נעם התחיה

  בס"ד ילד שנעשה בר מצווה במהלך ספירת העומר, האם ממשיך לספור? האם ספירתו עד אותו הזמן נחשבת? אדם שאיבד הכרה או פספס כמה ימים בספירה עקב כך שהיה בהרדמה, האם ימשיך לספור? על מנת לענות על שאלות אלו יש להבין את אופייה של מצוות ספירת העומר ובכדי לעשות זאת נברר האם ספירת העומר היא מצווה ארוכה שמתפרסת על פני 49 ימים, או שכל יום ויום שאנו סופרים נחשב כמצווה בפני עצמה? הראשונים, שעסקו בחקירה זו, ניסו לענות על עניין נוסף: מה דינו של אדם ששכח לספור את ספירת העומר ונזכר רק בערב שלאחריו? לדוגמא: שכח לברך ולספור בלילה שבין יום ראשון לשני, ונזכר רק לאחר שכבר הגיע הלילה שבין שני לשלישי. האם אדם זה יכול להמשיך לספור את ספירת העומר? וכך מסכם הטור את דבריהם: " כתב עוד בעל הלכות גדולות, שאם שכח לברך באחד מן הימים, שלא יברך עוד בימים שלאחריו. ורב סעדיה כתב, שאם שכח באחד מן הימים יברך בימים שלאחריו, חוץ מלילה הראשון, שאם שכח ולא בירך בו שלא יברך עוד. ורב האי כתב, בין בלילה הראשון בין בשאר לילות, אם שכח ולא בירך בו יברך בשאר לילות, וכן כתב הר"י " [1] – הטור מביא שלש שיטות: לפי שיטת ב...

  בס"ד בערב שבת, לאור הנרות המרצדים ולחש הרוח בין הדפים העתיקים, ישבו רבי חנינא ורבי אושעיא, שקועים בלימוד סודות הבריאה, עוסקים בהלכות יצירה שמעטים ידעו את רזיהן. שעות ארוכות היו מהרהרים, מלחששים פסוקים נסתרים, ובכוח חכמתם, היו בוראים עגל משובח כמעט כמעשה בראשית. איש לא ידע בדיוק כיצד עשו זאת, רק מעטים העזו לשאול. אך כשהגיעה השבת, היה השולחן ערוך, וריח משכר של בשר צלוי מילא את חלל החדר. הם ניגשו אל המאכל, עיניהם נוצצות באור נסתר ואז טעמו מפרי סודם, ממעשה הבריאה הפלאי.... בדור שאחרי, ישב רבא וברא אדם. הוא שלח אותו אל רבי זירא שעמד מולו וניסה לדבר איתו. אך האיש המוזר לא השיב, לא גמגם, לא הזיז את שפתיו. רבי זירא הביט בו במבט חודר ואמר: "לא, אינך אדם, אינך שייך אלינו. שוב אל עפרך!" במהלך הדורות יש לנו סיפורים ועדויות נוספות על בריאות מעין אלה, המפורסם שבהם הוא הגולם של המהר"ל מפראג (שלא בטוח שאכן היה קיים). אך יש סיפורים נוספים פחות מוכרים: המשנה ברורה בהלכות קדיש מביא להלכה שאדם שנברא מספר יצירה אינו יכול להצטרף למניין. מקורו של המשנה ברורה הוא בשו"ת חכם צבי שם...

בס"ד לפי שיטת הספרדים, אם הורדנו תבשיל נוזלי מהפלטה וחומו ירד מחום שהיד סולדת בו, אסור להחזירו לפלטה כיוון שיש איסור של בישול אחר בישול בלח. לפי האשכנזים לעומת זאת, אם התבשיל עד חם מעט ולא התקרר לגמרי, מותר להחזירו לפלטה ואין בכך משום בישול אחר בישול. בעקבות כך עולה השאלה: האם מותר לספרדי (המחמיר בעניין בישול אחר בישול בשבת), לבקש מאשכנזי (שמיקל) לשים את הכלי עם המרק חזרה לפלטה? – ניתן לנסח שאלה זו גם באופן יותר כללי: האם מותר למי שנוהג איסור בדבר מסויים, לבקש ממי שנוהג היתר לבצע את הדבר המסויים ההוא? מחלוקת הרשב"א והר"ן הגמרא במסכת שבת [1] אומרת " דאמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי " – אם יש לי פירות הנמצאים מעל 2000 אמה מחוץ לעירוב העיר, עליהם אני רוצה לשמור ואני איני יכול להגיע ולשמור עליהם. אני יכול לבקש מחבר שלי (שכן יכול להגיע אליהם) לשמור לי על הפירות. מסביר הרשב"א [2] : " כלומר אף על פי שאינו יכול לילך שם, דכיון שהוא מותר לישראל חבירו לשמרן אין באמירתו כלום, וכתבו בתוספו...