השמות ומה שמאחוריהם

 "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה..." –הרבה מדברים על הדגש הרב שנותנת הפרשה שלנו לשמות: שמות בני ישראל, משה שואל את הקב"ה מה יענה אם בנ"י ישאלוהו מה שמו, ופרעה ששואל: מי ה' אשר אשמע בקולו – וכמו שמתרגם אונקלוס: "שמא ד-ה' לא אתגלי לי".

אבל כאשר מגיעים לסיפור הולדת משה ומציאתו על ידי בת פרעה התורה עוברת לדבר בלשון נסתר: מסופר על איש מבית לוי, על אישתו. יש את הבן שנולד, את האחות, את בת פרעה ונערותיה – לאף אחד אין שם. אנו מכירים את הדמויות מתוך המשך הספר, ומתוך מדרשים, אבל בשלב זה התורה מסתירה את שמות כולם, והשאלה הנשאלת: מדוע? מדוע במהלך הפרשה שכל כך מדגישה את השמות, פתאם, במהלך פרשיה כל כך מרכזית היא מסתירה אותם?

על מנת לענות על שאלה זו נסביר קודם את המושג "שם": ניקח למשל את חבר שלי, פלוני. פלוני בעל משפחה, עובד כמורה ומשרת במילואים מידי פעם בפעם. לפלוני יש חברים ובגדול הוא די מרוצה מחייו. איך אני מכיר אותו? – בתור חבר שלי, השם שאני נותן לו הוא "חבר". איך אישתו מכירה אותו? – בתור בעלה, זה השם שהיא נותנת לו. התלמידים שלו מכנים אותו בשם "מורה", ילדיו קוראים לו "אבא" וכן על זו הדרך. כלומר, כל אחד מכיר את פלוני מזווית אחרת ובהתאם לכך כל אחד מכנה אותו בשם שונה.

מתוך דוגמא זו אנו יכולים להבין שהשם של פלוני נגזר מהאופן בו אני מכיר אותו, כלומר: "שם" הוא האופן בו אנו פוגשים את האדם.

כשם שפירוש זה נכון ביחס לאופן שבו אנו מכירים בני אדם כך זה נכון גם ביחס לשאר העולם. לכל תחושה שלנו אנו נותנים שם, לכל חפץ דומם אנו נותנים שם ובעצם, לכל דבר ודבר אותו אנו חווים אנו נותנים שם. זו גם המשמעות העמוקה של המושג: "שמות ה'" – אלו אופנים שונים בהם הקב"ה מתגלה אלינו בעולם. "אלוקים" – האופן בו אנו נפגשים עם הקב"ה בתור בעל הכוחות כולם. "אדנות" – האופן בו אנו מכירים אותו בתור האדון שלנו, וכן על זו הדרך.

אם לכל דבר המתגלה אלינו יש שם, אנו יכולים להסיק שלדברים שאינם מתגלים אלינו אין שם, אין לנו דרך לכנות דבר שאנו לא מכירים.

שאלנו מדוע בפרשה שמדגישה את השמות יש לנו פרשיה שמסתירה אותם? על כך נענה שהתורה רוצה ללמד אותנו שיש שני רבדים להתנהלות המציאות, ובמקרה שלנו לגאולת מצרים. יש את הרובד הגלוי, בעל השם: בני ישראל שיורדים למצרים, בני ישראל שרוצים לדעת שהא-ל עליו מדבר משה הוא אותו אחד שהתגלה לאבות והבטיח להוציאם ממצרים, פרעה לא מוכן להקשיב למי שלא פגש מעולם. אבל יש גם את הרובד הנסתר, הסמוי מן העין בו הקב"ה מסובב את העולם כך שבסופו של התהליך גאולת מצרים תתאפשר.

רק בסוף הפרשיה, כשבת פרעה אוספת את משה מן המים, רק כאשר לוח השחמט מסודר ומוכן לקראת המהלכים של עשרת המכות ויציאת מצרים בפועל, רק כאשר מתגלה מושיען של ישראל – נותנת בת פרעה לנער אותו משתה מן המים, הוציאה ממקום חסר מציאות (מים) אל המציאות, שם

 – משה.