קברי צדיקים ותפילה למלאכים

בס"ד

קברי צדיקים ותפילה למלאכים

המנהג להשתטח על קברי צדיקים ידוע לנו עוד מתקופת הגמרא. ידועה הגמרא המפורסמת[1] על כלב בן יפונה שהלך לחברון להתפלל על קברי האבות כדי להנצל מעצת המרגלים: "...והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים".

ובמסכת תענית[2] מובאת המחלוקת הבאה: "למה יוצאין לבית הקברות (בתענית)? פליגי בה (חולקים בזה) רבי לוי בר חמא ורבי חנינא: חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. מאי בינייהו (מה ההבדל ההלכתי בין שניהם)? איכא בינייהו (ההבדל ביניהם הוא)קברי עכו"ם" – כלומר, אם הסיבה שיוצאים לבית הקברות היא כדי שיבקשו עלינו רחמים, אז לא יוצאים לבית הקברות של העכו"ם. מגמרא זו אנו לומדים שיש דעה שסוברת שבתענית אנו יוצאים לבית הקברות על מנת לבקש מהמתים להתפלל עלינו.

מנהג זה של עליה להתפלל בקברי צדיקים אנו מוצאים במהלך הדורות, למשל בשו"ת מנחת אלעזר[3] מביא את שער הגלגולים שם כתוב שפעמים רבות שלח האר"י את תלמידיו להשתטח על קברי תנאים ואמוראים על מנת שיגלו להם סתרי תורה. גם כיום אנו מכירים מנהג זה של השתטחות על קברי צדיקים.

על פניו נראה המנהג מוזר, מדוע ללכת לקבר של אדם שנפטר, יהיה צדיק ככל אשר יהיה ולהתפלל עליו, הרי אותו אדם נמצא כבר בעולם הנשמות ואינו בהכרח מודע למה שקיים בעולם הזה[4]. על הגמרא שמספרת על תפילת כַּלב בקברי האבות[5] שואל התוס': "ואי תימא (ואם תאמר) והאמר בפרק "מי שמתו"[6] דמיתי לא ידעי מידי(שהמתים אינם יודעים מאומה) ומשמע במסקנה אפילו אבות העולם" (כלומר, שאפילו האבות אינם יודעים מאומה ואם כן, מדוע כלב השתטח על קברם)? ותירצו: "דעל ידי תפילה שזה מתפלל, מודיעין להם שכך נתפלל". בעל מסורת הש"ס תמה על דברי התוס' הללו, שהרי הגמרא שם בברכות אמנם הביאה בתחילת הסוגיה את דברי ר' יונתן שסבר שהמתים אינם יודעים מאומה אבל בסוף הסוגיה חזר בו ואמר שהמתים מספרים זה עם זה, כלומר יודעים מה מתרחש[7]– וסיים בעל מסורת הש"ס: "ומצווה ליישב"[8].

הרב משה צוריאל מבין שמסקנת הסוגיה היא שאכן המתים אינם יודעים מאומה ושאין דרך להעביר שום מסר אליהם[9]. על מסקנתו הוא מביא את שאלת התוס' הנ"ל ומסביר את תירוצם כך: החי מבקש מהקב"ה שיודיע למת עבורנו. על תשובה זו ניתן לשאול: אם כך מה בכלל המשמעות של התפילה הזו? הרי מבקשים מהמת שיתפלל עבורנו ולשם כך מבקשים מ-ה' שיודיע למת שיתפלל עבורנו?![10]

הרב צוריאל ממשיך ומקשה על מסקנתו שלו: מדוע שהאדם לא יתפלל בבית ש-ה' יודיע למת את בקשתו של האדם שיתפלל עבורו? מדוע שיגיע בכלל לקבר? ועונה שלמקום התפילה יש השפעה על תפילתו של האדם, ריכוזו והתעוררותו של המתפלל. משמע מהרב צוריאל שהתפילה בקברי צדיקים היא רק אמצעי ואין לה מטרה עצמית.

עם זאת, קשה על מסקנה זו מלשון הגמרא בסוטה, שם מתואר שכלב התפלל כך: "אבותי, בקשו עלי רחמים..." – משמע שפנה באופן ישיר לאבות. וכן משמע מעוד גמרות[11]. וכן בספר נשמת חיים[12] מביא מקורות רבים לעניין שהמתים יודעים מהנעשה בעולם הזה וכן מסיק מהגמרא הנ"ל מפרק מי שמתו. יש לציין שיש הגבלה על ידיעתם את ענייני העולם הזה ולאחר סתימת הגולל או עיכול הבשר אינם יודעים אלא על דרך של שכר או עונש (אם בניהם צדיקים מודיעים להם זאת, למשל, כשכר).

האם יש בהשתטחות על קברי צדיקים משום דרישה אל המתים או עבודה זרה?

עתה יש לדון בנושא מנקודה אחרת, מדוע אין בכך פגיעה בראשון שבעיקרי היהדות והיא אחדותו של הקב"ה, שהרי בפניה אל הצדיק יש משום עירוב "אמצעי" - מתווך בין המבקש ובין בוראו? בנוסף, האין בכך איסור של דרישה אל המתים? הרי אסור להתפלל לשום דבר מלבד להקב"ה?

נראה שיש לחלק בין שלושה סוגי תפילות:

א)     תפילה אל הצדיק שיושיע אותנו – דבר זה לכל הדעות אסור.

ב)      בקשה מהצדיק שיתפלל עבורנו – יש בכך מחלוקת כפי שנראה.

ג)      תפילה להקב"ה שבזכות הצדיק יושיע אותנו – לכל הדעות מותר.

לגבי א' כותב הרב טיקוצ'ינסקי בגשר החיים[13] : "והנה אלו השוטים הצועקים למתים ודורשים תשועה מהם – לבד מאשר עוברים על ודורש אל המתים...עוברים גם על הלאו ולא יהיה לך א-לוקים אחרים על פני".

לגבי ג', אין מה להרחיב.

אבל ביחס ל-ב' מצאנו מחלוקת גדולה[14]: מצד אחד משמע מלשון הגמרא במסכת סוטה[15] שאין בעיה לבקש מהמתים שיתפללו עלינו, שהרי כלב מבקש מהאבות שיתפללו עליו, ובספר מעבר יבוק[16] ישנה תפילה לאמירה בבית הקברות שפונה אל נפש המת ומבקשת ממנו שתרבה תחינה לפני ה'.

בדומה לכך, הרב גורדון באוצר התפילות מביא את מדרש שיר השירים על הפסוק: "השבעתי אתכם בנות ירושלים...": "אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים על שערי תפילה ועל שערי דמעה הוליכו תפילתי ודמעתי לפני הקב"ה ותהיו מליצי יושר לפניו שימחל לי...".  ועל דרך זה נתקנה תפילת "מכניסי רחמים" ועוד תפילות הנאמרות בסליחות ובהם מבקשים מהמלאכים שיהיו לנו מליצי יושר.

עם זאת, ישנם גדולים המזהירים שלא לדבר כלל אל נפש המת ולא לעשותו אמצעי ולא מליץ, וכך כותב 

המהרי"ל [17]:

מאותה סיבה הרבה גדולים ערערו על תפילת "מכניסי רחמים" והגיהו אותה. וכן כתוב בירושלמי[18]: "אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד". ויש אשר לא אמרו את "ברכוני לשלום" בלילי שבת בגלל סיבה זו.

וכך אמר ר' חיים מוולוז'ין: "שאין לבקש מלאכים, שאין להם כוח מאומה והכל אצלם בהכרח, כאשר האדם זוכה מוכרחים הם לברכו ואם לאו בהכרח ח"ו מקללים אותו, ומה שכתוב: אם יש עליו מלאך אחד מליץ מני אלף – הכל תלוי במעשיו, ולפי פעולותיו במצוות ומעשים טובים נברא מלאך שבהכרח ממליץ טוב עליו".

כאשר מעיינים ניתן לראות שבשום מקום בתורה לא נאמרה בקשה למלאך[19] וכן בכל התפילות שנתקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה לא נזכרת בקשה ממלאכים.

אך למרות הנ"ל אי אפשר לבטל את דברי רבותינו הקדומים שתקנו את תפילת "מכניסי רחמים". וכן כתבו הראשונים שאין בכך שיתוף שם שמיים או דבר אחר[20]. יוצא מדבריהם שאם אדם מבקש מהמלאכים שיתפללו לפני ה' אין זה נחשב כעשיית אמצעי וכל האיסור הוא רק לבקש דבר מהמלאך עצמו, כלומר להתפלל אליו. ומכיוון שמותר לבקש מהמלאכים שיתפללו עלינו, כך גם מותר לבקש מנשמת המת. וכך מסיק למסקנה בגשר החיים.

משמעות התפילה בקברי צדיקים

הצגנו עד כה באופן כללי את המחלוקת בשאלת הבקשה מצדיק שנפטר להתפלל בעדנו. כעת עלינו להבין מה המשמעות של הפניה לצדיק?

כותב בשו"ת מהר"ם שיק[21]: "לכאורה יש לומר שיהיה אסור (לבקש להתפלל עבורינו) משום שדרשו חז"ל: "לא יהיה לך א-לוקים וגו'" שלא תהא קורא לא למיכאל ולא לגבריאל וכו' דהיינו שאסור לעשות אמצעי בינינו לבין ה' יתברך ואיך נתפלל שנשמת האבות יתפללו וימליצו טוב בעדינו וכבר צווחו על הנוסחאות של התפילות שהן נגד המלאכים. וגם בלאו הכי (וגם בלי קשר לתפילה למלאכים) גוף התפילה שאחרים מתפללים בעד איש קשה להבין איך תעשה רושם...אמנם שורש דבר זה הוא דוודאי קים להו לחז"ל(ברור לחז"ל) שהמתים מצטערים בצער החיים כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "וירעו לנו ולאבותינו"...והיינו שנשמות המתים יודעים מהעולם הזה מה נעשה בו...ואם כן מהאי טעמא (מטעם זה) אם באים החיים בעת צרה על קבר המתים לומר שאין להם ישועה אם לא ירחמו עליהם מן השמים בוודאי המתים מצטערים טפי (יותר) ואם כן אתי שפיר (מובן בבירור) דאם זכותם הוא כדאי שאינם ראויים לעונש שיצטערו (כלומר שלא ראוי שהצדיק יצטער בגלל משום סיבה ולכן), מרחם ה' בזכותם. ועל דרך זה שפיר מובן (מובן באופן ברור) תפילת אחרים בעד אדם שהפעולה הוא גם כן על דרך זה  שעל ידי הצדיק המצטער בצרת אחרים מרחם ה' עליהם...ואם כן מבואר ומיושב, התורה לא אסרה אלא מליתן אלוקות לשום נברא, אפילו למלאך, ולכך אסור להתפלל אליהם שימליצו טוב עבורינו שבזה נותן להם כוח ושררות. לא כן המתפלל על קברות צדיקים שיתפללו כדי שיבקשו רחמים עלינו...ומכל מקום דעות הפוסקים פליגו (נחלקו) בזה, דעת מהר"ח ומהרי"ל ולבוש וסייעתם סבירא להם דעיקר התפילה צריך להיות נגד ה'...אבל דעת ספר חסידים ובספר הזוהר. ועל פיהם נתייסד נוסחת התפילה של "מענה לשון", סוברים דהתפילה הוא שימליצו לטובה עלינו ובעבורינו..."  - בניגוד לדעת גשר החיים שמשווה בין עניין הבקשה מצדיק לבין עניין התפילה למלאך אנו רואים שהמהר"ם שיק מחלק בין שניהם. 

יש להבין, מהו מלאך? - מלאך הוא כוח שהקב"ה ברא בעולם. למשל: כאשר אנו חוקרים את הטבע שסביבנו אנו רואים שחפצים נופלים לכדור הארץ. מתוך התצפיות הללו אנו מנסחים חוק - לו אנו קוראים חוק הגרביטציה. בעצם, חוק הגרביטציה הוא האופן שבו אנו נפגשים עם הטבע, העולם. אבל חוק הגרביטציה קיים גם בלי שננסח אותו או נכיר אותו, חוק זה כשלעצמו, הוא מה שאנו קוראים מלאך. אותו כוח שאחראי על המשיכה בין גופים הוא מלאך. יש מלאכים ברמות יותר גבוהות כמובן אך זו היתה רק דוגמא שבאה להמחיש את העניין. זה מסביר את המדרש שלכל עשב יש מלאך שמכה עליו ואומר לו גדל, הכוונה לכוח שהקב"ה טבע במציאות שגורם לצמחים לגדול.

מתוך כך אנו מבינים מודע מלאך עושה רק שליחות אחת ולא שתים - כיוון שזו מהותו, לבצע תפקיד מסויים בעולם. כן אנו מבינים מדוע אין משמעות לתפילה למלאכים: הם בסך הכול עושים את תפקידם, לא יותר ולא פחות. אין מה להתפלל לכוח המשיכה להפסיק לעשות את מה שהוא מתוכנת לעשות - זה כמו להתפלל לתוכנת מחשב.

ביחס למלאך אומר המהר"ם שיק שעצם הבקשה יוצרת מצב של נתינת שררה למלאך[22], לעומת בקשה מצדיק שאינה כזו[23]. ניתן לומר, על פי דברי האדמו"ר ממונקאטש במנחת אלעזר[24]: שכיוון שהצדיקים במותם קרויים חיים, הרי זה כאילו הלך לצדיק חי וביקש שיתפלל עבורו.

בנוסף, המהר"ם שיק מסביר שהרעיון שעומד מאחורי הפניה לצדיק הוא שעקב הצרה בה האדם נמצא ובגללה פנה לצדיק נוצר צער לצדיק. מכיוון שלצדיק לא מגיע להצטער, הקב"ה מבטל את סיבת הצער.

---

[1] סוטה ל"ד ע"ב

[2] דף ט"ז עמוד א'

[3] חלק א' סימן ס"ח

[4] ועיין בתחומין כ"א במאמרו של הרב משה צוריאל: "תפילה ליד ציון הקבר"

[5] מסכת סוטה שם.

[6] ברכות יח עמוד ב

[7] בגמרא מסופר שהיו שתי רוחות מספרות זו עם זו והלכה אחת לרקיע לראות מה נגזר בראש השנה וחזרה והודיעה לחברתה ובסוף הסיפור רוח אחת אומרת לשניה שאינה לדון בכך שוב כיוון שהדברים שביניהם נתגלו בין החיים.

[8] אולי ניתן לענות שהגמרא שם אומרת: שמא אדם נפטר וסיפר לרוחות שדבריהן נשמעו

[9] הסברו מתבסס על הכלל מהרא"ש בתחילת פרק ב' במסכת סוכה, שהדעה בה הגמרא דנה היא הדעה הנכונה, ומכיוון שהגמרא דנה בדעה שסוברת שאין המתים יודעים מאומה ומנסה להצדיק אותה זו הדעה הנכונה.

[10] אמנם, ניתן לענות שכן. שאנו מבקשים מ-ה' שיאמר לצדיק שיתפלל עבורנו, כיוון שאנו סומכים על כך שתפילת הצדיק יותר זכה.

[11] תענית כ"ג ע"ב: "ותו, רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה. אישתטח על קברא דאבוה, אמר ליה:

    אבא, אבא, הני מצערו לי" ועוד.

[12] ר' מנשה בן ישראל. חלק ב' פרק כ"ב, עיין בנספח המקורות

[13] חלק ב' פרק כ"ה

[14] המשך הדברים מתבסס על דברי הרב טיקוצ'ינסי שם.

[15] שם

[16] דף מ"ב

[17] מנהגי המהרי"ל הלכות תענית

[18] ברכות פרק ט' הלכה א'

[19] ביחס ליעקב אבינו שאמר: "לא אשלחך כי אם ברכתני" ניתן ליישב כך: או שמלאך בלבוש אדם שונה ממלאך רגיל. או שאכן המלאך ענה לו שבקשתו לא שייכת באמרו: "למה זה תשאל לשמי" והרי לי אין כוח להועיל אלא רק להקב"ה.

[20] שיבולי הלקט, רבינו אביגדור כהן צדק (רבו של המהר"ם מרוטנבורג), תשובת רב שרירא גאון ועוד.

[21] אורח חיים סימן רצ"ג

[22] מדוע עצם הבקשה מעניקה שררה למלאך?

[23] אחד ההסברים הוא שצדיקים במותם קרויים חיים, וכשם שמותר לבקש מצדיק חי כך גם מותר מצדיק שנפטר.

[24] חלק א' סימן ס"ח