קול הנבואה - שיעור 2

 בס"ד

< לשיעור הקודם  לשיעור הבא >

לצפיה בשיעור לחצו כאן

להאזנה לשיעור לחצו כאן


נלמד היום את הקדמתו של הרב שאר יישוב הכהן לספר קול הנבואה. נקדים ונאמר שהרב שאר ישוב ראה את ספר קול הנבואה כספר העוסק בתורת הנסתר וזאת אע"פ שאנו מוצאים איזכורים רבים של הפילוסופיות בהן עסק עם ישראל במהלך הדורות. מתוך הבנה זו הוא פותח את הקדמתו לספר בפסקה מתוך מסכת חגיגה העוסקת בארבעה שנכנסו לפרדס – לימוד הנסתר:

"נכנס בשלום ויצא בשלום. בתלמוד בבלי במסכת חגיגה בפרק אין דורשין (ט"ו, ב) שנינו: ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר (אלישע בן אבויה) וכו'. בן עזאי הציץ ומת (מת במשמעות שראה שם דברים כל כך עמוקים ונפשו דבקה בריבונו של עולם עד כדי כך שלא יכול היה לשוב ולחיות חיים ארציים ומת). עליו הכתוב אומר "יקר בעיני ד' המותה לחסידיו". בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר: "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו". אחר קצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום. בתלמוד הירושלמי שם הלשון רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום".

"מרגלא בפומיה של כבוד קדשו אבא מארי הרב הנזיר הקדוש זיע"א, כשהיה מקדים דברים לתלמידיו שבאו לעסוק לפניו בספרי היסוד על החכמה הפנימית היא תורת הקבלה, הזוהר הקדוש, תיקוני הזוהר, כתבי האר"י הקדוש ותלמידו הרב רבי חיים ויטאל זיע"א, הפרדס לרמ"ק זיע"א, ושערי אורה לר' יוסף ג'קיטליא זיע"א ועוד: שמעו נא יקירי לבבי וזכרו והזהרו מאד כשמציצים נפגעים, כשנכנסים לפני ולפנים ביסודיות - נכנסים בשלום ויוצאים בשלום".

הנקודה המרכזית אותה אנו למדים מתוך פיסקה זו היא: מאיזו עמדה נפשית אנו נגשים ללמוד את תורת הנסתר, האם מתוך עמדה נפשית של התרשמות ולימוד שיטחי – מה שמכונה "הצצה" או מתוך גישה של עיון, נסיון להגיע את האמת, דיוק ודקדוק, שאילת שאלות ונסיון לענות עליהן. מי שמציץ – נפגע, מי שמעיין, נכנס בשלום ויוצא בשלום. זה, אגב, נכון לכל חכמה. אלא שבחכמות אחרות, הלומד בשטחיות לא יפגע בהכרח, אך חכמת הנסתר היא עולם אחר לגמרי.

אך כאשר מגיעים ללימוד הנסתר, יש עוד רובד בו צריך להתכונן, הרובד המוסרי-מידותי. יש צורך לעבוד על האישיות שלנו, על המידות שלנו לפני שאנו ניגשים ללימוד הנסתר:

"לדברים אלו היה רגיל להוסיף ולברר: ספר מסילת ישרים נכתב על ידי רבנו הרמח"ל זיע"א כהקדמה לספר הקדוש קל"ח פתחי חכמה, ספר תומר דבורה נכתב ע"י רבנו הרמ"ק זיע"א כהקדמה לספר הפרדס. כשעולים במעלות הקודש, אחרי הכנה מתאימה, הזדככות במוסר ובמידות, מתוך התעלות בזהירות ובזריזות ובנקיות, שלב אחרי שלב, עד שנכנסים לפני ולפנים בעומק של קדושה וטהרה -  יוצאים בשלום. אכן זו היתה מעלתו המיוחדת של רבי עקיבא שכולו טהרה וקדושה, כדבריו בסיומה של מסכת יומא: "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואומר מקוה ישראל ד' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל". אחרי דבריו אלו, בפתיחת השיעור, היתה באה שתיקה של דומיה וריכוז מחשבתי והשתרר שקט מוחלט. אח"כ פתח, ושוב הפעם הוסיף ואמר: "זכרו, זכרו, יקירי, כשמציצים – נפגעים, כשנכנסים – יוצאים". כן היה רגיל אבא מארי זצוק"ל, מפעם לפעם, לפתוח את שיעוריו בחכמה הפנימית".

מדוע יש צורך בהכנה כה גדולה ביחס לתורת הנסתר? מדוע ניתן להזיק או להינזק אם לומדים אותה ללא כל ההכנות הראויות?

מי מאיתנו שהיה באוניברסיטה יודע שלא משנה איזה מקצוע נבחר ללמוד, בשנה הראשונה נצטרך לצלוח את קורסי המבוא. מה לומדים בקורסים אלו? את ההקדמות הנצרכות על מנת לדעת על מה אנחנו בכלל מדברים. מי שהחליט ללמוד הפסיכולוגיה לומד את הספר של הילגארד ואטקינסון: מבוא לפסיכולוגיה. שם הוא מקבל מבט מלמעלה על כל חלקי הפסיכולוגיה, דוגמאות ונושאים עיקריים בהם עוסקים. הוא לומד את השפה, הז'רגון המקצועי ואת אופני החשיבה המיוחדים למקצוע זה. רק לאחר מכן הסטודנט יכול לצלול ולהעמיק.

אך גם לאחר שכבר עבר שלב זה לא נגמרו הדרישות ממנו. הסטודנט שלנו רוצה כעת לכתוב מאמר מדעי העוסק בהשפעת מזג האוויר על מצב רוחו של האדם. הוא רוצה לטעון שככל שיש יותר שעות אור, אנשים יותר פעילים וככל שיש יותר שעות חושך – הם פחות. על מנת להוכיח את טענתו הוא צריך לקרוא מחקרים אחרים על מנת לאושש את התיאוריה שלו, לערוך בעצמו ניסוי ולהסביר מה בדק, כיצד בדק, מה יכול היה להשפיע ולהטות את התוצאות ומה המחקר שלו עוד לא בדק. הוא צריך לשבת ולעיין, לאט לאט ולא למהר . אך כל התהליך שתיארנו עדיין אינו מספיק, על מנת לפרסם את המאמר שלו הוא עוד צריך לעבור את שלב ביקורת העמיתים. בקיצור, הוא צריך לעיין וללמוד לעומק.

כן הדבר כאשר אנו באים לעסוק בלימודי הנסתר. לא ניתן לפתוח את ספר עץ חיים ללא הכנה וללא היכרות עם נושאי הקבלה, צורת הדיבור שלה ומה היא באה ללמד אותנו. שמעתי פעם סיפור על רב אחד שפתח את אוצרות חיים, קרא מעט ועזב אותו. שאל אותו תלמידו: למה עשית כך? ענה לו הרב: פתחתי את הדף הראשון ובו היה כתוב "ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו" וזה לא הגיוני, נקודת מרכז באמצע אינסוף? – זה לא בשבילי, אז סגרתי.

זו דוגמא נפלאה איך לא ניגשים ללימוד הנסתר (או לכל סוג לימוד שהוא). לפני שאתם מכירים את השפה ודרך החשיבה אין מה לפתוח את הספר, שהרי ידוע שהכל משלים והסתרים ויש צורך להכיר מה הכוונה במילה צמצום ומה פירוש העניין של הנקודה ועוד ועוד.

כשלמדתי במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן ישב לידי הרב אמיר משיח והוא סיפר שבאחד הקורסים אמר המרצה שיש פוליתאיזם – אמונה המאמינה בריבוי אלים והיהדות אינה כזאת, יש דואליזם – אמונה בשני אלים, וגם זו אינה היהדות. יש גם מונותאיזם – אמונה בא-ל אחד, אבל היהדות איננה כזאת גם כן. אם כן, מהי היהדות לפי אותו המרצה? – היהדות היא הנותאיסטית. מה זה הנותאיזם? – יש א-ל אחד ותחתיו יש קבוצה של א-לים עליהם הוא שולט. כך אותו מרצה הבין את נושא הספירות. עם קצת הכנה והבנה מראש היה יודע שעניין הספירות הוא הצורה שבה אנו ממשיגים ומבטאים את הפגישה שלנו עם מידות ההנהגה של הקב"ה את העולם, ואין להם מעצמן כלום אלא הוא "מחייה" אותן, מתפעל אותן.

מדוע יכול להיות נזק רב בלימוד הנסתר שלא כשורה? – יש לכך הרבה סיבות ונתמקד בדוגמא הבאה. הנושאים העיקריים בהם עוסקת חכמת הנסתר הם: מעשה בראשית – כיצד הקב"ה ברא את העולם, ומעשה מרכבה – כיצד הקב"ה מנהיג את העולם. עולם הנסתר מעניק לנו את ההבנה העמוקה ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם לנושאים אלה. ביחס ללימודי האמונה נחשבים לימודי הנסתר לקומה עליונה יותר.

אם כך, טעות בהבנה בעולם הנסתר משמעה טעות באופן שבו אני עובד את הקב"ה, זו טעות בבסיס השקפת עולמי. אני יכול להגיע חס ושלום עד לכדי עבודה זרה רק בגלל שלא הבנתי נכון את הדברים. תגידו, "לא נורא, אז טעית בהבנה, מה כבר קרה, לא פגעת באף אחד". אז מבלי להוריד מחומרת העבירה של עבודה זרה, אנחנו כן מוצאים פגיעה. ישנם אנשים וכתות המסתובבים סביב "המיסטיקה היהודית", בונים לעצמם עולם מלא בסיגופים מיותרים והנהגות מוזרות שאינן תואמות לחיים. אך גם ללא דוגמא קיצונית זו, לתפיסת העולם שלנו יש השפעה רבה על הלך חיינו, אם אתה מבין שמדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם, אתה תלך ותתגייס, תשלם מיסים וכו' וכו' אך אם אתה יוצא מתוך הנחה שהמדינה הציונית היא מעשה שטן, אתה תפגין נגדה, תממן אירגונים התומכים בהחרמתה, תגזור נידוי על המשתתפים בה וכו'.

לכן יש צורך בסבלנות, בלימוד איטי ושקול, בעיון ובמחשבה. מתוך גישה כזו לא נהיה מהמציצים שנפגעים אלא מהנכנסים בשלום ויוצאים בשלום. יש לציין שבמסגרת השיעורים לא נכנס לעומק של דברי הנסתר באופן המצריך את כל ההכנות הכתובות בתחילת "אוצרות חיים".

בין הרב הנזיר לפרופ' גרשם שלום

הרב צמח הלפרין מציין נקודה נוספת. ההבדל בגישות שבין זו של הרב הנזיר לבין זו של פרופ' גרשם שלום. פרופסור גרשום שלום הכניס את לימוד תורת הקבלה אל תוך האוניברסיטאות. שניהם למדו יחד בשוויץ ובוגרי האוניברסיטאות של גרמניה ושוויץ אך תפיסות העולם שלהם היו שונות לגמרי. כותב פרופ' גרשם שלום[1]: "מולנו אז גר הרב דוד כהן איש אציל-רוח, תלמידו המובהק של הרב קוק וידוע בכל ירושלים האשכנזית בכינוי 'הנזיר' סתם, שעסק בקבלה, אם אפשר לומר כך, בכיוון הפוך ממש לכיווני. ידעתי עליו מזמן ששנינו ישבנו בשוויץ והוא פירסם אז בגרמנית מאמר של שנים עשר עמודים שהביע בו אותו רעיון שלפיתוחו נועדו כל שלושת החלקים של ספרו קול הנבואה - ההגיון העברי השמעי, שפירסם כעבור חמישים שנה, בסוף ימיו. כל מאמצי לרדת לסוף דעתו עלו בתוהו. אבל הצד השווה שבינינו היה שכתבי אברהם אבולעאפיה, במאה הי"ג, הטביעו רישומם עלינו. כל עוד היינו שכנים, ביקרתי אותו פעמים והבאתי לו פרישת שלום מזלמן רובשוב (שז"ר), שלמד יחד עמו בפטרוגרד ובפרייבורג לפני המלחמה והיה הראשון שסיפר לי עליו ועל פנייתו לדרכי תשובה. אך להתוכח עם בעל-תשובה על דרכי חקירת הקבלה והבנתה - זוהי משימה חסרת-תקוה, ומבשרי חזיתי זאת" – הוא לא הצליח להבין איך מי שעבר את האוניברסיטאות של גרמניה ושוויץ הוא אדם כה קדוש וטהור, לכן הוא חייב להיות בעל תשובה.

גרשם שלום ניסה לגשת אל הקבלה מתוך חכמת ישראל באמצעות המיומנות הפילולוגית שלו ויכולת ניתוח הטקסטים. הוא הבין את הקבלה כמיסטיקה יהודית, כשם שיש מיסטיקה נוצרית וכד'. אם מנתחים את הקבלה באופן בלשני, הוא טען, ניתן להבין את עומקה. השמות, הצד הלשוני, היו אצלו במרכז. אבל מה שמאפיין אצלו בניגוד לכל חוקרי המיסטיקה בעולם היה שכולם נפגשו עם המיסטיקנים באותה התקופה. גרשם שלום לא נפגש עם אף אחד מהמיסטיקנים בדורו, הוא הרגיש שזה לא היה שייך. הוא הסביר שהמיסטיקה מתה בגלות ועכשיו המיסטיקה היהודית צריכה לעבור לאוניברסיטה. הוא רצה להיות מסטיקן, אבל מסטיקן דרך המערכת הפילולוגית שלו. עם זאת יש לציין שהוא פגש את הרב קוק וכתב עליו שבניגוד לשאר הדור שידעו קבלה, הרב קוק היה מקובל.

הרב הנזיר התקרב אל עולם הקבלה בתקופת מלחה"ע הראשונה כפי שלמדנו בשיעור הקודם, אצלו קבלה אינה ניתוח טקסטים אלא ההכשרה לכך היא הכשרה פילוסופית ולכן ההסתכלות שלו היא דרך העולם הפילוסופי של סוף המאה ה-20 וזה נותן לנו איזשהו פתח, איזה חלון, להסתכל על העולם הקבלי דרך עיניים של פילוסופיות ידועות ומוכרות, זה דבר ייחודי אצל הרב הנזיר.

בספר קול הנבואה[2] יש מעין ויכוח עם גרשם שלום: "החכמה הפנימית היא עיונית ומעשית כאחת. היא זקוקה ליסוד העבודה, עבודת הקודש. והמקובלים הראשונים נקראו בעלי העבודה. בלימוד ומחקר הקבלה ותולדותיה (כמו שגרשם שלום עושה) לא לבד סגי. השגת החכמה הפנימית זקוקה לתנאים מיוחדים מוסריים, סור מרע, ועשה טוב, הטהרה והקדושה. אז יתגלה אור הרזים, ליחידים המרוממים את העולם". אם אתה רוצה לחדש דברים בקבלה, תעבוד, תיטהר תתקדש, רק אז יתגלה לך אור הרזים ותוכל להבין איך מלמדים קבלה. אבל עד אז אני לומד לפי המסורת ואני מחובר למקובלים מדורי דורות. זו פסקה נגד גרשם שלום. יש לציין שהרבה מתורת הקבלה של הרב הנזיר היא מהרב קוק. רואים כיצד הוא מתייעץ איתו בנושאים שאינם מובנים לו כמו קדמות התיקוני זהר וכד'.

נסיים את ההקדמה: "אכן, כך נהג בכל עניניו, ברצינות ובחרדת-קודש, בכבוד ובעיון מדוקדק, בבהירות עד אין קץ, ובחינת הדברים מתוך זיקוק אחרי זיקוק. דבר זה מקשה לפעמים על הבנתם של דברי קודשו ועל הלימוד שלהם. אך בענין זה לא היו אצלו שום פשרות. רגיל היה לכתוב בעפרון, שמצדו האחד מחק וצדו האחר עפרון מחודד, ורגיל היה לומר: 'בצד אחד כותבים ובצד שני מוחקים, ויותר חשוב מה שמוחקים ממה שכותבים'".

 מה חיפש הרב הנזיר אצל הרב קוק?

בשיעור הקודם למדנו על מפגשו של הרב הנזיר עם הרב קוק, כאן כותב על מה שהתרחש שבע שנים לאחר מכן[3]: "בעוד שבע שנים (תרפ"ב). והנני בירושלים מסתופף בצל הרב בבית מדרשו, יומם ולילה. ויהי היום ואעל אליו בשאלה: 'רבינו, קדושה, יש אצלו, רוח, השפעה סגולית. האם יש גם תורת הרב, תוכן לימודי מסויים, מה, שיטה, והתשובה, כן, ודאי...'" – הדבר מתמיה, מה בא הרב הנזיר לשאול את הרב קוק? אם הוא לא מצא תורה אצלו, מה הוא חיפש? הרב צמח הלפרין מחזק עוד יותר את השאלה ומעיר שצריך לשים לב שבתרפ"א יצא ספר אורות במהדורה הראשונה. כבר נכתבו מהלך האידיאות וזרעונים ובכל זאת הרב הנזיר אינו רואה בכך שיטה. הוא מחפש משהו אחר. הוא מחפש משהו שיופיע אחר כך באורות הקודש.

וכך כותב בפסקה א'[4]: "הרוח, הנבואי, או רוח הקודש, הוא ראשית חכמת ישראל, העתיקה, בתנ"ך, ובתלמוד ובמדרשים, ואח"כ בספרות העיונית, הפנימית, הרזית, והנגלית, המחקרית. הרוח הוא האיך, לא המה, לא התוכן הלימודי, הענייני, המה אלא האיך, הוא הרוח. ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח דעת ויראת ה'" - הרוח אינה התוכן אלא היא ה"איך". כלומר, זו הדרך שבה התכנים מגיעים לעולם שלנו. איך מגיעים התכנים של חכמת ישראל לכל גווניה? דרך המושג שנקרא רוח הקודש. מה שהרב הנזיר מחפש זה הרוח – איך התכנים מגיעים לעולמנו.

"האיך הוא הרוח, הנשמע בקול, בהבדל מהמה, הנראה בציור, קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. משל למה הדבר דומה, כמו הניגון הטהור, באין אמר דברים, בהבדל מהניגון הענייני (הפרגמטי). ובזה סוד ויסוד הקבלה, מפי הרב, השפעה סגולית".

על מנת להבין את הרעיון אותו מבטא הרב, נקדים ונדבר על ההבדל בין ה"מה" ל"איך". משל למחנך כיתה בבית הספר שצריך ללמד את תלמידיו את פרשת השבוע. את מה הילדים צריכים לדעת בתום השיעור? את פרשת השבוע – זה ה"מה". כיצד המורה ילמד אותם? באלו מתודות ישתמש ובאלו עזרים ימחיש להם את דברי התורה – זה ה"איך".

החכמה היא התוכן ורוח החכמה היא ה"איך", כלומר האופן בו החכמה הזו נלמדת או נקלטת על ידי מי שסופג אותה. כמו כן, יש את הקודש ויש את רוח הקודש.

לאחר שהבנו זאת נתקדם: תוכן הדברים, למשל פרשת השבוע, הוא דבר שניתן לראות בעיני השכל: אני זוכר את הסיפור על פגישת אברהם אבינו עם המלאכים. ידיעה מהסוג הזה מכונה בשם "ראיה".

לעומת הראיה הקונקרטית, בעלת התוכן הספציפי והמוגדר, מביא הרב הנזיר את המוזיקה כדוגמה לרוח. לפעמים אני רוצה להאזין מוזיקה שמחה, לפעמים עצובה, לפעמים אני רוצה להאזין למוזיקה קצבית ולפעמים לרגועה – מדוע? כיוון שלמרות שאין למוזיקה תוכן או מילים היא מצליחה ליצור אצלי הזדהות כלשהי. היא מצליחה לבטא ללא מילים את הלך רוחי באותו הזמן. המוזיקה היא תהליך, היא מבטאת את הרוח, היא מבטאת איך אני מרגיש באותו הזמן ולכן אני מתחבר או לחילופין לא מתחבר למוזיקה. לכן מה שממשיל את התהליך ואת המישור הזה אצל הרב הנזיר, זהו חוש השמיעה.

הרב הנזיר חיפש אצל הרב קוק את ה"איך", כלומר את המתודה בה הוא משתמש כדי להעביר את תורתו ורעיונותיו. במילים יותר מדוייקות, הוא מחפש את הקו המנחה, החורז, את תורתו של הרב קוק ועומד בבסיס שיטתו.

הרוח הנבואית, רוח הקודש, היא אותו קו מנחה שעומד בבסיס כל הרעיונות, כל המחשבות וכל הביטויים של עם ישראל במהלך הדורות. הרב הנזיר בספרו קול הנבואה יתחקה אחר הקו הזה וכיצד הוא בא לידי ביטוי אצל חכמי ישראל.

זו גם הסיבה לשם הספר: "קול הנבואה" – החיפוש אחר הקול, הרוח, של הנבואה.



[1] ביומניו

[2] עמוד קל"ו

[3] מבוא לאורות הקודש, מערכת חכמת הקודש, ראש דבר פסקה ג'

[4] שם

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

"בנפול אויביך אל תשמח" או "באבוד רשעים רינה"?

שבת זכור - האם חייזרים יכולים להתגייר?

כבוד מלכים - מחשבות בעקבות פטירתה של מלכת אנגליה