פרשת משפטים
בס"ד
"האדם השלם נמלט מעשרה דברים, כך שהוא חי ללא
קשר, משוחרר, מוחו חף מגבולות. איזה עשר? צורה ... תחושה ... תפיסה ... ברירות ...
תודעה ... לידה מחדש ... זקנה ... מוות ... סבל ... ודברים מטמאים. נניח והיתה
שושנת מים כחולה, או לוטוס ורוד או לבן. למרות שהוא נבט וצמח במים (עכורים
ובוציים), הוא היה עולה מעל המים ועמד ללא מים שדבקים בהם. באותו אופן, האדם השלם
ברח מעשרה דברים, כך שהוא חי ללא קשר אליהם, משוחרר, ומוחו חופשי מגבולות."[1]
– כך הם דבריו של סִידְּהַארְתָּה
גַאוּטַמָה המכונה "זה שהתעורר" או בכינוי הידוע יותר שלו: בודהה.
על פי התפיסה הבודהיסטית אנחנו חיים בעולם
בעל סבל ויאוש והדרך הנכונה היחידה להשתחרר ממנו היא על ידי האָרְיָאשְׁתָּאנְגה-מָארְגַה
(הדרך המתומנת הנאצלת) להגיע להארה והתעוררות. אנו כמו פרח הלוטוס שנובט במים,
עובר את כל הרפש וכשמגיע לאור נפתח ופורח.
במבט ראשון, דבריו נשמעים מעניינים
ומשכנעים, אבל אנו כיהודים לא יכולים לקבל את הגישה שלו. לפי דבריו, אין לנו באמת
יכולת לעשות שום דבר אמיתי ביחס לרוע והסבל הקיימים בעולם. היחיד יכול לנסות
ולהתקדם למרות העולם אך לא להשפיע עליו ולשנותו. היהדות אינה מסכימה לזה,
אנו מאמינים שהלוטוס מהמשל לא נלחם במים ובבוץ אלא מטהר ומזקק אותם. אנו מאמינים
שניתן לתקן את הסבל שקיים בעולם, את הרוע ואת חוסר הצדק.
הרב קוק, באורות הקודש[2], מכנה את גישתו של הבודהה
"היאוש המוחלט של כל היש". שכן היא מכירה ברוע שקיים בעולם אבל
אינה מנסה לכלותו אלא להביא את האדם לכליון מוחלט – נירוואנה, איפוס.
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" –
כל כך הרבה פרטים וציוויים, כל כך הרבה מצוות. ומדוע? – כי התורה מקיפה את כל
הצדדים של החיים היא מכריזה שמטרתה לקדש כל רובד וכל חלק של העולם. אך דבר זה ניתן
לעשות רק אם שמים לב לפרטים הקטנים שבכל מישור ומישור. ארבע השומרים בעולם
הממונות. השור,הבור, המבעה וההבער בעולם הנזיקין וכן על זו הדרך. רק על ידי כך
נוכל להגיע לתיקון השלם והמוחלט.
שבת שלום!
תגובות
הוסף רשומת תגובה