כשרות המוצרים לפסח
בס"ד
הקדמה
רב ניסים גאון אומר בוידוי שלו ליום
כיפור (שנקרא על ידי חלק מהקהילות): "את אשר הקלת החמרתי, ואשר החמרת
הקלתי". כלומר, רב ניסים גאון רואה בעיה לא רק ביצירת קולא במקום שאין בה
צורך אלא גם ביצירת חומרא ללא צורך.
חג הפסח ידוע, שלא בטובתו, כחג
ה"חומרות". ישנו הרבה מתח ביחס לחג הנובע מההכנות לקראתו. הדבר בא לידי
ביטוי בנקיונות הבית, בקניות הרבות לקראת החג, בחג עצמו בהרגשה ש"אין מה
לאכול" ובכל ה"חומרות" שמרגישים שקיימות.
ה"חומרות" נוצרו עקב הרצון
ליצור סייגים לאיסורים או כהנהגות שאמורות לקדם אצל הנוהג אותן את יראת השמים. עם
זאת, ישנן חומרות שאין להן מקום, וגם בחומרות שיש להן יש צורך לדעת מתי לנהוג אותן
ומתי לא (כדברי הכלל בגמרא[1]: שלא תהיה
"חומרא דאתי לידי קולא" – כלומר, שהחומרא תיצור קולא במצווה אחרת).
ביחס לפסח נוצר בלאגן שלם בין ההלכות
עצמן לבין החומרות. בנוסף, נוצרו בדור האחרון סוגים של חומרות שאין להן מקור כלל
ובכל זאת הן נחשבות בטעות כהלכה מקובלת (כשרות לפסח לאקונומיקה למשל – ר' אברום
שפירא אמר שהכלב של הבד"ץ כנראה שותה אקונומיקה). מטרת השיעור ליצור סדר בבלאגן,
כלומר השיעור בא להביא את ההלכה עצמה ולברור בין הדין לבין החומרא, בין דבר שיש לו
עיקר לבין דבר שלא.
שיעור זה יתמקד במוצרים אותם קונים או
בהם משתמשים בחג הפסח.
מוצרים שאינם ראויים למאכל כלב ומוצרים
שאינם מיועדים לאכילה
יש להקדים ולהדגיש את הדבר הידוע: כל
דבר שאינו ראוי למאכל כלב אינו נחשב כחמץ ואין צריך לבער אותו וזאת כיוון שהוא
חשוב כבר עכשיו כעפר[2].
עם זאת יש לציין ארבע הסתייגויות:
1) שהוא לא היה חמץ שהתקלקל במהלך
הפסח[3] - כיוון שבמצב כזה, חלה עליו כבר חובת הביעור
והדבר עצמו נאסר בכל צורה שהוא קיים.
2) חמץ שנפסל מאכילת כלב לפני פסח
עדיין אסור באכילה כיוון שאם אוכל מראה בכך שעדיין חמץ זה נחשב בעיניו כמאכל אבל
מותר בהנאה[4] (כלומר מותר
להשתמש בו). הדוגמא המובאת בהלכה היא של דיו המבושל בשיכר שעורים שמותר להשתמש בו
בפסח.
3) חמץ שנפסל מאכילת כלב אבל עדיין
ראוי לחמץ בו עיסה[5] – חייבים
לבערו וחלים עליו כל דיני חמץ.
4) חמץ שנפסל מאכילת אדם בלבד ולא
מאכילת כלב[6] - דינו כחמץ גמור כיוון שעדיין ראוי לחמץ בו
עיסות אחרות.
הקדמה נוספת: ביחס ליום כיפור אנו
לומדים את הדין של "סיכה כשתיה", כלומר, אסור לסוך את הידיים בשמן, קרם
וכד' כיוון שזה שווה לשתיה. ישנה מחלוקת בין הפוסקים האם מכילים כלל זה גם ביחס
לחמץ בפסח. בפועל הלכה כמקילים - ביניהם
הרב נחום רבינוביץ', הרב דב ליאור (מכיוון שזה ספק דרבנן, ובספק דרבנן מקילים) והרב
קמינצקי ומי שרוצה להדר יכול להחמיר[7]. ולכן:
משחת שיניים[8],
שפתון נגד יובש עם טעם וכד' – חייבים להקפיד על כשרות לפסח כיוון שיש בהם
טעם. אמנם יש המקילים, אך כיוון שניתן למצוא בקלות משחת שיניים כשרה לפסח, אם זו
לא שעת דחק או מקרה מיוחד ראוי להחמיר.
קרם שנספג בגוף, שפתון ללא טעם ובשמים
עם אלכוהול – אינם צריכים כשרות לפסח כיוון שאינם ראויים לאכילה והמציאות מראה
שבד"כ אין מערבים בהם חמץ. עם זאת יש רבים המהדרים כיוון שרוצים לצאת ידי
חובת כל השיטות. אבל זהו הידור.
סבון ושמפו – אינם צריכים כשרות לפסח כיוון שלא
נועדו להיספג בגוף אלא לנקותו ובפועל אינם נספגים והשאלה הנ"ל בכלל לא
מתחילה. ואעפ"כ יש כאלה שמחמירים על עצמם – אך זו חומרא בלבד.
חומרי ניקוי, חומרי ניקוי לכלים, משחת נעלים וכד' – אינם צריכים שום השגחה ואין שום סיבה
להחמיר.
מוצרי נייר
נייר סופג – יש כאלו שרוצים להחמיר ולהצריך נייר
סופג בכשרות לפסח מכיוון שבתהליך ייצור מוצרי הנייר מערבים עמילן ויש חשש שזהו
עמילן שעשוי מחיטה. בפועל, הרב חגי בר גיורא שהוא ראש מחלקת כשרות בתעשייה וחרושת
ברבנות הראשית לישראל כותב: נייר סופג לא צריך הכשר. בכל נייר סופג המיוצר בארץ לא
מוסיפים עמילן מחיטה או תירס בכל השנה אלא עמילן מתפוחי אדמה או טפיוקה. חברה אחת
מייבאת את הנייר מטורקיה ושם לא מוסיפים עמילן. במשך השנה משתמשים גם בנייר ממוחזר
ואילו לייצור לפסח לא משתמשים בנייר ממוחזר. לכן מי שהשתמש בנייר סופג מהייצור לכל
השנה עבור אוכל לפסח אף אם נעשה מנייר ממוחזר מותר לכתחילה לאכול את האוכל לפסח. הנייר
הממוחזר נשטף במים ומתפרק וחוזר למקורו לסיבי נייר.
נייר אפיה – צריך הכשר לפסח. מכיוון שיש מפעלים
שמצפים את הנייר בעמילן המופק מחמץ.
כוסות נייר – יש מחלוקת בנושא אך לסיכום בכוסות
נייר עדיף שיהיה הכשר לפסח. הכוסות מצופות מבפנים בחומר פלסטי לשם מניעת מגע
בין הנייר לנוזל. המגע יתכן רק במקום הדבקת הכוס. בדרך כלל העמילן לא חמץ, אך אם
יש אפשרות זמינה לכוסות עם כשרות, עדיף.
כוסות פלסטיק – אינם צריכים כשרות.
תבניות נייר – אינן צריכות הכשר לפסח.
לסיכום, מכל מוצרי הנייר רק כוסות
ונייר אפייה צריכים כשרות לפסח.
מוצרי אלומיניום
הרב חגי בר גיורא כותב כך: לא צריך
הכשר. כפי המידע שהתקבל בשנים האחרונות לא נמצאה בארץ בעיית כשרות לכל השנה וכן
לפסח במוצרים מאלומיניום כגון: תבניות ונייר אלומיניום. בעבר מרחו על האלומיניום
שומן מהחי, כיום בכל העולם ממעטים להשתמש בו וגם הוא נפגם, לכן החשש לכשרות מאוד
רחוק – ומי שלא חושש יש לו על מי לסמוך. וכן פוסק הרב בן ציון מוצפי, והרב יוסף
זריצקי (מומחה בתחום הכשרות של חומרי הגלם והמזון) שאין צריך כשרות. יש כאלו
המחמירים (כושרות למשל) ורוצים לומר שצריך עקב השימוש בשומן וכו' אך כפי שראינו
אין בכך צורך.
פירות וירקות
פירות וירקות טריים וכן ראשי שום יבשים[9] (וכל שכן
טריים) אינם צריכים כשרות לפסח. רק ירקות שעברו עיבוד תעשייתי צריכים כשרות לפסח.
תרופות
אם
מדובר בחולה המצוי בסכנת חיים ללא התרופה ברור שאין בעיה ואף מצווה עליו לאכול
חמץ. העיסוק שלנו כאן הוא בחולה שאין בו סכנה.
החשש
בתרופות הוא שמע מעורב בגלולות עמילן המופק מחיטה. תפקידו הוא להקשות את הגלולה.
אם העמילן הופק מתפו"א או אפילו קטניות אין כל בעיה ואפילו לאשכנזים.
כאשר
התרופה בעלת טעם (למשל: סירופ או גלולות מציצה) חייבים לברר אם היא כשירה לפסח וכל
זמן שלא נודע אם כשירה אסור לאכלה. אבל אם טעמה מר אפשר לבולעה בפסח. שאפילו אם
הפיקו את העמילן מחיטה, כיוון שעירבוהו בחומרים שונים ומרים נפסל מאכילת כלב ואין
לו יותר דין של חמץ. יש מדקדקים שלא לבלוע אפילו תרופה כזו כדי לצאת ידי כל השיטות
(אף אלו שסוברות שיש פה איסור דרבנן). ויש שהתירו רק למי שסובלים מכאב רב .
לסיכום: רשאי אדם להקל כדעת רוב הפוסקים וליטול תרופה מרה אף להפגת כאבים קלים,
מניעת מחלות וחיזוק הגוף.
אם
אדם מסופק אם עירבו בתרופה המרה עמילן חיטה, אינו צריך לבדוק, במיוחד כיום שברוב
התרופות אין מערבים עמילן חיטה אלא עמילן תפו"א או קטניות.
לסיכום:
אפשר ליטול בפסח תרופות מרות אפילו בלי לברר אם עירבו בהן חמץ.
מצה עשירה
מצה עשירה הינו מאכל המיוצר מקמח של
אחד מחמשת מיני דגן באופן דומה למצה, אולם במקום ללוש את הקמח במים הוא נלוש במי
פירות דהיינו מיצי פירות, כולל שמן, חלב, דבש, ביצים ויין. להלכה מצה עשירה אינה
כשרה למצוות אכילת מצה בליל הסדר שכן אינה נחשבת כלחם עוני (מצה עשירה). אך יש
מנהגים חלוקים לגבי אכילת מצה עשירה בכלל ימי חג הפסח. בקרב האשכנזים לא אוכלים
מצה עשירה בפסח אלא במידת הצורך לזקן או חולה. לעומת זאת, הספרדים נוהגים להתיר
אכילת מצה עשירה בפסח.
יש בשוק שני סוגים של מצה עשירה.
1) מצה הנראית כמו מצה רגילה. ההבדל שמצה זו נילושה במי פרות ולא במים.
2) עוגיות מקמח, שנילושו ביין או מי פירות כגון: עוגיות פפושדו. אמנם, היצרנים משווקים עוגיות אלו תחת הכותרת ´מצה עשירה´, אבל רבים מן הפוסקים אסרו לאכול מעוגיות אלו אפילו למנהג עדות המזרח. הסיבה לכך שיש צורך להקפיד שהלישה תהיה במי פרות ללא מים. אם יוסיפו מים הרי שלכל השיטות יש חשש חמץ. במציאות יש קושי להבטיח שלא ייכנסו מים למערכת והואיל ולא מדובר במאכל חיוני ראוי לכולם להימנע מלקנות עוגיות אלו לפסח. (הרב מאיר נהוראי)
יש בשוק שני סוגים של מצה עשירה.
1) מצה הנראית כמו מצה רגילה. ההבדל שמצה זו נילושה במי פרות ולא במים.
2) עוגיות מקמח, שנילושו ביין או מי פירות כגון: עוגיות פפושדו. אמנם, היצרנים משווקים עוגיות אלו תחת הכותרת ´מצה עשירה´, אבל רבים מן הפוסקים אסרו לאכול מעוגיות אלו אפילו למנהג עדות המזרח. הסיבה לכך שיש צורך להקפיד שהלישה תהיה במי פרות ללא מים. אם יוסיפו מים הרי שלכל השיטות יש חשש חמץ. במציאות יש קושי להבטיח שלא ייכנסו מים למערכת והואיל ולא מדובר במאכל חיוני ראוי לכולם להימנע מלקנות עוגיות אלו לפסח. (הרב מאיר נהוראי)
קטניות
נהגו בני אשכנז וחלק מקהילות הספרדים
שלא לאכול קטניות. מקור המנהג הוא לפני כשבע מאות שנה בערך אצל רבינו פרץ בהגהותיו
לסמ"ק (סימן רכ"ב סקי"ב). ישנם שלשה טעמים עיקריים למנהג: א) כיוון
שמבשלים קטניות בקדירה באותו אופן שמבשלים דגן יש חשש שמא יבואו לבשל דגן בפסח. ב)
כיוון שרגילים לעשות קמח גם ממיני קטניות, אנשים שיראו זאת יטעו ויבואו לעשות קמח
ממיני דגן ויחמיץ להם. ג) מפני הדמיון שבין דגן לקטניות, יש חשש שישמרו אותם באותם
מחסנים ויתערבבו או שיזרעו באותם שדות מיני דגן ואח"כ מיני קטניות וע"י
הספיחים יתערבבו.
האם ילדים חייבים לשמור שלא לאכול
קטניות? – ילדים, קשישים או חולים אף חולים שאין בהם סכנה שעיקר מאכלם בא מקטניות מותר לבשל עבורם קטניות
בפסח. יש לזכור שקטניות אינן חמץ ועל כן הכלים שבושלו בהם קטניות בפסח אינם חמץ
ומותר לאכול תבשילים שבושלו בכלים אלו ואפילו אם לא נוקו היטב. מכל מקום, יש
האומרים לייחד כלים מיוחדים לשם כך או לחכות 24 שעות עד שיהיה ניתן להשתמש בהם
לפסח (הרב מלמד) – אך זוהי חומרא.
האם מותר להשאיר קטניות בפסח? – כן, מותר להשהות קטניות בפסח בבית
ואין צורך לכלול אותם במכירת החמץ.
מה הדין בשבת שאחרי שביעי של פסח בשנה
בה הם צמודים, האם מותר לאכול בה קטניות? – מותר לאכול בה קטניות ואף מותר
בחול המועד לבשל קטניות על מנת לאכלם בשבת. עם זאת אסור לבשלם בשביעי של פסח עצמו.
דבר נוסף, יש להקפיד (על פי מה שהוזכר קודם) שזה יהיה הבישול האחרון השנה בכלי
הפסח הללו או לייחד להם כלים מיוחדים – אין לבשלם בכלי החמץ. יש להדגיש שאין לאכול
חמץ בשבת זו.
האם ניתן להשתמש בתבשילים אלו לצורך
עירוב תבשילין? – כן.
דין שמן קנולה
הלפתית הוא צמח ממשפחת המצליבים בעל
פרחים צהובים הדומה בצורתו לחרדל. לצמח זרעים שחורים שגדלים בתרמילים והם אינם
ראויים למאכל אדם ומגדלים אותם למאכל בהמה (את שורשיהם). יחד עם זאת, לאחר עיבוד
של הגרעינים ניתן להפיק מהזרעים שמן איכותי וראוי למאכל וזהו שמן הקנולה.
נחלקו הפוסקים בשאלת כשרות הליפתית
לנוהגים איסור בקטניות בפסח.
האוסרים נמקו זאת בדברים הבאים:
1 . מאחר והזרעים
גדלים בתרמילים הם נראים כמו הקטניות ולכן יש לאסור. (אבני נזר או"ח שעג)
2. זרעי הלפתית
צומחים בשדות בהם גידלו חיטה בשנים קודמות ומתערבבים גרעיני החיטה בגרעיני
הלפתית מה שעלול לגרום להחמצה במהלך עיבוד הלפתית לאכילה (באהלה של תורה
או"ח סז).
המתירים את הליפתית נמקו זאת בטעמים
הבאים:
1. אנו לא מוסיפים לגזרות חכמים דברים
שלא היו בזמן שגזרו את האיסור. ומאחר והלפתית לא היתה מוכרת לחכמים כצמח אכיל היא
מותרת (אבני נזר או"ח ח"ב, שו"ע בעל התניא תנג סימן ד, אגרות משה
או"ח חלק ג סג, וכך הורה למעשה מו"ר הרה"ג ישראלי זצ"ל תשובת
הגר"ד ליאור שליט"א לחם אבירים עמ' 90)
2. מכיוון שצמח שאינו ראוי לאכילה אינו
נכלל בגזרת חכמים על קטניות הראויות למאכל, יש להתיר את הקנולה (ליפתית) ולכן
מסיבה זו יש גם המתירים את שמן הכותנה (עמא דבר חלק א עמ' רע"ב תשובת
מו"ר הראשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל)
3. לקראת ייצור שמן הקנולה לפסח עוברים
הגרעינים ניפוי מיוחד המנפה מהם את כל הגרעינים שאינם ליפתית.
מכל הנ"ל יוצא להתיר שמן קנולה
(ליפתית) גם לנוהגים איסור בקטניות בפסח ומותר להשתמש בו בפסח אע"פ
שכתוב עליו לאוכלי קטניות. (בשם הרב ביגל)
דין תערובת קטניות
אם ישנו מאכל שנוצר לפני פסח ובו יש תערובת עם
קטניות והן (הקטניות) אינן מהוות את רוב או עיקר המאכל, מותר לאכלו בפסח לכתחילה
(כגון מעדני חלב למיניהם). יש לשים לב שהקטניות אינן ניכרות בפני עצמן ושהן אכן לא
מהוות את רוב המאכל (לכן קורנפלסים למיניהם אסורים למי שאינם אוכלי קטניות בפסח).
דין כלים שבושלו בהם קטניות וקטניות שנתערבו
אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני
קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל – יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא
בטל ברוב. אבל אם רוב התבשיל מקטניות, הרי הוא נחשב כתבשיל קטניות ואסור
לאוכלו (רמ"א תנג, א; מ"ב ח-ט).
בני זוג מעדות מעורבות
האישה צריכה ללכת אחרי הבעל כיוון
שאישתו כגופו (התשב"ץ) ומסביר הגר"מ פיינשטיין שהסיבה לכך היא כמי שעבר
למקום חדש ונוהג כמנהגי המקום. לפי זה, אישה אשכנזית שנישאה לספרדי יכולה לאכול
קטניות בפסח ואינה צריכה לעשות התרת נדרים אך עם זאת, ישנם פוסקים שהמליצו שתעשה –
וזהו הידור.
שאלה: אשכנזי שמתארח אצל ספרדים, האם
יכול הוא לאכול מתבשילים שיש בהם תערובת קטניות, או שבושלו בסיר שבישלו בו לפני כן
קטניות?
תשובה: אם רוב התבשיל עשוי מקטניות,
אינו יכול לאכלו. אם לא: אם ניתן להוציאם יוציא, ואם לאו מותר לו לאכל את התבשיל
כיוון שהוא במצב של דיעבד (דיעבד – זו המציאות ואיתה יש להתמודד). יש מי שהחמיר
שצריך ביטול ב-60 אחרת לא ניתן לאכול את התבשיל. להלכה נפסק שמותר לאכול. יש לציין
שמי שרוצה בכל זאת להחמיר שיזכור לא לעשות זאת על חשבון המארחים, שאם טרחו והכינו
סעודה ועכשיו לא אוכל גורם להם בכך עוגמת נפש ויש בכך חשש של אונאת דברים
(דאורייתא).
שם סעיף ט'
משנ"ב סקמ"ג ובסעיף י' במשנ"ב סקמ"ה
שם בבאור הלכה
ד"ה "חמץ שנתעפש..."
שם סעיף ב'
במשנ"ב סק"י
[8] הרב מרדכי וולנוב: עדיין
יש לדון במוצרים שאינם מיועדים לאכילה, ובכל זאת יש חשש סביר שיבלעו אותם, כגון
משחת שיניים, מי פה, שפתון
וכדומה. על פי דברי 'תרומת הדשן', נראה שיש להתיר את השימוש במשחות שנפסלו ממאכל
כלב ואין כלל רצון לבלוע אותן. אחת המשחות שיש לדון בהן היא משחת שיניים: במשחת
שיניים יש חשש חמץ בתמציות הריח שבהן. לכאורה, אין כוונת האדם לאכול את המשחה, ולכן
יש סברה להקל, אך למעשה נראה שיש להחמיר במשחת שיניים – אף על פי שאין האדם רוצה
לאכול את המשחה כלל - כיוון שכל משחת שיניים משאירה טעם מרענן בפה, וקשה להגדירה
כדבר שנפסל ממאכל כלב. לכן, לכתחילה יש לוודא לפני רכישת משחות שיניים שיש להם
כשרות מיוחדת לפסח. ועיין בשו"ת תשובות אביגדור הלוי נבנצל שנשאל אם משחת
שיניים צריכה הכשר לפסח, וענה: הייתי רוצה לראות יצרני משחת שיניים המפרסמים
שמשחתם פסולה לאכילת כלב. יש פוסקים שמתירים את השימוש במשחת שיניים גם ללא כשרות
לפסח: שו"ת דבר חברון לרה"ג דב ליאור, או"ח עמ' 250, והוא דן אותה
כדבר שנפסל ממאכל כלב; שו"ת אור לציון, ח"ג פ"ח ה"ו. ומכל
מקום, כיוון שמקובל להחמיר בדבר זה, כתבתי בגוף המאמר
[9]
המקור לדיון על
שום נמצא בפרי מגדים על שלחן ערוך אורח חיים תס"ד, אשל אברהם סק"א:
"יש נוהגין שלא לאכול שום בפסח, ואיני יודע טעם למה, ומכל מקום עתה אין להקל
בפני עם הארץ, ובצנעה לתלמיד חכם אין להחמיר". ובשום יבש חששו גם שבגלל
שמייבשים את השום בסין ויש חשש שמשתמשים בקמח או במוצרי חמץ. למרות זאת, מנהג זה
לא היה נפוץ בקהילות ישראל וההוראה המקובלת כיום שאין צורך בכשרות לשני סוגי
השומים. להרחבה ניתן לעיין במאמר זה
תגובות
הוסף רשומת תגובה