מדוע בית כנסת קדוש בכלל?
בס"ד
מדוע בית הכנסת נחשב כמקום קדוש? מה מייחד אותו על פני מקומות אחרים? למה העובדה שאנחנו מייחדים מקום מיוחד לתפילה מקדשת את המקום?
המקור ההלכתי
מקור דין קדושת בית הכנסת נמצא במשנה ובגמרא
במסכת מגילה[1]:
"משנה: ועוד א"ר יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו ואין
מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין
עושין אותו קפנדריא...גמרא: ת"ר בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין
אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהם ואין נכנסין בהן
בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואין מספידין בהן הספד של יחיד אבל קורין בהן
ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים"
יש לנו שתי שיטות בין הפוסקים המסבירות
מהיכן נובעת קדושתו של בית הכנסת:
שיטה ראשונה: בית הכנסת קדוש כיוון שהוא
מהווה תשמיש מצווה. וכך כותב הרמב"ן[2]: "דבית כנסת הכנסת עשו
אותו כתשמישי מצווה לולב וסוכה, והן
עצמם, אעפ"י שנזרקין לאחר זמן, בזמן המצווה יש בהן קדושה של כבוד... לפיכך
בית הכנסת, כל זמן שבני העיר רוצין בו ומצותן עליו נוהגין בו קדושה ואפי' בחרבנו
שהרי עדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לשפץ אותו ולבנותו..."
– כלומר, כמו שיש לנהוג בקדושה בתשמישי המצווה, כך יש לנהוג בבית הכנסת, אבל אין
לו קדושה עצמית.
שיטה שניה אומרת שהסיבה שבית הכנסת הוא מקום
קדוש נובעת מדין מורא מקדש – בתי הכנסת
שלנו נחשבים כמקדש מעט. את המקור לאמירה זו אנו מוצאים בסמ"ק[3]: "לירא מקדש דכתיב
(ויקרא י"ט) את מיקדשי תיראו. ובזמן הזה בית הכנסת מקדש מעט" – שנאמר
(יחזקאל י"א) "ואהא לכם למקדש מעט בארצות אשר באו שם".
לפי הסמ"ק מדובר על מצווה שהיא ממש מן
התורה. עם זאת הר"ן חולק עליו וסובר שזו מצוות מדרבנן. וכן פוסק הרב שלמה
זלמן אוייערבך[4]
- שהמצווה היא מדרבנן.
המשנה ברורה פסק להלכה שבית הכנסת קדוש משום
דין מורא המקדש[5].
ויש להבין מה הרעיון שעומד מאחורי צמד המילים "מורא מקדש". מקור העניין
נמצא בהבנה שהשכינה שרתה בבית המקדש וכיום בית הכנסת מהווה את המקום בו השכינה
שורה. אבל מה פירוש עניין השראת השכינה.
כיצד היה נראה עולם ללא בתי כנסת – הסבר דעת
הרמב"ן
על מנת להסביר זאת ננסה לתאר לעצמנו עולם
תיאורטי בו אין בתי כנסת. עולם שבו כל יהודי קם בבוקר, מתפלל לבד. מגיעה שבת – הוא
לוקח חומש, או ספר תורה אמיתי שיש לו בבית, קורא אותו עם משפחתו וממשיך בחייו.
בגלל שבית הכנסת כל כך מרכזי בחיינו וגם בגלל שאנחנו זוכרים שישנם חלקים בתפילה
שמצריכים מניין התמונה הזו שגוייה בעינינו. אז נשנה אותה מעט כך שיהיה לנו יותר קל
לעכל את הסיטואציה: נדמיין לעצמנו עולם תיאורטי בו בתי הכנסת אינם נחשבים כמקום
קדוש אלא סוג של מבנה רב תכליתי שעכשיו מתפללים בו, אחר כך יושבים לאכול בו ארוחת
בוקר ולאחר מכן הוא הופך למשרד. במהלך התפילה אנשים יכולים להיכנס ולצאת, לשבת
לאכול (לא המתפללים אלא אנשים אחרים שמגיעים למקום), לקרוא עיתון או לשחק
בפלייסטיישן.
בעולם כזה מה היו המתפללים מנסים לעשות? –
למצוא מקום אחר בו יצליחו להתרכז יותר בתפילה, מקום בו יהיו פחות מסיחי דעת. בו
יהיה יותר מכובד להזכיר את שם השם (ולא ישב מישהו לידך וישחק בפלייסטיישן) יחפשו
לסגור חדר מסויים לצורך התפילה בשעות מסויימות. במילים אחרות – ינסו להקים מקום
מוגדר בו ניתן להתפלל. כיצד נקרא מקום מוגדר בו מתפללים ללא הפרעות? – בית כנסת.
כלומר העקרון של בית הכנסת היה נוצר מעצמו בעולם כזה.
אם ננתח את המוטיבציות שהובילו את האנשים
בעולם התיאורטי שלנו להקים את בית הכנסת, נמצא שמה שמוביל לרצון לייסד מקום מיוחד
לתפילה נובע מהטעמים הבאים: צורך להתאגד לתפילה , מקום עם פחות הסחות דעת - ריכוז,
תחושת כבוד וקדושה – שזה מקום שראוי להזכיר בו את שם השם.
בדרך זו נוצר מקום שאנו כיהודים מקדשים,
מפרישים, מייעדים אותו לקיום חפצי שמיים. במובן זה בית הכנסת אכן מהוות תשמיש
מצווה כפי שהרמב"ן כותב. יכול להיות שהמקום עצמו הוא חדר במשרד של העבודה
שהפכו אותו לבית כנסת, אין לו קדושה עצמית, אבל היהודים בפעולתם קידשו אותו (נפקא
מינא ביחס לשאלה כיצד מתבצעת מכירת בית כנסת, או שינוי ייעוד החדר).
השראת שכינה – הסבר דעת המשנה ברורה
אם תיארנו כעת את היות בית הכנסת קדוש
כתוצאה של פעולת האדם הרי שניתן להסתכל על כך גם מהכיוון ההפוך מלמעלה למטה. לשם
כך נסביר את המושג השראת שכינה. השראת שכינה משמעותה גילוי של הנהגת הקב"ה את
העולם. תפקידו של עם ישראל, כעם הנבחר, הוא לגלות את הנהגת ה' את העולם, כלומר
לגרום להשראת השכינה. כאשר אנחנו פועלים באופן התואם את התורה והמצוות כך אנו
מגלים יותר את הנהגתו – אנחנו מוסריים יותר, ישרים יותר, טובים יותר ובכך אנחנו
מהווים מופת ודוגמא – בכך אנו מהווים השראת שכינה.
מתוך כך ניתן להבין שהתקבצות של מספר יהודים
מהווה בעצמה השראת שכינה וכפי שאנו לומדים במפורש במסכת אבות[6]: "רבי חלפתא איש כפר
חנניה אומר: עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם..." – ואם
הם מייחדים מקום מיוחד להתכנסות בו הם מתפללים אל הקב"ה ובכך מביעים את התלות
של העולם בא-לוקים, הדבר מהווה גילוי שכינה ברמה גבוהה יותר (אמנם לא כמו שהיה
במקדש, אבל יותר מאשר במקום אקראי). מתוך השראה השכינה הזו, מתוך גילוי השכינה
הזה, נובעת קדושתו של בית הכנסת מדין "מורא המקדש".
כלומר, יש לנו שני כיוונים דרכם ניתן להבין
את שורש קדושתו של בית הכנסת: מכיוונו של האדם ומכיוונו של ריבונו של עולם. מתוך
כך, אנו יכולים כעת להבין יותר לעומק את ההלכות הקשורות למורא בית כנסת (גם שלא
בשעת התפילה)[7]:
"בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה
בטילה ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם
בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים...".
תגובות
הוסף רשומת תגובה