האם מותר היה לקחת את תוכנן של המכולות שנסחפו לחוף?

 

בס"ד טבת התשפ"ג

בזמן הסערה שהיתה השבוע, שלוש מכולות התנתקו מאוניה שניסתה להיכנס לנמל אשדוד והציוד הרב שאופסן בהן הגיע אל החוף בעיר הסמוכה. תושבים רבים הגיעו למקום והחלו לבזוז את הציוד בטרם הגיעו לשם כוחות משטרה. ונשאלת השאלה, האם מבחינה הלכתית מותר לתושבים לקחת את תוכנן של המכולות הללו או לא? – סוגיה זו נקראת בגמרא בשם "זוטו של ים".

את פירוש המילים זוטו של ים מסביר רש"י[1]: "מקומות בשפת הים שדרך הים לחזור לאחוריו י' פרסאות או חמישה עשר פרסאות פעמיים ביום ושוטף מה שמוצא שם והולך. זוטו לשון גדולה ושירוע (מלשון להשתרע, להתפרס)..."

המקור לסוגיה זו נמצא במספר מקומות במסכת בבא מציעא[2]. בדף כ"ב ע"ב אומרת הגמרא:
"ת"ש דא"ר יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב (דברים כב, ג) וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם (צריך להשיבה) יצאתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם (ולכן אין צריך להשיבה)" – הגמרא לומדת מתוך דיוק בפסוק שאין צורך להשיב אבידה שהיתה אבודה מכל בני האדם מה שמתאים למקרה שלנו: היתה מכולה שנפלה לים ועכשיו היא אבודה מכל בני האדם אלא שבאו הגלים וסחפו אותה לחוף ובזכות כך נמצאה. כיוון שהיתה אבודה מכל בני האדם, הותרה לכל מי שימצא אותה לקחת אותה לעצמו.

במקום נוסף[3] מביאה הגמרא הסבר אחר מדוע מותר לכל אדם לקחת את מה שמצא במצב של "זוטו של ים": "וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר המציל מן הארי ומן הדב ומן הנמר ומן הברדלס ומן זוטו של ים  ומשלוליתן של נהר...הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן"- אנו רואים שכאן הגמרא מביאה סיבה אחרת מדוע האבידה שייכת למוצא: מפני שהבעלים מתייאשים מהחפץ. כך גם כאן, כאשר המכולה נפלה למים אנו אומרים שהבעלים מתייאשים ממנה כיוון שלא ירדו למים אחריה ויחפשו אותה וממילא כל המוצא זוכה.

בעקבות שתי הגמרות הללו נחלקו הראשונים איזו סיבה מהווה את הסיבה העיקרית להיתר: גזירת הכתוב או ייאוש הבעלים. השיטה מקובצת[4] והרמב"ן[5] סוברים שמדובר בגזירת הכתוב – התורה עשתה את האבידה כהפקר. ואילו רש"י[6] תוס'[7] והריטב"א סובר שמדובר בייאוש.

במקרה שלנו אין נפקא מינה בין שתי השיטות. ההבדל להלכה יגיע במקום אחר בו הבעלים רואים את האבידה אובדת בנהר שוטף וצועקים "אני לא מתייאש".

השו"ע[8] פוסק: "המציל מהארי והדוב וזוטו של ים ושלוליתו של נהר הרי אלו שלו אפי' הבעל עומד וצווח (מ"מ טוב וישר להחזיר כמו שנתבאר סעיף ה') ואע"ג דמדינא אין חייבין להחזיר באבידות אלו אם גזר המלך או ב"ד חייב להחזיר מכח דינא דמלכותא או הפקר ב"ד הפקר ולכן פסקו ז"ל בספינה שטבעה בים שגזר המושל גם הקהלות שכל מי שקונה מן העכו"ם שהצילו מן האבידה ההוא שיחזיר לבעליו שצריכין להשיב ואין לו מן הבעלים אלא מה שנתן (מרדכי ריש פ' אלו מציאות)

ואם יש מכשולות בנהר שעל ידי כן דבר הצף בו עומד שם אם הוא דבר שיש בו סי' מסתמא לא הוי יאוש:

הגה: ואם הוא דבר שאין בו סי' אם הבעלים יכולים להציל והן רודפין אחר האבידה או שאינו שם שאילו היו שם אפשר שהיו מצילין לא זכה בהן המוצא (טור) אבל אם הוא דבר שאינו יכול להציל מיד והוא עומד ואינו רודף אחריו ודאי מייאש וסתמא (לא) הוי יאוש (תוס' ומרדכי פ' הנ"ל)" – מצד הדין המציל מזוטו של ים, החפץ שייך לו. עם זאת, לפנים משורת הדין ראוי שיחזיר. במקרה וחוק המדינה קובע שיש להחזיר את החפץ לבעליו, יש להחזיר את החפץ כיוון שדינא דמלכותא דינא. בנוסף, אם הבעלים יכולים להציל את האבידה ועושים זאת, או היו עושים זאת אם היו שם – אין המוצא זוכה באבידה. אבל אם אינם מנסים להציל אותה, המוצא זוכה בה.

אם נעיין בחוק השבת אבידה, תשל"ג – 1973, נראה שכתוב בסעיף 2.א.: "המוצא אבידה ונוטלה חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות הענין יש להניח שבעל האבידה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה." – נראה שרק אם התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה, אבל אם היא שווה הרבה, כמו במכולות הנ"ל, יש חיוב להחזיר אותם לבעליהן. בעניין זה דן ד"ר מיכאל ויגודה בחוק לישראל[9] - השבת אבידה[10]:



כלומר, הגיוני ששווים של מכולות אלה אינו מועט בעיני בעליהן ולכן יש להחזיר את התכולה לבעליהם המקוריים. אבל אם נאמר שהנזק שנעשה לתכולה ימנע מהם למכור אותה ובכך יוותרו עליה, יהיה הדבר מותר.

למרות כל הנ"ל לאחר התייעצות עם עוד תלמידי חכמים, נראה שיש לאקונה בחוק והוא לא מתייחס לאבידות הנמצאות בים ולכן ניתן לומר שמצד דינא דמלכותא המוצא זוכה באבידה. 



[1] בבא מציעא דף כ"א עמוד ב' ד"ה "זוטו של ים"

[2] דף כ"א ע"ב, כ"ב ע"ב, כ"ד ע"א

[3] דף כ"ד ע"א

[4] על דף כ"א ע"א

[5] על דף כ"ז

[6] ב"ק דף ס"ו ע"א ד"ה "מוצא"

[7] שם כ"ז ע"א ד"ה "מה שמלה"

[8] חושן משפט סימן רנ"ט סעיף ז'

[9] https://www.gov.il/BlobFolder/reports/lectures_bibliography/he/parshanot_Restoration_of_lost_property_michael_wygoda.pdf

[10] עמוד 50

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

"בנפול אויביך אל תשמח" או "באבוד רשעים רינה"?

שבת זכור - האם חייזרים יכולים להתגייר?

כבוד מלכים - מחשבות בעקבות פטירתה של מלכת אנגליה