שבת זכור - האם מותר לברוא אדם בשבת?

 בס"ד

בערב שבת, לאור הנרות המרצדים ולחש הרוח בין הדפים העתיקים, ישבו רבי חנינא ורבי אושעיא, שקועים בלימוד סודות הבריאה, עוסקים בהלכות יצירה שמעטים ידעו את רזיהן. שעות ארוכות היו מהרהרים, מלחששים פסוקים נסתרים, ובכוח חכמתם, היו בוראים עגל משובח כמעט כמעשה בראשית.

איש לא ידע בדיוק כיצד עשו זאת, רק מעטים העזו לשאול. אך כשהגיעה השבת, היה השולחן ערוך, וריח משכר של בשר צלוי מילא את חלל החדר. הם ניגשו אל המאכל, עיניהם נוצצות באור נסתר ואז טעמו מפרי סודם, ממעשה הבריאה הפלאי....

בדור שאחרי, ישב רבא וברא אדם. הוא שלח אותו אל רבי זירא שעמד מולו וניסה לדבר איתו. אך האיש המוזר לא השיב, לא גמגם, לא הזיז את שפתיו. רבי זירא הביט בו במבט חודר ואמר: "לא, אינך אדם, אינך שייך אלינו. שוב אל עפרך!"

במהלך הדורות יש לנו סיפורים ועדויות נוספות על בריאות מעין אלה, המפורסם שבהם הוא הגולם של המהר"ל מפראג (שלא בטוח שאכן היה קיים). אך יש סיפורים נוספים פחות מוכרים: המשנה ברורה בהלכות קדיש מביא להלכה שאדם שנברא מספר יצירה אינו יכול להצטרף למניין. מקורו של המשנה ברורה הוא בשו"ת חכם צבי שם מתלבט החכם צבי בעניין: מצד אחד כתוב "ונקדשתי בתוך בני ישראל" והרי הנברא הזה לא מבני ישראל, אבל מצד שני הגמרא בסנהדרין מלמדת אותנו ש"המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו…" - אם כן כך גם כאן "כיון שמעשה ידיהם של צדיקים הוא הווי ליה (הרי הוא) בכלל בני ישראל"! ומה שמעניין הוא שבתחילת התשובה מעיד על זקנו (סביו), ר' אליהו בעל שם שהיה אב בית דין בקעלם (חלם), שברא אדם - מעניין לציין שר' אליהו היה תלמידו של המהר"ל מפראג.

חכם נוסף היה ר' חננאל בן אמיתי שחי במאה התשיעית באיטליה שהחיה מת באמצעות קלף, וכך הדבר מתואר במגילת אחימעץ: "והשֵׁם הכתוב בקלף הוציא משָּׁם/ מיַּד שהשׁם נלקח מעמו/ אל המִטָּה נפל גָּלמו/ והגֹּלֶם שב לעפרה ולרקבונה". עובדה מעניינת לגבי ר' חננאל: הוא היה אחיו של רבי שפטיה בן אמיתי שמוכר לנו מתוך פיוט הסליחות שחיבר: "ישראל נושע ב-ה' תשועת עולמים".

וכן מסופר על רבי שלמה אבן גבירול שברא, האבן עזרא ועוד.

חכמי ישראל ידעו כיצד לצרף אותיות ושמות ה' על מנת לברוא בריאות חדשות. התחום בו עסקו לשם כאן נקרא "קבלה מעשית". כיום מקובל שאין לעסוק בקבלה מעשית ואת סודותיה מעבירים בשקט לאנשים מאוד מאוד מסויימים. ספר יצירה אותו הזכרנו הוא דוגמא לספר קדום בקבלה מעשית, הבנוי כמו מסכת משניות. ישנם ספרי קבלה מעשית נוספים כמו "חרבא דמשה", "ברית מנוחה" ועוד. במסגרת שיעור זה לא נעסוק בשאלה למי מותר ולמי אסור ללמוד תחום זה וכן לא בשאלה מתי מותר לברוא בריאות חדשות ומתי לא. 

עם זאת נציין בקצרה מה ההבדל המהותי שבין כישוף - שנאסר מן התורה, לבין שימוש בקבלה מעשית. כישוף משמעותו "הכחשת פמליא של מעלה". המושג "פמליא של מעלה" מהווה שם כולל לכל המלאכים והאופנים בו הקב"ה מנהל את העולם. הכישוף "שובר" כביכול את החוקים הללו ופועל באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הסדר בו העולם אמור להתנהל. לעומת זאת, בקבלה המעשית עוסקים בצירופי אותיות ושמות ה'. כל שם משמות ה' מגלה משהו בעולם, ולכן, ברגע שמישהו יודע לצרף את שמותיו של ה', כלומר יודע כיצד לסדר את דרכי השפעתו של הקב"ה באופן מסודר הוא מסוגל לברוא דברים חדשים כחלק מהאופן שבו העולם עובד. כלומר, העוסק בקבלה מעשית במובן זה, יודע מהי הנוסחה הרוחנית המדויקת, מה אופן חיבור הכוחות הרוחניים המסויים על מנת לברוא בריאות שונות.

הבריאות החדשות הללו העלו סוגיות הלכתיות מעניינות: מה הסטטוס ההלכתי שלהם? האם נחשבות כבני אדם? כישראל? האם מצטרפות לעניינים שבקדושה? מה דין מי שהורג אדם שנברא באופן שכזה? האם ניתן לברוא אדם או כל בריאה שהיא באמצעות ספר היצירה בשבת?

כפי שראינו קודם בשו"ת חכם צבי ולאחריו במשנה ברורה, אדם שנברא מספר יצירה אינו יכול להצטרף למניין או לכל דבר שבקדושה. ומרחיב על כך ר' אשר וייס: "כתב הגאון בעל שאילת יעב"ץ וכן כתב בברכי יוסף דפשוט הדבר…דאין הגולם מצטרף למניין עשרה, לפי שלאו אדם הוא אלא יצירה ובריאה חדשה ואין דינו אלא כחיה ובהמה…דאף אם שם אדם ליצירה זו מכל מקום מנלן (מניין לנו) דדינו כישראל? דילמא (שמא, אולי) אינו אלא כנכרי מן השוק? הא אין נכלל בכרם ישראל אלא מי שנולד מישראל ועמדו רגלי אבותיו על הר סיני או שנתגייר כגר צדק, וצריך עיון. ורווח ליבי בראותי דברי החזון איש שנקט  דזה הנברא בספר יצירה אפשר דדינו כאדם אולם זאת פשיטא (זה הרי פשוט) דאין דינו כישראל, עיין שם.

ונמצא ד-ג' מחלוקות (דעות) בדבר: לשיטת החכם צבי: אפשר דדינו כישראל וחזי לאצטרופי (ויכול להצטרף) למניין עשרה (יש לציין שלא כך הבין המשנה ברורה את החכם צבי, אלא הבין שזו רק אפשרות שהעלה החכם צבי ואז דחה אותה ואסר - י.א.), לשיטת היעב"ץ והברכי יוסף פשיטא דאין לצרף יצירה זו למניין אדם (כלומר, ברור שאינו מצטרף למניין כיוון) ואין דינו כאדם אלא כחיה ובהמה, ולחזון איש: אדם הוא, אלא שאין דינו כישראל." - כלומר אנו רואים שלוש שיטות איך להתייחס לגולם: שיטה אחת - ממש כישראל, שניה - ממש כבהמה ושלישית - כאדם אך לא כישראל.

מוכיח הברכי יוסף (שכתב החיד"א) את שיטתו שאין הגולם נחשב כאדם מסוגיה במסכת ברכות: אנו לומדים שר' אלעזר נכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה אנשים למניין. על מנת שיהיה לו מניין הוא שחרר את עבדו. עבדו היה לא יהודי ויש איסור לשחרר סתם עבד אך כיוון שכאן היה מדובר על מצווה של תפילה במניין, למרות שזו מצווה דרבנן בלבד, הוא היה יכול לשחרר את עבדו כיוון שזו מצוות עשה של רבים - אך לא כאן המקום להאריך בסוגיה זו (כאשר משחררים עבד שאינו יהודי, במעמד השחרור הוא הופך ליהודי). אומר הברכי יוסף, אם הגולם היה נחשב כאדם וכישראל, היה יכול ר' אלעזר לברוא אדם נוסף על מנת להשלים להם מניין! מכך שלא עשה זאת יש הוכחה שהגולם הזה לא נחשב כישראל.

שאלה נוספת מעניינת: האם מותר לברוא בריאה כזו, אדם כזה, באמצעות ספר היצירה בשבת?

בספר גזע ישי כותב שמצד אחד כשבוראים את האדם לא עושים מעשה בידיים אלא רק מצרפים אותיות, אבל מצד שני, בסופו של דבר בוראים אדם ואין לך בריאה גדולה מזאת! ויכול להיות שמדובר פה על אב מלאכה של בונה (בניית הגוף) או לש (שהרי האדמה נילושה על מנת ליצור את הגוף) - ולכן אוסר באיסור דאורייתא.

בשו"ת גנזי יוסף התיר לברוא בשבת.

ר' אשר וייס מביא את שו"ת "יד יצחק" שאוסר את השימוש בשבת בספר היצירה משום איסור מוליד - שזה איסור דרבנן. עם זאת גם ר' אשר וייס מתלבט אם לאסור משום איסור דאורייתא של בונה.

לסיכום העניין שאלתי את מנוע הבינה המלאכותית perplexity את השאלה: האם לפי ההלכה היהודית מותר לברוא אדם בשבת? לאחר דין ודברים כתב לי את דברי המוסר הבאים: "חשוב לזכור כי שאלה זו היא תיאורטית בעיקרה, ואינה נוגעת למעשה בחיי היום-יום של רוב שומרי השבת. השבת נועדה בעיקר למנוחה, קדושה והתקרבות לבורא, ולא לעיסוק בפעולות מורכבות כגון אלו."