נעם התחיה

בס"ד דמיינו רגע שאתם מחזיקים בקבוק מים. למה אתם קוראים לו דווקא "בקבוק"? האם זה בגלל הצליל המבעבע שנוצר כשהוא מתרוקן, או פשוט כי ככה החלטנו וזהו? השאלה הפשוטה הזו עומדת במרכזו של אחד הוויכוחים העתיקים והמרתקים ביותר בתולדות הפילוסופיה: האם השפה היא טבעית או הסכמית? מצד אחד, ניצבת הגישה ההסכמית. היא טוענת שהשפה היא סוג של "חוזה" חברתי שרירותי. אדם אחד הצביע על חפץ, השמיע צליל, והשני פשוט הנהן בהסכמה. לפי גישה זו, אין שום קשר פנימי בין המילה למציאות. באותה מידה יכולנו לקרוא לבקבוק "כיסא" ולכיסא "מזגן", וכל עוד כולנו היינו מבינים זה את זה - הכל היה עובד כשורה. מנגד, ניצבת הגישה הטבעית. היא גורסת שהמילים הן הרבה יותר מסתם רצף אותיות - הן התיאור המדויק של מהות הדבר. לפי תפיסה זו, אדם חכם באמת יודע "לקרוא" את טבעו של החפץ ולהעניק לו שם שמשקף את מהותו. המתח הזה מתחיל כבר ביוון העתיקה. בדיאלוג "קראטילוס" של אפלטון אנו פוגשים את העימות הזה: הרמוגנס מייצג את הגישה ההסכמית: המילים הן הסכם חברתי ותו לא. אם נחליט מחר לקרוא לסו...