מדוע אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"
בס"ד
מיד
לאחר שאנו אומרים "שמע ישראל" אנחנו אומרים בלחש: "ברוך שם כבוד
מלכותו לעולם ועד". מקור הדין נמצא בגמרא במסכת פסחים[1]: "מאי טעמא אמרינן ליה?
כדדריש ר' שמעון בן לקיש דאמר רבישמעון בן לקיש (בראשית מט, א) ויקרא יעקב אל בניו
ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא
חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו
שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה
שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי נעביד? נאמרוהו?
לא אמרו משה רבינו! לא נאמרוהו? אמרו יעקב! התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי"
וכך
באמת נפסק להלכה בשולחן ערוך[2]: "אחר פסוק ראשון צריך
לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בחשאי" ומוסיף
המשנ"ב[3]
שבכך שאומרים זאת בחשאי יש סימן שמשפט זה לא נכתב בתורה אלא יעקב אבינו אמר אותו.
על
כך עולות מספר שאלות:
1)
ממתי אנחנו פוסקים הלכה על פי המדרש? אנו מכירים שני סוגים של מדרשים: מדרשי הלכה
ומדרשי אגדה, לאיזו קטגוריה ניתן להכניס את המדרש הנ"ל? – למדרשי האגדה, אז
מדוע אנו פוסקים הלכה על פיו?
2)
גם אם נאמר שפוסקים הלכה על פי מדרש זה, מדוע זה מדרש? אם חכמים קיבלו אותו במסורת
דור אחר דור, מדוע הוא לא נכתב בתורה במפורש? ואם לא קיבלו במסורת, אז מה מקור
המדרש הזה? – אנו יודעים שאין הכרח להאמין באמיתותו ההסטורית של מדרש מסויים, ומכיוון
שאין מדובר במדרש הלכה כיצד פוסקים הלכה על פיו?
3)
מה בכלל פירוש המילים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ומדוע אומרים
אותם לאחר אמירת "שמע ישראל"?
ראשית
המשמעות הפשוטה של מילים אלו היא בקשה שיתברך שמו של הקב"ה. נוכל להבין זאת כך:
ברוך – שיהיה מבורך, שם – הוא הגילוי, כבוד מלכותו"– ההשפעה של מלכותו בעולם,
לעולם ועד – לנצח נצחים.
כאשר
אנו פוגשים אדם חשוב, מלך, שליט, אנו חשים את ההילה והכבוד שהוא מקרין סביבו. אין צורך
לעמוד לידו דווקא כדי לחוש זאת – גם כשאנו נכנסים לארמון שלו, התחושה נוצרת מעצמה.
המקום, ההתנהגות והאווירה כולם משדרים כבוד ומבטאים את גדולתו.
כך
גם לגבי "כבוד מלכותו": אנו מבקשים שהגילוי של הקב"ה בעולם יתרבה ויבוא
לידי ביטוי באופן שמראה את הקשר של הבריאה עם אלוקים. הרעיון של אמירת משפט זה
לאחר שמע ישראל הוא שלאחר שאנו מצהירים על ייחודו אנו אומרים איך זה מבוטא בעולם.
שמע ישראל – הצהרה, ברוך שם – ביטוי בעולם זה.
הזכרנו
את המדרש שמספר על יעקב ובניו ושאלנו מדוע אנחנו פוסקים הלכה על בסיס מדרש אגדה.
אלא שככל הנראה זו השאלה איתה התמודדה הגמרא. הגמרא יוצאת מנקודת הנחה שהמאורע
התרחש אלא שמשום מה משה רבינו החליט לא לכתוב אותו בתורה. אם מדובר על מאורע חשוב
ממנו אנחנו אמורים ללמוד, מדוע לא נכתב בתורה? – זו משמעות שאלת הגמרא: "היכי
נעביד? נאמרוהו? לא אמרו משה רבינו! לא נאמרוהו? אמרו יעקב!" – מצד אחד
יעקב אמר משפט זה אבל מצד שני משה רבינו החליט שלא להכניסו לתורה מסיבה מסויימת.
ולכן תיקנו לקרוא משפט זה בחשאי, באופן שאינו בולט.
אבל
מה משמעות החשאיות הזו? על כך ממשיכה הגמרא ומביאה משל: "אמר רבי יצחק אמרי
דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה (בשר – רש"י) אם תאמר יש לה
גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי" – בת המלך הריחה אוכל
טוב אבל לא מכובד, כאילו שעברה ברחוב והריחה ריח טוב של שווארמה. אם תבקש לאכול
מהשווארמה זה לא יהיה מכובד, לכן המשרתים מביאים לה בחשאיות את השווארמה.
כלומר,
אנחנו מתביישים כשאנו אומרים "ברוך שם..." ובגלל אותה סיבה ממנה אנו
מתביישים מילים אלו לא נכנסו לתורה. אך מהי אותה הסיבה? מסביר בנפש החיים[4]: "כמו האם יחשב לשבח למלך
בשר ודם לומר שהוא מולך על רבי רבבות נמלים ויתושים. והמה מקבלים עליהם עול מלכותו
ברצון כל שכן וקל וחומר אין ערך כלל שהוא יתברך אשר אין ערוך לקדושתו ועוצם אחדותו
הפשוט וכל העולמות כלא חשיבין קמיה. ודאי באמת אינו שבח כלל שנשבחהו יתברך שהוא ברוך
ומפואר בכבוד מלכותו על עולמות נבראים שכולם שפלים ולא חשיבין קמיה כלל... לזאת המשילוהו
ז''ל לציקי קדרה. והתקינו שעל כל פנים לא נאמרו אלא בחשאי" – הסברנו
שבשכמל"ו מהווה ביטוי של ההתממשות של הכרזת שמע ישראל אלא שאם כך, יוצא
שאנחנו ממעיטים בכבוד ה' בלי כוונה, כיוון ששום דבר שבעולם לא יכול להביע באופן
אפילו קטן את כבודו של הקב"ה. כמו שהרצון של בת המלך לשווארמה נתפס כלא ראוי,
כך לשבח את הקב"ה שמולך על עולם קטן כשלנו זה דבר לא ראוי ומבייש.
זו
כנראה הסיבה שמשה רבינו לא כתב שבח זה בתורה, כיוון שהתורה מדברת על מציאות עליונה
וגבוהה.
עם
זאת, ביום כיפור כולנו מתעלים לרמה של מלאכים ושל מציאות הרבה יותר גבוהה מחיי
היום יום, וכן הדבר במקדש – ולכן בשני מקומות אלה כן אומרים בשכמל"ו בקול ולא
בלחש.
תגובות
הוסף רשומת תגובה