נעם התחיה

 בס"ד הגמרא במסכת תענית [1] מספרת לנו על אבא אומנא (תרגום אחרי הציטוט): " אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא ולאביי כל מעלי יומא דשבתא לרבא כל מעלי יומא דכיפורי הוה קא חלשא דעתיה דאביי משום דאבא אומנא אמרו ליה לא מצית למיעבד כעובדיה ומאי הוו עובדיה דאבא אומנא דכי הוה עביד מילתא הוה מחית גברי לחוד ונשי לחוד ואית ליה לבושא דאית ביה קרנא דהוות בזיעא כי כוסילתא כי הוות אתיא ליה איתתא הוה מלביש לה כי היכי דלא ניסתכל בה ואית ליה דוכתא דצניעא דשדי ביה פשיטי דשקיל דאית ליה שדי ביה דלית ליה לא מיכסיף כי הוה אתרמי ליה צורבא מרבנן אגרא מיניה לא שקיל ובתר דקאי יהיב ליה פשיטי ואמר ליה זיל בריא נפשך יומא חד שדר אביי זוגא דרבנן למיבדקיה אותבינהו ואכלינהו ואשקינהו ומך להו ביסתרקי בליליא לצפרא כרכינהו ושקלינהו וקמו ונפקו להו לשוקא ואשכחינהו א"ל לשיימיה מר היכי שוו א"ל הכי והכי א"ל ודלמא שוו טפי א"ל בהכי שקלינהו אמרו ליה דידך ניהו ושקלינהו מינך אמרו ליה במטותא מינך במאי חשדתינן א"ל אמינא פדיון שבויים איקלע להו לרבנן ואכסיפו למימר לי אמרו ליה השתא נשקל

  בס"ד אחד המאפיינים המרכזיים של חג הסוכות הוא ההקפות. בכל יום אנחנו מקיפים את ספר התורה פעם אחת ובהושענה רבה שבע פעמים. בנוסף לכך, כאשר אנחנו נוטלים לולב אנחנו מנענעים אותו לכל רוחות השמים – כלומר גם כאן ישנה התייחסות לכל מה שמקיף אותנו. ונשאלת השאלה מה המשמעות של כל ההקפות הללו ומדוע זה תופס מקום כל כך מרכזי בחג הסוכות? בעולם הנסתר ישנם שני מושגים שיכולים לעזור לנו לענות על השאלות הללו: אור מקיף ואור פנימי. נדון במושגים אלו מזווית מאוד מצומצמת כיוון שהם מכילים ונקשרים לרעיונות רחבים יותר מאלה בהם אנו עוסקים במסגרת זו. אור פנימי הוא כינוי להשפעתו של הקב"ה עלינו, שנכנס בנו ומחייה אותנו, כמו חשמל ש"מחיה" מכשירים שונים (מאוורר וכד'). האור הזה בא לידי ביטוי גם כאשר אנו מעיינים בתחום מסויים: כאשר אנחנו לומדים גמרא, תורה או פיסיקה למשל, עולות בנו שאלות, אנו מחפשים תשובות ולאחר תהליך חשיבה (לבד או בחברותא) מבריק בנו רעיון – השאלות שעלו בנו והרעיון לתשובה מהווים ביטוי למה שמכונה בשם: אור פנימי. ככל שאדם משקיע יותר בתחום מסויים כך יאיר בתוכו יותר אור מאותו התח

  בס"ד אומרת הגמרא במסכת שבועות [1] : " רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לאו אין יום הכפורים מכפר... ". לפי רבי יום הכיפורים מכפר גם למי ששב בתשובה וגם למי שלא, אבל חכמים חולקים ואומרים שיום הכיפורים מכפר רק על מי ששב בתשובה. ופוסק הרמב"ם [2] כחכמים: " התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: 'ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו' ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר: 'כי ביום הזה יכפר עליכם' " – כלומר שיום הכיפורים מכפר רק על מי ששב בתשובה. ונשאלת השאלה, מה מיוחד ביום הכיפורים כיום, כיחידת זמן, שדווקא הוא מסוגל לכפר על החטאים? בנוסף, איך יום הכיפורים מכפר על החטאים שלנו – איך עובד הקסם הזה? בעבר הזכרנו בשם הרב שרקי את ההבדל שבין סליחה לכפרה. כאשר אני מבקש סליחה ממישהו אני מבקש שיקבל אותי בחזרה (שאהיה מקובל בפניו), כאשר אני עומד ומבקש סליחה מא

  בס"ד דמיינו תחנת רכבת גדולה ושוקקת, אך בשעות הלילה המאוחרות. הרציפים ריקים , האורות עמומים, והשקט חובק את המקום. אין עוד את ההמולה הרגילה , את הקולות , את הריחות. דמיינו שאתם נמצאים כעת בשעות הקטנות של הלילה, בנמל, כאשר האורות מתחילים לדעוך. המזח המתפתל נראה אינסופי בחשכה , מואר רק באורות חלשים של מכולות ענקיות. הרוח נושבת קרה ומלוחה , נושאת איתה את רחשי הגלים המתנפצים על הסלעים. המכולות הצבעוניות ניצבות זו לצד זו , כמו קוביות לגו ענקיות. הן נראות זרות ומנותקות , כמו יצורים משונים בנוף השומם של הנמל. המנופים נישאים לגובה רב, זרועותיהם מכוונות לשמיים. הם נראים כמו יצורים מכניים עתיקים השומרים על הנמל בשקט. מה התחושות שעולות בכם למשמע התיאורים הללו? אולי תחושת בדידות - למרות ההמולה של היום, הלילה הופך את הנמל או את תחנת הרכבת למקום בודד. אתם מרגישים קטנים וחסרי חשיבות מול גודלם של המבנים והכלים. אולי פליאה - הנוף המיוחד והאווירה המסתורית מעוררים תחושת פליאה והתפעלות. אתם מרגישים חלק מעולם אחר, עולם מסתורי שאינו קיים בשעות היום כשהמקומות עמוסים. אולי חשש – החשיכה, וכל