נר מצווה - שיעור 14

בס"ד

< לשיעור הקודם

להאזנה לשיעור לחץ כאן

אנו ממשיכים את סדרת השיעורים על ספר נר מצווה למהר"ל לעילוי נשמת סבי שלמה בן זיסו.

המהר"ל עובר לדון באבן אותה רואה נבוכדנצר בחלומו:

"וכאשר ראה נבוכדנצר הרשע המלכויות שהם גם כן בצורת אדם אין כוח לבטל כוח אלו ארבע מלכויות רק על ידי שאמר (דניאל ב, לד) חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלויה די פרזלא וחספא, והדקת המון.

ובמדרש: אבן זה יעקב דכתיב (בראשית מט, כד) משם רעה אבן ישראל. ופירוש זה, כי לגודל הכוח שיש לארבע מלכויות אלו, שנתן השם יתברך לאלו ארבע מלכויות כוח אדם, אשר לאדם נתן השם יתברך לו הממשלה כמו שהתבאר," – אחד הדברים המייחדים את האדם הוא השלטון שניתן לו. הוא שולט ביצורים החיים ויכול לרתום אותם למשימותיו, לאכול אותם, לשמור עליהם ועוד. יכולתו של האדם היא כל כך גדולה עד ששולט גם בחלקים יותר רוחניים ועמוקים בחייו. זה מתבטא בשני צדדים:

בצד הנגלה בתור השקפות עולם, יצירת מוטיבציות והנעת מהלכים שמשפיעים על סדר היום העולמי. דוגמא לדבר ניתן להביא מהמדיה התקשורתית, אשר יכולה לקבוע אלו מהלכים יבוצעו ואלו לא וכל זאת כבר בהחלטה הראשונית של מה יופיע בחדשות המהדורה המרכזית ומה לא.

ובצד הפנימי יותר אנו יודעים שכל מעשה אותו עושה האדם מאפשר הוספת שפע רוחני על הבריאה או מיעוטו, וכמו שכותב ר' חיים מוולוז'ין^[1]: "כן בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ"י כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב או להיפך ח"ו, כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים, ומוסיף בהם קדושה ואור...  ובהיפוך ח"ו ע"י מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים. הוא מהרס ר"ל כמה כחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור. כמו שכת ו "מהרסיך ומחריביך וגו'" או מחשיך או מקטין אורם וקדושתם ח"ו. ומוסיף כח לעומת זה במדורות הטומאה רחמנא ליצלן".

הכוח שניתן לארבע המלכויות מקביל לכוח שניתן לאדם ברובד השלטוני, שכשם שהאדם הוא השליט על העולם כך ארבע המלכויות שליטות על העולם. אך הכוח הזה דומה רק מהצד החיצוני שלו, בתכונת המלכות והשלטון, אך אין הוא דומה לצד הפנימי – אין יכולת למלכויות להשפיע על העולמות הרוחניים הפנימיים מפני כל בריאתן ויצירתן נובעת מהחסרון הקיים בעולם, הן אינן קיימות במישור רוחני מספיק גבוה על מנת להשפיע שם (כמו טירון בצבא, שכמות ההשפעה שלו ולחילופין כמות הנזק שיכול ליצור, נמוכה מזו של המ"פ וקל וחומר מזו של המח"ט).

 ולא היה ביטול לכוח זה רק על ידי יעקב שכוחו נקרא כוח אבן. ודבר זה עניין עמוק מאוד מה שכוח יעקב נקרא כוח אבן, כי יעקב יש לו כוח קדוש נבדל כמו שבארנו במקום אחר. כי יעקב הוא הקדוש בפרט כמו שידוע בכל מקום, ולכך כתיב (ישעיה כט): והקדישו את קדוש יעקב, ואין להאריך כאן. ומכוח מעלתו הקדושה הוא מבטל כוח אלו מלכויות." – מכיוון ששורשו של יעקב הרבה יותר גבוה, הוא קדוש ונבדל מענייני החומר, לכן יש לו את היכולת לבטל את כוחן של ארבע המלכויות. כלומר, כוחו והשפעתו של יעקב הן כה גבוהות שיכולותיהן של המלכויות מתגמדות לעומתו. אם נחזור למשל שהבאנו, להן יש יכולת השפעה כמו של טוראי, בעוד שליעקב יש יכולת השפעה כזו של אלוף.

ומדוע יעקב נמשל דווקא לאבן?

"ולכך נקרא אבן, וכדכתיב: (בראשית מט, כד) משם רועה אבן ישראל, והארכנו במקום אחר. כי דומה דבר הנבדל לאבן, כי החומר הוא מתפעל(=מושפע בקלות) אבל הנבדל אינו מתפעל, רק הוא פועל באחר ואינו מקבל התפעלות(=הנבדל מהחומר, הרוחני, משפיע ולא מושפע). ולכך נקרא יעקב אבן, כי האבן אינו מתפעל כי הוא חזק מאוד והוא פועל באחר. לכך התורה לא נכתבה על לוח של זהב וכסף רק על אבן כמו שבארנו במסכת ערובין. " – ככל שמשהו יותר רוחני כך הוא פחות מושפע ממה שמתרחש סביבו או עליו. יש להדגיש שאין הכוונה לומר שהוא יותר אדיש למאורעות, אלא הוא מודע להם אך הם אינם מוציאים אותו משיווי המשקל. אדם הדבק ברוחניות מסוגל לגשת למצבים שונים מתוך שיקול דעת ולא מתוך התפרצות אינסטנקטיבית.

הרוחני גם נמצא בעמדת השפעה על הסביבה, ככל שהוא יותר רוחני, בהכרח הוא יותר משפיע, בין באופן אקטיבי ובין באופן פאסיבי. האדם הרוחני אינו צריך להתאמץ על מנת שאנשים אחרים, למשל, ילמדו מדרכיו, הוא מקרין את השפעתו עליהם. אפשר לתת דוגמא ממצבים בחיים בהם נפגשים עם רב גדול אותו אנחנו מעריכים מאוד, וכאשר אנחנו רואים אותו, או אפילו שומעים סיפורים אודותיו ואודות הנהגותיו, זה מספיק על מנת להבעיר בנו ניצוץ של רצון להיות אנשים טובים יותר.

האבן, אינה עצם שמשנה את צורתו כאשר הוא נתקל או נפגש עם חפצים אחרים. באופן כללי, האבן שומרת על צורתה ולכן דבר רוחני נמשל דווקא לאבן.

"ומפני המדריגה והמעלה הזאת שהיה ליעקב שהוא הקדוש, לכך היא מהדק רגל שלהם, כי הרגל דבק בו ההעדר כמו שבארנו גם כן דבר זה במקום אחר, כי בכל מקום אמר שהרגל דבק בו ההעדר. והבן הדברים האלו מאוד." – הרגל היא האיבר שהכי קרוב לקרקע, בייחוד העקב. ולכן היא מסמלת את הדבר שמקשר את האדם לחומר וממילא גם להעדר (שמהווה תכונה של החומר) ולחוסר הנצחיות. כשהמדרש אומר שיעקב, האבן, מכתת את רגליו של הפסל הוא מתכוון ללמד אותנו שיעקב נוטל את העוקץ מהמלכויות ומחזיר אותן למקום הראוי להן, לאין.

"ובמדרש: (ילקוט שמעוני חוקת, יט)

פרה, זו מצרים, שנאמר (ירמיה, מו) עגלה יפה פיה מצרים. אדומה, זו בבל, שנאמר (דניאל, ב) אנת הוא רישא דדהבא(=אתה הוא ראש הזהב). תמימה, זו מדי. אמר רבי חייא בר אבא מלכי מדי תמימים היו, אין להקב"ה עליהם אלא עבודת אלילים שקבלו מאבותיהם בלבד. אשר אין בה מום, זה יון. אלכסנדרוס מוקדון כד חמא לשמעון הצדיק הוה קאים ליה על רגלוהי ואמר, בריך אלהא דשמעון הצדיק(=כאשר אלכסנדר מוקדון היה רואה את שמעון הצדיק, היה קם על רגליו ואומר, ברוך א-לוקי שמעון הצדיק). אמרו לו בני פלטין דידיה, מן קמי יהודאי את קאים(=אתה קם לפני היהודים?). אמר להון, כד אנא נחית לקרב, כדמותיה אנא חמי ונצח(=כאשר אני יוצא לקרב, אני רואה את דמותו ומנצח). אשר לא עלה עליה עול, זו מלכות רביעית, שלא קבלו עליהן עול של הקב"ה, ולא דיה שלא קבלה, מחרפת ומגדפת ואומר, (תהלים עג) מי לי בשמים. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, אל אל עוזר. והוציא אותה אל מחוץ למחנה, מלמד שהוא עתיד לדחוף את שרה של כרך גדול ממחיצתו. ושחט אותה לפניו, שנאמר, (ישעיה, לד) כי זבח לה' בבצרה וגו'. א"ר ברכיה, טבח גדול בארץ יהיה. ושרף את הפרה לעיניו, (דניאל, ז) ויהיבת ליקודת אשא(=יביא לשריפת אש). את עורה ואת בשרה וגו', היא ודוכסיא ואיפרכיה ואיסתרטליטיה כמה דאת אמרת (=כמו שנאמר) (יחזקאל כד) הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקיך ועורבי מערבך. אמר שמואל בר רב יצחק, אפילו אותם שהם מקהלי, ובאו ונדבקו בקהלך, אף הם יפלו בלב ימים ביום מפלתך.

ויש לתמוה מאוד, כי מה עניין ארבע מלכויות אלו אל פרה אדומה לרמוז בפרה אדומה המלכויות.

אבל פירוש עניין, כי פרה אדומה מצוותה היא ממדרגה עליונה, עד שאין אדם יכול להשיג את המצווה הזאת. ואף שלמה עם חכמתו אמר (קהלת ז, כג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני על מצווה זאת. וכן מה שעמדו ארבע מלכויות בעולם, וכן סלוקן מן העולם, הוא בא ממדרגה עליונה מאוד. וכאשר תבין דברים אלו, לא היה לך תמיה על אריכת הגלות, ובפרט על מלכות רביעית אל תתמה שכך ארכו לה הימים, כי לפי גודל הכוח שיש להם כאשר נרמז כוח שלהם בפרה אדומה שיש למצווה זאת השגה עליונה במאוד מאוד. וכן יעקב אבינו כאשר ראה בחלום (בראשית כח, יב) והנה סלם מצב ארצה וגו', (ויקרא רבה כט, ב) ראה מלכות רביעית עולה ולא ראה אותה יורדת. וכל זה, כמו שאין יכול לעמוד על סוד פרה אדומה, וכך אין האדם יכול לעמוד על סוף כוח מלכות רביעית. לכך רמזו ז"ל (ילקוט חוקת, יט) עניין ארבע מלכויות בפרשת פרה אדומה להודיע לנו כל זה, כי אל יתמה האדם על אריכת הגלות. כי כוח אלו ארבע מלכויות לה כוח עליון מאוד, ולכך הוא נמשך ביותר."

מלמד אותנו המהר"ל שכשם שפרה אדומה מהווה חוק שאת סיבתו איננו יכולים להבין כך ביחס לסילוקה של המלכות הרביעית. משלב זה המהר"ל מדבר איתנו על העתיד לבוא ומסביר שאין אנו יודעים מתי יסתיים שילטונה. הסיבה שאין אנו יודעים זאת היא שיש לנו צורך להבין מה יגרום לה להסתלק, כלומר מהי אותה נקודה פנימית שאם נתקן אותה ניטול ממנה את העוקץ.

מה שאנו כן יכולים לומר הוא שמלכות זו עומדת כנגד חיסרון עמוק ביותר שקשור למציאות. כפי שכבר אמרנו קודם, מהותה היא ההשחתה של העולם, נטילת המשמעות מהכל והפיכתו לאין חסר תכלית. אך כח ההשחתה הזה נובע מתהומות כל כך עמוקים שאין אנו כבני אדם יכולים להבין אותן וממילא גם להבין כיצד לחסלם.

מלכות זו מהווה תמונת נגטיב לפרה האדומה. אפר הפרה האדומה היה הדבר היחיד שהיה יכול לחסל את טומאת המת, הוא היה הדבר היחיד שהיה מצליח להוציא מהאדם את הרושם של הפגישה עם המוות ולהחזירו לחיים שלמים. המלכות הרביעית עושה את הפעולה ההפוכה מפרה אדומה, היא באה להשליט את העדר החיים.

כשם שאין אנו יכולים להבין את העומק של נצחון החיים את המוות כך אין אנו יכולים להבין את העומק של הנסיון להשליט את המוות על החיים. ומדוע אין אנו יכולים להבין זאת? – כיוון שזה דבר שעומד בבסיס חיינו, זה נושא שעוסק במושג העמוק אותו אנו מכנים בשם "חיים". וכפי שהמהר"ל ממשיך ומסביר:

"ואם נרמז כוח ארבע מלכויות בפרשת פרה מטעם אשר אמרנו לגודל כוח שלהם, כ"ש שנרמז בפרשת פרה אדומה עניין ישראל, אשר כוחם נצחי לגמרי באין הפסק. לכך ראוי שיהיה נרמז אצל פרה אדומה, לפי גודל כוח ישראל אין לבוא לעומק השגה העליונה הזאת. ולכך נרמז גם כן כוח ישראל בפרשת פרה אדומה, ולכך אמר: (ילקוט שמעוני חוקת, יט)

דבר אחר: פרה, אלו ישראל שנאמר (הושע, ד) כי כפרה סוררה סרר ישראל .אדומה, אלו ישראל שנאמר (איכה ד) אדמו עצם מפנינים. תמימה, אלו ישראל שנאמר (שה"ש ב) יונתי תמתי. אשר אין בה מום, אלו ישראל שנאמר (שם, ד) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אשר לא עלה עליה עול, זה דורו של ירמיה שלא קבלו עליהם עולו של הקב"ה .ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, זה ירמיה שנאמר (ירמיה, א) מן הכהנים אשר בענתות. והוציא אותה אל מחוץ למחנה, (עזרא, ה) ועמה הגלי לבבל. ושחט אותה לפניו, (מ"ב, כה) ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור. ושרף את הפרה לעיניו, (ירמיה, כב) וישרוף את בית ה' ואת בית המלך. את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף, (מלכים ב, כה) ואת כל בתי ירושלים ואת כל הבית הגדול שרף באש. ולמה הוא קורא אותו הבית הגדול, אלא זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי ששם היו מתנין גדולתו של הקדוש ברוך הוא. ולקח, זה נבוכדנצר. עץ ארז ואזוב ושני תולעת, זה חנניה מישראל ועזריה. והשליך אל תוך שרפת הפרה, (דניאל, ג) קטל המון שביבא די נורא. ואסף, זה הקב"ה דכתיב ביה (ישעיה, יא) ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל. איש, זה הקב"ה דכתיב ביה (שמות, טו) ה' איש מלחמה. טהור, זה הקב"ה דכתי' (חבקוק א) טהור עינים מראות ברע. את אפר הפרה, אלו גליותיהם של ישראל. והניח אל מחוץ למחנה במקום טהור, זה ירושלים שהיא טהורה. והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, לפי שבעולם הזה ישראל מיטמאין ומיטהרין על ידי כהן, אבל לעתיד לבא הקב"ה עתיד לטהרן, ומה טעם, (יחזקאל, לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'.

והנה, בטול אלו ארבע מלכויות וחזרת מלכות ישראל נרמז דווקא במצות פרה אדומה, מפני כי בטול ארבע מלכויות הוא מדרגה עליונה מאוד מאוד שיהיה בטל כוח מלכויות אלו שהיו מושלים בעולם, ויהיו הפסדם בא ממקום עליון מאוד. וכן חזרת מלכות ישראל למקומם הוא בא ממדרגה עליונה מאוד. ולא כמו שהוא בעולם הזה, אשר הצלחת ארבע מלכויות אינו מן המדרגה העליונה. רק הפסד אלו ארבע מלכויות וחזרת מלכות ישראל הוא נרמז בפרה אדומה, כי המצווה של פרה אדומה מן המדרגה עליונה מאוד ומפני עומקה לא נודעה. וכמו שהמצווה הזאת היא פרה אדומה לא נודעה, כך חזרת מלכות ישראל למקומה והפסד ארבע מלכויות לא נודע ולא נגלה הזמן לנביאים. ולפיכך שניהם מן המדרגה העליונה לגמרי למי שיבין הדברים האלו, והם עמוקים וברורים מאוד."

ת.ו.ש.ל.ב.ע

---

[1] נפש החיים שער א' פרק ג'