הברכה על ספירת העומר
בס"ד
ילד
שנעשה בר מצווה במהלך ספירת העומר, האם ממשיך לספור? האם ספירתו עד אותו הזמן נחשבת?
אדם שאיבד הכרה או פספס כמה ימים בספירה עקב כך שהיה בהרדמה, האם ימשיך לספור? על
מנת לענות על שאלות אלו יש להבין את אופייה של מצוות ספירת העומר ובכדי לעשות זאת נברר
האם ספירת העומר היא מצווה ארוכה שמתפרסת על פני 49 ימים, או שכל יום ויום שאנו
סופרים נחשב כמצווה בפני עצמה?
הראשונים,
שעסקו בחקירה זו, ניסו לענות על עניין נוסף: מה דינו של אדם ששכח לספור את ספירת
העומר ונזכר רק בערב שלאחריו? לדוגמא: שכח לברך ולספור בלילה שבין יום ראשון לשני,
ונזכר רק לאחר שכבר הגיע הלילה שבין שני לשלישי. האם אדם זה יכול להמשיך לספור את
ספירת העומר? וכך מסכם הטור את דבריהם: "כתב עוד בעל הלכות גדולות, שאם
שכח לברך באחד מן הימים, שלא יברך עוד בימים שלאחריו. ורב סעדיה כתב, שאם שכח באחד
מן הימים יברך בימים שלאחריו, חוץ מלילה הראשון, שאם שכח ולא בירך בו שלא יברך
עוד. ורב האי כתב, בין בלילה הראשון בין בשאר לילות, אם שכח ולא בירך בו יברך בשאר
לילות, וכן כתב הר"י"[1] – הטור מביא שלש שיטות: לפי
שיטת בעל הלכות גדולות לא ימשיך לספור, לפי שיטת רב סעדיה גאון יכול
להמשיך ולספור בברכה אלא אם כן שכח לספור ביום הראשון, ולפי רב האי גאון ור"י יוכל להמשיך
לספור גם אם שכח לברך ולספור בלילה הראשון.
מה
עומד מאחורי כל שיטה? מסביר הבית יוסף שבעל הלכות גדולות סובר שכיוון שכתוב בתורה
"שבע שבתות תמימות תהיינה"[2] צריך שהספירה עצמה תהיה תמימה,
כלומר שלימה, ללא חסרון. עם זאת, אדם שהחסיר חלק מהספירה איבד את המצווה. עם זאת
הוא מביא את תוס' שכותבים על שיטת בה"ג: "ותימה גדולה הוא ולא יתכן.
וגם הרא"ש כתב בסוף פסחים דאינו נראה לר"י, דכל (שהרי כל) לילה
ולילה מצוה בפני עצמה"[3].
ה"בית
חדש" מסביר את השיטות הנוספות: לפי רב סעדיה גאון אין אמנם את השיקול של
"תמימות" אבל כן מדובר על מצווה אחת שמתמשכת על פני 49 ימים. הסיבה
שיכול להמשיך לספור אם שכח באמצע היא שהמסגרת של המצוות נשמרה. כלומר, המסגרת של מצוות
העומר היא מוצאי חג ראשון של פסח, בו מתחילים את הספירה, והלילה שלפני שבועות, בו
מסיימים אותה. גם אם פספס יום באמצע, אומר רס"ג, לא הפסיד את המצווה כיוון
ששמר על המסגרת שלה. מתוך כך הוא מסיק שמי שפספס את הלילה הראשון, לא יכול להמשיך
לספור, כי הוא פספס את תחילת המצווה. לעומת זאת, לפי שיטת רב האי גאון ור"י כל
לילה ולילה מהווה מצווה בפני עצמה, ולכן אפילו אם פספס את הלילה הראשון, יכול
להמשיך לספור בברכה: "וטעמו של רב סעדיא גאון משום דס"ל דכל ספירות
הימים מצוה אחת היא התחלתה בי"ו בניסן וגמרה בה' בסיון הלכך כשהתחיל לספור
בלילה הראשון שהתחיל במצוה אעפ"י ששכח בא' מן הימים לית לן בה ומברך בימים של
אחריו שאינו רק שגומר המצוה שהתחיל בה אבל אם שכח בלילה הראשון שוב לא יתחיל לברך
עוד כי אין זה מצות הספירה להתחיל בי"ז בניסן או ביום אחר ומאחר שעבר זמן
ההתחלה בטלה ממנו המצוה לגמרי. וטעמו של רבינו האי משום דכל לילה ולילה מצוה בפני
עצמה היא וכ"כ הרא"ש בשם ר"י"[4].
להלכה
פוסק השלחן ערוך שמי שפספס יום אחד ולא ספר, ימשיך לספור ללא ברכה:"אם שכח
לברך באחד מהימים בין יום ראשון בין משאר ימים, סופר בשאר ימים בלא ברכה"[5] – כלומר, לעניין הספירה הוא
מתחשב בדעת רס"ג, רב האי ור"י שיש להמשיך לספור אך לעניין הברכה הוא
חושש לדעת בעל הלכות גדולות שסובר שאין להמשיך בספירה, וכיוון שספק ברכות להקל,
מכריע השו"ע שימשיך לספור אך ללא ברכה.
נחזור
לשאלה עמה התחלנו, מה הדין בילד שבמהלך ספירת העומר יגיע לגיל מצוות, האם ממשיך
לספור את העומר בברכה או לא? לפי רב האי ור"י אין שום בעיה, ברור שיכול
להמשיך לספור בברכה כיוון שכל יום נחשב למצווה בפני עצמו. אבל לפי בעל הלכות
גדולות ורס"ג, מה יהיה הדין?
על
פניו, אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה (אותה נבחן בפסקה הבאה) שקטן שהפך להיות בן
מצווה, מקבל רמת מחוייבות גבוהה יותר למצוות יוצא שעד שחגג בר מצווה קיים אותן
מדין חינוך וכעת הוא מקיים אותן כיוון שמצווה בהן ממש. מכיוון שלא קיים את ספירת
העומר עד עכשיו מתוך אותה מחוייבות שיש לו כעת, יוצא שלא ספר כביכול את הימים עד
ליום הולדתו. כלומר, אם הוא נולד ביום העשירי לעומר יוצא שאת תשעת הימים הראשונים
הוא ספר מצד מצוות חינוך. החל מהיום העשירי הוא סופר מצד מצוות ספירת העומר עצמה –
כלומר, מדובר על שתי מצוות שונות! אם כך, לפי שיטת בה"ג אין כאן תמימות ולכן
לא ימשיך לספור כלל (או לכל הפחות – אם ממשיכים בקו שהתיווה השו"ע – ימשיך
לספור בלא ברכה). גם לפי שיטת רס"ג לא ימשיך לספור בברכה כיוון שאין לו את
המסגרת של המצוות. אך לפי שיטת רב האי גאון ור"י, יכול להמשיך לספור בברכה.
הסבר
זה מבוטא בשיטתו של המנחת חינוך[6]: "מי נימא דבחיוב ובפטור
תליא מלתא וכיון שהיה פטור אף שמנה מכל מקום כיון שמצוה א' היא ומקודם לא נתחייב גם
עתה אינו חייב מן התורה ואין כופין אותו למנות ככל מ"ע שבתורה או דלמא כיון שמנה
אף שהיה בפטור מכל מקום לא בטל החשבון על כל פנים וחייב מכאן ולהבא." –
האם שלמות ספירת העומר תלויה ברמת המחוייבות של הנער שזה עתה הפך לבר מצווה? או
שזה לא קשור? על כך עונה שכשם שמצאנו הלכות בהן מי שמחוייב במצווה מדרבנן יכול
להוציא ידי חובה גם מי שמחוייב בהן מדאורייתא כך גם כאן, ולכן ספירתו נשמרת והוא
יכול להמשיך לספור בברכה:
"ומצינו
במרדכי במגלה הביא סברת רבינו טוביה מווינא מובא גם כן במגן אברהם סימן קפ"ט
דהמחויב מדרבנן מוציא החיוב מן התורה דיוצא בקידוש היום מפלג המנחה ולמעלה עיין שם
אם כן כמו דיוצא בקידוש של שבת בזמן דרבנן אם כן בקטן שנתגדל דעכ"פ הגיע
לחינוך קודם בודאי מועיל אז הזמן שמחייב מדרבנן להיות חייב אח"כ מן התורה
ואין החשבון בטל".
שיטה
אחרת, היא שיטתו של האבני נזר: רמת החיוב כן משפיעה על יכולת הספירה ולכן מהרגע
שהגיע לגיל בר המצווה מפסיק לספור בברכה.
שיטה
שלישית היא שיטת הציץ אליעזר, שו”ת מהר”ש ענגיל[7] ושו"ת חסד לאברהם[8] שאומר שאפילו אם הקטן פספס
ימים עד יום היותו בר מצווה יכול להמשיך לספור רגיל וזאת כיוון
שה"תמימות" שלו, מתחילות רק בעת היותו בר מצווה.
שיטה
נוספת מביא הרב יוסף צבי רימון[9]: "לדעת רוב הפוסקים, יש
להבחין בין מקור חיוב המצווה ובין קיום המצווה למעשה. קטן הסופר ספירת העומר חייב אמנם במצווה רק מדין חינוך, אולם
מהי מהות דין חינוך? לחנך את הילד לקיים את המצוות כהלכתן! לכן, הילד נחשב כמי
שמקיים מצוות ספירה אף שנתחייב בה רק מכוח דין חינוך. משום כך, קטן שספר את כל
הימים עד בר המצווה שלו נחשב למקיים המצווה בשלמותה וב”תמימותה”, ויכול להמשיך
לספור בברכה גם לאחר שמקור חיובו התחלף ונוצר חיוב מצד המצווה עצמה (ולא מצד דין
חינוך).
כך
כתבו, כאמור, רוב הפוסקים: שו”ת
כתב סופר[10], שו”ת מהר”ם שיק[11],
שו”ת הר צבי[12] וערוך השולחן[13]:
'קטן שנעשה בר מצוה בתוך ימי הספירה, כיון שספר גם קודם מטעם חינוך – פשוט הוא
שיברך מכאן ולהבא. אמנם אם לא בירך מקודם, לא יספור אחר כך בברכה.'".[14]
מסכם
הרב יוסף צבי רימון: לפי רוב הפוסקים ילד שהקפיד לספור בברכה בכל הימים וכעת נכנס
לעול מצוות – ימשיך לספור בשאר הלילות בברכה.
עם
זאת, הרב לא התייחס לילד שלא הקפיד לספור בברכה, ונראה שימשיך לספור ללא ברכה.
ומה
באשר למי שאיבד הכרתו או שהיה מורדם חלק מהזמן? – התשובה תלויה בשיטות אותן
הזכרנו: לפי בה"ג – לא יוכל להמשיך לספור, לפי רס"ג, תלוי אם המסגרת
נשמרת או לא, ולפי רב האי ור"י – יכול להמשיך לספור בברכה. אך למעשה, על פי
דברי השו"ע ימשיך לספור ללא ברכה וישתדל לשמוע את הברכה מהש"ץ.
[1] טור, אורח חיים, סימן תפט
[2] ויקרא פרק כ"ג פסוק ט"ו
[3] בית יוסף, שם
[4] ב"ח שם
[5] שו"ע סימן תפ"ט סעיף ח'
[6] מצוות עשה ש"ו
[7] חלקז סימן קי"ב
[8] תנינא, סימן נ"ו
[9] https://www.sulamot.org/%D7%91%D7%A8-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8/?srsltid=AfmBOorVrJWxe3BLbuFgRHQZ6wt3WS4RoJ2lxEWqo6_7B0GHTr9ERpN1
[10] סימן צ"ט
[11] סימן רס"ט
[12] אורח חיים, חלק ב' סימן ע"ו
[13] סימן תפ"ט סעיף ט"ו
[14] וראה בהערה 9 לטעמים נוספים
תגובות
הוסף רשומת תגובה