נס חנוכה ותורת הקוונטים
בס"ד
ערב חג החנוכה, חג האורות והגבורה, עולה השאלה המפורסמת: מה באמת מחבר בין ניצחון המכבים לבין נס פך השמן? האם האירועים הללו הם רק שתי עדויות שונות להתערבות אלוקית, או שמא קיים ביניהם קשר פנימי, עמוק יותר, הנוגע למהות החכמה והמציאות עצמה?
כידוע, מלחמת החשמונאים ביוונים הייתה מלחמת תרבויות. מלחמה בין תרבות שהעמידה את השכל, הלוגיקה והחקירה הפילוסופית (חכמת יוון) במרכז, לבין תרבות שמקדשת את מקור השכל ואת מה שמעבר לו (אור התורה). מלחמת התרבויות הזו נמשכה אלפי שנים, אף שלא בחרבות וחיצים אבל בוויכוחים ופולמוסים במשך הדורות. ואז, במאה ה-20, דווקא הפיזיקה, אותו ענף מדעי שהיוונים כה העריצו, טרף את הקלפים. תמיד חשבנו שאנחנו מבינים איך העולם עובד ואז באה תורת הקוונטים ושברה את הכלים. היא חשפה עולם זעיר ומסתורי, עולם של אטומים וחלקיקים תת אטומים שמתנהגים בצורה מוזרה לחלוטין, מנוגדת להגיון וללוגיקה.
תורה זו, ששינתה את כל מה שחשבנו על המציאות, אינה תיאוריה מדעית מופשטת גרידא, אלא גם הכוח המניע מאחורי הטכנולוגיה המתקדמת שאנחנו משתמשים בה כל יום. הטלפון החכם שלנו, המחשב הנייד והטלוויזיה – כולם כולם מבוססים על השלכות הנובעות מתורת הקוונטים. היא אינה עניין למדענים בלבד, היא חלק מהחיים שלנו, והיא עוד עומדת לשנות את העולם בדרכים שלא נוכל לדמיין.
שני פיסיקאים גדולים התווכחו על השאלה מהו האור: אייזיק ניוטון טען שהאור מורכב מחלקיקים. לעומתו הפיסיקאי כריסטיאן הויגינס טען שהאור הוא בכלל סוג של גל. בשנת 1801 הגיע תומאס יאנג, הפיסיקאי אנגלי, וערך את הניסוי הבא: הוא לקח לוח ועליו שני חריצים. מאחוריו הוא לקח לוח נוסף אטום. לאחר מכן הוא הציב את הלוח המחורץ מול מקור אור והסתכל על הלוח האטום. אם האור מורכב מחלקיקים, התוצאה אמורה להיות שני פסים על הלוח האחורי, כך:
(קרדיט: נטע אלתר)
אבל אם האור הוא גל, התוצאה צריכה להיראות
כהתאבכות על הלוח האטום, כך:
ואכן כך היה, התוצאה היתה התאבכות. האור אינו מתפקד כחלקיק, אלא כגל! דבר זה נגד את האינטואיציה בזמנו, כיוון שהתפיסה המקובלת היתה שהאור מורכב מחלקיקים.
ב-1927 החליטו לבצע
את הניסוי מחדש אלא שהפעם השתמשו בקרן ששיגרה אלקטרונים. החידוש בניסוי היה שכולם
הסכימו שאלקטרונים הם חלקיקים ולא גלים. אך תוצאת הניסוי היתה מפתיעה עוד יותר:
האלקטרונים התנהגו כמו גלים! ובאמת, אחת התכונות היסודיות של תיאוריית הקוונטים
היא שכיוון שמדובר על חלקיקים תת אטומים אנחנו לא יכולים לדעת היכן הם נמצאים
בדיוק אלא רק מה ההסתברות למצוא אותם במקום מסויים. כלומר, אין חלקיק שנמצא במקום
אחד ויחיד, החלקיק הזה כאילו "מרוח" על פני כמה מקומות – כמו גל.
אך בזה לא מסתיימת
המוזרות. אם אנחנו יודעים שהאלקטרון הוא חלקיק ולא גל, אבל מתנהג גם כמו גל, אולי
ננסה לגלות באיזה חריץ מבין השניים הוא עובר ואולי נוכל להתחיל להבין מה גורם
למוזרות הזו. ובאמת ב-1998 במכון ויצמן ביצעו מחדש את הניסוי אלא שהפעם הוסיפו חיישנים
שינסו למדוד היכן האלקטרון עובר. ופה הדברים הפכו למסתוריים יותר: ברגע שהציבו
חיישן, תופעת ההתאבכות הפסיקה וראו על הלוח האחורי שני פסים – כפי שחזתה הפיסיקה
הקלאסית. החיישן גרם לשינוי ההתנהגות של האלקטרון!
הניסוי הזה ממחיש
לנו את השינוי המהותי שהמדע עובר באופן שבו הוא מסתכל על העולם. הגישות הקלאסיות
הבלתי מעורערות נאלצות להתמודד עם תופעות להן אינן יודעות לספק הסבר. כיצד יכול
להיות אלקטרון שגם מתנהג כחלקיק וגם כגל? איך יכול להיות שהוא נמצא בשני מקומות בו
זמנית? – על פי התפיסה הקלאסית זה בלתי אפשרי.
נחזור לחנוכה, בדרך
כלל כשאנו מדברים על חנוכה וניצחון המכבים על היוונים, אנחנו מדברים על ניצחון
במלחמה שאינה רק מלחמה פיסית אלא גם רוחנית. מלחמה בין תרבות שמקדשת אמנם את השכל
והמחקר הפילוסופי – יוון, לבין תרבות שמקדשת את מי שברא את השכל ואת מה שמעבר לו.
אך אם זה ההסבר לחג מה הקשר בין המלחמה לנס פך השמן? האם ניתן להתייחס לעובדה
שהמנורה דלקה שמונה ימים רק כסימן מאת הקב"ה לכך שהיה מעורב בניצחוננו על
היוונים או שיש כאן משהו עמוק יותר?
מנורת המקדש מסמלת
את החכמה, היא היתה ממוקמת בצד הדרומי של ההיכל בבית המקדש וכדברי חז"ל: "הרוצה
שיחכים ידרים"[1]. בהסבר הפשוט הקשר בין האור
לבין החכמה בא לידי ביטוי בכך שכשם שהאור מאיר את המקום בו הוא נמצא ומאפשר לנו
להבין אותו ולהתמצא בו, כך החכמה מאירה לנו את העולם ומאפשרת לנו להסתדר בו. אך אם אנו מבינים
זאת רק באופן זה, מה ההבדל בין חכמת המנורה לבין חכמת היוונים? מדוע המנורה מסמלת
את הפצת אור התורה דווקא – הרי שני סוגי החכמת עוזרים לנו להתמצא?
אני רוצה לנסות להציע זווית נוספת לעניין המנורה. אכן, אור המנורה מסמל את החכמה, אך הסיבה שהמנורה מסמלת את החכמה היא שונה. האור הוא הדבר החומרי הכי רוחני שידוע לנו. הוא מתנהג באופן שאינו נתפס בשכלנו. הוא חלקיק, אבל גם גל, אם מנסים למצוא אותו הוא מאבד את תכונותיו המיוחדות. המנורה באה לסמל את החכמה העמוקה יותר של העולם, זו אינה החכמה הלוגית הפשוטה אותה אנו יכולים להשיג. מדובר על חכמה שעומדת מעבר לעולם המושגים שלנו, על חכמה עמוקה יותר.
היוונים מקדשים את השכל הלוגי, הרציונלי, אם אני רוצה להוכיח טענה אני חייב שתעבור דרך כלי הלוגיקה, למשל: אם כל בני האדם הם בני תמותה, ויוסף הוא בן אדם, מכאן מוכח שהוא בן תמותה. לעומת הטענה היוונית (שהיא עצמה לא מוכחת לוגית), עומדת האמירה שיש לנו יכולת לטעון טענות נכונות בהכרח אפילו שאינן לוגיות, למשל: אני יכול להוכיח לעצמי שאני קיים מעצם תחושת הקיום שלי. אני לא צריך וגם לא יכול להוכיח טענה זו באופן לוגי, אבל זה משהו שיש לו ודאות מוחלטת כלפי עצמי.
כעת אנו יכולים להבין את הקשר בין נס המלחמה לנס פך השמן. המנורה והמלחמה ביוונים אינם מנותקים אחד מהשני, באמת יש כאן מלחמת תרבויות כפי שאנו מכירים, אלא שהביטוי של מלחמה זו עמוק יותר ממלחמה של "שכל של חול" מול "שכל של קודש", זו מלחמה בין תרבות שסוגרת וכובלת את עצמה בעולם הרציולני, הלוגי, בו אני יכול "לראות" את דרך ההוכחה כולה, לבין תרבות שרואה ברציונל משהו חשוב אמנם אך רק חלק מעולם עמוק ורחב הרבה יותר.
יש הרוצים לומר שבטווח
הארוך היוונים הם אלו שניצחו את היהודים. רואים ששיטת החשיבה והלימוד היוונית -
הלוגית, היא זו שהלכה ותפסה מקום מרכזי יותר ויותר במהלך ההיסטוריה, גם בתוכנו
פנימה: אנו יכולים לראות את ההבדל הגדול בין לימוד התורה של הראשונים לבין דורות
האחרונים. לימוד התורה של הראשונים אופיין באמצעות המידות שהתורה נדרשת בהם. הוא היה
גם לימוד שמאופיין בהסקה לוגית אך הוא התבסס מאוד על אינטואיציה ואנלוגיה (גזירה שווה, כלל
ופרט וכלל וכד'). לעומת זאת ככל שהשנים חולפות, וביתר שאת במאתיים השנים האחרונות
מה שמאפיין את צורת לימוד התורה הוא הניתוח, העבודה הלוגית המעמיקה.
אך ככל שמעמיקים
יותר וככל שמנסים לברר מה מקור כל דעה בעולם התורה, כך מגיעים למסקנה שבבסיס
הדברים עומדת שיטה עמוקה יותר מהלוגיקה, משהו שורשי יותר. בכל מחלוקת בין חכמי
הגמרא, חכמי הראשונים ואף באחרוני האחרונים בזמנינו עומדת לא רק שיטה לוגית שיודעת
להסביר את המקורות בכיוון מסויים אלא גם תפיסת עולם מוסרית או אמונית ממנה נובעת
שיטה זו (במקומות מסויימים אף קוראים לכך שורש נשמה). כלומר, ככל שמעמיקים רואים
שהלוגיקה לא מספיקה, שיש צורך לבחון משהו מעבר, משהו עמוק יותר, שורשי יותר.
אך התחושה של חוסר
יכולתה של הלוגיקה לתת תשובות ולהניח את הדעת אינה נשארת בתחום התורני בלבד, אנו מוצאים
אותה בעולם הפילוסופיה (למשל אצל קאנט בביקורתו), בעולם המשפט וגם בעולם הפיסיקה. כלומר, בטווח הארוך יותר
לא ניתן להישאר עם צורת לימוד יוונית גרידא, היא לא מספיקה לנו כדי ללמוד את
העולם, צריך לחדור פנימה, לעולם שהשכל שלנו לא תמיד מסוגל להבין. ויש לדעת שיש
דברים שהשכל שלנו גם לא תמיד יכול או יוכל להכיל.
אם כן, מסענו הוביל אותנו מניצחון החשמונאים דרך נס פך השמן, ועד למהפכה הפיזיקלית של תורת הקוונטים. גילינו שהמאבק בין חכמת יוון לחכמת ישראל אינו רק נחלת העבר או עימות פילוסופי מופשט, אלא מתקיים עד היום בלב המציאות שלנו - החל מהאלקטרון ה"מרוח" כגל ועד להשלכות הלוגיות בלימוד תורה. הקוונטים מלמדים אותנו את מה שהמנורה סימלה: שהמציאות עמוקה יותר מכל ניתוח רציונלי. המנורה אינה רק סמל לחכמה, אלא סמל למקור החכמה, הבלתי נתפס - האור עצמו, מה שבבסיס המציאות - שאינו ניתן לכבילה על ידי השכל האנושי בלבד. ניצחון החנוכה אינו רק ניצחון הרואי, אלא קריאה מתמדת לתרבות המכירה בכך שמעבר להיגיון ולחישובים, שוכן עולם שלם של אור - אור הנס, אור התורה, ואור של מציאות שאיננו יכולים להבין עד הסוף, אלא רק לחוות, לחיות ולפעול מתוכה. זהו האור שצריך לבעור בנפשנו, האור המאיר את השכל העמוק שבבסיס ההוויה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה