מלחמת יום הכיפורים, מתווכי המציאות וחזרה בתשובה
בס"ד
בשיעורי ראש השנה עסקנו הרבה בענייני החזרה
בתשובה שלנו כפרטים. על מציאת המשמעות בכל מעשה אפילו יומיומי וקישורו לעבודת השם.
כעת נעבור לעסוק בנושא התשובה מזווית אחרת. נדגים זאת באמצעות מספר דוגמאות.
מי ניצח את מלחמת יום הכיפורים? אם נסתכל
באמצעי התקשורת השונים נגלה תמונת מצב עגומה, של הפתעה מוחלטת, של הרוגים רבים
וכשלון שנצרב יותר ויותר בתודעה הלאומית שלנו. אבל האם זה באמת המצב?
אם נסתכל על מפת האבידות, למרות היתרון המספרי העצום של צבאות ערב שהשתתפו במלחמה נגלה שגם כאן ישראל יצאה וידה על העליונה. זאת למרות שהיו אבדות רבות גם לנו.
נראה שיש רצון מצד התקשורת הפורמלית או
גורמים מסויימים בתקשורת לחזור שוב שוב ולהדגיש את החלקים בהם נכשלנו בתחילת מלחמת
יום הכיפורים. שמים דגש רק על הכשלונות ומתעלמים לגמרי מהתמונה האמיתית שהיא תמונת
נצחון (למרות המחיר שנאלצנו לשלם עבור הנצחון).
מה אנו יכולים ללמוד מכאן לעניין עבודת
התשובה שלנו? שיש זירה חשובה מאוד אליה אנו צריכים להתייחס כאשר אנו באים לחזור
בתשובה על מעשינו - הזירה התודעתית. על מנת להצליח להשתפר, להוציא את עצמינו
מהמיצרים של היצר, של המניעות שמחזיקות אותנו ולא נותנות לנו לפרוץ ולגדול, אנו
צריכים להתייחס למישור התודעתי. לאופן בו אנו תופסים את עצמנו ואת העולם.
למה הכוונה? הדיון על מלחמת יום כיפור מהווה
דוגמה לאופן בו מעצבים את ההסתכלות שלנו על העולם דרך העדשות של כלי התקשורת
השונים (הפורמליים – כמו הרדיו והטלוויזיה, והבלתי פורמליים – כמו הרשתות
החברתיות). דבר זה משפיע על הנטייה שלנו להתנהג בצורה כזו או אחרת. הדוגמה שהבאנו
ממלחמת יום כיפור ממחישה שככל שמדברים על "המלחמה ההיא", על המחדל
והנפגעים בלי לדבר בכלל על ההקשר היותר רחב, ככל שחוזרים על כך שוב ושוב ושוב,
האמירות הללו מחלחלות אלינו פנימה, גם אם אינן נכונות ופוגעות בנו. הן פוגעות במורל
הלאומי, ברצון שלנו, כפרטים, לשרת את העם ובאמונה בצדקת דרכנו.
עם זאת, יש לנו את היכולת לבחור באלו
משקפים להסתכל על העולם ולפרש אותו. יש לנו את היכולת לחשוב איך להתרחק מאותן "פמפומים"
אינסופיים. אבל בשלב זה נביא דוגמה נוספת מנושא אחר – אלימות במשפחה. ככל שמבליטים
בתקשורת את האלימות בתוך משפחה, מביאים מומחים המדברים על כמה המשפחה היא מקום מסוכן
לילד וכמה צריך ליצור מנגנונים שיגנו עליו, כך מחלחלת בנו התפיסה ומתעצבת התודעה
שהמשפחה היא באמת מקום מסוכן. וזאת למרות שמקרי האלימות במשפחה מהווים אחוז נמוך
ביותר מקרב כלל האוכלוסיה[2]. אז נכון, זהו מצב שחייבים
לטפל בו, אבל מכאן ועד לקמפיין נגד המשפחה (שמגיע גם במישורים אחרים) ישנו מרחק
רב. זו אחת הסיבות לכך שיש ירידה בקרב הצעירים ברצון להקים משפחות ויש נטייה לעבור
לזוגיות חסרת מחוייבות[3]. כלומר הדגש ששמים עד הדברים
השליליים משפיע בפועל על התנהגותם של הפרטים.
הדבר נכון לגבי כל אחד ואחת מאיתנו. אנו
צריכים להיות מודעים להשפעות סוגי התקשורת השונים עלינו. עלינו לשאול את עצמנו,
האם אנו מוכנים להמשיך להיות מושפעים מהפמפום המתמשך והחדרת האג'נדות הזרות לחיי
היום יום שלנו. להכנסת מסרים שאיננו מסכימים איתם באמצעות הדלת האחורית, לילדים
שלנו.
אין אני אומר כעת, לוותר על שימוש בכל סוגי
כלי התקשורת לצמיתות, אלא להתחיל ולתת את הדעת על מה אנו צורכים בכלי התקשורת
וכיצד זה משפיע על תפיסת העולם שלנו, על הדימוי העצמי שלנו, על הערכים שלנו.
עוד דוגמה: העולם מסביבנו מחדיר חזק חזק את
התפיסה שככל שאני יותר קורבן כך מגיע לי יותר וכך אני יכול להשליך את הבעיות שלי
על הכתפיים של החברה. כל סלב שמכבד את עצמו יוצא בכתבת נהי על ילדותו הקשה ובדיוק
יוצא בהצגה\דיסק\תוכנית חדשה. כל קבוצה שרוצה להשיג תקציבים מהמדינה תציג את עצמה
כמדוכאת. ברור שהמסרים וההתנהלות הזו משפיעה גם על הפרט כמו שהצגנו קודם. ומזה אנו
צריכים להיזהר. אנו צריכים לבחור בקפידה את הכלים שישמשו לנו כמתווכים על מנת לקלוט
את העולם כדי שישפיעו עלינו לטובה ולא לרעה.
הרב אשלג שם דגש רב על נקודה זו ומלמד אותנו
שהסביבה משפיעה בצורה מכרעת על בחירתו החופשית של האדם[4]:
"...כן הנדון שלנו, כי אמת הדבר, שאין חירות לרצון...אולם יש חירות לרצון,
לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו, שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם
לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו, ולקרוא בכל ספר שמזדמן
לפניו, שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם
מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה נעשה מוכרח להשכלות גרועות ורעות, המביאים
אותו לחטוא ולהרשיע. ודאי ענש יענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה
עליהם, אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה וודאי יש בחירה, כמבואר.
לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם
בסביבה טובה יותר, הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו
הטובים, הבאים לו בהכרח, בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה,
המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא: "עשה לך רב
וקנה לך חבר".
"
[1]
מקור ראשון, אסף וול, "מי באמת ניצח במלחמת יום
הכיפורים", https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/506/668.html
[2]
https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/309de8d4-68ef-eb11-8114-00155d0aee38/2_309de8d4-68ef-eb11-8114-00155d0aee38_11_18271.pdf
[3]
https://www.cbs.gov.il/he/publications/LochutTlushim/2019/marriage_all.pdf
[4] מאמר החירות, https://hauma.org/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99-%D7%90%D7%A9%D7%9C%D7%92-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%95/
תגובות
הוסף רשומת תגובה