האם יש לראש הממשלה בחירה חופשית?
בס"ד
בכל
מערכת בחירות אנחנו דורשים מהמנהיגים שלנו לקחת אחריות. אנחנו באים אליהם בטענות,
מבקרים את החלטותיהם ומצפים מהם לבחור נכון. אבל כאן מסתתר פרדוקס, בספר משלי ישנו
הפסוק הבא[1]: "פלגי מים, לב מלך
ביד ה', על כל אשר יחפץ יטנו" - לב המלך הוא כמו נחל, כשם שהאדם יכול
לחפור את ערוץ הנחל ולהטות אותו להיכן שירצה, כך הקב"ה מטה את לב המלך לכל
מקום שירצה. לפי זה, האם יש בכלל טעם לבוא
אל ראשי הממשלה בטענות? אם הקב"ה הוא המנווט, האם המלך הוא לא רק רובוט
בתחפושת של מנהיג? יש לו בחירה חופשית בכלל?
על
פניו, מפסוק זה אנו למדים שאין למלך בחירה חופשית. הסיבה לכך היא שאף על פי שלאדם
הבודד יש בחירה, לאומה אין בחירה אלא הקב"ה מנווט אותה, ומכיוון שהמלך הוא
נציג העם, אין לו בחירה חופשית אמיתית. וכך, באמת, אנו מוצאים במפרשים נוספים על
פסוק זה[2].
הרלב"ג[3] מביא הסבר נוסף מדוע אין למלך
בחירה חופשית: "והנה העיר בזה , כי פעולות המלך ומחשבותיו הם מוגבלות מהשם
יתברך , והוא כמו שליח השם יתברך במה שיעשהו מדבר המלכות, וזה כלו הוא מיושר החכמה
האלהית. כי אילו היה פוֹעַל המלך באלו הדברים מסור לבחירתו בשלימות כדרך הִמָּסר
לבחירתו פעולותיו בעצמו , היה זה הענין סכנה נפלאה אל העם אשר תחת המלך ההוא"
- כלומר, הסיבות שאין למלך בחירה חופשית הן: א) בגלל שהוא שליח של הקב"ה
ויכול לבצע רק את מה שהקב"ה מתכנן ב) בגלל שיכול לסכן את העם אם יבחר שלא
כשורה.
אבל
כאן אנחנו נתקלים בקושי אדיר: אם למלך אכן אין בחירה חופשית, כיצד ניתן לבוא אליו בטענות?
קחו למשל את שאול המלך. התורה מספרת ששאול נענש בחומרה ואיבד את מלכותו רק בגלל שחמל
על אגג מלך עמלק ולא הרגו. והרי מדובר באירוע בעל משמעות לאומית והיסטורית מהמעלה הראשונה!
אם "לב מלך ביד ה'', והקב"ה הוא זה שמנווט את המהלכים הלאומיים - הרי שפעולתו
של שאול הייתה כפויה עליו מלמעלה. אם כך, על מה יצא הקצף? מדוע להעניש אדם על פעולה
שלא הייתה בשליטתו?
והשאלה
הזו רק הולכת ומתעצמת לאורך כל ספרי הנביאים. לאורך דורות, הנביאים עומדים מול מלכי
ישראל ויהודה, מוכיחים אותם בשער ומנבאים להם פורענות על טעויותיהם המדיניות והרוחניות.
אם המלך הוא בסך הכל 'שליח' חסר בחירה של ההשגחה, הרי שהתוכחה של הנביאים פשוט אינה
הוגנת. זו לא אשמת המלך - זהו רצון ה'!
התמיהה
הזו הופכת למורכבת עוד יותר כשאנחנו מתבוננים בהתנהלותם המעשית של המלכים. אם נניח
שהקב"ה אכן מטה את לב המלך באופן ישיר, והחלטותיו הן ממילא שיקוף של הרצון האלוהי
- מדוע המלך צריך להיוועץ במקורות חיצוניים? קחו למשל את דוד המלך. כאשר הפלישתים נלחמים
בעיר קעילה, דוד לא מסתמך על תחושת הלב שלו או על 'ההטיה האלוהית' שבלבבו. הוא ניגש
לשאול באורים ותומים.
כאן
עולה שאלה כפולה: מצד אחד, אם ה' כבר מנווט את ליבו של דוד להחלטה הנכונה, לשם מה נחוץ
המנגנון הטכני של האורים והתומים? ומצד שני - עצם הצורך לשאול ולהתלבט מוכיח שדוד לא
הרגיש 'מונחה' או כפוי. הוא עמד בפני ספק אמיתי, צורך בהכרעה, ובחירה שאינה מובנת מאליה.
אם לב המלך הוא כ'פלגי מים' המוטים מאליהם, מדוע דוד זקוק לאישור א-לוהי רשמי כדי לדעת
האם לצאת לקרב?
תשובה
ראשונה - גלגול אירועי ההסטוריה
לגבי
שאול, יש מי שרצו לענות שהקב"ה ידע כבר מראש, מתוך אופיו ומעשיו של שאול,
שיבחר שלא כשורה ויחמול על אגג ולכן גלגל את האירועים באופן כזה שאגג יישאר בחיים
ושאול ייענש, שהרי בחירתו נעשתה בצורה חופשית לגמרי. "לב מלך ביד ה'" בא
כאן לידי ביטוי באופן שבו הקב"ה מסובב את הנסיבות.
אבל
יש בעיה בתשובה זו, העובדה שהקב"ה מסדר את האירועים ומגלגל, למשל, זכות על
ידי זכאי וחובה על ידי חייב נכונה לכל אדם, לא רק למלך. אם כן מדוע כתוב "לב
מלך ביד ה'" ולא "לב אדם ביד ה'"? נראה שהפסוק מדבר ממש על הגבלה
או שלילה של הבחירה!
תשובה
שניה - מישור פרטי ומישור לאומי
תשובה
נוספת שאנו מוצאים במפרשים מחלקת בין המישור הפרטי: המלך כפרט, לבין המישור
הלאומי. לשאול המלך, למשל, היתה בחירה חופשית בכל מה שקשור אליו עצמו, אבל כשזה
הגיע להחלטות מדיניות, שם כבר לא היתה לו בחירה. אבל גם תשובה זו נתקלת בשאלה אותה
שאלנו קודם: השארת אגג חי היא החלטה לאומית! שהרי יש מצווה על עם ישראל למחות את
עמלק והוא האחרון שנשאר, אם שאול היה הורג אותו בזמן עם ישראל היה במקום אחר לגמרי
בהיסטוריה!
עם
זאת, ניתן לענות על השאלה הזו: אם אכן אגג היה העמלקי האחרון כפי שאנו רגילים
לחשוב, בהחלט היה מקום לשאול כיצד יש לו בחירה חופשית במקום שכל כולו החלטה
לאומית, אבל אגג לא היה העמלקי האחרון...
כולנו
מכירים את המדרש שבלילה לפני שאגג הוצא להורג הוא בא על שפחה והיא נתעברה וממנה
יצא לאחר שנים המן, העניין הוא שאין מקור למדרש זה, רק מקורות מאוד מאוחרים
מזכירים זאת כמו הילקוט שמעוני[4] שחובר בתחילת המאה ה-13.
אבל
אם מסתכלים בהמשך ספר שמואל א' אנו מוצאים שדוד נלחם בעמלקים, ובשמואל ב' נער
עמלקי מודיע לדוד על מות שאול, כלומר הם עדיין קיימים, אגג לא היה העמלקי האחרון.
מכאן
ניתן להסיק שאת ההחלטה שלא להרוג את אגג קיבל שאול באופן חופשי כיוון שזו היתה
החלטה פרטית שלו, לא באמת היתה לה השלכה לאומית.
אבל
התפיסה שמחלקת בין בחירה חופשית פרטית לעומת בחירה כפויה לאומית נתקלת בשאלה
מכיוון אחר: ירמיהו הנביא מזהיר בכמה מקומות[5] את צדקיהו המלך שלא ילך עם
המצרים להילחם במלך בבל אלא שייכנע לבבל. צדקיהו לא מקשיב לו. אנו רואים שמדובר על
החלטה לאומית ובכל זאת יש למלך ישראל בחירה חופשית. בנוסף, לא ניתן לומר ש-ה' הסיט
את ליבו לבחור במצרים, שהרי הוא שלח את ירמיהו להזהירו!
יוצא
שיש למלך בחירה חופשית למרות מה שנאמר בפסוק אותו הבאנו בתחילת השיעור "לב
מלך ביד ה'".
תשובה
נוספת טוענת שלמלכי ישראל יש בחירה חופשית אך למלכי אומות העולם אין ומה שכתוב
בספר משלי מתייחס למלכי אומות העולם. אבל אם כך, מדוע אצל פרעה טורח הקב"ה
לומר שיכביד את ליבו? הרי בכל מקרה אין לפרעה בחירה חופשית. אותה שאלה לגבי סיחון
ש-ה' הכביד את ליבו. מתוך כך שהתורה מציינת מקרים מסויימים בהם הקב"ה השפיע
על הבחירה החופשית של המלך, אנחנו יכולים ללמוד שלשאר המלכים יש בחירה חופשית, לא
משנה אם הם יהודים או לא.
נסיון
לענות - מלך הכוונה ליישות לא לבן אדם
אפשר
לומר שלא מדובר דווקא במלך כאדם, אלא כיישות. כלומר, מדובר על המלך כמייצג את העם.
כאשר כתוב בפסוק "לב מלך ביד ה'" הכוונה לומר: לב המלכות ביד ה'. לעם
אין בחירה חופשית והקב"ה מטה אותם לכאן או לכאן. אבל גם תשובה זו אינה שלימה
כיוון שבפסוק מדובר על מלך לא על מלכות.
אז
איך ניתן לענות על השאלה?
יוצא
שלכל כיוון אליו אנו מנסים לפנות, אנו מגיעים למבוי סתום. אלא שאז מגיעים דברי הרב
קוק והרב דסלר. אומרת הגמרא במסכת ברכות[6]: "ואמר רב יהודה אמר
רב שלשה צריכים רחמים מלך טוב שנה טובה וחלום טוב, מלך טוב דכתיב (משלי כא, א)
פלגי מים לב מלך ביד ה'" - מסביר הרב קוק[7]: "למדנו כאן כי כל כך
מושפע הוא המלך מחזיונות הכלל שמביאים אותו להחלטת הנהגתו, עד שבחירתו החפשית אינה
פועלת בו בדרך רשום, כי אם המקרים הכלליים של הנהגת המדינה ומוסר האנשים, ומעמד
המוסרי הכללי ומצב השלום בעולם בכללו, כל אלה יפעלו על החלטת המלך וגם על מזגו
ותכונתו. על כן הוא מושפע ונפעל יותר ממה שהוא פועל בבחירה חופשית וצריך גם הוא
רחמים." - מסביר הרב, הסיבה שאין למלך בחירה חופשית נובעת מכך שכל פעולה
שמבצע וכל החלטה שמקבל מושפעות מסיבות רבות: כיצד הוא תופס את הלך הרוח של העם, מה
מצבו המוסרי של העם, האם עכשיו העם בתקופת מלחמה או שלום. יש לחצים מדיניים ופוליטיים
מכיוונים רבים כל כך שמשפיעים על החלטתו עד שניתן לומר שבמקום מסויים כבר אין לו
בחירה חופשית.
למשל:
אם התרבות של העם היא כזו של נפוטיזם (מינוי קרובי משפחה), פרוטקציות, עשיית דברים
באופן לא רציני (חלטורות) ונסיון לעשות כמה שיותר רעש על המעט שכן נעשה - אם זו
התרבות, כך יראה גם המנהיג של העם. אם, לעומת זאת, הלך הרוח אידיאליסטי, אנשים
בעלי שאר רוח נותנים את הטון והאווירה היא של אחדות, מנהיג המדינה יראה אחרת
לגמרי. המנהיג הוא הפרי של המדינה. מבחינה זו, באמת אין לו בחירה חופשית.
ככל
שאנחנו, האזרחים הקטנים, מתנהגים באופן מוסרי יותר ואידיאליסטי יותר, כך המדינה
שלנו תראה אחרת וזה בתורו ישפיע על ההנהגה שלנו. ואם תשאלו איזה כוח יש לאזרח הקטן?
- אם אנחנו מסתכלים על עצמנו כפרטים, ההשפעה שלנו מוגבלת מאוד, אבל ברגע שאני
מתנהג באופן מוסרי זה משפיע על המעגל הקרוב אליי והופך אותו ליותר מוסרי. המעגל
הזה בתורו משפיע הלאה וכן על זו הדרך. אבל ברגע שלא רק אני מתנהג כך אלא מאה איש,
אלף איש או עשרת אלפים אנשים מתנהגים באופן זה, המעגלים מתרחבים מהר מאוד ונוצרת
תרבות הרבה יותר מוסרית ועמוקה. הפרי של תרבות כזו הוא מנהיג מוסרי.
אבל
עדיין נותרנו עם השאלה: בסופו של דבר, אנחנו רואים שהנביאים כן הזהירו את המלכים
ושאול המלך עבר ממלכותו בכלל בחירות לא נכונות. התשובה לכך היא שלגבי שאול, כפי
שראינו קודם, בחירותיו היו אישיות והוא נתן עליהם את הדין. ולגבי שאר המלכים, אולי
אפשר לענות ולומר שההחלטה שקיבלו משקפת את הלך הרוח השולט שהיה בעם באותה תקופה.
תפקידם כמלכים היה לנווט את העם ולא "לזרום" עם הלך רוח זה, לכן הנביאים
מוכיחים אותם על בחירות לאומיות.
לפי
פירוש זה, איך אנחנו מסבירים את הפסוק איתו התחלנו את השיעור "לב מלך ביד
ה'"? – אולי אפשר לענות על בסיס רעיונו של ר' אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו[8] בקונטרס הבחירה. שם הוא מסביר
שעולמו של האדם מתחלק לשלוש: האזור שכבש וניצח בו את היצר הרע. באזור זה אין לו
בחירה, היצר כבר לא נלחם בו. יש אזור שאותו לא כבשנו ואין לנו בו בחירה, הוא רחוק
מאיתנו מבחינה מוסרית ומידותית. ויש את השטח שעליו אנחנו נלחמים ובו יש לנו בחירה.
אם אנחנו מנצחים בו, אנחנו מרחיבים את האזור הכבוש ונכנסים לאזור חדש, ואם אנו
נכשלים, אנו מקטינים את האזור אותו כבשנו.
כך
גם בנוגע לבחירה החופשית של המלך. ככל והעם והמלך יותר מוסריים, צדיקים ובעלי
מידות גבוהות כך הבחירה תהיה יותר נקיה, מוסרית והכי חשוב נכונה - כלומר תואמת את
רצון ה'. אך ככל ואין הדבר כך, הרי שבחירתו של המלך מצטמצמת לאפשרויות גרועות
שישפיעו גם על העם באופן גרוע.
סיכום
אז
האם לראש הממשלה יש בחירה חופשית? התשובה שגילינו היום היא מורכבת: כן, אבל. למנהיג
יש בחירה, אך היא אינה פועלת בחלל ריק. היא מוגבלת ומושפעת משני כוחות אדירים: המצב
המוסרי שלו כאדם, והמצב המוסרי של העם אותו הוא מייצג. כפי שראינו, המנהיג הוא במידה
רבה ה'פרי' של העץ הלאומי, כשהרוח בעם היא של אידיאליזם ואחדות, מרחב הבחירה של המנהיג
נפתח לעשייה גדולה. כשהרוח עכורה, גם ליבו של המלך הופך להיות כבול בלחצים, נסיבות
ומגבלות.
אבל
כאן טמון הלקח החשוב ביותר: למרות הלחצים, למרות הלך הרוח הציבורי ולמרות ההשגחה העליונה
שמנווטת את ההיסטוריה - המנהיג אינו רובוט.
שאול
המלך לימד אותנו שעל כיסא המלכות יושב אדם, ולא מכונה. גם בתוך המערכת הסבוכה של שיקולים
פוליטיים ולאומיים, נותר תמיד מרחב של בחירה אישית שעליו נדרש המנהיג לתת את הדין.
האחריות היא כפולה: המנהיג אחראי להתעלות מעל הלך הרוח ולנווט את הספינה נכון, ואילו
אנחנו - האזרחים - אחראים לתיקון המוסרי שלנו, כדי ש-ה' ינווט ברחמים, כדברי הגמרא
בברכות, את 'לב המלך' אל הטוב, אל הישר ואל הנכון.
תגובות
הוסף רשומת תגובה