הכשרת הכלים והבית

בס"ד

 הכשרת הכלים והבית

הקדמה

הרב חיים פנחס שיינברג זצ"ל שהיה ראש ישיבת תורה אור בירושלים כתב כך בשנת תשע"ב: בזמנים עברו, אנשים עשירים, בעלי יכולת, אשר גרו בבתים גדולים, החזיקו ברשותם משרתים, שעשו את כל אשר הטילו עליהם. בעוד שהעניים אשר לא יכלו להרשות לעצמם משרתים, התגוררו בבתים קטנים, בעלי חדר אחד או שנים. כמובן, שההכנות לפסח אצל העשיר הוטלו על המשרתים. בו בזמן, שהעני שלרשותו רק חדר אחד או שניים לנקות, מספר מצומצם של רהיטים, מינימום כלי מטבח ומעט בגדים, דאג להכנות אלו בכוחות עצמו. בימים ההם, מלאכת הניקיון הייתה קשה: שלחנות היו עשויים עץ גלמי, עובדה שדרשה גירוד וקרצוף, ולעיתים אף שיוף, בכדי להבטיח שאף פיסת אוכל לא נותרה בינות לסדקים. רצפת העץ או העפר אף היא דרשה קרצוף וניקיון יסודי מאותן סיבות

בימינו נראה כי נתפסנו במלכודת. הבית המודרני הממוצע גדול יותר מאשר בעבר. רהיטים, כלים ובגדים, ישנם למכביר. הבית הממוצע כיום יכול להשתוות עם בתי האמידים בימים ההם. עם זאת, אין ברשותנו אותם משרתים שהיו להם, וכך נופלת המעמסה כולה על עקרת הבית. וזו מרגישה חובה לנקות ולקרצף כבימים ההם, למרות העובדה שהרהיטים כיום הינם חלקים, מצופים לקה או פורמייקה וכדומה. והמרצפות הן אריחי אבן (בלטות). וממילא הופכת עבודה זו ללא הכרחית. 

כתוצאה מכך, הלחץ והמתח המלווה את עבודות ניקיון הפסח הגיע לדרגות בלתי הכרחיות ומיותרות...אין הכוונה כאן לבטל מנהגים אשר הועברו בכלל ישראל מדור לדור. אך ישנם הנהגות שונות...שאינן המשך למסורת ולמנהגים מדורות עברו. לדוגמא, אם אדם אינו מוכר את החמץ שברשותו, כמובן שהוא חייב לבדוק את כל כליו...אבל אם החמץ נמכר, וכמו שנוהגים לעשות היום כלל ישראל, א"כ אינו הכרחי כבר קרצוף הסירים, המחבתות, הצלחות וכדו', אשר ממילא מאחסנים אותם בארונות סגורים. ולכן אף אם יהיה מי שירצה להתעקש ולהחמיר בכל זאת על עשיית העבודה הנוספת, צריך לדעת כי בחומרות אלו יש סכנה גדולה לגרימת קוּלוֹת רבות, ולעיתים אף לביטול מצוות היום, חיובים מן התורה ומדרבנן.(עקב עייפות בליל הסדר –י.א.)

נראה כיצד ניתן להכין את הבית לפסח כפי שנדרש הלכתית והיכן נכנס נקיון שיכול להיות שהוא טוב כשלעצמו אך אינו נחשב כחלק מההכנות לחג וממילא כל אחד יחשב לעצמו האם זה יכול לגרום לו לתשישות בליל הסדר או לא.

הכשרת כלים – הקדמה

ישנם שלושה כללים שצריך לדעת כאשר באים לעסוק בהכשרת כלים:

1) "כבולעו כך פולטו" (פסחים ע"ד ע"ב) – באותו אופן בו נבלע האיסור לתוך הכלי, כך הוא יפלט ממנו.      

כלומר, למרות שדפנות הכלי נראות אטומות, הן בולעות טעם מהאוכל שנתבשל בהם, ולכן,  אם בישלו בסיר בשר טרף, הטעם הטרף נבלע בדפנות. ואם בישלו בסיר אח"כ בשר כשר – יוצא הטעם הטרף מהדפנות אל הבשר הכשר ואוסר. לכן, ההגעלה תיעשה באותו אופן, כלי שנאסר ע"י בישול, הכשרתו תהיה בהגעלה. שיפוד מתכת שנאסר ע"י אש, הכשרתו תיעשה בליבון וכד'.

(שאלה: מה מועילה ההגעלה? הרי טעם האיסור יוצא במים ויכול לאסור את הכלי בתוכו מגעילים?

תשובה: לגבי ליבון אין בעיה, כיוון שמלבנים באש, האש שורפת את טעם האיסור, אבל ביחס להגעלה  - כאן מגיע סעיף 2 לפתור את הבעיה.)

2) "נותן טעם לפגם" – יש לנו כלל שטעם פגום של איסור אינו אוסר את התבשיל ולכן, אם הבשר הטרף מהדוגמא הנ"ל היה פגום, הבשר הכשר שבושל אחר כך מותר באכילה. (יש לציין שיש מחלוקת בין האשכנזים לספרדים: לאשכנזים, טעם לפגם מועיל להתיר רק בדיעבד ולספרדים מועיל לכתחילה).

מתי חשוב הטעם כטעם פגום? – אם עברו 24 שעות מרגע בליעת האיסור, נחשב הטעם הבלוע בדפנות הכלי כפגום.

למסקנה: אדם שבא להגעיל כלי על מנת להכשירו, צריך לחכות 24 שעות לפני ההגעלה, כדי שבעת ההגעלה יפלט טעם פגום ואדם שבא ללבן את הכלי אינו צריך לחכות. וזו ההלכה.

נק' נוספת שיש לציין בהקשר זה, כלי שרוצים להגעיל יש לנקות היטב, שלא ישארו עליו שיירי אוכל, כיוון שההגעלה רק פולטת החוצה את הטעם ולא מבערת את שיירי המאכל.

(3)שאלה: אם במהלך ההגעלה הכלי פולט טעם פגום, והכלי בו מכשירים קולט לתוכו טעם זה ועדיין נשאר  היתר, מדוע בכלל מגעילים? כלומר, בכלי אותו מגעילים יש טעם פגום – וצריך להגעיל אותו מצד הדין, אבל הכלי בו מגעילים בולע טעם פגום, אז למה הוא מותר? הרי הטעם הפגום עבר עכשיו אליו!

תשובה: ישנו מושג של "נותן טעם בר נותן טעם" – כלומר, כלי שבושל בו מאכל כלשהו, טעם המאכל נכנס לכלי, זהו טעם ראשון. כאשר מבשלים בכלי מאכל נוסף במים, הטעם של המאכל הראשון יוצא מהכלי אל המים ומשם אל האוכל (טעם שני).

במצב של נ"ט בר נ"ט, אם המאכל המקורי היה מותר, אזי הטעם חשוב כמבוטל – ההגיון הוא שטעם ההיתר נהיה חלש וקלוש (עם זאת, יש לציין שהאשכנזים מצריכים גם נתינת טעם לפגם על מנת להכשיר), אבל אם המאכל הראשון היה דבר איסור, אין זה מועיל כיוון שלא משנה עד כמה הטעם חלש, עדיין קיים טעם של איסור. אבל אם הטעם לא רק שהיה קלוש וחלש אלא גם פגום הוא בטל ואין כאן טעם של איסור (גם לאשכנזים וגם לספרדים). וכן גם לעניינינו, הטעם הפגום יוצא מהכלי ועובר דרך המים אל הכלי השני – נ"ט בר נ"ט.

יש לשים לב שרק לפני פסח החמץ הוא דבר היתר, אבל בתוך פסח הוא דבר איסור ואין את הדין של נ"ט בנ"ט ולאשכנזים יש בעיה להכשיר בתוך פסח (זאת משום שלאשכנזים אין מושג של נותן טעם לפגם בפסח אלא רק בתנאים מסויימים ואילו לספרדים יש[1]). אם יש שאלה ספציפית שעולה יש לפנות לרב בעניין.

הכשרת המטבח

שיש - על השיש מניחים מאכלי חמץ חמים, סירים שהורדו מהאש וכד' כך שיכול להיות שנבלע בו רוטב שבא מהסיר. יש לנקות את השיש היטב ואם יש בו חריצים לשים לב שלא ישארו בהם שאריות מאכל. לאחר מכן יש לערות עליו מים רותחים (ניתן לחמם בקומקום חשמלי). יש להקפיד שלא להשתמש בשיש למאכלי פסח בלי שיעברו עליו 24 שעות מהפעם האחרונה שהשתמשו בו למאכלי חמץ חמים.

יש מי שרוצה להחמיר ולכסות אח"כ את השיש אך יש לדעת שזו חומרא, עם זאת יש לציין שמי שרואה שיש בשיש שלו חריץ עמוק ויש שם חשש סביר לחמץ עדיף שיכסה את אותו המקום. כמו כן אין צורך לעבור על השיש עם מגהץ וכד'.

ביחס לשיש קיסר[2] – יש מי שאומר שלא ניתן להכשירו אבל רוב הפוסקים כתבו שניתן.

נקודה נוספת לציון, מי שלא רוצה לערות על השיש מים רותחים יכול לכסות את השיש בשעוונית או נייר כסף למשל וזה מספיק.

כיור מחרס -קודם ההכשרה : א. לנקות את הכיור היטב ובמיוחד בדפנות, במקום החבור לשיש. ב. לא להשתמש בכיור במים חמים 24 שעות קודם לעירוי. בהכשרה: להקפיד שהמים יגיעו ישירות מהקומקום על כל השטח, ולא להסתמך על כך שהמים נוזלים ממקום למקום. לאחר ההכשרה: יש נוהגים להניח בתוכו דף עץ פלסטיק או פח – רצוי מאוד.

כיור מנירוסטה – ניקוי היטב ועירוי מים רותחים.

חצובה של כיריים גז -באופן עקרוני לעניין איסור בשר בחלב אין צורך ללבן את החצובה כלל ורק בגלל חומרת חמץ נוהגים באחת משתי הדרכים הנ"ל:

א) להפעיל את כל להבות הגז במשך כחצי שעה באש הכי גבוהה.

ב) לעטוף את המקום עליהם עומדים הסירים בנייר כסף ומועיל כליבון.

כמובן שיש לנקות לפני כן את הכיריים וכו'.

הערה: יש מי שמחמיר ללבן ליבון חמור– מי שרוצה לצאת גם ידי שיטה זו יכול ללבן בעזרת כלב גז.

שאלה: אדם ששכח ללבן את החצובה ובישל עליה בסירים של פסח מאכלים לפסח, מה הדין?

תשובה: המאכלים כשרים וכן הסירים.

חשוב לציין, שבמשך כל השנה, מאכלים שנפלו במהלך הבישול על האמייל שמתחת לחצובה הם אסורים באכילה כיוון שעל האמייל גולשים במהלך השנה מאכלים חלביים ובשריים והאמייל נטרף.

כיריים חשמליות וקרמיות - מנקים היטב ומחממים על חום גבוה למשך חצי שעה.

כיריים אינדוקציה[3]לפי הרב רבינוביץ' והרב שרלו, אינם זקוקים להכשרה. יש המחמירים לערות עליהם מים רותחים (ב-24 שעות לפני ההכשרה יש להזהר שלא ישפך עליהם מאכל כשהם חמים). הרב יעקב אריאל כותב שיש  להניח סיר על הכיריים ולחממם בדרגה כזו שאם נקרב אליהם נייר הוא יחרך וזה יחשב ליבון. כך או כך, י לנקותם היטב.

תנור אפייה - לנקות היטב את התנור, לחכות 24 שעות (או לחכות ואז לנקות) ולהפעילו לאחר מכן למשך חצי שעה על החום הגבוה ביותר.

מכיוון שגם תבניות התנור צריכות ליבון חמור אך הן ניזוקות בליבון כזה, אי אפשר להכשירן ויש לשמור אותם עם כלי החמץ. עם זאת את רשת התנור ניתן לשים בתוך התנור למשך חצי שעה בחום הגבוה ביותר        (ניתן לעשות זאת ביחד עם הכשרת התנור), לעטוף אותה בנייר כסף ועל נייר הכסף להניח תבניות חד פעמיות.

יש לציין כי יש כאלו המחמירים ואומרים שלא ניתן להכשיר את התנור לפסח מחשש לפירורים שנופלים באיזור הזכוכית ונתקעים שם – פתרונות אפשריים: לפרק את הזכוכית ולנקות  - הבעיה שהזכוכית נשענת על גומי והוא עלול להיקרע. ניתן גם לשטוף את דלת התנור עם הרבה סבון וע"י כך הפירורים נפגמים ואינם ראויים למאכל כלב.

יש כאלו שהחמירו יותר ואמרו שכלל אי אפשר להכשיר את התנור מחשש שמא נגע מאכל בדופן התנור ואז הכשר התנור הוא בליבון חמור ובזה התנור יינזק.

פלטה של שבת - לנקות, לחמם במשך חצי שעה ולעטוף בנייר כסף.

מיקרוגל - מנקים אותו היטב, ממתינים 24 שעות ומניחים צלוחית מים כשירה לפסח וחימומה למשך זמן ארוך יותר מהרגיל במטרה שייווצרו אדים. יש להניח דבר שיחצוץ בין הצלחת המסתובבת לבין הצלחת המכשירה ובכלל בפסח (לא אלומיניום כיוון שמסוכן להניחו במיקרוגל).

יש שהחמירו (הרב מרדכי אליהו זצ"ל) לכסות כל דבר מאכל שמחממים בפסח, ויש שלא הצריכו זאת (הרב נחום אליעזר רבינוביץ').

 מדיח כלים – ניקוי יסודי של המסנן, הפעלת המדיח על החום הגבוה ביותר. לכתחילה יש להגעיל את מגשי המדיח במים רותחים ובדיעבד אפשר לעשות זאת במדיח בתוכנית החמה והארוכה ביותר.

בכל מקרה, יש להמתין לפני ההדחה של המדיח או המגשים 24 שעות מעת השימוש האחרון בחמץ.

שולחן אוכל - שתי אפשרויות: או עירוי מים רותחים על השולחן, או עטיפתו בייר נצמד וכד'.

מקרר וארונות מטבח - ניקוי רגיל. אם יש מקומות בהם יש חשש שנתקעו פירורי חמץ ניתן לשפוך מי סבון כדי לפגום את אותם פירורים.  אין חובה לפרוס נייר או מפה בתוך המדפים.

ספרים - מחלוקת הרב אויירבך זצ"ל והחזו"א זצ"ל: הרב אויירבך זצ"ל – אין צורך לעבור דף דף ולנקות בתוך הספרים, החזו"א זצ"ל – מחמיר, ולכן ממליץ לשמור ספרים מסויימים לפסח, אותם לבדוק ואת כל השאר לכסות במפה. בפועל הרבה מאוד נוהגים כרב אויירבך זצ"ל.

ברכונים וזמירונים - מאחר שנדבק בהם שמנונית מאכל ופירורים אין להשתמש בהם כלל בפסח.

מיחם - מילוי מים עד שפתם, הרתחה ופתיחת הברז ליציאת המים. יש מחלוקת אם צריכים לנקות את האבן שהצטברה לפני שמכשירים או לא, למיקל יש על מי לסמוך.

טוסטר - אין להכשיר אלא לאכסן עם כלי החמץ.

בקבוק פלסטיק של תינוק - לא להשתמש בהם 24 שעות לפני ההגעלה, לנקות אותם היטב, עירוי מים רותחים מכלי ראשון, ולשטוף מיד במים קרים.

מוצצים - לערות עליהם מים רותחים.

שאלה: מה הדין לגבי כלים שצריכים ליבון קשה אך עלולים להיהרס בעקבות כך (למשל: מחבת טפלון, מגשים של תנור)?

תשובה: אין להגעיל או ללבן אותם, אלא לנקות יפה, לשים במקום מוצנע עד לאחר הפסח ולהשתמש בכלים אחרים בשביל הפסח.

שאלה: מה דין כלי חרס, זכוכית, פורצלן ופלסטיק?

תשובה: כלי חרס – לא ניתן להגעיל ויש להשתמש בכלים אחרים לפסח.

              כלי פלסטיק – האגרות משה כותב שאי אפשר להכשיר כלי פלסטיק כיוון שלא הוזכר בקדמונים חומר זה. עם זאת ישנם הרבה פוסקים כגון הציץ אליעזר, המנחת יצחק הרב מרדכי אליהו זצ"ל: שאם אין בהם שריטות ניתן להגעילם, אבל אם יש בהם חריצים לא ניתן. ולכן, ניתן להגעיל את כלי הפלסטיק אם אין בהם חריצים. והרוצה להדר כאגרות משה רשאי.

              כלי פורצלן – דעת רוב הפוסקים שלא ניתן להכשירם.

              כלי זכוכית – יש מהאשכנזים שמחמירים ואינם מכשירים כלי זכוכית כיוון שסוברים שהם ככלי חרס ויש שמתירים להכשיר בהגעלה (ובמיוחד בפיירקס), למעשה: אין האשכנזים מכשירים כלי זכוכית אלא רק בשעת הדחק. 

---

 סימן תנ"ב סעיף א משנ"ב סקי"ב[1]

 מתוך אתר כושרות (למאמר המלא ראה כאן):[2]
והנה אופן עשיית "אבן קיסר" כך היא, כתשעים ושלוש אחוז מהשיש הוא "קוורץ", שהיא אבן שנשחקה ונעשת כמו חול, ושבע אחוז הנותרים הוא דבק כימי (עם צבע), ומערבים יחד והדבק פועל שיהפך לגוש אחד, ואח"כ כשהוא כבר קשה כאבן מכניסים אותו לתנור בחום של כמאה מעלות כדי להפסיק את פעולת הדבק. וגם סוג השיש הזה יש להכשירו בהגעלה וכמשי"ת בעז"ה.

בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א, במפתחות לסי' קמ"ו אות ח'), חוקר ומסתפק אם שחיקת אבנים נחשב כמו חול ודינו ככלי חרס לגבי הגעלה, או דדינו כאבן, דהרי בעצם אינו חול אלא אחרי שנכתש נעשה כמין חול. ודעת שו"ת מחנה חיים (ח"ב יו"ד סי' כ"ז קטע המתחיל אך אמת וכו') מבאר בטוטו"ד דאינו חול, אלא אבן. וכ"ה בתבואת שמש סי' נ"ג. ולדעתם אין כאן שום ספק דשיש "אבן קיסר" אינו נחשב ככלי חרס אלא ככלי אבנים, דמפורש דמהני בהם הגעלה (ואם משום הדבק- יבואר להלן בס"ד).

אך יש לדון לדעת היד יהודה ביו"ד הלכות מליחה (סי' ס"ט פירוש הארוך ס"ק פ"א) דס"ל דכלי הנעשה מאבן שנכתשה כחול דינו כחול, דהיינו כלי חרס, וממילא לא מועלת הגעלה, עי' דרכי תשובה יו"ד סי' קכ"א ס"ק כ"ה שכן דעת הספר "כמו השחר". וא"כ לדבריהם לכאורה לשיש הנ"ל יש דין כלי חרס שאינו ניתר בהגעלה.

אך גם אם נחשוש לשיטה זו, נראה שאין לדון את שיש "אבן קיסר" ככלי חרס, ואף אם היה התערובת ממש ג"כ לא היה דינו ככלי חרס, דהרי פסק המגן אברהם (סימן תנ"א סוף ס"ק ד')  דלבנה שנתייבשה בחמה ולא בתנור יש לה דין כלי אדמה, וכ"ה בחק יעקב ס"ק י"ב, ופירש הפרי מגדים באשל אברהם שם דלכן מועלת בה הגעלה. וכן פסק מפורש בשו"ע הרב שם (סעי' י"ב, כ"ה), וכ"כ הרבה אחרונים (הכנה"ג בהגהות הטור אות ח"י, מקור חיים ס"ק ט', משנה ברורה ס"ק ח"י, כף החיים ס"ק ל', שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' ר"ב וכ"נ בשו"ת לבושי מרדכי מהדו"ת יו"ד סי' ס"ד דנוטה כן ע"ש, ועי' שו"ת אבן ישראל סי' כ"א. וכן פסק בשו"ת חשב האפוד ח"א סי' צ"ט ומסיק שם "וכן עמא דבר"), ולפי"ז בנדו"ד דהשיש המלאכותי "אבן קיסר" אינו מתקשה ואינו מתייבש בתנור אלא מתקשה ע"י הדבק, וחמימות התנור הרי היא אח"כ, דהיינו אחרי שכבר נתקשה כאבן, ורק כדי להפסיק את עבודת הדבק, אבל אינה כלל כחמימות תנור שמקשה כלי חרס, כי הוא פחות אפילו מחום של תנור אשר אופים בתוכו, וכל שכן שהוא פחות מחום כבשן של כלי חרס ופשוט, וממילא הרי הן ככלי אדמה שכתבו הפוסקים דמועיל להם הגעלה.

ואף שיש חולקים וסוברים שגם כלי אדמה דין כלי חרס עליהם: א'- כבר הבאנו לעיל רוב מנין ובנין של פוסקי הדורות דסברי דמועלת להם הגעלה, ועוד, הרי י"א דכלי הנעשה משחיקת אבנים אינו ככלי חרס דהוי מחול, אלא יש לו דין כלי אבנים, א"כ בודאי אין מקום להחמיר להחשיבו ככלי חרס כאשר מצטרף יחד הא והא.

אלא שיש סוג של אבן קיסר שבה מעורב הרבה חתיכות של זכוכית ממש (והוא עשוי לתפארת ולנוי), והיות שאנן מחמירים בכלי זכוכית שלא להגעילן ודנים אותם ככלי חרס לגבי פסח עכ"פ, צריך להזהר בזה, אבל זהו סוג מיוחד ורוב השיש "אבן קיסר" עשוי ללא זכוכית.

שאר החומרים שבתערובת "אבן קיסר"

והנה בנוגע לאחוזי הדבק הכימי המעורב בשיש אבן קיסר, אם הגעלה מועלת להפליט כל הבלוע בה, כבר הבאנו לעיל הדיעות בזה אם מועלת הגעלה לגבי הדבק שמדביקים בו שני חלקי שיש, ולהסוברים דמועלת הגעלה באבן קיסר, אז ניחא שמועלת הגעלה באבן קיסר כמובן, אבל להמחמירים יש לדון אם יועיל הגעלה, וכאן אין לנו ההיתר שכתבנו שם (דלא שכיח שיגע באוכל ובסיר דווקא בפינות וכו'), דהרי בכל שטח השיש יש דבק, ואם בלוע בה טריפות הרי הוא מפליט כשיניח שם.

ברם נראה דבנדו"ד יש להקל גם אם נאמר דעל הדבק לבד לא מועיל הגעלה, דשאני כאן דמיירי  בתערובת, והיות דהרוב עשוי מחומר שאפשר להגעיל אף אם היה על המיעוט דין חרס ממש, ג"כ ניתן להגעילו לאלו דבסרי דאזלינן בתר רוב בהגעלה (ומדמין לטומאה), ואף שבשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סי' קמ"ו במפתחות אות ז' מסתפק בדבר (ועי' גם שו"ת רב פעלים או"ח ח"ג סי' כ"ח) אבל כן פסק הגאון המפורסם מהרי"ל צירלסון, ומובא בדרכי תשובה יו"ד סי' קכ"א סוף ס"ק כ' ובתבואת שמש סי' ג"נ וסי' צ"ב דאזלינן בתר רוב,ואם רוב הכלי עשוי מחומר ששיך להגעילו אף שיש בו מיעוט העשוי מחרס מהני בה הגעלה. לפי"ז באבן קיסר שהדבק הלא הוא פחות מעשר אחות מכללות השיש, אינו יכול להפריע לשנות את הדין של כל השיש. ואף שיש מן הפוסקים דלא אזלי בתר רוב, ע"י שו"ת מהרש"ם ח"א סוף סי' נ"ג אמנם מאחר ובנדו"ד לא מדבור בחרס אלא בדבק שיש הרבה פוסקים הסוברים דמועיל בה הגעלה וכמ"ש לעיל, לכן אף אם נחשוש להחמיר שלא להגעיל חומרים חדשים, אבל כאשר זהו מיעוט של הכלי יש טעם לשבח שלא להחמיר בזה.

לכן נלע"ד להלכה: שאפשר להגעיל אבן קיסר אפילו נטרף ממש, ואפילו מחמץ לפסח ג"כ ניתן להגעיל  (ובפרט שנוהגין לכסות השיש, ואז ההגעלה הוא רק לחומרא אם הכיסוי הוא כדבעי, דהיינו שאינו מעביר חום ולא עשוי להיקרע ), וצריך לברר אצל מו"צ מוסמך אם מוכרח להגעיל באבן מלובן. אלא שאם השיש אצלו מעורב עם זכוכית כאשר יש בחלק מהדגמים של שיש "אבן קיסר" אז שאני, וכמו שנתבאר לעיל, ודנתי בזה לפני מו"ח רבה של בני ברק שליט"א,והסכים להיתרא. 

 מתוך דברי הרב אורן דובדבני [3]