מסע בזמן: הגבול שבין מציאות, מדע והלכה
בס"ד
באוקטובר
1957, שלושה פרחי טיס מהצי הבריטי, ויליאם פיווריל, ריימונד בייקר ודרק אבוט, יצאו
לניווט רגלי באזור הכפרי של סאפוק. כשהגיעו לראש גבעה המשקיפה על העיירה הציורית קרסי
(Kersey), משהו מוזר קרה: השמיים הפכו כהים וכבדים, והציפורים
השתתקו בבת אחת. דממה מעיקה ועל-טבעית עטפה את הכל. כשירדו אל העיירה, הם הרגישו שהם
צועדים לתוך עולם אחר:
הבתים
נראו שונים. לא היו אנטנות טלוויזיה, קווי טלפון או תשתיות חשמל. הקירות היו בנויים
מעץ חשוף וטיח גס, במראה ימי-ביניימי מובהק. לא נראו מכוניות, לא נשמעו קולות של אנשים,
ואפילו לא נבח כלב. הם הציצו מבעד לחלון של מה שנראה כחנות בשר. במקום מקררים, הם ראו
פגרי חיות תלויים, מכוסים בקורי עכביש עבותים, כאילו הזמן עמד מלכת לפני מאות שנים.
תחושת
אימה פתאומית תקפה אותם, והם נסו מהמקום בריצה. ברגע שעזבו את גבולות הכפר, הציפורים
החלו לצייץ שוב והחיים חזרו למסלולם. כשחזרו לקרסי המודרנית כעבור זמן מה, הם נדהמו
לגלות עיירה תוססת עם קווי חשמל, מכוניות ובתים משופצים. החנות שראו פשוט לא הייתה
קיימת במציאות של 1957.
יש
לציין שאכן ידוע על חנות בשר שהיתה קיימת במאה ה-14 באותו מקום בו ראו אותה. עד
היום הסיפור הזה לא הופרך. ישנם נסיונות רציונליים להסביר את מה שקרה, אך אין הפכה
חד משמעית לעניין.
סיפור
זה של קפיצת זמן (time
slip)
אינו הסיפור היחיד וישנם עוד סיפורים, חלקם הופרכו ואחרים עוד לא. אך נשאלת השאלה,
מה יש לנו לומר בנושא? האם בכלל יש מה לומר עליו? והאם יכולות להיות השלכות
הלכתיות לקפיצות זמן כאלה?
תפיסות הזמן
ישנן
חמישה תפיסות שונות לגבי הזמן:
1.
פרזנטיזם (Presentism): רק ה"עכשיו" קובע. זו התפיסה האינטואיטיבית
ביותר שלנו. לפי הפרזנטיזם, רק ההווה קיים באופן ממשי. חשבו על זה ככה: העבר הוא רק
זיכרון שדוהה, והעתיד הוא רק דמיון או פוטנציאל שטרם קרה. המציאות היא נקודה אחת קטנה
ומהבהבת של "כאן ועכשיו". זו הגישה שגורמת לנו להרגיש שהזמן באמת "זז".
העבר אין, העתיד עדיין וההווה כהרף עין. גישה זו יכולה להסתדר גם (אך לא רק) עם
גישת כת הכלאם המוסלמית שטוענת לבריאת העולם בכל רגע מחדש. לפי גישה זו, החוויה של
פיווריל וחבריו בקרסי היא בלתי אפשרית פיזיקלית. אם רק ה'עכשיו' קיים, הרי שהכפר
של המאה ה-14 התפוגג מזמן. כדי שפרחי הטיס יחוו אותו, עליהם להניח שהעבר אינו רק
זיכרון, אלא יעד שניתן לפסוע לתוכו
2.
אטרנליזם: "יקום הבלוק" של איינשטיין: כאן זה מתחיל להיות מעניין. גישה זו,
שזוכה לתמיכה רחבה בזכות תורת היחסות, טוענת שהעבר, ההווה והעתיד קיימים כולם
בבת אחת. נחשוב על מערכת הצירים: יש את ציר ה-X המאוזן, ציר ה-Y האנכי וציר Z- שמציין עומק. מלבד שלושת המימדים הללו,
אומר איינשטיין קיים גם ציר הזמן. אם הזמן
הוא מימד (ציר), אז אירוע שהתרחש ב-1948 קיים ב"מיקום" מסוים בציר הזמן
בדיוק כפי שירושלים קיימת במיקום מסוים במרחב, גם אם אתם לא נמצאים בה כרגע.
הרעיון של גישה זו מסתדר עם גישת עולם הנסתר: האדם עצמו מוגבל ויכול לחוות רק את
הרגע אבל הקב"ה מעל הזמן כלומר, העבר ההווה והעתיד קיימים במקביל (ומכאן עולה
שאלה הידיעה והבחירה המפורסמת).
כאן
הסיפור של קרסי מקבל תוקף מדעי. אם הזמן הוא ציר קיים (כמו ציר ה-X), הרי שהכפר הימי-ביניימי של קרסי עדיין
קיים בנקודה מסוימת על הציר. השאלה היא רק טכנית: כיצד 'סטו' שלושת החיילים
מהמיקום שלהם ב-1957 ו'הציצו' לתוך נקודה אחרת על הרצף?
3.
גישת "הבלוק הצומח" (Growing Block Universe): זו גישת ביניים מעניינת שמנסה ליהנות משני
העולמות. לפי שיטה זו, העבר וההווה קיימים אך לא העתיד. דמיינו בניין
שמוסיפים לו קומות בכל רגע. הקומות שכבר נבנו (העבר) קיימות ומוצקות, והקומה
העליונה ביותר היא ההווה. העתיד הוא פשוט חלל ריק שטרם "נקרש" למציאות.
זה משמר את התחושה שהעתיד פתוח.
4.
גישת הדינמיזם / ענפי זמן (Branching
Time): גישה זו נפוצה מאוד בפיזיקה קוונטית
ובמדעי המחשב. היא מניחה שהעבר הוא קו אחד ברור,
אבל בכל רגע של בחירה או אירוע משמעותי, הזמן מתפצל. העתיד אינו קו ישר, אלא מבנה
דמוי עץ בעל אינספור ענפים. בכל פעם שאתם מחליטים אם לשתות תה או קפה, היקום מתפצל
לשתי מציאויות מקבילות. בגישה הזו, כל עתיד אפשרי קיים איפשהו בתוך
"יער" של הסתברויות.
5.
נונ-איזם (Temporal
Non-ism / Nihilism):
זו הגישה הרדיקלית מכולן, ורבים מהפיזיקאים המודרניים (כמו חוקרי "כבידה
קוונטית לולאתית[1]")
נוטים אליה. הטענה היא שהזמן פשוט לא קיים כישות. איך זה יכול להיות? חשבו
על "טמפרטורה". אין באמת חלקיק שנקרא "חום"; טמפרטורה היא
פשוט השם שאנחנו נותנים לתנועה מהירה של מולקולות. באותו אופן, ייתכן שהזמן הוא רק
תופעה משנית שנוצרת בגלל יחסים בין חלקיקים, אבל ברמה העמוקה ביותר של המציאות,
אין שעון ואין תקתוק. גישה זו תואמת גם את שיטתו של הפילוסוף עמנואל קאנט שטוען שהזמן
הוא כלי מתודי פרי המצאתו של מוחנו כדי לתפוס ולהבין את העולם.
תפיסת הזמן במישור ההלכתי - סוגיית "קידוש
החודש"
ישנן
כמה אפשרויות לתפוס את מצוות קידוש החודש:
קידוש
החודש כ"פרזנטיזם קיצוני" (האדם יוצר את הזמן): בניגוד ללוח השנה הקבוע שיש לנו היום, בזמן
הסנהדרין החודש התקדש על פי ראיית הלבנה. הגמרא קובעת[2]: "אתם, אפילו שוגגים, אתם,
אפילו מזידים". כלומר, אם בית הדין החליט שהיום ראש חודש, גם אם הם טעו מבחינה
אסטרונומית, הזמן הפיזיקלי משתנה בהתאם להחלטתם. זוהי תפיסה שבה ה"עכשיו"
אינו מוכתב על ידי חוקי טבע נצחיים (אטרנליזם), אלא נוצר בכל רגע מחדש על ידי פעולה
אנושית. הזמן הוא לא "בלוק" קיים, אלא זרם שבית הדין מנווט. אם בית הדין
לא קידש את החודש, "יום הכיפורים" פשוט לא קיים באותו זמן בלוח השנה הקוסמי.
קידוש
החודש והקשר ל"אטרנליזם" (הזמן כתוכנית קבועה): מצד שני, ישנה גישה (כפי שניתן
למצוא ברמב"ם בהלכות קידוש החודש) שטוענת שבית הדין לא "ממציא" את הזמן,
אלא חושף את המציאות האסטרונומית. לפי תפיסה זו, המסלול של הירח והשמש הוא קבוע
מראש ("יקום הבלוק"). העבר, ההווה והעתיד של גרמי השמים רשומים בחוקי הטבע.
תפקיד בית הדין הוא רק לתת תוקף משפטי למה שכבר קיים ב"בלוק" של הזמן הפיזיקלי.
וישנה
גישה שלישי "זמן גמיש" (העבר משתנה לפי ההווה): ישנו דיון מפורסם על מצב שבו עיברו
את השנה (הוסיפו חודש אדר שני) מאוחר מהרגיל. לפי ההלכה, אם עיברו את השנה, זה משפיע
רטרואקטיבית על מעמדם של ימים שעברו. יום שחשבנו שהוא סתם יום חול, מתברר למפרע
כיום בתוך חודש אדר א' או ב'. זהו סוג של "עיצוב מחדש" של ציר הזמן, שבו
העתיד וההווה אינם רק זורמים קדימה, אלא מקרינים לאחור על משמעות הזמן שחלף. השלכה
הלכתית מעניין היא מה קורה במצב בו שני ילדים נולדו: אחד ב-כ' באדר א' והשני ב-ג'
אדר ב'. אם שנת בר המצווה שלהם נופלת בשנה רגילה. מי שנולד ב-ג' אדר ב' יחגוג בר
מצווה לפני מי שנולד ב-כ' אדר א', למרות שהוא צעיר יותר.
אך
ניתן לנסות ולהציע שהתפיסות השונות יכולות ליצור מחלוקות הלכתיות משמעותיות כפי
שרואים בסוגיית הברירה.
תפיסת הזמן במישור ההלכתי - סוגיית "ברירה"
אחת
הסוגיות המפורסמות שיכולות להתקשר לתפיסות הזמן אותן הזכרנו היא סוגיית
ה"ברירה"[3].
ברירה היא מצב שבו חלות הלכתית (כגון גירושין, תרומה או שותפות) תלויה בבירור
עתידי של נתון שאינו ידוע כרגע. השאלה היא האם "יש ברירה", כלומר, האם
הבירור העתידי פועל למפרע (רטרואקטיבית) וקובע שהמציאות הייתה מוגדרת כך כבר משעת
המעשה, או "אין ברירה" והדבר נחשב כלא-מוגדר בשעת המעשה.
בהבנת
סוגייה זו נחלקו הראשונים ונתמקד בשיטת הרמב"ן[4]: הוא מבחין בין שני מצבים שונים
שבהם המציאות אינה ידועה לנו ברגע המעשה:
מצב
א': בירור המציאות
(דבר שיש לו הכרע): במקרים שבהם המציאות כבר קיימת וקבועה בעולם, אלא שאנחנו כבני אדם
לא יודעים אותה כרגע, זה לא נחשב לבעיית "ברירה". דוגמה: אם אדם אומר
"הרי זה גיטך אם ירדו גשמים אתמול בצפון". הגשמים או שירדו או שלא ירדו,
המציאות כבר נקבעה. כאן לדעת הרמב"ן הכל מודים שזה תקף, כי אין כאן יצירה של חלות
חדשה למפרע, אלא גילוי של מה שהיה.
מצב
ב': ברירה קלאסית
(דבר שאין לו הכרע): מקרים שבהם המציאות תלויה ברצון עתידי או באירוע שטרם קרה ולא
היה מחויב המציאות. דוגמה: "הרי זה גיטך אם ארצה בעוד שנה". כאן, ברגע נתינת
הגט, אין שום נתון בעולם שקובע אם היא מגורשת או לא. רק הרצון העתידי ייצור את ההחלטה.
בזה נחלקו התנאים והאמוראים אם "יש ברירה" או "אין ברירה". מי
שסובר שאין ברירה אומר שכדי שמעשה מסויים יתפוס, הוא צריך לחול על משהו שקיים
עכשיו. ולפי מי שאומר שיש ברירה הבירור העתידי הוא לא מעשה חדש, אלא הוא חושף את
המציאות שהייתה קיימת בכוח כבר בהתחלה.
ניתן
לנסות ולהציע שלפי מי שאומר שיש ברירה, יש קשר בין חלקי הזמן ואחד משפיע על השני,
ולפי מי שאומר שאין ברירה, אפשר לומר שתופס שחלקי הזמן לא קיימים במקביל אלא רק ההווה.
אנו
רואים דוגמא כיצד תפיסת קיומו של הזמן יכולה להשפיע על מחלוקת הלכתית.
סיפורם
של פיווריל, בייקר ואבוט נותר תעלומה, אך בין אם הוא נכון ובין אם לאו אך מזמין אותנו
להכיר בכך שהזמן אינו רק זרם חד-כיווני. בין אם מדובר ב'יקום בלוק' סטטי ובין אם
ב'ברירה' הלכתית המגדירה את העבר למפרע, התורה והמדע גם יחד מלמדים אותנו שהזמן
הוא חומר גמיש. בסופו של יום, חנות הבשר המסתורית בקרסי היא תזכורת לכך שההווה
שלנו הוא רק שכבה אחת בתוך מארג עמוק ורב-מימדי של מציאות, שבה העבר והעתיד אינם
רק זיכרון או דמיון, אלא חלק חי ופועם מהווייתנו.
[1] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%93%D7%94_%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%AA
[2] ראש השנה כ"ה א'
[3] הסוגיות בגיטין כד:, ערובין לו:, ביצה לז:
[4] על מסכת גיטין דף כ"ה עמוד ב' ועוד
תגובות
הוסף רשומת תגובה