הקשר בין הושענה רבה לכיבוש יריחו על ידי יהושע
בס"ד
להאזנה לשיעור לחצו כאן
ההקפות אינן דבר המייחד דווקא את שמיני עצרת
וימי סוכות, על פי המנהג האשכנזי הכלה מקיפה את החתן שבע פעמים תחת החופה, להבדיל
ישנו מנהג שכיום נעשה בירושלים, להקיף את קבר הנפטר שבע פעמים. גם כאשר מכשירים
קרקע לבית העלמין – מקיפים את הקרקע. ישנו מנהג להקיף את שולחן השבת לפני הקידוש
וכמובן שכאשר עושים כפרות, מקיפים את הראש.
מלבד המנהגים, גם בתנ"ך אנו מוצאים
הקפות. יהושע מקיף את חומות יריחו באותו האופן בו אנו מקיפים את הבימה בסוכות
ובהושענה רבה – בכל יום פעם אחת וביום השביעי שבע פעמים. ההקפות הללו חוזרות בכל
מיני מקומות שלכאורה אין שום קשר ביניהם וזה לא במקרה.
אומר ה"שם משמואל"[1]: "איתא
בספרים שההקפות שבסוכות והושענה רבה הן דוגמת הקפת חומת יריחו. ונראה לפרש דהנה יריחו
נקראת על שם הריח כדאיתא ברש"י, וריח הוא פנימיות הדבר, ועל כן הוא דבר שהנשמה
נהנית ממנו כבש"ס ברכות (מ"ג:), כי הנשמה באשר היא פנימיות אינה נהנית אלא
מדבר פנימי." – מטרתו של השם משמואל ללמד אותנו רעיון מוסרי עמוק.
לשם כך הוא דורש את שמה של העיר יריחו. לפני שנמשיך צריך להבין שלענ"ד אין
כוונתו לומר לנו את הסיבה ההיסטורית לשמה של העיר יריחו, מטרתו ללמד אותנו מה העיר
הזו מסמלת, מה היא מייצגת מבחינה מוסרית, מה הנקודה הפנימית שלה.
יריחו, הוא אומר בשם רש"י , נקראת על
שם הריח. הגמרא במסכת יומא[2] אומרת: "עיזים שביריחו
היו מתעטשות מריח הקטרת, נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח הקטרת".
ליריחו היתה התכונה לקלוט ולספוג לתוכה את הריח. השאלה היא איזה ריח אנו נותנים לה
לקלוט.
הריח הוא המהות הפנימית של הדבר, אומרים על
המשיח שיוכל לזהות את יראי ה' על פי חוש הריח, "והריחו ביראת ה'"[3], כלומר תהיה לו היכולת לזהות
איזה ריח מפיץ כביכול האדם שמולו, האם הוא ספוג ביראת ה' וזה מה שנודף ממנו או
חלילה להיפך.
"וע"כ הניחו
דשנה של יריחו למי שיבנה בית המקדש בחלקו (ספרי פ' בהעלותך י' לב), כי היא דוגמת מקום
בית המקדש הנקודה הפנימית." – היתה חלקת אדמה דשנה ביריחו
שניתנה לבני יתרו עד שיוחלט בחלקו של איזה שבט יוקם בית המקדש. מה הקשר בין החלק
הדשן לבית המקדש? הכוונה היא לקשר את המקום שהכי מבטא את יריחו עם המקור שלו.
יריחו מבטאת את הנקודה הפנימית של ארץ ישראל – המקדש, היא מוציאה את הריח שלו
החוצה. היא יושבת על הגבול כשגרירה ומביאה ומוציאה את הריח של המקדש, של ארץ ישראל.
זו המשמעות של אותה חלקת אדמה שביריחו המשמשת את הכוהנים במקדש – חלקת אדמה שהיא
מעין מה שיש בבית המקדש.
עם זאת, כאשר עם ישראל בא להכנס לארץ ולשם
כך היה אמור לעבור דרך יריחו, במקום להיכנס לתוך עיר המבטאת את הארץ, הוא נתקל
בחומה. תחשבו על תייר המגיע לארץ, כיצד נראה נמל תעופה בן גוריון? – עם הרבה שלטים
שמנסים להעביר ולספר לו מה יש בארץ, שמנסים להעביר לו את הניחוח שלה. במקום זה,
התייר שלנו נתקל בחומה.
"וחומת יריחו היא קליפה קשה שאינה מנחת
לבוא אל הפנימיות. וע"כ נתקבצו באו ביריחו להלחם נגד ישראל כל שבע האומות כמבואר
ביהושע (כ"ד י"א), כי לפנימיות סובבים מכל צד, והקוצים הם סביב סביב לשושנה."
– השם משמואל משתמש כאן בביטויים שמקורם מתורת הנסתר, לא נכנס לעומק העומקים של
מושגים אלו אלא נשתמש בדוגמאות על מנת להעביר את הרעיון הגנוז בהם. מהי קליפה? –
לכל פרי שאנו אוכלים יש קליפה, תפקידה הוא לשמור על הפרי. יש קליפות שלא ניתן
לאכול. מצד אחד הקליפה מהווה מחסום בינינו לבין הפרי או הגרעין אך מצד שני המחסום
הזה הוא מה שמגן ושומר עליו.
כשם שלדברים גשמיים יש קליפות כך גם ביחס
לעולם הרוחני. ישנם רעיונות גדולים ושפע רוחני כה גבוה שאם נחשף אליו באופן ישיר
ניפגע. הנבואה היתה שוברת לפעמים את גופו של הנביא והוא היה צריך להתאושש מכך – ואנחנו
מדברים כאן על נביא, על אדם שהכין את עצמו לקבלת השפע הא-לוקי. אנשים כמונו ללא
הכנה ראויה עלולים "להישרף" מכל השפע הרוחני העוצמתי הזה. אשר על כן,
ישנם מחסומים רוחניים שמונעים מהשפע להגיע אלינו באופן ישיר. קליפות ששומרות
עלינו.
אך מכיוון שהן חוסמות את אותה ההשפעה
הרוחנית וממסכות אותה הן גם טומנות בחובן השפעות שליליות. הן מעלימות מעינינו את
הקשר אל ריבונו של עולם, הן יכולות לגרום לנו לסטות מתפקידנו, הן אפילו יכולות
להשפיע עלינו לרעה. אי אפשר "לאכול" את הקליפות הללו. אי אפשר לבסס את
העולם הרוחני שלנו עליהן, עלינו ללמוד להתעלות מעליהן ולייצר בנו את יכולת ההכלה
של השפע הרוחני. להיות מסוגלים לקלוט ולקבל יותר.
משל למה הדבר דומה, לתלמיד כיתה א', בתחילה
נלמד אותו כיצד כתובים המספרים, נלמד אותו לספור, לאחר מכן נלמד אותו את פעולות
החשבון כמו חיבור וחיסור. לאט לאט, כאשר יגדל ויחכים יותר ויותר נוכל לעלות איתו
לרמות גבוהות יותר ויותר עד אשר ידע מתמטיקה מתקדמת. אבל אם נתחיל ללמד חשבון
דיפרנציאלי ואינטגרלי את ילדי כיתה א' ללא שום הכנה, ללא שום מיסוך של החומר, נאבד
אותם.
כשעם ישראל מגיע הוא רואה שליריחו יש חומה,
לעיר שאמונה על הפצת הריח שאמור להגיע מבית המקדש יש קליפה שממסכת את הריח, שמונעת
ממנו להיגלות. אם עם ישראל רוצה להגיע לנקודה הפנימית של ארץ ישראל הוא חייב להפיל
את החומה, הוא חייב להתעלות ולהעלות את עצמו.
"וע"כ כדי להפיל חומת יריחו הקיפוה
שבעה ימים, ובשביעי שבע פעמים לעומת הקליפה הקשה שבחומה כפול שבעה מכל שבע האומות."
ועכשיו עובר הרב להמחיש את העיקרון עליו
דיבר:
"ודוגמא לזה הוא שמיני עצרת שהוא הנקודה
הפנימית מכל הימים שעברו ר"ה יוה"כ וסוכות, והוא קבלת עול מלכות שמים באמת
ובלב תמים, וביחוד הכוונה להש"י בלי שום עירוב כוונה וזהו תכלית הכל."
– שמיני עצרת מהווה את הנקודה הפנימית של חגי תשרי. עד עכשיו היינו עסוקים להכין
את עצמנו: להתקרב להקב"ה, להתרחק מהחטאים וללכת בדרכיו, וליצור בנו את יכולת
ההכלה של השפע הרוחני שלו. ליצור בנו את היכולת לחיות חיים על פי הדרך אותה
הקב"ה מלמד אותנו בתורה. להעלות את כל מה שיש לנו מדרגה של העולם הזה, המצוי
תחת שליטת הטבע, המבוטא במספר שבע, אל הדרגה של העולם הבא, של היום השמיני. ביום
זה אנו מצליחים לקבל עול מלכות שמים ללא כל מחיצה וללא מפריעים.
היכולת להגיע לדרגה כזו של קבלת עול מלכות
שמים לא מובנת מאליה, היא מאוד קשה:
"וכדברי קדשו זקיני זצללה"ה מקאצק
הגיד כי יותר נוח לגוף לקבל על עצמו כל מיני סיגופים שבעולם מלקבל על עצמו עול מלכות
שמים, ואין סיגוף גדול לגוף יותר מלהיות תחת עול מלכות שמים להתנהג בכל עניניו רק עפ"י
התורה, עכת"ד. ובאשר שזה תכלית, הכל עומדים כנגד זה, כל כחות החיצונים לבלבלו
לערבו להממו ולהבהילו והם סובבים את זו הנקודה מכל צד בכל טצדקי למנוע את האדם מלזכות
לנקודה זו וזוהי דוגמת חומת יריחו." – כאשר אנו באים לנסות להתעלות,
להתפלל יותר בכוונה, ללמוד תורה יותר בחשק או לקיים את המצוות מתוך תודעה יותר
מקיפה וכללית, תמיד יגיעו המפריעים. תמיד יגיע הקושי, אם זה בחשש להכניס את עצמנו
למחוייבות כלפי המצווה או הלימוד ואם זה במוטיבציה שנשחקת. אם זה בחיי היום יום
שסוחפים אותנו הלאה ואם זה ביאוש כללי הנובע מחוסר הצלחותינו.
"ובהקפות של סוכות ובהושענה רבה, שבע
פעמים, מפילין את החומה, ובא הזמן היותר נכון לקבל עליו עול מלבות שמים שלימה כנ"ל.
ובשמיני עצרת עושין הקפות עם ספר תורה, היינו בזה עושין חומה קדושה לבל יתקרבו עוד
כחות החיצונים, והיא התורה, כי התורה היא חומה בצורה בפני החיצונית מגינה ומצלא, וזהו
הענין שבשמיני עצרת מקיפין בספר תורה" – בהקפות של סוכות ושמיני עצרת אנו
מפילים את החומה, את הקליפה, את הדבר שמונע מאיתנו להגיע אל הנקודה הפנימית אליה
אנו שואפים – קרבת ה'. כשם שביריחו החומה מנעה מעם ישראל להגיע אל הנקודה הפנימית,
הרוחנית, של ארץ ישראל – בית המקדש, המקום שמקשר בין שמים וארץ. כך גם יש חומות
רוחניות אותן אנו עמלים להפיל במהלך סוכות והושענה רבה.
ואז, מגיעה שמחת תורה, ובשמחת תורה אנו שוב
פעם מקיפים, אלא שהפעם אנו יוצרים חומת הגנה רוחנית. אנו יוצרים אטמוספירה, כמו זו
המקיפה את כדור הארץ ומגינה עליו מפני התוהו ובהו שמתרחש בחלל, מפני קרני השמש
החזקות מידי והמטאורים. אנו יוצרים אטמוספירה רוחנית.
[1] שיחה מתרע"ד, הרב שמואל
בורנשטיין, האדמו"ר השני מסוכוטשוב, נכד של הרבי מקאצק
[2] דף לט עמוד ב'
[3] ישעיהו יא' ג'
תגובות
הוסף רשומת תגובה