תיאוריית האינטרנט המת
בס"ד
בשנת
2021 פוסט שנכתב על ידי משתמש אנונימי באחד מאתרי הפורומים היותר מפוקפקים טען
שהאינטרנט מת בשנת 2016. הוא טען שרוב רוב מה שאנו צורכים ברשת, בין אם מדובר
באתרי חדשות, בין אם מדובר באתרי מידע ובין אם מדובר בפורומים ורשתות חברתיות – הוא
שקר. לא בני אם יוצרים את התכנים הללו אלא בוטים.
בעלי
אינטרס שרוצים להטות את דעת הקהל לכיוונים מסויימים יוצרים צבאות של רובוטים
שמביעים את דעתם בנושאים שונים על מנת להשפיע על שיקול הדעת של האוכלוסייה. ישנם
בוטים נוספים שעושים לייקים ומהדהדים את הפוסטים המקוריים וכן הלאה.
אבל
אם עד לשנת 2022 בערך היתה תיאוריית האינטרנט המת כלולה בתחום תיאוריות
הקונספירציה, נראה שכיום בעידן הבינה המלאכותית אכן יש לה מקום. ככל שעובר הזמן
אחוז נכבד יותר מהתכנים אותם אנו צורכים מתווך לנו באמצעות הבינה המלאכותית. החל
בתוצאות החיפוש בגוגל וכלה בסרטונים ביוטיוב שנעשים על טהרת הבינה המלאכותית. וככל
שעובר הזמן כך התופעה מתרחבת. חברת אימפרבה (שהיא חברת אבטחת מידע ישראלית) פרסמה
שכבר בשנת 2016 52% מתעבורת הרשת נעשית על ידי בוטים.
מעניין
שהפרקטיקה הזו אינה חדשה כלל, היא בסך הכל שכלול של תופעה אחרת שהיתה קיימת במהלך
השנים וכדוגמה נביא את הכפרים של פוטיומקין. על פי הסיפור ההסטורי, בשנת 1787
הצארית יקטרינה הגדולה עמדה לבקר בחצי האי קרים שם ניהל פוטיומקין מסע כיבושים
צבאי. פוטיומקין, שהיה מהאנשים החזקים ברוסיה דאז, דאג להקים לאורך הגדות השוממות
של נהר הדנייפרי כפרי-דמה. כלומר חזיתות בתים ריקות שנועדו לעשות רושם על הצארית
ולהגדיל את ערכו בעיניה. בין אם הסיפור אמיתי ובין אם לאו, הרי שהוא חושף בפנינו
את שהשיטה היתה קיימת ואינה חדשה.
מה
ההבדל המהותי שבין תוכן שנוצר על ידי בני אדם לבין תוכן שנוצר על ידי בוטים או
בינה מלאכותית? – ההבדל נעוץ במה שעומד מאחורי המילים. יכול להיות שהתוכן שנוצר
באמצעות מכונה מורכב מאוד ואילו התוכן שנוצר על ידי האדם פחות מסובך, אבל מאחורי
מילותיו של האדם טמונה מחשבה, רצון. כל מילה טעונה באיזשהו מטען ריגשי. המסר שאדם
מעביר בדיבור אינו מתבסס רק על תוכן המילים אלא גם על הטון שבו הן נאמרות, הבחירה
שלו בביטויים מסויימים ולא באחרים.
נדגים
זאת באמצעות ניסוי מחשבתי שערך הפילוסוף ג'ון סרל[1] בשם "החדר הסיני".
נחשוב שמכניסים את דוד שאינו דובר סינית לתוך חדר עם חריץ בדלת. מחוץ לחדר יושב
אדם שדווקא יודע סינית ומכניס דרך החריץ לתוך החדר שאלה בסינית.
בתוך
החדר יחד עם דוד ישנו ספר שמכיל הרבה כללים שנכתבו מראש ומסביר איזה סימן להחזיר
כאשר רואים סימנים מסויימים בסינית. בכל פעם שדוד מקבל שאלה, הוא פועל לפי הכללים
שמופיעים בספר ומחזיר תשובה החוצה. גם אם דוד ישב בחדר ויענה במשך שנים על שאלות
בסינית, הוא לעולם לא יידע סינית. הוא רק יידע איך ליישם את השיטה (האלגוריתם)
שכתוב בספר ובאמצעותו משיב תשובות לשואלים.
לעניינינו
כשבצד השני של היצירה או האמירה עומד בן אדם, ישנו עולם שלם שמובע החוצה ועם העולם
הזה אנו מתקשרים, אליו אנו מגיבים ואיתו אנחנו מדברים. לא מדובר על תפאורה או על אחיזת
עיניים מאוד מתוחכמת כמו הכפרים של טופיומקין או הבוטים – להם חסרה הנשמה. אין להם
תוכן בכלל. הבוטים של הבינה המלאכותית למשל, מהווים חלון ראווה לידע האנושי, אך
חלון ראווה זה, מורכב ומעוצב ככל שיהיה אינו שווה כלום אם אינו מכיל משהו מאחורי
הקלעים. אם אין רצון, אמפתיה, סימפתיה, חמלה מאחורי המשפטים שהבינה המלאכותית
כותבת, מה שוות כל המילים היפות?
אם
את היצירה היפה עיבד מחשב, איפה היופי שבדבר? איפה בא לידי ביטוי עולמו הפנימי
והלא קיים של המחשב?
הבנה
זו, החשיבות של היצירה האנושית, עומדת גם בבסיס הצורה שבה אנחנו לומדים תורה.
לימוד התורה אינו מסירת מידע יבש גרידא. המשנה, הגמרא וההלכה בנויות בצורה של
תיאורי מקרה ומתוך תיאורים אלה אנחנו לומדים מה אומרת התורה. הרעיון הוא ליצור
תורה חיים – תורה שנובעת מתוך החיים, שלוקחת בחשבון את מצבו הנפשי של האדם, את
יכולותיו ומגבלותיו. תורה שרואה מעבר למה שנמצא על פני השטח. התורה מהווה גילוי של
רצון ולא רק העברת יידע סטטי ומת.
אחת
השאלות הגדולות שאנו שואלים את עצמנו היא כיצד נדע להעריך האם המידע אותו אנו
צורכים נכון? האם ההמלצות שקיבלתי באתר הטיולים על מלון מסויים אמינות או תוצאה של
בוטים? האם המידע המדעי אותו צרכתי מהימן? – יש שתי דרכים לענות על השאלה: האישי
והחברתי.
ברובד
האישי אנחנו צריכים להצליב את מקורות המידע, לקבל זוויות נוספות ואז להתקדם. ברמה
החברתית אני יכול להשלים את המידע באמצעות אנשים שנחשבים אמינים עבורי. וכשם שהדבר
נכון בלימודי החול כך הדבר נכון בקודש. לא בכדי מלמדת אותנו הגמרא שאותם אנשים
שלומדים לבד את התורה, לא רק שלא נעשים חכמים יותר אלא שגם נעשים טיפשים יותר[2] - כיוון שצריך את האדם שבצד השני, את ההתמודדות עם מישהו שמייצג
עולם שונה לגמרי ומבטא זאת בתוך אותו חלק בתורה שנלמד יחד.
אז
אולי ככל שיעבור הזמן ניתקל בעוד ועוד אתרים "מתים", אבל היכולת שלנו
בתור האנשים ה"חיים" היא להקדיש תשומת לב לכך ובמקום מסוים אף להחיות את
אותו התוכן היבש, הסטטי, ה"מת" ולתת לו משמעות אמיתית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה