גאולת הגדעונים
בס"ד
בשנה
1862 חלם נזיר יהודי חלום ובו נאמר לו: "לכו ובואו לירושלים הקדושה, בואו
ונלכה בלב אחד לבית השם... אורי ירושלים כי בא אורך ושבחך"[1]. לא היה זה נזיר אלמוני כי אם
מישהו ש"נמנה עם המנהיגים הרוחניים של הקהילה ונחשב לאיש אשכולות, חכם, מנהיג
כריזמטי, ואהוב שנהג לדקדק בקיום מצווה קלה כבחמורה"[2]. הוא עבר בין היהודים וארגן את
העליה לארץ ישראל, שמו של האיש: אבא מהרי.
רב
צמח גאון חי במאה התשיעית לספירה והיה גאון סורא[3], באחד הימים הוא מקבל מכתב
שאלה ארוך מאנשי קירוואן, עיר בצפון תוניס. במכתב ארוך זה הם מספרים על אדם בשם
אלדד הדני שבא אליהם ומספר להם את הסיפור הבא: "נודיע לאדוננו שנתארח בינינו
אדם אחד ושמו אלדד הדני משבט דן. סיפר לנו כי ארבעה שבטים הם ממקום אחד דן ונפתלי גד
ואשר, שם המקום: 'החוילה' הקדומה אשר שם הזהב, ויש להם שופט עבדון שמו ודנין בארבע
מיתות בית דין ויושבים באהלים ונוסעים וחונים ממקום למקום ונלחמים עם חמשת מלכי כוש...יש
להם המקרא כולו ואין קורין המגילה ממעשה אסתר כי לא היו באותו נס ולא מגילת איכה כדי
שלא לשבר לבם, ובכל תלמוד שלהם אין שום חכם אלא אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה.."[4]. אנשי קירואן של המאה ה-9, נמצאים בחושך
הגלות ופתאום מגיע אדם ומספר להם על ממלכה יהודית בארץ כוש בעלת טריטוריה
ואוטונומיה משלה, נלחמת מלחמות ומנצחת אותן. אך אם החדשות הללו מפתיעות הרי שלאחר
תיאור זה הם מביאים מספר דוגמאות להלכות של יהודי ממלכת כוש שנובעות ממסורת ישראל
אך שונות בעשייתן, הלכות כמו שחיטה וטריפות, טומאה וטהרה ועוד. יהודים אלה ביקשו
לדעת מה דעתו של רב צמח גאון בנושא.
וכך
ענה להם: "בעסק ר' אלדד הדני ששלחתם לפני, ואשר ששמעתם ממנו, ספרו לנו חכמים
ששמעו מן רבנא יצחק בן מר, ורבנא שמחה, שראו ר' אלדד הדני זה, והיו תמהים מדבריו, שהיו
במקצתן נראין כדברי חכמים שלנו, ומקצתן היו מופלגין מדברינו.
בדבר
זה ראינו מקראות שיש בהם סיוע לחכמים שלנו, לפי כשעלה סנחריב והגלה שבט זבולון בשנת
ח' לאחז המלך מן יסוד המקדש עד שמונה לאחז, קרוב לרס"ד שנה, וכיון שראו בני דן
שהיו גבורי חיל שהתחיל מלך אשור לשלוט בישראל יצאו מארץ ישראל לכוש וחנו שם להיות שם
ארץ גנות ופרדסים שדות כרמים, ארץ רחבת ידים מלאה כל טוב, ונתנו לבם לעבוד את ה' ביראה,
ולעשות כל מצותיו מאהבה, והועיל להם, כי נכתרו בשני כתרים, כתר תורה ומלכות, כאשר סיפר
ר' אלדד הדני זה.
ושנו
רבותינו, עשר גליות גלו ישראל, ד' ע"י סנחריב, וד' ע"י נבוכדנצר, ואחת על
ידי אספניוס, ואחת על ידי אנדרנייוס, ולא הוזכר שבט דן בכל הגליות, לפי שמעצמו יצא
והלך לכוש קודם החורבן קל"ה שנים...וכי בני משה אצלם ונהר סמבטיון מקיף להם אמת
אמר שכך אומרים רבותינו במדרש שהגלה נבוכדנצר לויים בני משה ששים רבוא וכיון שהגיעו
לנהרות בבל הם וכנוריהם אירע להם כמו שסיפר לכם רבי אלדד"[5].
כלומר,
רב צמח גאון מאשר את דבריו של אלדד הדני ומרחיב שאין להתרגש מהפער בין ההלכות
המקויימות על ידינו ובין מה שהציג. אגב, לדבריו ההלכתיים של אלדד הדני אכן ניתן למצוא
בדיונים שונים בספרות ההלכתית במהלך הדורות, למשל המרדכי בפתיחתו למסכת חולין
כותב: "כתב רבינו ברוך ראיתי כתוב בהלכות שחיטה שהביא רבי אלדד בן מחלי הבא
מעשרת השבטים, אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה כל הזובח לה' ואינו יודע הלכות שחיטה אסור
לאכול משחיטתו וכו' והשחיטה אסורה מיד אשה מיד סריס מיד זקן לאחר שעברו עליו פ' שנה
ומנער עד שימלא י"ח שנה, ע"כ. אך המרדכי מסיים, כי כל ההלכות הללו הינם חומרא
בעלמא ואין נוהגים כמותו."
אז
מי היה אלדד הדני, על איזו ממלכה דיבר והאם דבריו נכונים?
אלדד
הדני היה תייר יהודי מוכר שחי במאה ה-9 לספירה, לפי עדותו הוא השתייך לשבט דן.
ישנה מחלוקת במחקר מהיכן באמת הגיע, האם מאזור מזרח אפריקה, בבל או מקום אחר. אבל זה
פחות משנה לעניינינו כיוון שהממלכה עליה מדבר אכן התקיימה. מהמאה ה-4 עד המאה ה-17
התקיימה בהרי סמן בצפון מערב אתיופיה ממלכה יהודית עצמאית בשם "ממלכת
הגדעונים". שם זה ניתן לה בעקבות שמם חלק ממלכיה.
במאה
הרביעית לספירה לאחר שממלכת אקסום (היתה ממלכה באזור אתיופיה ואריתריאה) התנצרה
פרץ סכסוך בין היהודים שכונו "בית ישראל" לבין ממלכת השלטון. בעקבות כך
נמלטו היהודים להרי סמן ושם הקימו את ממלכתם. על ממלכה זו יש לנו עדויות יחסית מאוחרות,
הר"י מיגאש, שהיה רבו של אביו של הרמב"ם וגם של הרמב"ם עצמו מזכיר
אותם: "והיו שם מלכים ושרים כמו בארץ פלאסה אשר בארץ החבש שאומרים עליו שהוא
מלך גדול ואדיר בין המלכים"[6].
במאה
ה-17, בשנה 1625 מגיע קיסר אתיופיה סוסניוס ומצליח לכבוש ולחסל את הממלכה הזו: הקיסר
קבע את בירתו בעיר גורגה שבחבל דאמבייה, צפונית לאגם טאנה – אזור שבו התגוררו
יהודים רבים. הבירה הפכה לאחד המרכזים שבהם פעלו מיסיונרים, ובהם ישועים
פורטוגזים. בשנת 1624 מרד בו בנו, וכשמרדו נכשל הוא נמלט לאזורי היהודים, שהעניקו
לו מקלט. תגובתו של הקיסר הייתה זעם: הוא ביקש לנקום ביהודים על שסייעו לבנו, אך
ניסיון הנקם נכשל.
לאחר
הכישלונות הללו ארגן הקיסר צבא חמוש היטב, הכולל תותחים, רובים וחיילים פורטוגזים.
הוא הורה להילחם ביהודים ולהוציאם להורג.
במהלך הלחימה טבחו חייליו יהודים רבים, שיעבדו נשים וילדים, הגלו את
מנהיג העדה גדעון השביעי והטבילו רבים בכפייה לנצרות. יהודים שגרו באזורי הטבח
החלו לברוח לקווארה, ארמצחו ודמאטו - אזורים שבהם התקיימו קהילות קטנות, אך רבים
אחרים נשארו בדאמבייה, ווגארה ווואלקיט. כך נוצרה "אינקוויזיציה אתיופית",
בהשפעת הישועים והלוחמים הפורטוגזים.
237
שנים לאחר מכן חולם אבא מהרי את חלום העליה לארץ, הוא מצליח לאסוף יהודים מרחבי
אתיופיה והם מתחילים ללכת לכיוון ארץ ישראל, לכיוון ירושלים. אך במהלך המסע רבים
מתים מתלאות הדרך ומהרעב. הרבה מהנספים נקברו במדביי ושם נמצאת מצבה גדולה לזכרם.
על פי אחת הגרסאות של הסיפור הם הגיעו לים סוף, הרים אבא מהרי את מטהו אך הים לא
נפתח. חלק מהעולים ניסו להכנס לים כמו נחשון בן עמינדב אך טבעו בו[7]. משהכיר אבא מהרי בכשלון
הנסיון ושהנבואה מתייחסת לעתיד לבוא חזרו כולם לדמביה. גם לאחר המסע המשיך אבא מהרי
בתפקידיו והיה לדמות מרכזית.
העדה
האתיופית רואה במסע שנכשל סימן שניתן לעתיד, ולא הפסיקו להתפלל ולכסוף לארץ, עד
שסוף סוף בשנים האחרונות חזרו במבצעים הגדולים. "מי אלה כעב תעופנה
וכיונים אל ארובותיהם"[8].
"כסאות
לבית דוד שאלו טוב לירושלים,
ירושלים
הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.
בשר
לנו, בשר לנו על ירושלים
בשר
לנו, בשר לנו על בית המקדש
בעבור
בית דוד בקשו בטוב ירושלים
בעבור
בית ה' בקשו בטוב ירושלים
נכספתי,
כן נכספתי"[9]
[1] https://www.makorrishon.co.il/news/local/article/213935
[2] לקה כהנת הדנה טקויה, מגונדר לירושלים, עמ' 149
[3] ישנו רב צמח גאון נוסף שהיה ראש ישיבת פומבדיתא למשך 19 שנה וחי באותה
התקופה, אך זהו רב אחר: רב צמח בן פלטוי. רב צמח גאון בו אנו עוסקים הוא רב צמח בן
חיים
[4] אלדד הדני, שאלה לרב צמח גאון https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%93%D7%93_%D7%94%D7%93%D7%A0%D7%99/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8 הציטוט כאן מתוך ספר שנים עשר שבטי ישראל, הרב
משה יאיר ווישטאק, עמוד 29-30
[5] שם
[6] מוזכר בספר "כבוד אלוקים" שיצא ב-1585
[7] הדנה, עמוד 149 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%99_%D7%A1%D7%95%D7%AA%D7%90%D7%9C#cite_note-%D7%94%D7%93%D7%A0%D7%94-6
[8] ישעיהו פרק ס' פסוק ח'
[9] תרגום לעברית משירי יהדות אתיופיה https://www.makorrishon.co.il/news/local/article/213935
תגובות
הוסף רשומת תגובה