כוכבים, מולקולות וצלם א-לוקים
בס"ד
*הערה חשובה לקורא: המאמר אינו
עוסק בשאלת גיל העולם על פי התורה והמדע. הוא מניח את שיטת המדע על מנת לבטא את
הרעיון המובע בו. לענ"ד ישנה דרך להניח את המפץ הגדול ולהצליח להסתדר עם דברי
התורה שבשישה ימים נברא העולם. התשובה קשורה לשאלה מהו בכלל זמן ואיך מודדים אותו,
אך אין כאן המקום להאריך.
ממה אנחנו עשויים, באמת? במבט ראשון, הגוף
שלנו הוא תערובת של מים, חלבונים ושומנים. אך אם נפרק את המרכיבים הללו ליסודות
הכימיים שלהם, נגלה תמונה מרתקת: כ-65% מאיתנו הם חמצן, כמעט חמישית היא פחמן,
והשאר מורכב ממימן, חנקן וקומץ יסודות נוספים. המספרים הללו אינם רק נתונים יבשים;
הם מפת הדרכים שמובילה אותנו אל מחוץ לגבולות כדור הארץ.
כדי להבין מאיפה הגיעו אותם חומרים
שמרכיבים אותנו, עלינו לחזור אחורה בזמן אל ראשית היקום. תיאוריית המפץ הגדול,
שמנסה לתאר את ההסטוריה של היקום, את רגעיו הקדומים ביותר של הקוסמוס, מגלה שמיד
לאחר ה"מפץ" (לפני כ-13.8 מיליארד שנים), היקום היה דליל ופשוט מאוד:
הוא הכיל בעיקר מימן והליום. המימן שזורם לכם בדם וממלא את תאי גופכם הוא למעשה
עתיק יומין, הוא נוצר ממש שם, ברגעי הבראשית. אך אם היקום המוקדם הכיל רק יסודות
קלים, מאיפה הגיעו כל השאר? מאיפה הגיע הברזל שבמולקולות ההמוגלובין או הסידן
שבעצמותינו?
בליבה של הכוכבים הקדומים (וגם הנוכחיים)
ישנו היתוך גרעיני, כלומר הלחץ והטמפרטורה כה גבוהים שהם גורמים לאטומי מימן
להתמזג ולהפוך להליום. אך ככל שהכוכבים הזדקנו ובעקבות הלחץ הרב שנוצר בליבתם הם החלו
לייצר יסודות כבדים יותר: ההליום הפך לפחמן, לחמצן, חנקן, מגנזיום ועוד[1].
כשחושבים על זה, ההשלכה של ההבנה הזו היא
שהגוף שלנו מורכב מיסודות שנוצרו עוד בתחילת הזמן, אי שם בכוכבים אלמונים שהיו
קיימים בעבר, הזדקנו, התפוצצו והתפזרו ברחבי החלל עד שלאחר שנים רבות הגיעו
והרכיבו את כדור הארץ ואותנו.
הקשר בינינו לבין הקוסמוס לא נעצר באטומים
שנוצרו בכוכבים, הוא ממשיך אל תוך התאים שלנו, אל מולקולת ה-DNA. אם נחשוב על היסודות הכימיים כעל "אותיות",
הרי שה-DNA הוא כבר ה"סיפור" עצמו.
מדובר במערכת הצפנה מופלאה, שפה של ממש, שכתובה בתוך כל אחד מאיתנו.
כאן מחכה לנו נתון מעניין: מבחינה גנטית, אנחנו
חולקים דמיון של 85% עם עכבר, ו-50% עם בננה. קל לפטור את זה כקוריוז, אבל עבור אדם
מאמין יש כאן בשורה עמוקה. הנתונים הללו מספרים לנו שהבורא לא יצר אותנו ב"וואקום".
הוא השתמש באותה שפת קוד כדי לחרוז את כל הבריאה יחד. אנחנו חלק מרקמה חיה אחת, גדולה
ומחוברת, שבה לכל פרט, מהצמח בשדה ועד לכוכב בשמיים, יש שורש משותף.
אך האדם אינו יצור רגיל, יש לו רצונות,
מאוויים, מחשבות, שאיפות ועוד. יש קשר בין היסודות וה"גנטיקה" הרוחנית
של האדם לבין העולם והמציאות, וכך כותב רבי חיים מוולאז'ין[2]: "'וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים
אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ'...אמנם להבין ענין אומרו 'בצלם
אלקים' דיקא(דווקא) ולא שם אחר, כי שם אלקים ידוע פירושו שהוא מורה שהוא יתברך
שמו בעל הכחות כולם...שכל כח פרטי הנמצא בכל העולמות הכל הוא יתברך שמו הבעל כח שלהם,
שמשפיע בהם הכח וגבורה כל רגע ותלוים בידו תמיד לשנותם ולסדרם כרצונו יתברך...כן בדמיון
זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות ועולמות אין מספר...שכמו
שהוא יתברך שמו הוא הא-להים בעל הכחות הנמצאים בכל העולמות כולם, ומסדרם ומנהיגם כל
רגע כרצונו, כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי רבואות
כחות ועולמות על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו בכל עניניו בכל עת ורגע ממש כפי שרשו העליון
של מעשיו ודבוריו ומחשבותיו, כאילו הוא גם כן הבעל כח שלהם כביכול" - מסביר
רבי חיים מוואלוז'ין: מהו צלם הא-להם שבאדם? במה דומה האדם לא-ל? כשם שהקב"ה ברא
את כל המציאות על כל רבדיה והיא כלולה בו (הוא לא המציאות עצמה אלא מעבר לה כמובן),
כך האדם מורכב מכל חלקי המציאות, הפיסיים והרוחניים, זהו צלם הא-לוהים שבאדם.
אם מבחינה פיזיקלית וביולוגית האדם הוא תמצית
היקום (מיקרוקוסמוס), אזי מבחינה רוחנית הוא "בעל הכוחות" של היקום. צלם
אלוהים הוא היכולת להנהיג את המערכת שבה אנו מושרשים, האדם הוא עולם קטן לא רק כרעיון
אלא גם במעשה.
האדם הוא המקום שבו החומר מקבל "מודעות
עצמית". ה-DNA שלנו הוא אולי המצע הטכני, אבל
המהות שלנו היא היכולת לקחת את החומר הזה ולצקת בו משמעות. בננה לעולם לא תתפלל, ועכבר
לעולם לא יחפש צדק חברתי. הדמיון הגנטי מזכיר לנו מאיפה באנו - מהאדמה והחומר, אבל
הייחודיות האנושית מזכירה לנו למי אנחנו דומים. לבורא שנתן בנו את הכוח לבחור, ליצור
ולשנות את העולם.
כל פעולה שאנו מבצעים משליכה על העולם,
עשיתי מצווה - הפכתי את העולם המעשי ליותר טוב, חשבתי מה העצה הטובה שאני יכול לתת
לחבר או למדתי תורה - טיהרתי את עולם המחשבה, התפללתי - טיהרתי את העולם במישור
הרוחני שלו. וכפי שמנסח זאת ר' חיים מוואלוז'ין: "וזאת תורת האדם כל איש ישראל
אל יאמר בלבו חס ושלום כי מה אני ומה כחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולם? אמנם
יבין וידע ויקבע במחשבות לבו שכל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע. לא אתאבידו
(לא הלכו לאיבוד) חס ושלום. ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו. שכל אחת עולה כפי
שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות העליונים"[3].
אנחנו לא רק אבק כוכבים, השיתוף הגנטי
שלנו עם בעלי החיים והצמחים אינו הדבר היחיד שמקשר אותנו לעולם. אנחנו כבני אדם הלב
הפועם של העולם, ובדומה למה שכתב האסטרופיזיקאי היהודי קארל סייגן: "הקוסמוס
נמצא בתוכנו. אנחנו עשויים מחומר של כוכבים. אנחנו הדרך של היקום להכיר את עצמו."[4] - היקום אכן "מכיר את עצמו"
דרך האדם, אך עבורנו זו אינה מקריות חומרית, אלא ייעוד אלוהי. האדם הוא המקום שבו היקום
הופך למודע ומכיר את בוראו.
[1] https://davidson.org.il/read-experience/sciencepanorama/%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91-%D7%A0%D7%95%D7%9C%D7%93-%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91-%D7%9E%D7%AA/
[2] שער א' פרקים א'-ג'
[3] שם פרק ד'
[4] מופיע בסדרה שלו "קוסמוס"
תגובות
הוסף רשומת תגובה