נעם התחיה

בס"ד לפי שיטת הספרדים, אם הורדנו תבשיל נוזלי מהפלטה וחומו ירד מחום שהיד סולדת בו, אסור להחזירו לפלטה כיוון שיש איסור של בישול אחר בישול בלח. לפי האשכנזים לעומת זאת, אם התבשיל עד חם מעט ולא התקרר לגמרי, מותר להחזירו לפלטה ואין בכך משום בישול אחר בישול. בעקבות כך עולה השאלה: האם מותר לספרדי (המחמיר בעניין בישול אחר בישול בשבת), לבקש מאשכנזי (שמיקל) לשים את הכלי עם המרק חזרה לפלטה? – ניתן לנסח שאלה זו גם באופן יותר כללי: האם מותר למי שנוהג איסור בדבר מסויים, לבקש ממי שנוהג היתר לבצע את הדבר המסויים ההוא? מחלוקת הרשב"א והר"ן הגמרא במסכת שבת [1] אומרת " דאמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי " – אם יש לי פירות הנמצאים מעל 2000 אמה מחוץ לעירוב העיר, עליהם אני רוצה לשמור ואני איני יכול להגיע ולשמור עליהם. אני יכול לבקש מחבר שלי (שכן יכול להגיע אליהם) לשמור לי על הפירות. מסביר הרשב"א [2] : " כלומר אף על פי שאינו יכול לילך שם, דכיון שהוא מותר לישראל חבירו לשמרן אין באמירתו כלום, וכתבו בתוספו...

  בס"ד אומר הזהר [1] : " ובשית מאה שנין לשתיתאה, יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא, ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה, כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא " – בשנת השש מאות לאלף השישי יפתחו שערי החכמה למעלה ונביעות החכמה למטה והעולם יתכונן להתעלות באלף השביעי כמו בן אדם שמתכונן ביום שישי מזמן שהשמש מתחילה לשקוע לקראת השבת. יש המייחסים ציטוט זה למהפכה התעשייתית ורוחנית שהתרחשה פחות או יותר באותה התקופה ולמהלך או החל העולם לעשות. כיום אנו אוכלים את פירותיה של אותה מהפכה ומתמודדים עם טכנולוגיות שהיו נראות בעיני בני הדורות הקודמים כדבר שלא ניתן אפילו לחלום עליו. בשנים האחרונות עולה לכותרות טכנולוגיית הבינה המלאכותית. טכנולוגיה המבוססת על יכולת חישוב ומודלים מאוד מתקדמים המאפשרים למחשבים לבצע פעולות שנחשבות מאוד אינטליגנטיות: ניתוח טקסטים מורכבים, איסוף מידע והסקת מסקנות על פיו, ניתוח תמונות, יצירת תמונות, התאמת תרופות לחולים, פיענוח ממצאים רפואיים בצורה שלא היתה כמותה בעבר ואלו רק חלק מהיישומים היותר מוכרים של הבינה המלאכותית. טכנולוגיה זו לא פסחה...

  בס"ד את דבר התורה הבא כתבתי יחד עם אבי מורי נעם אלתר. הדבר הראשון איתו מתמודד האדם לאחר שנברא הוא עץ הדעת, התמודדות שנגמרת בכשלון. לאחר עשרה דורות נוח ומשפחתו יוצאים מן התיבה כשיבשו מי המבול אל העולם שנותר, במטרה "לברוא" אותו מחדש ולאחר הודאה להקב"ה נוטע נוח כרם ומשתכר. על פי המדרש הוא ראה ענף של גפן צף במים וממנו נטע אותו, אך מה שחשוב לעניינינו הוא שגם כאן, לאחר מצב של בריאה, ישנה התמודדות של האדם – ובמקרה שלנו נוח, עם עץ וגם כאן ההתמודדות נגמרת בכשלון. לאחר דורות רבים עם ישראל יוצאים ממצרים והמדרשים רואים ביציאת וביצירת עם ישראל כמקבילה לבריאת האדם הראשון. מיד לאחר שעוברים את ים סוף   הם מסתובבים במדבר ומחפשים מים. לאחר שלושה ימים מגיעים למרה והמים אותם מוצאים – מרים. להקב"ה יש פתרון לעניין, הוא מורה למשה שיקח מהמקום בו הם נמצאים עץ מר וישליך אותו למים. משה משליך והעץ ממתיק את המים. כלומר, גם כאן ישנו עץ שמגיע לאחר בריאת האדם – עם ישראל, אך בניגוד לפעמים הקודמות, לא רק שאינו מתקשר לכשלון אלא להיפך הוא הגורם שממתיק את המים, הוא מהווה פתרון. מה הרעיון...