תמיד ישנו עץ

 

בס"ד

את דבר התורה הבא כתבתי יחד עם אבי מורי נעם אלתר.

הדבר הראשון איתו מתמודד האדם לאחר שנברא הוא עץ הדעת, התמודדות שנגמרת בכשלון. לאחר עשרה דורות נוח ומשפחתו יוצאים מן התיבה כשיבשו מי המבול אל העולם שנותר, במטרה "לברוא" אותו מחדש ולאחר הודאה להקב"ה נוטע נוח כרם ומשתכר. על פי המדרש הוא ראה ענף של גפן צף במים וממנו נטע אותו, אך מה שחשוב לעניינינו הוא שגם כאן, לאחר מצב של בריאה, ישנה התמודדות של האדם – ובמקרה שלנו נוח, עם עץ וגם כאן ההתמודדות נגמרת בכשלון.

לאחר דורות רבים עם ישראל יוצאים ממצרים והמדרשים רואים ביציאת וביצירת עם ישראל כמקבילה לבריאת האדם הראשון. מיד לאחר שעוברים את ים סוף  הם מסתובבים במדבר ומחפשים מים. לאחר שלושה ימים מגיעים למרה והמים אותם מוצאים – מרים. להקב"ה יש פתרון לעניין, הוא מורה למשה שיקח מהמקום בו הם נמצאים עץ מר וישליך אותו למים. משה משליך והעץ ממתיק את המים. כלומר, גם כאן ישנו עץ שמגיע לאחר בריאת האדם – עם ישראל, אך בניגוד לפעמים הקודמות, לא רק שאינו מתקשר לכשלון אלא להיפך הוא הגורם שממתיק את המים, הוא מהווה פתרון.

מה הרעיון שעומד מאחורי הופעת העצים מיד לאחר מעשי הבריאה השונים?

אבא הציע את ההסבר הבא: העץ שבגן העדן מקביל לשכלו של האדם, הכרם בסיפור נח מקביל ללב האדם והעץ במרה מקביל לכליותיו של האדם, בבחינת "מלך": מח, לב, כבד (כליות בהקשר שלנו). כל מפגש עם עץ מהווה בניה של רובד אחר שקשור לבריאת העולם.

אדם הראשון היה בעולם בו השכל הוא העיקר, הוא תפס את העולם במושגים של אמת ושקר (כפי שמסביר הרמב"ם במורה נבוכים חלק א' פרק ב') ולאחר המפגש עם העץ ירד מדרגתו ועכשיו חי את העולם באופן נמוך יותר, לא של אמת ושקר שכליים מוחלטים אלא באופן של טוב ורע (מושגים סובייקטיבים שנובעים מהאופן שבו אני תופס אם משהו הוא טוב בשבילי או רע בשבילי). בעולם שנוצר לאחר החטא נוח נפגש שוב עם העץ אבל הוא משתכר, הוא מכבה לגמרי את השכל ונותן לליבו להוביל אותו באופן מוחלט – מה שגורם לו לנפילה.

עם ישראל יוצא ממצרים אל עולם מר, עולם בו הרוע שולט, עולם בו יש עמלקים ועבודה זרה. עולם בו ללב (לתאוות והיצרים) יש שליטה כמעט מוחלטת. אין מים בעולם הזה, כלומר אין משהו מחייה, אין משמעות למה שאנו עושים על פני כדור הארץ. גם המים שנראים שיחיו אותך, כלומר גם הערכים והאמונות שחושבים שיעניקו לכל מה שמתרחש סביבנו משמעות, מרים ומובילים למוות וחידלון. בנקודה זו מתערב הקב"ה ואומר למשה שיטיל עץ לתוך המים הללו – עץ מר, ודווקא העץ המר הזה ימתיק את המים, ימתיק את העולם ויהפוך אותו למקום טוב. מהו העץ הזה ואיך הקסם עבד? – אנו למדים שעם ישראל קיבל במרה את מצוות השבת, הפרה האדומה, להעמיד בתי דין ואת שבע מצוות בני נוח, זה העץ של עם ישראל – הכנסת המצוות והמוסר לתוככי העולם הזה. המצוות יכולות להיות מרות לנפשו של האדם, בייחוד אם מדובר במצוות ללא הסבר כמו פרה אדומה, אך דווקא המצוות הללו יוצרות מסגרת בה ניתן למתק את העולם, להגביל ולנתב את הכוחות הקיימים בו ולהפוך אותו למקום טוב יותר.

מצוות רבות בתורה סובבות סביב עבודת האדמה והעצים: ביכורים, עוללות, תרומות ומעשרות ועוד. לעצים חלק חשוב מאוד בחיינו: אוכל, חפצים, דלק, אוויר ועוד. מקומם המרכזי הקנה להם מעמד מיוחד עד כדי יצירת ראש השנה המיוחד להם: ט"ו בשבט. בחג זה עוברים משנת מעשר אחת לשניה – ביחס לעצים. הוא אמנם מהווה "ראש השנה לשנת המס" אך עצם העובדה שקבעו ראש השנה המיוחד לעצים ולא ראש השנה לחיות (חוץ ממעשר בהמה) או ראש השנה לסלעים מורה על מעמדם המיוחד בחיינו.