מפחד מהרועה אבל בכל זאת מנסה לטרוף ולברוח. כך היה גם עם שאול, במהלך השנתיים
וחצי שמלך הוא טרף במהירות את אויבי ישראל. זה גם מה שעמד לו לרועץ במלחמה נגד פלישתים[13] שלא חיכה לשמואל.
אך מלבד תכונת האכילה
מדגיש האבן עזרא[14]
את תכונת הגבורה של בנימין והראיה לכך מאנשי הגבעה שעמדו נגד עם ישראל ולא הסגירו
את האנשים שפגעו בפילגש אלא יצאו להלחם נגד עם ישראל. הגבורה שלהם באה לידי ביטוי
באומץ ולאו דווקא בכוח. וכותב בחומש העמק דבר: "נצחונותיו היו כזאב. ולא כארי
שהוא אביר לב ולא יחת מפני כל. אלא כזאב שמפחד מרועה ומקלו. ומכל מקום טורף. כן כבש
שאול את הפלשתים עם בנו יהונתן ודוד הרג את גלית בימי שאול. בעת שהוא היה מפחד כל היום".
התכונה של בנימין היא תכונה זאבית, יש בו אומץ. גם אם הוא לא החזק ביותר, גם אם
הקרב נראה אבוד הוא עומד ומתמודד. ודווקא תכונה זו יכולה לעמוד לו כרועץ ממספר
כיוונים:
כיוון ראשון בעיני
אחרים – מכיוון שבנימין אמיץ ואינו פוחד ובפרשות מקץ וויגש, כאשר האחים עומדים מול
מצב של האשמות שווא וחוסר צדק יש חשש שתתפרץ תכונתו הזאבית של בנימין, מפני כך
חושש יעקב שבנימין יפגע. הוא יסבך את עצמו. כל עוד נמצא עם יעקב הוא יודע איך
להרגיע את בנימין ואיך להציב לאומץ שלו גבולות, הוא יודע "לרפא" את
התכונה הזאבית שלו. אך ללא יעקב, אין לדעת לאיזו "הרפתקה" יכניס את
עצמו.
אם נטוס קדימה במהלך
הדורות, לתקופת הגלות, אנו יכולים למצוא שאנשים ראו ביהודים מעין אנשי זאב – אנשים
אמיצים שלמרות כל מה שעברו ולמרות שכל העולם נלחם בהם, הם עומדים שוב ושוב. כלומר
התכונה הזאבית "מולבשת" על היהודים על ידי עוברי הדרכים – כלומר הגויים
במהלך הדורות. ללא חיבור ליעקב, לישראל, לכלל, כלומר ללא הביטוי של היהודים כעם
כללי חי וקיים, יש חשש סביר מאוד שעוברי הדרכים הללו יהרגו את בנימין – ובגלות, את
היהודים שמבטאים בהתנהגותם אל התכונה הבנימינית.
כיוון שני בפני עצמו
– האומץ של בנימין יכול לשמש גם לכיוונים שליליים מאוד כמו מעשה פילגש בגבעה. אם
בנימין עומד בפני עצמו הוא עלול לשכוח את תפקידו ולאפשר לכוחות השליליים בו להשתלט
עליו – להפוך אותו לאדם זאב, לאדם שנותן ליצרים האלימים בו מקום. ולכן צריך את
יהודה שמבטא את מלכות ישראל, שמוצא מה המקום הנכון לכוחו של בנימין ומנתב אותה
לכיוונים חיוביים כמו מלחמות ישראל.
במגילת אסתר אנו
מוצאים איזון שכזה אצל מרדכי היהודי: "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו
מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני"[15] – מצד אחד יהודי ומצד שני
מבני בנימין. היה לו את האומץ לעמוד בפני המן וממלכת פרס כולה מתוך החיבור השורשי
לעם. הוא ביטא את האחדות של העם שנחשב כמפוזר.
לסיכום: בנימין ככל
הנראה לא היה איש זאב, אבל מה שאנו לומדים מרבינו אפרים ומהחיד"א זה שתכונות
הזאב והיכולת שלו לתת להם ביטוי (להפוך מאדם לזאב) זה מה שמאפיין את בנימין. הוא
מהווה את סמל האומץ והעמידה של היהודים במהלך הדורות.
[1] בראשית מ"ט כ"ז
[2] שם
[3] שם הגדולים א, רל
[4] בראשית מ"ד כ"ב
[5] ואע"פ שיש מפרשים שמייחסים מילה
זו ליעקב, שהחשש הוא שיעקב ימות, ראו מה כותב ברמב"ן בבראשית מ"ד
כ"ב ד"ה "ועזב את אביו ומת"
[6] דבש לפי, מערכת ז', אותיות
ט"ו-ט"ז
[7] סימן תס"ד
[8] קע"א הוצאת מקיצי נרדמים
תרנ"א
[9] חי במאה ה-14 והיה מקובל ופייטן
מחכמי אשכנז
[10] אנציקלופדיית בריטניקה: https://www.britannica.com/topic/berserker
[11] הפסקא האחרונה בנושא הברסרקרים מתוך
אתר המכלול https://www.hamichlol.org.il/%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%96%D7%90%D7%91
[12] דף נ"ו עמוד ב'
[13] שמואל א' פרק י"ג
[14] בראשית שם
[15] אסתר ב' ה'
תגובות
הוסף רשומת תגובה