שיעור לט"ו בשבט - "קרבה שנת השבע"
בס"ד
להאזנה לשיעור לחצו כאן
ט"ו בשבט, ראש השנה לאילן, הוא זמן
מרכזי ביותר בכל הקשור למצוות התלויות בארץ. חישוב שנות העורלה, הנטע רבעי ועוד.
ויש מי שצחקו ואמרו שזהו ראש השנה לשנת המס היהודית. מה יותר מתאים בזמן זה מאשר
ללמוד הלכות אלו. אך השנה אנו מתכוננים לקראת מאורע מיוחד המתקיים אחת לשבע שנים –
שנת השמיטה.
בשו"ע בסימן תכ"ט מביא הב"י
שלשה הסברים לאמירה ששלושים יום קודם הפסח לומדים את הלכות פסח. הסבר ראשון מביא
בשם הר"ן: אם אנו מצויים שלושים יום קודם הפסח ושני תלמידים באים לרב ושואלים
אותו שאלה בהלכה, אחד בהלכות פסח והשני בהלכה אחרת, הרב עונה קודם כל למי ששאל
בהלכות הפסח. הסבר נוסף, שלוקח שלושים ימים להכין את קרבן הפסח וההסבר האחרון הוא שישנן
הרבה הלכות והכנות לקראת החג וצריך את הזמן כדי ללמוד ולהקיף אותן.
כשם שהדבר נכון ביחס לחג הפסח כך נכון הדבר
גם לגבי מצוות השמיטה. הלכות שמיטה הן רבות ומקיפות הרבה חלקים בחיי האדם. מלאכת
הלימוד אינה מוטלת רק על החקלאים כי אם גם עלינו. בין אם אוכלים פירות הנכללים
באוצר בית הדין ובין אם אוכלים פירות הנכללים בהיתר המכירה.
כיצד מטפלים בגינה במהלך השמיטה? מה דינם של
עציצים ביתיים, האם הם מחוייבים בכלל בדיני השמיטה? האם וכיצד ניתן לקנות פרחים
בשנה זו? היין שקונים בחנויות, לא תמיד מגיע מייבול של היתר המכירה, כיצד לנהוג
בו? ואיפה בכל הסיפור הזה נכנסים העניינים של שמיטת כספים, ביעור המעשרות וביעור
פירות שביעית? לכן מוטל עלינו איפוא ללמוד דינים אלו כבר מראש, על מנת שנהיה
מוכנים.
בזמנו אמר לנו הרב יצחק יוסף פירוש מעניין
על דברי הגמרא: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים"[1]. אדם ירא שמים נזהר מלעבור
עבירה. אם יתקל במצב שאינו מכיר, מיד יאסור על עצמו רק כדי שלא ייפול בה חס ושלום.
לעומתו, אדם שלמד את ההלכה כפי שצריך ועכשיו אוחז בה – כלומר אדם שיגע בלימוד
ההלכה, כאשר הוא יגיע למצב שאינו מוכר יהיו לו את הכלים לנתח את המציאות והחליט אם
להתיר או לאסור. בכך גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים. שניהם יראים, אבל מי
שיגע יותר גדול.
יש לנו שתי אפשרויות לגשת לשנת השמיטה הבאה
עלינו לטובה בשנה הבאה:
הראשונה אומרת: מה לי ולצרה הזו? למה אני
צריך להתעסק עם כל כך הרבה הלכות חדשות ולהסתבך איתן? אני סומך על היתר מכירה,
אמנע מלקנות מוצרים עם קדושת שביעית ואשתדל לשים לב אם למשתלה ממנה אני קונה פרחים
יש תעודת כשרות או אישור מכירה. זו אכן יכולה להיות גישתו של ירא השמים. על פניה,
אין בה בעיה מהותית.
הגישה השניה אומרת: אני לא יודע אם אני רוצה
לקנות את פירות האוצר בית דין. יכול להיות שאקנה ויכול להיות שלא. אולי אקנה רק
היתר מכירה, זה בכלל לא משנה. אבל, יש לי הזדמנות פז של אחת לשבע שנים ללמוד עולם חדש
בתורה. לבנות אצלי קומה רוחנית וידע הלכתי שלא בכל יום אני נתקל בו. לקנות קניין
רוחני נדיר יחסית.
הגישה השניה, היא זו של הנהנה מיגיע כפיו.
יש הרבה מה לדון לכאן ולכאן בעניינים ובדינים של שנת השמיטה, האם יש עדיפות לפירות
ה"אוצר" על פני פירות ה"היתר", איפה בכל העסק הזה עומד העניין
של יבול נכרי? – ברגע שאנו נגשים ולומדים את ההלכות בנושא, העולם הזה נראה לנו
הרבה יותר בהיר ונגיש.
ההרגשה שתיארתי קודם, על סט ההלכות הקשורות
לשמיטה וה"כאב ראש" כביכול שהן גורמות, אינה דבר מנותק מהמציאות. אם
ניקח את דיני התרומות והמעשרות בשנים הרגילות, נראה שיש ניסיון להימנע מלהתעסק
איתן ולהשאיר את הטיפול בכך אצל המשווק או משגיח הכשרות.
כעת הבחירה בידינו, האם אנו רוצים לנצל את
השנה השישית (והשביעית) ללימוד ההלכות, להסרת הערפל מעל פני עולם השמיטה, או שאנו
מעדיפים להתמקד בנושאים אחרים, לא פחות חשובים. אמנם השמיטה היא אירוע המתרחש אחת
לשבע שנים, ואם נחשב זאת, נוכל לומר שאדם עובר בחייו הבוגרים בין 7 ל-11 שמיטות
בד"כ, אבל זה אירוע שנמשך שנה שלימה. בחישוב גס כמות הימים בהם אנו מצויים
בשמיטה שווה לכמות ימי השבת במהלך חיינו. תחשבו כמה זמן אנו משקיעים בלימוד הלכות
שבת לעומת כמות הזמן שאנו משקיעים בלימוד הלכות השמיטה.
אבל יש גם רובד עמוק יותר. ולשם כך אשתמש
בדוגמא ומשל אותו הביא הרב משה רט: תוכנת מחשב. הסמלים על צג המחשב הם ייצוג של
תהליכים עמוקים יותר המתרחשים מאחורי הקלעים. כשם שהדבר נכון ביחס לתוכנת מחשב כן
הדבר נכון במציאות חיינו. כל מה שמתרחש בעולם, כל יצור וכל אירוע מבטא תהליכים
עמוקים, רוחניים ומופשטים יותר הקיימים במציאות. אם במשחק מחשב אנחנו רואים בית או
עץ ואנו יודעים שמאחורי הקלעים ישנו קוד וישנם תהליכים היוצרים את הדמות של העץ,
כך הדבר גם ביחס לעולם שלנו. הדבר נכון לא רק ביחס לעצמים אלא גם ביחס לאירועים
ותהליכים הסטוריים, "מאבק" בין הנהגת החסד והדין וכד'.
הדבר נכון גם ביחס למצוות ה'. כל מצווה
מבטאת רצון א-לוקי מסויים, תוכן אידיאלי מסויים שאמור לבוא לידי ביטוי בעולם הזה.
כאשר אנו לומדים את המצווה ופרטיה אנו מגלים את אותו רצון ה' בעולם, וכאשר אנו
מקיימים את המצווה בפועל אנו גם מביעים אותו.
ההבדל בין המשל לנמשל הוא שבתוכנת מחשב
התהליכים הם סטטיים. הפקודות הקיימות בקוד הן מה שיבוא לידי ביטוי בתוכנה ומה
שיוצג במסך. אבל ביחס מצוות ה' וגילוי רצונו בעולם הדברים חיים ודינמיים. מעשה שלי
משפיע על הסיפור, גורם שיהיה יותר שפע א-לוקי בעולם או פחות, גורם שתהיה יותר הארה
והנהגה של חסד או פחות. זו המשמעות היותר עמוקה של לימוד ההלכה וקיום המצוות בפועל.
אנו יכולים להחליט שלא ללמוד הלכות אלו, כפי
שציינו קודם, ולא תהיה בידינו עבירה, אבל אנו נפספס הזדמנות לחשוף רבדים עמוקים של
העולם שבזמן אחר לא יכולים להתגלות.
עכשיו זה הזמן להתחיל ללמוד את הלכות השמיטה.
אמנם זה יותר משלושים יום קודם השנה, אך בל נשכח שישנן הלכות שמתחילות כבר בשנה
השישית וישנו מושג של תוספת שמיטה. ברמה הארצית מדובר על הכנת המערכת החקלאית
לקראת שנת השמיטה, כך שלא חסר מה לעשות ואין רגע דל.
אבל איפה מתחילים? – ברוך ה' בדורנו יש
מגוון רחב של ספרי הלכה אותם ניתן ללמוד, למשל: "פניני הלכה – שביעית",
"קטיף שביעית" – בהוצאת מכון התורה והארץ, ספרו של הרב יוסף צבי רימון
על הלכות שביעית.
מי שרוצה להעמיק יכול ללמוד את הרמב"ם
בהלכות שמיטה ויובל עם נושאי הכלים או פירוש "יד פשוטה" של הרב נחום
אליעזר רבינוביץ' זצ"ל ועוד ועוד.
לצערנו, בזמן הזה השמיטה עדיין מדרבנן כיוון
ואין כל ישראל על אדמתם. מה גם שיש ראשונים שסוברים שאין כיום בכלל חובה לקיים את
השביעית כיוון שאבדה לנו הספירה. אך אין זה פוטר אותנו מללמוד את דיניה ולקיימה.
כשם אנו מקיימים את מצוות ספירת העומר ומברכים בשם ומלכות למרות שכיום אין אנו
מקריבים את קורבן העומר, כך גם ביחס למצוות השמיטה. ויהי רצון שנזכה לקיים את
מצוות השמיטה מדאורייתא.
תגובות
הוסף רשומת תגובה