נר מצווה - שיעור 1


שיעור קולי: שיעור 1


נר מצווה\הרב ישראל אלתר
פתיחה
את סדרת השיעורים אני רוצה להקדיש לעילוי נשמת סבי שלמה בן זיסו. סבי היה ניצול שואה כאשר בגיל תשע הופרד מאמו ומשפחתו. במהלך השואה הוא חי ביערות עם הפרטיזנים ובניסי ניסים שרד אותה. עלה לארץ הקים את כפר דרום ויישובים נוספים, התחתן ובנה משפחה לתפארת.
לפני שאנו ניגשים ללמוד את הספר "נר מצווה" של המהר"ל ראוי שנכיר מיהו מורנו הרב רבי יהודה ליוואי המכונה המהר"ל מפראג.
המהר"ל מפראג היה רב, דיין והוגה דעות יחיד במינו שחי במאה ה-16 ונפטר בתחילת המאה ה-17. הוא נולד בפוזנא שבפולין ובמהלך חייו עזב אותה מספר פעמים, עבר לפראג, ומפראג חזר אליה עד שלבסוף השתקע בפראג.
הוא היה ענק בתחום ההלכתי ובתחום האגדי. הוא הראשון מאז הרמב"ם שלימד והעמיק באופן שיטתי בדברי האגדה שבתלמוד. יש להבין שזהו חידוש מאוד גדול כיוון שעד לתקופתו לא ייחסו לחלק זה חשיבות מרובה. אמנם היו התייחסויות לאגדות, כמו פירושיו של הרשב"א, אך הן היו מפוזרות ולא נעשו באופן שיטתי. המהר"ל לימד שבתוך האגדות מסתתרות התובנות העמוקות ביותר של המחשבה היהודית אשר נובעות מעולם הסוד והנסתר. הוא עטף את הכול בשפה פילוסופית ונעזר בה על מנת להעביר את רעיונותיו.
המהר"ל השפיע רבות על התפתחות המחשבה בעולם החסידות – המגיד מקוז'ניץ, רבי צדוק הכהן מלובלין ועוד, ובעולם הליטאי – הרב דסלר, הרב אברהם אליהו קפלן (מגדולי תלמידיו של ה"סבא" מסלבודקא) ועוד, אך למרות זאת אנו לא מוצאים כמעט התייחסויות עליו כמה מאות שנים לאחר מותו. המהר"ל פשוט נשכח...אבל מדוע זה קרה? הרב משה צוריאל מביא מספר סיבות לכך[1]:
א) סגנון כתיבתו כבד. הוא משתמש במושגים פילוסופים מצד אחד ומצד שני נראה שחוזר על עצמו שוב ושוב[2].
ב) ללומד המצוי חסרות ידיעות מעולם הקבלה והנסתר – עליהם ביסס את חידושיו.
עם זאת, אנו מוצאים התייחסויות של גדולי עולם מהדורות האחרונים ביחס למהר"ל:
הרב קוק שם אותו במקום מרכזי בלימודי האמונה ומייסד עליו חלק משיטתו, הוא ראה בו "מקובל בעל סגנון פילוסופי". הריי"צ[3] בקונטרס ביקור שיקאגו[4] כותב עליו (תרגום מיידיש)[5]: "המהר"ל מפראג היה עילוי גדול בתקופתו, גאון הגאונים בנגלה, בנסתר ובחקירה, בעל חוש בנגינה, בעל כשרון בכל החכמות, בעל מידות טובות ומעל הכל מחנך ומדריך נפלא. שקידש וחקק את המנהגים  של עם ישראל."
בהקשר הזה מעניין לציין את ידיעותיו הרבות בחכמות העולם. בעזרת תלמידו ר' דוד גאנז הכיר את האסטרונומיה של זמנו והתחבר לשיטתו של קופרניקוס שכדור הארץ מקיף את השמש[6]. הקיסר רודולף השני זימן את המהר"ל לשיחה איתו וההשערה אומרת שהיא סבבה סביב עניינים שברוח ומצב היהודים.
למהר"ל מיוחסת ההגדה שיצר גולם במטרה שיגן על היהודים מפני עלילות הדם ולבסוף הוטמן בעליית הגג של בית הכנסת בו התפלל המהר"ל -ה"אלטנוישול". האם סיפור זה התרחש באמת או לא? – אין לדעת ככל הנראה לא, מה גם שבשנת תשע"ד-תשע"ה עשו שיפוץ במקום ולא ראו שרידים שלו, אבל קיימות עדויות על גולם אחר שיצר רבי אליהו בעל שם מחלם[7]. עם זאת ישנן טענות שכן נמצאים שם שרידיו של הגולם.
מבין תלמידיו אנו יכולים למצוא את ר' יום טוב ליפמן הלר, מחבר פירוש "תוספות יום טוב" על המשניות, רבי דוד גאנז, בעל הכלי יקר ועוד.
המהר"ל החל לכתוב בגיל מאוחר (מעבר לגיל שבעים). הוא כתב את פירוש גור אריה על התורה ולאחר מכן את ספר "גבורות ה'" – על פסח – שם הוא מספר לנו על התכנון שלו לכתוב ששה ספרים כנגד ששת הספירות התחתונות (אם לא מכלילים את ספירת המלכות) שרמוזות בפסוק: "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה"[8]:
ספר "הגדולה" (מקביל לספירת החסד) – על השבת והבריאה.
ספר "הגבורה" – גבורות ה', עם פסח ויציאת מצרים.
ספר "התפארת" – תפארת ישראל, על שבועות וההתגלות.
ספר  "הנצח" – נצח ישראל, על תשעה באב, הגלות והגאולה.
ספר "ההוד" – על סוכות ותפילה.
ספר "השמים והארץ" – על ראש השנה ויום הכיפורים.
מתוך רשימה זו יש בידינו שלושה ספרים בלבד: הגבורה, התפארת והנצח. עם זאת, מאוחר יותר הופיעו גם "נר מצווה" על חנוכה ו"אור חדש" עם פורים. אלו הם חלק מתוך הספרים שפרסם.
כדאי להכיר מעט את פראג של אותה תקופה: פראג היתה מרכז דתי משמעותי וכן מרכז אקדמי חשוב. האוניברסיטה של פראג, שנוסדה ב-1348 על ידי קארל הרביעי, עמדה באותה תקופה בראש מערכת החינוך ולמדו בה מקצועות הומניסטיים על יסודות היוונית והלטינית. החל מאמצע המאה ה-16 החל לפעול בה מסדר הישועים שמשימתו העיקרית היתה חינוכית כאשר אחד מחידושיו היה הקמתו של מעין בית ספר תיכון (בין היסודי לאוניברסיטה). פראג היתה עיר קוסמופוליטית ומרכזית בעלת מעמד כלכלי ושלטוני מן החשובים שבמרכז אירופה[9]. מדובר על עיר שביטאה את תקופת הרנסאנס וחיה את רוחותיה.
נר מצווה
חלום דניאל
"רוֹאֶה הָיִיתִי בַּחֲזוֹנִי עִם לַיְלָה, וְהִנֵּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם מְגִיחוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל: וְאַרְבַּע חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹלוֹת מִן הַיָּם, שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ: הָרִאשׁוֹנָה כְּאַרְיֵה וּכְנָפַיִם שֶׁל נֶשֶׁר לָהּ, רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר נִמְרְטוּ כְנָפֶיהָ וְנִשְּׂאָה ‏מִן הָאָרֶץ, וְעַל רַגְלַיִם כְּאָדָם הוּקָמָה, וּלְבַב אָדָם נִתַּן לָהּ : וְהִנֵּה חַיָּה אַחֶרֶת שְׁנִיָּה, דּוֹמָה לְדֹבוּלְצַד אֶחָד הָעָמְדָהוְשָׁלֹשׁ צְלָעוֹת בְּפִיהָ בֵּין שִׁנֶּיהָוְכֵן אוֹמְרִים לָהּ קוּמִי אִכְלִי בָּשָׂר רָב :  אַחֲרֵי זֶה רוֹאֶה הָיִיתִי, וְהִנֵּה אַחֶרֶת כְּנָמֵר, וְלָהּ כְּנָפַיִם אַרְבַּע שֶׁל עוֹף עַל גַּבָּהּוְאַרְבָּעָה רָאשִׁים לַחַיָּהוְשִׁלְטוֹן נִתַּן לָהּ : אַחֲרֵי זֶה רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה, וְהִנֵּה חַיָּה רְבִיעִית נוֹרָאָה וַאֲיֻמָּה וַחֲזָקָה יוֹתֵר, וְשִׁנַּיִם שֶׁל בַּרְזֶל לָהּ גְּדוֹלוֹת, אוֹכֶלֶת וּמְדִקָּה, וְהַשְּׁאָר בְּרַגְלָהּ רוֹפֶסֶת, וְהִיא מְשֻׁנָּה מִכָּל הַחַיּוֹת אֲשֶׁר לְפָנֶיהָוְקַרְנַיִם עֶשֶׂר לָהּ"[10]
המהר"ל פותח את דבריו בחלום דניאל בו רואה את החיות המשונות. בפירושים השונים על חלום דניאל אנו לומדים שכל חיה מייצגת מלכות מסויימת שתשלוט בעולם. ישנן ארבע חיות וממילא מדובר על ארבע מלכויות: בבל, פרס, יוון ואדום.
"ויש לשאולכי אלו ארבע מלכויות שהעמיד השם יתברך בעולמו אין ספק שלא היו כך במקרה, רק כי כך מחייב סדר עולמו שסדר השם יתברך. ואם כן, למה היה זה שיהיו ארבע מלכויות דווקא?" – שואל המהר"ל, למה הקב"ה העמיד דווקא ארבע מלכויות? הוא מניח שהעמדת המלכויות הללו לא נעשתה במקרה אלא כך הוא סדר העולם, או במילים אחרות, הטבע של העולם הוא כזה שמלכויות אלו מוכרחות להתקיים. אבל מדוע מניח זאת? מדוע העולם פועל באופן כזה שמחייב את קיומן של המלכויות הללו? עם שאלות אלו נתמודד בפסקא זו, משפט זה הוא מעין כותרת לכל הדיון שיבוא בהמשך.
על מנת להראות שחז"ל תפסו שארבעת המלכויות הללו טבועות במציאות הוא מביא את המדרש הבא:
"והנה תמצא, כי בשעה שברא השם יתברך את עולמו רמז הכתוב אלו ארבע מלכויות: רבי שמעון בן לקיש פתר קריא במלכויות.

והארץ היתה תהו, זו מלכות בבל שנאמר (ירמיה, יד) ראיתי את הארץ והנה תהו.

ובהו, זו מלכות מדי שנאמר (אסתר, ו) ויבהילו להביא את המן.
וחשך, זו מלכות יון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוהי ישראל.
על פני תהום, זו מלכות הרשעה שאין לה חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן.
ורוח אלוהים מרחפת, זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמרת (ישעיה, יא) ונחה עליו רוח ה'. באיזו זכות ממשמשת ובאה? מרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה, ב) שפכי כמים לבך (בראשית רבה ב, ד).

והנה תמצא כי בשעה שהשם יתברך ברא את עולמו סידר אלו ארבע מלכויות. ואם כן יש לשאול, על מה זה ולמה זה סדר השם יתברך בעולמו שיהיו ארבע מלכויות?" – כלומר, עצם זה שחז"ל במדרש החליטו לחבר בין בריאת העולם להופעת המלכויות, מראה שהם מהווים איזשהו עיקרון שטבוע במציאות. זאת משום שכל דבר שנקבע בששת ימי בראשית מהווה חלק בלתי נפרד ומהותי לעולם.
"וביאור זה, כי ראוי שיהיו נרמזים אלו ארבע מלכויות בראשית הבריאה. כי אלו ארבע מלכויות שהם מושלים בעולם, לא היו [אלא] רק בשביל כי אי אפשר שיהיה העולם, שהוא העלול מן השם יתברך, שיהיה העלול הזה בלא חסרון, רק נמצא עמו חסרון. והחסרון הזה הם ארבע מלכויות, לפי שהמלכויות האלו ממעטים כבוד השם יתברך בעולמו. וכאשר נברא העולם מן השם יתברך, היה ראוי שיהיה הכל תחת רשות השם יתברך, כי השם יתברך ברא הכל, ולכך הכל ראוי שיהיה נברא לכבודו. אבל כאשר נמצא ממנו הבריאה, אי אפשר שיהיה בלא חסרון. ואין דבר זה מן השם יתברך, כי אין ההעדר והחסרון מפעולת פועל כלל, אבל החסרון הוא מצד חסרון העולם שהוא העלול. ומזה ימשך החסרון, שהיו המלכויות מושלים בעולם והם יוצאים מן כבוד השם יתברך." – נבאר את דברי המהר"ל בשלבים, בתחילה את מהלך הדברים באופן פשוט, נבין באופן מילולי מה המהר"ל אומר בלי להכנס לרציונל שעומד מאחורי דבריו – כלומר, נבין זאת ברמת הסיסמאות. לאחר מכן נצלול יותר פנימה, אנו נראה שהמהר"ל הולך שלב אחרי שלב על מנת לבנות את הנקודה אותה רוצה ללמד אותנו.
מדוע המלכויות הן דבר שבא בעסקת חבילה, יחד, עם העולם? - העולם הוא "נברא" (ובלשון המהר"ל 'עלול') ומתוך כך שהוא נברא הוא בהכרח לא שלם. באיזה אופן באה חוסר שלמותו של העולם לידי ביטוי? – בארבעת המלכויות הללו. כיצד הן מבטאות את חוסר שלמותו של העולם? – בכך שהן ממעטות את כבוד ה' בעולם, כלומר, הן מסתירות ברמה מסויימת ובאופן מסויים את כבוד ה' בעולם. מצד האמת, כאשר נברא העולם היה ראוי שכולם יהיו תחת רשותו של הקב"ה, שכולם יעבדו אותו – שהרי הקב"ה ברא את כל העולם, אבל כיוון שהעולם הוא נברא ומוגבל, הוא בהכרח חסר, כלומר: בהכרח יש כאן מיעוט וחסרון שטבוע בו. אם נשאל: אבל הקב"ה מושלם וכיצד זה הוא ברא עולם מוגבל? – על כך עונה המהר"ל: החסרון אינו מצד הבורא אלא מצד הנברא. עד כאן ההסבר המילולי בדבריו.
כעת נשאל מספר שאלות:
1) הסברנו שיש חסרון לעולם ושהמלכויות מבטאות אותו, אבל מהו אותו חסרון?
2) מה הכוונה, מיעוט כבוד ה' בעולם? מה זה אותו כבוד? הרי להקב"ה אין צורך שיכבדו אותו?
3) האם הקב"ה יכול לברוא עולם ללא חסרון?
כתשובה לשאלה הראשונה, מהו אותו חסרון ישנן שתי תשובות, אך לפני שנענה עליהן אנו צריכים להבהיר את המושגים עילה ועלול (המהר"ל משתמש גם במושגים סיבה ומסובב באותה משמעות). באופן פשוט העילה היא מה שבזכותה נוצרה יצירה מסויימת והעלול היא אותה יצירה, למשל: בנאי בונה בית, הבנאי הוא העילה והבית הוא העלול. כך אמנם היינו יכולים להבין מושגים אלו בהסתכלות ראשונה, אבל המהר"ל הולך צעד אחד נוסף:
"אמנם ביאור זה כי הדבר שהוא סבה אל מציאות דבר אחר הוא ג"כ סבה אל קיום מציאותו. ואל יקשה לך כי הנגר הוא סבה לבנין הבית, ועם כל זה בהעדר הנגר ישאר הבית קיים. דבר זה אינו, כי אין הנגר סבה לבית רק שהוא מקרב העצים יחד, ודבר זה הנגר פועל לא עצם הבית והבית נעשה מן הנגר במקרה. אבל דבר שהוא סבה בעצם אל מציאות דבר אחר כל שכן שהוא סבה לקיום שלו שהרי היה סבה שיהיה נמצא וכן גם כן הוא סבה לקיום שלו ודבר זה מבואר במופת"[11] – לפי המהר"ל, הבנאי מהווה את הסיבה ליצירת הבית, לקירוב העצים (או הלבנים) וסידורם, אבל לאחר שהבית עומד על תילו הוא אינו זקוק יותר לבנאי על מנת להמשיך להתקיים. כלומר, הבנאי אינו מהווה את סיבת הקיום של הבית (לא נכנס כעת להבדל בין המושג 'עצם' למושג 'מקרה'). כלומר היחס של עילה ועלול אינו רק בשלב היצירה אלא גם בשלב הקיום – העילה מקיימת את העלול בכל רגע ורגע. אנו צריכים לזכור להשתמש כך במושגים אלו בהקשר של ספרי המהר"ל ולא כפי שחשבנו להסביר בתחילה (אף על פי שההסבר הראשוני יותר אינטואיטיבי).
לאחר שהסברנו זאת הבה נענה את שתי התשובות[12]:
א) עצם זה שהעולם עלול ולא עילה כבר מחייב חסרון מסויים שהרי הוא תלוי בגורם חיצוני שמקיים אותו – התלות בגורם חיצוני.
 ב) מכיוון שהעלול נברא, הרי שלפני שנברא לא היה קיים – כלומר הוא מוגבל מעצם היותו, יש לו התחלה. העלול לא יכול להיות אינסופי כמו העילה כיוון שכבר מצד מימד הזמן הוא מוגבל, לא כל שכן במימדים ובמישורים נוספים.




[1] אוצרות גדולי ישראל – הרמב"ם והמהר"ל עמוד קפ"ט
[2] למרות שבהסתכלות מעמיקה רואים שיש הבדל בין כל חזרה וחזרה.
[3] רבי יוסף יצחק שניאורסון. היה האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד
[4] במוצאי שבת בא, ז' בשבט, נסע האדמו"ר הריי"צ לביקור בעיר שיקאגו לאחר בקשות רבות מצד תושבי המקום, שם שהה שבוע וחצי עד ט"ו בשבט – אז חזר לניו יורק עקב פטירת אימו הרבנית שטערנא שרה. הקונטרס יצא לאור על ידי הוצאת הספרים קה"ת בעריכת האדמו"ר השביעי הלא הוא הרב מנחם מנדעל שניאורסון המכונה גם הרבי מלובביץ'.
[5] "דער מהר"ל מפראג איז געווען דער גרויסער עילוי פון זיין צייט, א גאון הגאונים אין נגלה נסתר און חקירה, א בעל חוש אין נגינה, א בעל כשרון אין אלע חכמות, א בעל מידות טובות און ועל כולם א מחנך און מדריך נפלא, וואס האט געהייליגע און איינגעקריצט דא דעם כלל ישראל מנהגי ישראל."
[6] זאת בניגוד לדעתו של טיכו ברהה שדחה שיטה זו והמשיך לתמוך בשיטה המסורתית שכדור הארך נמצא במרכז והכוכבים מקיפים אותו. יש אומרים שאף פגש אותו.
[7] שו"ת חכם צבי סימן צ"ג, שו"ת שאילת יעב"ץ סימן פ"ב. מעניין לציין שהמשנ"ב בסימן נ"ה סק"ד מביא להלכה שאדם שנברא מספר יצירה אינו יכול להצטרף למניין.
[8] דברי הימים א' פרק כ"ט פסוק י"א
[9] מתוך "הרואה בכוכבים", אלכס טל, מרחשוון – אוקטובר תשע"א 2010, גליון 6, סגולה, תכלת תקשורת
[11] הקדמה לתפארת ישראל למהר"ל
[12] מופיע בפירוש הרב הרטמן לנר מצווה בהוצאת מכון ירושלים, חלק א' הערה 32

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז

קול הנבואה - שיעור 10

קול הנבואה - שיעור 9