המסע אל מעבר להרי החושך

 

בס"ד

הגמרא במסכת תמיד[1] מספרת לנו על שאלות ששאל אלכסנדר מוקדון את חכמי הנגב. במהלך השאלות הוא מעוניין להגיע למדינת אפריקי, וכך כותבת הגמרא (תרגום לאחר הציטוט): "אמר להן בעינא דאיזל למדינת אפריקי אמרו ליה לא מצית אזלת דפסקי הרי חשך אמר להן לא סגיא דלא אזלינא אמטו הכי משיילנא לכו אלא מאי אעביד אמרו ליה אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא ואייתי קיבורי דמתני וקטר בהאי גיסא דכי אתית (באורחא) נקטת בגוייהו ואתית לאתרך עבד הכי ואזל מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי בעי למיעבד קרבא בהדייהו אמרו ליה אי קטלת לן יאמרו נשי קטל אי קטילנא לך יאמרו מלכא דקטלוהו נשי אמר להן אייתו לי נהמא אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדהבא אמר להו מי אכלי אינשי נהמא דדהבא אמרו ליה אלא אי נהמא בעית לא הוה לך באתרך נהמא למיכל דשקלית ואתית להכא?! כי נפיק ואתי כתב אבבא דמחוזא אנא אלכסנדרוס מוקדון הויתי שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקי דנשיא ויליפת עצה מן נשיא"

תרגום: אמר להם: "אני רוצה ללכת למדינת אפריקי". אמרו לו: "אינך יכול ללכת, כי הרי החושך חוסמים". אמר להם: "אין ברירה אלא שאלך, לכן שואל אני אתכם: מה אעשה?". אמרו לו: "הבא חמורים לוביים שרצים באפלה, והבא חבלים של פשתן וקשור בצד זה, וכאשר תבוא (בדרך) תאחז בהם ותבוא למקומך". עשה כך, הלך והגיע לעיר שכולה נשים. רצה לעשות מלחמה עמם. אמרו לו: "אם תהרוג אותנו, יאמרו 'נשים הרג', ואם נהרוג אותך, יאמרו 'הנה מלך שהרגוהו נשים'". אמר להן: "הביאו לי לחם". הביאו לו לחם זהב על שולחן זהב. אמר להן: "האם אוכלים אנשים לחם זהב?". אמרו לו: "אם לחם רצית, לא היה לך במקומך לחם לאכול, שלקחת ובאת לכאן?!" כאשר יצא, כתב על שער העיר: "אני אלכסנדר מוקדון הייתי טיפש עד שבאתי למדינת אפריקי של נשים, ולמדתי עצה מנשים".

מה מסתתר מאחורי האגדה על אלכסנדר הגדול וחכמי הנגב? מי הן הדמויות והמקומות המופלאים שבהם נתקל הכובש האגדי במסעו? מה מסמלים הרי החושך, עיר הנשים ולחם הזהב? ומהי משמעותה של מדינת אפריקי המסתורית? בואו נחדור לעומק האגדה ונגלה את התשובות לשאלות אלה.

אלכסנדר הגדול היה שליט יוון באזור המאה הרביעית לפני הספירה. אחת המטרות המרכזיות שלו בכיבושיו היה שילוב תרבות המזרח עם המערב. בגיל שלוש עשרה החל ללמוד אצל אריסטו (עוד לפני שהתפרסם כפילוסוף), עם זאת היו ביניהם מחלוקות בנושאים שונים, בין היתר ביחס לתרבויות השונות. אריסטו הדגיש את עליונות התרבות היוונית לעומת התרבויות האחרות אליהן התייחס כאל ברבריות, בעוד אלכסנדר התייחס לתרבויות האחרות כאל שוות.

אלכסנדר הגדול, כובש עולמות, מגלם את התפשטות החכמה היוונית. במסעותיו, הוא הביא עמו את הפילוסופיה והתרבות היווניות, שביקשו לחדור לכל פינה בכדור הארץ. אך דווקא במדבר הנגב, בלב ארץ ישראל, נאלץ אלכסנדר להתמודד עם חכמים יהודים עתיקים. המפגש בין שתי התרבויות העשירות – היוונית והיהודית – הוליד שיח מרתק, שבו התנגשו תפיסות עולם שונות והתעוררו שאלות קיומיות עמוקות.

במהלך הדיאלוג בין אלכסנדר לחכמי הנגב, אנו עדים לקרב שכלי מרתק. אלכסנדר, בחוכמתו היוונית, מציג שאלות מאתגרות, הבוחנות את גבולות הידע האנושי. החכמים, מצידם, עונים בתבונה ובחוכמה, אך נראה כי אלכסנדר מצליח לעתים להקשות עליהם. למשל, כאשר הוא שואל כיצד אדם יכול להיות מקובל על הבריות, הם עונים שיתרחק מהמלכות אך הוא מציע תשובה מעשית ומתוחכמת: שיתקרב למלכות ויגרום לה להשפיע טוב על הבריות. על כך חכמי הנגב אינם עונים ובהמשך נבין מדוע לא ענו לו.

אלכסנדר רוצה להגיע למדינת אפריקי. נעיר שאין מדובר בהכרח ביבשת אפריקה, ישנן כמה דעות היכן ממוקמת מדינת אפריקי (אחת הדעות סוברת שמדובר בהרי כורדיסטן). מדינת אפריקי היא מקום שאליו בורחים, למשל: כאשר עם ישראל הגיע לכבוש את הארץ בימי יהושע, הגרגשי ברח למדינת אפריקי[2]. כאשר עשרת השבטים גולים, לפי מר זוטרא[3] הם גולים למדינת אפריקי.

כלומר, אלכסנדר מוקדון כסמל החכמה היוונית שהולכת ומתפשטת רוצה לצאת מגבולות העולם המוכר והידוע ולהפיץ את משנתו גם במקומות בהם מנסים להתנתק מהעולם. באופן עמוק יותר, הוא רוצה להאיר את כל חלקי העולם בחוכמה היוונית – הוא רוצה ליצור מהפיכה בעולם. לטפל גם בחלקים הכי נידחים ולהפיץ אליהם את הנאורות.

אלכסנדר הגדול, בחיפושו אחר מדינת אפריקי, נתקל במכשול בלתי צפוי: הרי החושך. זהו מקום אפלולי ומסתורי, מנותק מאור השמש ומכל אור אחר. לא רק העיניים נתקלות בחושך מוחלט, אלא גם השכל נאלץ להיאבק באפלה. הרי החושך מסמלים את גבולות ההבנה האנושית, את המקומות שבהם ההיגיון והלוגיקה נכשלים.

החכמה היוונית, שאותה מייצג אלכסנדר, מתבססת על ניתוח רציונלי של העולם. היוונים חקרו את הטבע, את האדם ואת החברה באמצעות השכל והחושים. אך הרי החושך מציבים בפני אלכסנדר אתגר חדש: מקום שבו השכל אינו מסוגל לחדור והחושים לא מתפקדים. מעבר להרי החושך שוכנת מדינה שבה השכל האנושי אינו מספק.

אלכסנדר רגיל להסתכל על העולם במבט יווני לוגי ואם העולם לא עומד במבחני ההגיון, הדבר אינו מובן. כך גם כאן, אלכסנדר מנסה להאיר על מקום שאינו עובד לפי חוקי ההגיון אלא באופן אחר. הוא רגיל לראות בעיני שכלו את הוכחותיו לשאלות אותן שואלים אותו ולהוכיח באופן גלוי וברור מדוע תשובותיו נכונות. אבל את הצד שאינו לוגי הוא מזניח, הוא לא רואה בו מטרה.

על מנת לעבור את הרי החושך הוא חייב לעבור שינוי רוחני עמוק. עליו להיפרד מהתפיסה היוונית, שהתבססה על לוגיקה וניתוח רציונלי, ולהתמודד עם עולם שמתעלה מעל ההיגיון. הרי החושך מסמלים את גבולות השכל האנושי, את המקומות שבהם הידע המדעי והפילוסופי אינם מספקים.

הוא רגיל לחשוב באופן אנליטי, לפרוס את המציאות לחלקים ולנתח אותם. אך מעבר להרי החושך, הוא יגלה כי ישנם דברים שאין ביכולתנו להבין באופן מלא באמצעות השכל. למשל, את תחושת הקיום שלנו עצמנו: אנו יודעים שאנו קיימים, אך איננו יכולים להוכיח זאת באופן לוגי. הרי החושך מזמינים את אלכסנדר לפתוח את תודעתו לאופקים חדשים, לחוות את העולם באופן אינטואיטיבי ורוחני, מעבר לגבולות ההיגיון.

ובאמת, מעבר להרי החושך שוכנת לה עיירה של נשים. הנשים יכולות מצד אחד לייצג את החומריות וכד' כפי שיש מי שפירש זאת כך, אך ניתן להסתכל על כך מזווית אחרת. נאמר שבינה יתירה ניתנה לאישה[4] - כלומר תכונה שמאפיינת את הנשים היא תכונת הבינה.

מה ההבדל בין בינה לחכמה? – חכמה משמעותה צבירה של יידע ונסיון, אבל בינה היא היכולת להבין דבר מתוך דבר. זו יכולת שאין לכל אחד. לא כל אדם חכם ככל שיהיה, יידע לנתח את המידע שברשותו או לשמוע את רוח הדברים שעומדים מאחורי היידע המצוי בו.

לנשים יש את הבינה היתירה, כלומר את היכולת לקרוא את הסיטואציה, לנתח אותה ולהסיק ממנה את המסקנות המתבקשות. עיר הנשים היא משל לבינה, ליכולת החיבור העמוק שאותו לא השיג אלכסנדר. הדרך היחידה שלו לעבור את הרי החושך היא רק אם יקשור חבל כלומר שיזכור מהם הנחות היסוד מהן יצא ולאן הוא מתעתד להגיע.

כשהוא מגית לעיר הבינה הוא מבקש מהנשים לחם – כלומר: ללמוד מהן, ומה הן מביאות לו? לחם מזהב כלומר: דברי חכמה נדירים. אך הוא ביקש מהן לאכול לחם, להבין כיצד הן מזינות את עצמן ביידע, מהי תפיסת העולם שמובילה אותן. הן חשבו שהוא מחפש חכמה מיוחדת בעוד הוא מחפש דברי בינה.

כאשר יוצא מהעיר, הוא כל כך מתפעל עד שרושם זאת בשערה. הוא לומד שכל החכמה אותה השיג ומפיץ אינה מספיקה ואינה הדבר היחיד שקיים. גם החכמה, הלוגיקה, החשיבה האנליטית, היא חלק ממכלול גדול וכשהיא עומדת לבד היא חלשה מאוד. זו גם הסיבה שחכמי הנגב לא ענו לו, כיוון שעל מנת להבין את דבריהם הוא היה צריך בינה-להבין דבר מתוך דבר. פתרונו של אלכסנדר נכון ברמת הנגלה, מה שנראה לעין, לעין השכל. אבל חכמי הנגב עונים לו ברמה יותר עמוקה, במה שנשמע באזני השכל, בבינה.

אבל יש כאן תיאור יותר עמוק, של מה שקרה לחכמת ישראל ולחכמה האנושית לאחר חורבן הבית. עשרת השבטים גלו אל מעבר להרי החושך. האגדה מספרת על החיפוש של האנושות, שמיוצגת כאן באמצעות אלכסנדר מוקדון, אחר החכמה והאמת. הוא נפגש עם מעט מחכמי ישראל אך מגלה שהחכמה חסרה או נסתרת ממנו ולכן מחליט ללכת אל מעבר להרי החושך. האנושות מחפשת את שחסר לה – ומעבר להרי החושך היא מגלה את מה שהלך לה לאיבוד, את יכולת הבינה, השמיעה, הבנת המציאות באופן בלתי אמצעי, אפילו לא של השכל.

חוש הבינה הוא זה שאבד לה ולעת"ל גם יחזור.

---

[1] דף ל"ב עמוד א' - עמוד ב'

[2] ירושלמי מסכת שביעית פרק ו' הלכה א'

[3] בבלי סנהדרין דף צ"ד עמוד א'

[4] בבלי נדה דף מ"ה עמוד ב'