חומת האש של המאמין: בין ציות לרב למלכודת הכת
בס"ד
"למוח
האנושי אין חומת אש", כך מתאר צ'ייס היוז שהיה מנתח התנהגות וחוקר בצבא
האמריקאי. אפשר להשפיע עלינו בקלות רבה ומפחידה. הפגיעות שלנו והיכולת לעשות עלינו
מניפולציות היא כה רבה עד כדי כך שאפילו מי שמודע לזה יכול ליפול.
למשל:
האם יצא לכם להתרגש וכמעט לבכות מסרטון קצר של שישים שניות? להתסכל בטיק-טוק,
יוטיוב שורטס או פלטפורמה דומה אחרת ולדמוע? זה האופן שבו המקומות הללו פועלים,
מסביר היוז, מראים סרטון מרגש, לאחר שני סרטונים מראים סרטון הפוך, של הפגנה,
מלחמה, או משהו עוצמתי ואז לאחר שני סרטונים עוד משהו כזה וחוזר חלילה. לאחר ארבעה
חמישה מחזורים כאלה בערך מגיעה פרסומת – מדוע? כיוון שהקפיצות הרגשיות הללו
מגבירות את ההיענות שלנו ומורידות את רמת ההתנגדות שלנו הקוגניטיבית.
טכניקה
נוספת אותה הוא מציין היא היכולת להשפיע על האישיות של האדם שיושב מולך בשיחה
ולגרום לו להגדיר את עצמו מחדש. למשל, במקום להחמיא על פעולה ספציפית, הדובר מייחס
לצד השני תכונת אופי קבועה. למשל: במקום
להודות למישהו על עזרה ספציפית, הדבק לו תווית של אדם בעל אופי כזה, במקום: "תודה
שעזרת לי עם העבודה על המסמכים", אמור: "אני מעריך את זה, רואים שאתה
מהאנשים האלה שפשוט אי אפשר להוציא אותם מריכוז כשצריך להוציא תוצאות" ומה
התוצאה: האדם כעת מרגיש מחויב להוכיח שהוא אכן "אדם שלא יוצא מריכוז".
דוגמה
נוספת: דבר אל האדם כאילו הוא כבר מחזיק בתכונה שאתה רוצה שתהיה לו. אם אתה רוצה שמישהו
יהיה פתוח וכן איתך, אל תבקש ממנו להיות כזה, הנח שהוא כזה ואמור לו: "אני אומר
לך את זה כי אני יודע שאתה אדם שמעריך כנות ישירה, גם כשזה לא נוח", והתוצאה:
"כדי לא לסתור את הדימוי החיובי שבנית לו, הוא יטה להגיב בפתיחות ובכנות".
אלו
דוגמאות מתונות יחסית. כשם שניתן להשתמש בטכניקה זו לדברים חיוביים וליצור שינוי
משמעותי ואמיתי שיקדם אנשים כך ניתן לנצל אותה ולהשתמש בה כמניפולציה עלינו, בשיחות
מכירה במקרה הקל, ולהסטה לריגול במקרה החמור.
בשיטות
אלו ועוד רבות משתמשים בגיוס לכתות. בן אדם לא הופך לחבר כת עקב שיחת שכנוע של חמש
דקות. תארו לעצמכם את המצב הבא: דמיינו אדם בשם רועי, שעובר תקופה קשה (פרידה או פיטורין).
הוא מרגיש בודד ומחפש כיוון בחיים. רועי מוזמן לערב "העצמה אישית". כשהוא
מגיע, כולם מחייכים אליו, מחבקים אותו ומחמיאים לו ללא הרף. הוא מרגיש ש"סוף סוף
מבינים אותו". המטרה של ערב זה: ליצור הצפה רגשית חיובית שתנטרל את
הביקורתיות שלו. כשם שהאלגוריתם של טיקטוק מזהה חולשה רגשית כדי למכור לנו מוצר, כך
מנהיג כת מזהה את 'הוואקום הרגשי' (פרידה, אובדן) כדי למכור לנו זהות חדשה.
הקבוצה
מתחילה להעסיק את רועי בפעילויות מסביב לשעון. כשהוא רוצה לראות את משפחתו, אומרים
לו בעדינות: "הם לא באמת מבינים את התהליך הגבוה שאתה עובר, הם רק מעכבים אותך".
לנתק את המגויס מרשתות תמיכה חיצוניות שיכולות להציע "קול שפוי".
המדריך
(הגורו) מתחיל להצביע על "פגמים" באישיותו של רועי ומבטיח שרק דרך הכת הוא
יוכל "להיוולד מחדש". המטרה: לגרום לרועי להאמין שהוא זקוק לכת כדי להיות
אדם בעל ערך. בשלב זה, רועי כבר השקיע כסף, זמן וניתק קשרים. הוא מרגיש שאין לו
לאן לחזור, והוא תלוי לחלוטין באישור של מנהיג הכת.
כשאני
מתאר תהליך זה עולה לי לראש השאלה, הרי גם אנו על תיקון הפרט ועל כך שלא כל האנשים
מבינים את התהליך שאנו עוברים. יש מבינינו שלא אוכלים מסיבות של כשרות בבית הוריהם
או אחיהם, יש כאלה שאפילו מתנתקים מילדיהם שהחליטו לצאת בשאלה. גם לנו יש דמות סמכותית
- רב, אותו אנו שואלים שאלות בכל הרבדים של חיינו ומרגישים מחוייבים ללכת לפי
פסיקותיו כיוון שהוא מבין יותר טוב מאיתנו מה רצון הא-ל. גם אנו משקיעים כספים במוסדות
חינוך מיוחדים, אז האם היהדות היא בעצם כת אחת גדולה?
כדי
לענות על שאלה זו נבחין יותר לעומק מה המאפיינים של כת. החוקרים: פרופ' מיכאל לנגון
(יו"ר ארגון American
Family Foundation) ופרופ' ג'נגה לאליק פרופ' לסוציולוגיה מאוניברסיטת "Chico" שבקליפורניה. מומחים לנושא הכתות הגדירו מספר קריטריונים מרכזיים
לזיהוי כתות בעלות פוטנציאל לפגיעה פיזית או פסיכולוגית[1]:
1.
ריכוזיות וסגידה למנהיג (היבט הסמכות): בכת, המנהיג הוא המקור הבלעדי לאמת ואין עליו
כל פיקוח. הוא אינו כפוף לחוק או למסורת חיצונית, ודבריו נתפסים כחוק מוחלט. בניגוד
למערכות דתיות שבהן יש היררכיה וביקורת עמיתים, בכת אין לאף אחד רשות לחלוק על המנהיג
או להחליפו במורה אחר באותה הדרך.
2.
שליטה טוטאלית ודיכוי מחשבה (היבט החופש): הכת מכתיבה לחברים לא רק איך לנהוג, אלא
גם איך לחשוב ולהרגיש. היא משתמשת בטכניקות של "דיכוי חשיבה" (כמו מדיטציות
כפויות או מפגשי הוקעה) ומגלה אפס סובלנות לספקות, שאלות או ביקורת. המטרה היא ליצור
תלות מוחלטת באישור של המנהיג.
3.
בידוד חברתי ותפיסת עולם דיכוטומית (היבט הסביבה): הכת יוצרת חציצה ברורה בין ה"טובים"
(חברי הקבוצה) ל"רשעים" (כל מי שבחוץ). המגויס נדרש לנתק קשרים עם משפחה
וחברים שעלולים להשמיע "קול שפוי", ולוותר על שאיפות ותחביבים אישיים שקדמו
להצטרפותו, כדי להקדיש את כל כולו למטרות הקבוצה.
4.
ניצול וטשטוש מוסרי (היבט המשאבים): הקבוצה עסוקה באופן אובססיבי בגיוס כספים ומטיפה
לכך שהמטרה ה"נעלה" מצדיקה אמצעים לא מוסריים. חברי הכת חשים רגשות אשם ובושה
תמידיים, המנוצלים כדי להניע אותם להשקיע עוד ועוד זמן וממון לטובת המנגנון. מתוך
נקודות אלה אנו יכולים ללמוד על היהדות. עם זאת צריך להציג סייג, אנו מדברים כאן
על האידיאל של היהדות וכפי שנראה בהמשך, בין האידיאל לשטח, יש פער.
הדבר
הראשון והמרכזי ביהדות הוא הפעלת השכל. כל התורה שבעל פה שלנו מבוססת על מחלוקות
וספיקות. גם ספרי ההלכה מהם לכאורה נראה שהגענו לפסיקה סופית ומוחלטת כמו השולחן ערוך,
אינם סוף פסוק ועליהם נכתבו ספרים נוספים שקיבלו או חלקו על המסקנה להלכה.
אדם
נדרש להבין את ההגיון מאחורי פסק ההלכה אותו קיבל מהרב. הוא לא יכול לשאול את הרב
שאלה וללכת כעיוור באפילה. עד כדי כך הדבר נדרש שהרב עובדיה יוסף מספר על שיעור שנתן בנושא הפרשת חלה בו הגיע למסקנה הפוכה מדעת הבן איש חי
בנושא. בין שומעי השיעור היו תלמידיו של הבן איש חי והם התווכחו איתו. בשלב מסויים הכריע אותם
בראיותיו וכך היה המשך ההתרחשות[2]: "...לכן
דברי הרב בן איש חי כאן תמוהים מאוד. ויענו ויאמרו: יהיה איך שיהיה אסור לחלוק על רבינו
הגאון רבי יוסף חיים בעל בן איש חי, כי מה נדע אנחנו והוא לא ידע, לכן אין לזוז מדבריו
ימין ושמאל. עד כאן. ובאמת שכל דבריהם אין להם שחר, שאין זו דרכה של תורה, והלא כתב
הגאון מהרא"י בעל תרומת הדשן בפסקיו (סימן רל"ח), שיכול התלמיד לחלוק על
רבו, שכך היא דרכה של תורה מימי התנאים, שרבינו הקדוש היה חולק על אביו ורבו רבן שמעון
בן גמליאל, ורבא היה חולק על רבה רבו, והרא"ש חולק על מהר"ם מרוטנבורג רבו
וכו'. וכן כתב בשו"ת הרדב"ז (סימן תצ"ה). וכן מבואר בתשובת הרא"ש
(כלל נ"ה סימן ט'), שהתורה אמת כתיב בה ואין מחניפים לשום אדם, ומי לנו גדול מרש"י
ונחלקו עליו יוצאי ירכו רבינו תם ורבינו יצחק בעלי התוספות וסתרו דבריו בהרבה מקומות,
ויפתח בדורו כשמואל בדורו. ע"ש. וכן כתב בשו"ת מקום שמואל (סימן י"א),
ובשו"ת נודע ביהודה קמא (חלק אורח חיים סימן ל"ה). וכל זה פשוט מאוד לתלמיד
עם מבין. והגאון רבי יוסף חיים עצמו בכמה מקומות חלק על החיד"א והגאון רבי חיים
פלאג'י ושאר אחרונים".
כלומר
בכת: האמת היא פרסונלית (שייכת לאדם אחד). אם המנהיג אמר שמותר לגנוב זה הופך לאמת.
בדינמיקה דתית בריאה: האמת היא טקסטואלית וחיצונית. הרב כפוף להלכה בדיוק כמו התלמיד.
אם רב יורה לעבור על איסור מפורש בשולחן ערוך, הסמכות שלו פוקעת.
לא
רק שהראש צריך לחשוב ולבקר כל דבר, גם על הרבנים והדיינים יש מנגנוני פיקוח. הם
אינם יכולים להתנהג באופן בו ירצו. עם זאת, בתוך היהדות יכולות להיווצר כתות ומהם
צריך להיזהר מאוד. צריכים להיות מודעים לדגלים האדומים ולא ללכת שבי אחרי דמויות
בעלות כריזמה חזקה או יחסי ציבור ענפים. חייבים להיות עירניים למקומות בהם מתחילה
הדרישה לניתוק מהמשפחה ולמתן כסף למען הדמות.
האם
זו המציאות בשטח? האם באמת זו המציאות הסוציולוגית בה אנו מצויים? שאלה טובה
ומורכבת כיוון שישנן קהילות, בהן המנגנון הקהילתי מפעיל סנקציות חברתיות, כלכליות
ומשפחתיות על מי שמעז להפעיל את אותו "שכל". ישנן משפחות שעדיין מתנתקות
מילדיהן שיצאו בשאלה.
יש
לשים לב, דמות מרכזית בציבור איננה חשודה באופן מיידי, אך אם מתחילים לעלות דגלים
אדומים כמו שצוטטנו מאתר נפגעי הכתות כדאי לעצור שניה ולחשוב, האם מה שמתרחש כאן
לא מדרדר אותי למקום מסוכן.
דווקא
בגלל שהיהדות מעלה על נס את הציות לחכמים, חובתו של המאמין להפעיל 'חומת אש' פנימית.
אם הציות לרב מבטל את המוסר הטבעי שלך, מנתק אותך מהוריך או דורש ממך ויתור על שכלך
- זו כנראה אינה יהדות, זו עלולה להיות מניפולציה במסווה של קדושה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה