דיני בדיקת חמץ
דיני בדיקת חמץ
בזמן שלפני פסח אנחנו עובדים קשה,
מנקים ומקרצפים את הבית ושומרים שלא להסתובב בו עם חמץ. אם כך, מדוע אנו צריכים
לבדוק חמץ? מעבר לכך, הרבה נוהגים להחביא עשרה פתיתים בבית ובמהלך הבדיקה מוצאים
אותם, מדוע? – והרי המטרה היא לבדוק אם נשאר חמץ בבית? עוד מעבר לכך, בזמננו
הבדיקה הופכת להיות משחק "חפש את המטמון" כאשר המיקוד הוא על מציאת
הפתיתים ולא על בדיקה אמיתית של החמץ!
וברור שלא זו היתה כוונת חכמים בבדיקה.
על מנת לענות על השאלות שהוצגו ועוד אחרות,
נבחין בין הלכות בדיקת החמץ לבין המנהגים שנוספו. מן התורה מספיק או לבטל את החמץ
או לבדוק אחריו ולבערו[1]. שהרי אם
ביטל אותו בליבו והפקיר אותו הרי אינו שלו ולא עובר עליו וכל שכן כשמבערו. עם זאת
חז"ל הצריכו את שניהם מחשש שאדם לא יבטל את החמץ בלב שלם ומחשש שלא ימצא את
כל החמץ שברשותו. אם כך, מה הדין במקום שניקינו היטב וברור לנו שלא נשאר שם חמץ,
האם יש לבודקו?
כותב השו"ע סימן תל"ג
סי"א: "המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוון לבדוק את החמץ ולבערו
ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אעפ"כ צריך לבדוק בליל י"ד" –
ומסביר המשנה ברורה שזה נובע מהחשש שמא פספס מקום מסויים. מוסיף הרמ"א: "וכל אדם חייב לכבד
חדריו קודם הבדיקה". בעקבות דברי הרמ"א כותב ה"שערי
תשובה": "ולכן מקילין המוני עם לבדוק דרך העברה בלי חיפוש היטב
בחורין וסדקין, לפי שתחילה מכבדין ורוחצין ומנקרין הכל היטב" – כלומר,
לפי מה שאנו רואים פה, יש אומנם חיוב לבדוק את החדר אך אין צריך להשקיע הרבה זמן
בבדיקתו וזאת מפני שניקו אותו היטב לפני הבדיקה. מה הכוונה?
עוברים עם הנר בחדר, פינותיו ובין
הרהיטים. בנוסף פותחים כל ארון ומגירה שיתכן שהכניסו לשם חמץ במשך השנה על מנת
לוודא שנוקו ונשארו נקיים (אין צורך במהלך הבדיקה להפוך את הבית).
ניתן גם לחלק את בדיקת החמץ בין כל בני
הבית ובלבד שבשעת הברכה כולם יעמדו יחד עם המברך ויענו אמן על ברכתו.
מה צריך לחפש במהלך הבדיקה?
מטרת הבדיקה היא למצוא פירורי חמץ
ששיעורם כזית ומעלה (מכיוון שבשיעור זה עוברים על "בל יראה" ו"בל
ימצא"), כלומר, פירורים בגודל קופסת גפרורים לפחות.
יש מחמירים שסוברים שצריך לחפש אחר
פירורי חמץ בכל גודל שהוא כל עוד הם ראויים לאכילה (ואע"פ שמן התורה אין חיוב
כרת על מי שאכל פחות מכזית חמץ, בכל זאת יש איסור מן התורה – שהרי חצי שיעור אסור
מן התורה).למעשה, הרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה, אך למעשה ההלכה כדעה המקילה.
יש לציין, שבאזורי אוכל, כגון המטבח
ושולחן האוכל יש להקפיד שלא יישאר אף פירור חמץ, מחשש שמא יתערב באוכל בפסח.
אלו מקומות צריך לבדוק?
כל מקום שנמצא ברשות היהודי ויש בו חשש
שמא ימצא בו חמץ יש לבודקו. ולכן, אם יש מקומות בבית שנזהרים מאוד שלא להכניס לשם
חמץ (ארונות בגדים של הורים, למשל), אין צורך לבודקם. יש לבדוק גם מרפסות.
בנוסף, יש לבדוק את הרכב. עם זאת, מי
שאין לו בית (כלומר, מתגורר במקום בו בעל הבית שלו בודק את החדרים, למשל מי שגר
אצל הוריו וכד'.), אינו מברך בעת בדיקת הרכב. מומלץ לבדוק את הרכב בעזרת פנס ולא
נר.
מי שגר בשכירות נחשב שיש לו בית לעניין
חיוב בדיקת החמץ כיוון שהוא אחראי לבדוק את הבית.
האם מותר לבדוק בעזרת פנס?
מכיוון שהסיבה לבדיקת חמץ בעזרת נר היא
שאורו ממוקד, ומכיוון שאור הפנס גם ממוקד, ניתן לבדוק בעזרתו חמץ. עם זאת יש
מחמירים לבדוק רק בעזרת הנר מכיוון שחז"ל למדו מהפסוקים לחפש בנר: "בעת
ההיא אחפש את ירושלים בנירות", "נר ה' נשמת אדם וגו'" (פסחים דף ז
עמוד ב'). עם זאת, הרב מלמד מציין בפניני הלכה שגם פנס יכול להחשב כנר כיוון שחוט
הלהט נחשב כלהבה.
למעשה, המנהג הרווח הוא לבדוק בעזרת
נר, ומקומות שיש חשש שלא יבדקו יפה עקב סכנה או לכלוך, יבדקו בעזרת פנס (כמו הרכב
כנ"ל). ומי שרוצה לבדוק בעזרת פנס, רשאי ואין בכך בעיה.
האם לכבות את האור כשבודקים?
אין צורך ויש שאומרים שעדיף להשאיר את
האור דולק כיוון שכך ניתן לחפש יותר טוב.
מנהג הנחת פתיתי החמץ
כיום נוהגים להניח פתיתי חמץ (לפי
האר"י עשרה פתיתים). הסברה כך: נוסח הברכה שתיקנו חכמים לפני הבדיקה היא
"על ביעור חמץ", אם אדם לא ימצא חמץ, לא יהיה לו מה לבער ויש בזה חשש
ברכה לבטלה. לכן תיקנו להניח פתיתי חמץ על מנת שלא להגיע למצב של ברכה לבטלה (מהר"י
ברי"ן).
עם זאת ישנן לא מעט דעות בראשונים
ובאחרונים שאין צורך במנהג זה:
כלבו – דעת כל אדם לבער אם נמצא, כלומר:
כמו אדם שמזמין טכנאי לבדוק לו מכשיר, גם אם לא נמצאה בעיה הוא משלם לו, כך לגבי
הברכה, אנו מברכים "על ביעור חמץ" וכוונתנו אם נמצא. (על ביעור חמץ אם
נמצא).
ט"ז – הברכה מתייחסת גם למה שיבער למחרת
משיורי אכילתו, אלא שהבדיקה מהווה את תחילת הביעור. יותר מזה, הט"ז אומר
שלכתחילה לא יניח את הפתיתים שמא יאבדו – ולכן כותב השערי תשובה שהפתיתים שמניחים
יהיו פחות מכזית.
בנוסף, אנו מוצאים כיום מצב שהרבה
אנשים לא באמת בודקים חמץ אלא עסוקים בלחפש אחר הפתיתים בלבד, וזה מצב בו לוקחים
את הטפל והופכים אותו לעיקר ולא זו הכוונה
בבדיקת חמץ.
עם זאת, השערי תשובה כותב שכיוון שכיום
המנהג הוא לנקות היטב לפני פסח יש למנהג זה יסוד מדינא.
למעשה, אע"פ שאחרונים אמרו שאין צורך במנהג זה, מכיוון שזהו
מנהג ישראל, פוסק המשנה ברורה שלא כדאי לבטל אותו. עם זאת, מי לא מניח עשרה פתיתים
ובדק, יצא ידי חובה כפי שצריך ואין בכך שום עיכוב.
הברכה
אין לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה.
לכתחילה אין לדבר במהלך הבדיקה אלא רק בדברים שנצרכים לבדיקה וזאת על מנת שיוכל
להתרכז בבדיקה, אבל אם הספיק לבדוק חלק ודיבר אין צריך לחזור ולברך.
דין הנוגע למוצאי שמיטה
השנה היא מוצאי שנת שמיטה, ועל כן יש
לעשות 'ביעור יין שביעית' עם מיץ ענבים ויין שנותר ברשותנו, שיש
בו קדושת שביעית (כגון אוצר בית דין). לדעת הרמב"ם יש לשרוף את היין. לדעת
רמב"ן די בכך שנפקיר אותו, ונהגו כרמב"ן. מוציא את היין לרשות הרבים,
לכתחילה בפני שלושה אנשים, ואומר 'היין מופקר, כל מי שצריך ליטול יבוא ויטול'. אם
לא לקחו את היין המופקר, יכול לחזור ולזכות בו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה