האם בינה מלאכותית תוכל לפסוק הלכה במקום רב?
בס"ד
אומר הזהר[1]: "ובשית מאה שנין
לשתיתאה, יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא, ויתתקן עלמא לאעלא
בשביעאה, כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא" – בשנת
השש מאות לאלף השישי יפתחו שערי החכמה למעלה ונביעות החכמה למטה והעולם יתכונן
להתעלות באלף השביעי כמו בן אדם שמתכונן ביום שישי מזמן שהשמש מתחילה לשקוע לקראת
השבת.
יש המייחסים ציטוט זה למהפכה התעשייתית
ורוחנית שהתרחשה פחות או יותר באותה התקופה ולמהלך או החל העולם לעשות. כיום אנו
אוכלים את פירותיה של אותה מהפכה ומתמודדים עם טכנולוגיות שהיו נראות בעיני בני
הדורות הקודמים כדבר שלא ניתן אפילו לחלום עליו.
בשנים האחרונות עולה לכותרות טכנולוגיית
הבינה המלאכותית. טכנולוגיה המבוססת על יכולת חישוב ומודלים מאוד מתקדמים המאפשרים
למחשבים לבצע פעולות שנחשבות מאוד אינטליגנטיות: ניתוח טקסטים מורכבים, איסוף מידע
והסקת מסקנות על פיו, ניתוח תמונות, יצירת תמונות, התאמת תרופות לחולים, פיענוח
ממצאים רפואיים בצורה שלא היתה כמותה בעבר ואלו רק חלק מהיישומים היותר מוכרים של הבינה
המלאכותית.
טכנולוגיה זו לא פסחה גם על תחום החינוך
וכיום מדברים על מודלים מיוחדים שיוכלו לאפיין קשיים לימודיים של תלמידים ולתת להם
מענה, או למשל מודלים מיוחדים שיכולים לזהות אוטיזם וליצור תוכנית מיוחדת שתאפשר
הקלה בתקשורת וכישורים רגשיים[2].
מטבע הדברים, טכנולוגיה מסוג זה מביאה עימה
גם אתגרים ושאלות וברצוננו להתמקד בכיוון מסויים בתחום החינוך ולימודי הקודש: האם
יש צורך ברב על מנת לענות על שאלות הלכתיות? שאלה זו טומנת בחובה שאלה עמוקה יותר:
האם יש צורך בכלל להמשיך ללמוד את התורה באופן כה מקיף ומעמיק? – הרי יש לנו יכולת
מחשוב כיום שיכולה לאסוף את כל המידע ממקורות הלכתיים שונים, לנתח אותה ולתת
תשובה? אולי נוכל לנתב את הכוחות שלנו ללימוד תורה לשמה, לפלפול והשתעשעות בדברי
תורה בלבד?
הערה: נכון שכל נושא הבינה המלאכותית נחשב
עדיין בתחילת דרכו, אך זהו עניין של זמן עד שיתבגר, כך ששאלה זו נכונה לעוד חמש או
עשר שנים אז יכולת ניתוח הטקסטים והסקת המסקנות תהיה משוכללת יותר ויציבה יותר.
על מנת לענות על שאלה זו (כלומר מדוע צריך
רב הרי יש בינה שיכולה לענות על כל שאלה הלכתית) צריך להבין שהיא מניחה הנחת יסוד
סמויה, היא מניחה שניתן לענות על שאלות הלכתיות על בסיס מידע בלבד ומיד נבין מה
הכוונה. על מנת להמחיש את השאלה ולהעמיק בה, נביא את אחד הדיונים המפורסמים בגמרא:
תנורו של עכנאי.
מספרת לנו הגמרא במסכת בבא מציעא[3] על דיון בין רבי אליעזר לחכמים
ביחס לשאלה: האם תנור העשוי חוליות ובין חוליה לחוליה יש חול יכול לקבל טומאה. ר'
אליעזר סובר שלא, וחכמים וביניהם ר' יהושע כן. לאחר דין ודברים ר' אליעזר משתמש
בראיות ניסיות ובבת קול על מנת להוכיח את צדקתו אך ר' יהושע אינו מקבל זאת ואומר
"לא בשמים היא".
נשאלת השאלה: מדוע בכלל חכמים ור' יהושע
מתווכחים עם ר' אליעזר, הרי בת הקול מצודדת בשיטתו, אז מה שיש כלל הלכתי ש"לא
בשמים היא" אבל אם כבר השמים מתערבים ובת הקול מייצגת את רצונו של הקב"ה
מדוע להמשיך בדיון?
בתשובה לשאלה זו חלוקים הר"ן והכלי יקר.
הר"ן[4] שואל: אם בת הקול משקפת את
האמת הא-לוקית מה תעזור הכרעתם של חכמים? אם הדבר אסור, אז הוא אסור ואם מותר אז
מותר? כשם שרופאים לא יכולים לשנות את המציאות ולהחליט שתרופה מסויימת מועילה ולא
מזיקה, כך גם ביחס לעולם ההלכה, חכמים לא יכולים להחליט על טמא שהוא טהור או טהור
שהוא טמא, כיוון שאינם יכולים לשנות את המציאות. אז מדוע אין אנו מכריעים כדברי בת
הקול?
ועל כך עונה: נכון שאין חכמים יכולים לשנות
את המציאות האובייקטיבית ולומר על טמא שהוא טהור ולהיפך, אבל הקב"ה ציווה
אותנו בתורה "אחרי רבים להטות" גם בהקשר של פסיקת הלכה. ואע"פ
שיכולות להיגרם טעויות בהכרעת חכמים, הרי שדבר זה הוא נדיר וגם אם יתרחש הנזק אינו
כה גדול כיוון שגם אם חכמים ייטעו ויגרם נזק רוחני בעקבות טעותם, עצם העובדה שאדם
שומע לקול דברי החכמים בעקבות ציווי ה' מתקנת את אותו הנזק הרוחני שנעשה, כך שלא
נוצר באמת נזק.
מדבריו יוצא שלכל שאלה או דיון הלכתי ישנה
תשובה מוחלטת מסויימת אליה יכולים החכמים לכוון או חלילה לטעות. בכיוון אחר הולך
בעל הכלי יקר[5]:
"בכל דבר טומאה וטהרה יש כמה פנים לטהרו וכמה פנים לטמאו. ואם התורה
טהרתו, הוא מפני שהצדדים המראים פני טהרה הם מרובים יותר מן הפנים המראים פני
טומאה. וכן להיפך, והוא הדין בדבר מותר ואסור, וכשר ופסול.
ומטעם זה אמרו רז"ל סוף פרק "אחד
דיני ממונות" שאין ממנים [דיין] לסנהדרין עד שיודע לטהר השרץ מן התורה. וטעמו
של דבר, שאם לפעמים צריכים להוראת שעה לפסוק נגד התורה, משום "עת לעשות לה'
הפרו תורתך" - אז יכול החכם או הנביא לצרף לסברת "עת לעשות לה'"
אותו מיעוט סברות שכבר נידחו מחמת הרוב, ולילך אחר המיעוט...
ואם בית דין של מטה פוסקים טהור על דבר שהוא
טמא מן התורה, הואיל שיש סברות גם לטהרו, סמוך רובא של בית דין שלמטרה שהסכימו
לטהרו אל מיעוט סברות שיש לו בלאו הכי לטהרו, ואתרע רובה של טומאה, כי נתן ה' כח
גם לבית דין שלמטה לעשות סברות לכאן ולכאן, ונתרבו הסברות הנוטים לצד טהרה."
– המציאות היא מורכבת, בכל דין, בין אם מדובר באיסור והיתר ובין אם מדובר בדיני
ממונות יש צדדים להתיר ויש צדדים לאסור. תפקידו של בית הדין וכן תפקידם של החכמים
הוא לקחת את מכלול השיקולים ולהכריע. מה הכוונה? המשמעות של הכרעה היא ביטול צד
אחד ביחס לצד השני, כלומר: כשם שבתערובת האיסור בטל בשישים או ברוב היתר, כך גם
במצב של הכרעת דין סברות המיעוט בטלות ביחס לסברות הרוב והיו כלא היו.
בת הקול מביאה צד אחד, הסתכלות מאוד ספציפית
על המציאות וממנה היא מכריעה לכאן או לכאן, ולכן אין לסמוך עליה. בת הקול אינה
לוקחת בחשבון את מכלול השיקולים כיוון שזה לא רלוונטי ביחס לזווית בה היא
"מסתכלת" על העולם. אותו דבר גם ביחס לנביא, הוא מסתכל על העולם דרך
הזווית הנבואית, לפי הנביאים לא ניתן למשל לשוב בתשובה[6]: "שאלו לחכמה חוטא מהו
עונשו אמרו להם חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן הנפש החוטאת
היא תמות שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו".
לחכם יש את היכולת להסתכל על מגוון הזוויות של המציאות ומתוך כך להכריע את ההלכה.
אגב, לכן אנו יכולים למצוא הלכות הנפסקות בכיוון מסויים במציאות א' ואילו במציאות
ב' הן נפסקות לכיוון אחר (כמו צביעת שיער לגברים שיש שינוי בין מנהגי המקום).
כלומר, אם לפי הר"ן יש הכרעה הלכתית
עקרונית אחת נכונה וברוב המקרים החכמים מכוונים אליה, הרי שלפי הכלי יקר ההלכה
תלויה בהרבה גורמים ויכולה להתבטא בצורה שונה בנסיבות שונות. יש להדגיש שלפי הכלי
יקר אין הכוונה שההלכה היא כמו מסטיק שניתן לעצב לפי רצונותינו, הגמישות ההלכתית
אינה באמת גמישות אלא הכרעה דינית. במצבים מסויימים נכון לפסוק א' ובמצבים
מסויימים ב', כמו שבן אדם יודע שלפעמים עליו להיות נחמד ולפעמים קשוח כך גם ההלכה,
יש לה עמוד שדרה מאוד ברור, וכללי פסיקה שעוזרים לנו להכריע במצבים מורכבים.
אם נחזור לשאלה ביחס לבינה המלאכותית,
אע"פ שיש לבינה יכולת לאסוף מידע ממקומות רבים ואף להסיק מסקנות להלכה, הרי
שחסר לה צד האובנתא דליבא. היא אינה יכולה לקחת בחשבון את כל הרבדים במציאות כיוון
שלא כולם ניתנים לעיבוד. צדדים אמוציונליים, הכרת המציאות, טביעות העין ועוד
רבדים רבים אינם באים לידי שקלול באלגוריתם הכי מתקדם שיש כיוון שאלה אינם מושגים
אותם ניתן לקודד או לנתח באופן אנליטי. כפי שראינו בירושלמי, הבינה המלאכותית היא
כמו החכמה שאומרת "חטאים תרדף רעה". היא כמו בת הקול שתופסת זווית מאוד ספציפית
במציאות. זו, אגב, החשיבות הכה גדולה של שימוש תלמידי חכמים. אין זה מספיק ללמוד
את התורה יש צורך ליצור טביעות עין ולהבין כיצד לחיות אותה וכיצד מיישמים אותה
בחיי היומיום.
אך אנו יכולים ללכת צעד נוסף, גם אם נלך
בדרכו של הר"ן שמניחה תשובה מוחלטת ביחס לכל מצב במציאות הבינה המלאכותית
אינה משנה את צורת לימוד התורה שלנו, זאת משום שערכו של לימוד התורה אינו מתבטא רק
בשאלה כמה חכמה השגנו או עד כמה חד ועמוק הניתוח שעשינו. עצם לימוד התורה, עצם
לימוד דבר ה' גורם ל"חשמל רוחני" לזרום בנו ולהחיות אותנו יותר. ככל
שאנו מתעמקים בלימוד ומתאמצים בו כך אנו חיים יותר את התורה, את דבר ה' ואת רצונו.
עד כדי כך שישנה גמרא במסכת סוטה[7] שאומרת: "תנא: התנאים מבלי עולם. מבלי עולם סלקא
דעתך? אמר רבינא: שמורין הלכה מתוך משנתן. תניא נמי הכי, א"ר יהושע: וכי מבלי
עולם הן? והלא מיישבי עולם הן, שנאמר: הליכות עולם לו! אלא, שמורין הלכה מתוך משנתן"
ומסביר המהר"ל מפראג[8]: " כלומר שמורים אף שאינו יודע עיקר טעם
המשנה, ובזה מבלין העולם כי העולם עומד על התורה, ואין זה נחשב תורה כאשר אין יודע
בירור טעם המשנה...רק שהם פוסקים הלכה מתוך הפסקים אשר נתחברו להורות הלכה למעשה
ולא נעשו ללמוד אותם רק לפסוק מהם, ודבר זה יותר רחוק מן הדעת.
והראשונים
כמו הרמב"ם ז"ל והטור ז"ל, אף על גב שגם הם חברו הפסקים בלא בירור
לא היה דעתם רק להורות סוף ההלכה ואשר הוא עולה מתוך התלמוד. אבל לפסוק האדם מתוכה
מבלי שידע מאיזה מקום יוצא הדין רק הלכתא בלא טעמא לא עלה על דעתם על מחשבותם,
שהרי אמרו כאן הפוסק מתוך המשנה נחשב אמגושי כמו שהתבאר ושאר גנות שהוא נחשב כמו
כותי.
ואלו
ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי ויהיו
פוסקין מתוך החבורים, לא היו מחברים אותם. כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק
מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה
ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד,
וכאשר תבונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורה כפי
מה שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך
חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך כמו עור בדרך"
– המהר"ל אומר שאפילו אם אדם למד תורה וטעה, הרי הדבר הזה עדיף על פני מצב
שהוא יורה הלכה ללא שום הבנה של מקורה וטעמה.
גם אם תהיה הבינה המלאכותית מדייקת במאת
האחוזים להלכה, לפי שיטת הר"ן, עדיין לא תהיה משמעות לפסקים שהיא מוציאה. זה
מקביל לפסיקת הלכה מתוך משנה.
למסקנה: הבינה המלאכותית מהווה כלי חזק מאוד
שיכול לעזור לנו ולקדם אותנו בלימוד התורה ובהעמקה בה, אך עלינו להיזהר ולא להגיע
למסקנה שהיא יכולה להחליף את לימוד התורה שלנו או את דמות הרב והמחנך מכמה סיבות:
היא לא יכולה להתייחס לכל הרבדים בחיים אלא רק בצד האינטלקטואלי שלהם. לא
"רואים" באמצעותה כיצד ליישם את דבר ה' בעולם. וכן אין משמעות להלכה ללא
היכולת שלנו להבין את מקורה ואת הרציונל שעומד מאחוריה (לא טעמה של ההלכה אלא מה
העקרונות המנחים אותנו כיצד ליישם אותה).
תגובות
הוסף רשומת תגובה