שלושים סנטימטרים
בס"ד בבוקרו של יום רביעי, 7 ביוני 1967, היום שלישי למלחמת ששת הימים, אחרי לילה שלם של קרבות עקובים מדם בדרך שכם, בגבעת התחמושת ובסמטת המוות, כבר נכבשה ירושלים המזרחית בידי ישראל. נותר רק הלב - העיר העתיקה. הממשלה אישרה את הכניסה, והפקודה ניתנה. בשעה 9:30 בבוקר התקרבו כוחות חטיבת הצנחנים אל שער האריות. לצידם שני טנקים: האחד של יוסף בן גיגי, לוחם מפלוגת הטנקים הסודית הירושלמית, והשני טנק של חטיבת הראל. מהחומות נפתחה אש ירדנית על הטנקים. בן גיגי השיב אש. שלושה פגזים בלבד - והשער הכבד שכב על הרצפה, מתפורר ומעשן. הדרך פנויה. בן גיגי וחברו איציק זיסמן ירדו מטנקיהם, ניגשו אל הפתח ומדדו. שלושים סנטימטר. זה כל מה שעמד בין הטנקים לבין הכניסה לעיר העתיקה. שער האריות עצמו היה רחב בדיוק כדי שטנק יעבור - אבל הרחוב הצר שמאחוריו, הרחוב שעשרות דורות ריצפו לאבן, היצר את הדרך. השאלה עמדה באוויר: לפוצץ את הבתים? לרסק את קירות הרחוב העתיק? לא. הם פשוט לא יכלו לעשות דבר כזה. אפילו לא בשעת ניצחון, אפילו לא אחרי לילה שלם של דמים ואש - אי אפשר היה לשלוח פגז לתוך אחד המקומות הקדושים בעולם כדי להר...