נר מצווה - שיעור 5
בס"ד
לשמיעת השיעור לחץ כאן
אנו ממשיכים בסדרת השיעורים לעילוי נשמת סבי
שלמה בן זיסו ז"ל.
בפעם הקודמת עסקנו בהסבר דרשות המהר"ל
את המילים "זו" ו"אחד" ודרכן דיברנו על הקשר בין עם ישראל
לגילוי האחדות הא-לוקית בעולם. המהר"ל ממשיך להסביר את תפקידו של עם ישראל:
"אבל ארבע מלכויות מבטלים אחדותו
בעולם, כאשר לוקחים הממשלה מישראל שהם מעידים על אחדותו יתברך. ולכך בסוף ארבע
מלכויות, כאשר תחזור המלכות לישראל כתיב: (עובדיה א, כא) ועלו מושיעים בהר ציון
לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה, (זכריה יד, ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום
ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. [=ולמה בסוף התהליך יהיה ה' אחד ושמו אחד? למה
דווקא על זה הנביא מתנבא] וזה כמו שאמרנו, כי המלכויות הם ארבע ומספר זה הוא
יוצא מהאחדות. כי האמצעי שאין בו צד מיוחד הוא אחד כמו שידוע, שאי אפשר שיהיה
האמצעי שנים רק האמצעי הוא אחד בלבד. והרוחות הם מחולקים, שזה מתפשט למזרח וזהו
הפכו מתפשט למערב וזה לדרום וזה לצפון. הרי תמצא כי ארבע רוחות הם מחולקים, והם
הפך האחד. וכמו שרמז הכתוב את ישראל בתחילת הבריאה, כמ"ש הכתוב: בראשית,
בשביל ישראל נברא העולם, והם העלול הראשון מן השם יתברך, לכך ראוי שיהיה נרמז
בתחילת הבריאה, וכן רמז הכתוב גם כן ארבע מלכויות, שהוא החסרון שנמצא בבריאה מצד
חסרון העלול."
– בתחילת הבריאה נרמזו גם עם ישראל – העלול הראשון. משמעות הביטוי 'ראשון' בהקשר
שלנו הוא ראשון במעלה (כמו מקום ראשון), הדבר שהכי קרוב לא-לוקים. בעצם היותו קרוב
יותר, עם ישראל מבטא את האחדות, את הרעיון שהכל נובע ממנו יתברך ואילו המלכויות
מייצגות את החילוק. כל מלכות פונה לכיוון מוגדר ומסויים, היא מבטאת רעיון ספציפי
ואינה יכולה להכיל בתוכה תופעות או רעיונות המתנגדים לה או הגדולים ממנה. בהמשך
הספר המהר"ל יעמוד על תכונותיהן של המלכויות ביתר פירוט ומתוך כך נוכל להבין
את דבריו כאן, אך נביא דוגמא מעולמנו אנו על מנת לשבר את האוזן: ארצות הברית
מייצגת את התפיסה הקפיטליסטית, ישנו חופש כלכלי כמעט מלא ליחיד והתערבות מועטה
מאוד מצד המדינה (מצד אחד פחות רגולציות וחוקים על עסקים או האופן שבו מרוויחים את
הכסף, אך מצד שני פחות עזרה למי שאין לו). לעומתם, ברית המועצות לשעבר דגלה בשיטה
הקומוניסטית, ההפוכה, אין ליחיד דבר משל עצמו והכל שייך למדינה – כך שיש התערבות
ברווחים שמפיק הפרט, הכל עובר למדינה, אך מצד שני ישנה גם חלוקת כסף מכיוון המדינה
אל היחיד.
עם ישראל, לעומת זאת יכול להכיל בתוכו את
המורכבות של התפיסות השונות ולתת לכל אחת את מקומה הראוי (מדינת רווחה). הדבר אמנם
מצריך איזשהו תהליך פנימי המתרחש בתוך העם אך זהו תהליך בונה.
מאחד יוצא ריבוי
בפסקאות הקודמות הסביר המהר"ל שהסיבה
לרמיזת ארבע המלכויות דווקא בבריאה, מורה על החסרון של הבריאה, כעת מביא
המהר"ל סיבה נוספת: המלכויות מבטאות את הריבוי והגיוון הקיים בעולם ועל כך
שמהקב"ה שהוא אחד נוצר עולם מגוון ומפורט.
"ועוד יש לך לדעת, כי בבריאת השם יתברך
את עולמו ראוי שיהיו נרמזו המלכות זה. כי בשם י"ה ברא השם יתברך את
עולמו, עולם הבא נבראה ביו"ד משמו הגדול, והעולם הזה נברא בה"א משמו הגדול. וזה כי שם
י"ה ברוך הוא, היו"ד מן שם י"ה מורה שהוא יתברך אחד ואין בו חלוק
כלל, כי היו"ד שהיא קטנה אי אפשר לחלקה רק היא אחת, ולכך היו"ד מורה על
שהוא יתברך אחד. והה"א מורה, כי אל תאמר כי הוא יתברך אחד ואין כוחו יתברך על
הכל, והוא כמו שאר דבר שהוא אחד ואין כוחו על הכל, אבל [=אלא]
השם יתברך הוא אחד וכוחו מתפשט אל הכל.[=אל תאמר שהקב"ה הוא אחד במשמעות
של: יחיד – אין כמוהו, הכי עליון שיש אבל לא מקיף את הכל. אלא הוא אחד מלשון
אחדות, מאחד את הכל ומקיף הכל.] וזה מורה הה"א משמו הגדול, כי הה"א
יש בו הד' ויש בה נקודה תוך הד', וכבר אמרנו כי הד' מורה על ההתפשטות של ארבעה
צדדין, וזה מורה כי עם שהוא יתברך אחד יש בכוחו הכל. לכך, מה שהיו אומרים שאי אפשר
שיהיה הוא יתברך אחד בעולמו, כי אם כן לא היה נברא ממנו רק אחד. כי תמיד מתחייב
ונברא מן הפועל דבר שהוא מתייחס אל הפועל, כי מתחייב מן האש שהוא חם וכן הקרירות
מתחייב מן הפועל שהוא קר, וכן כל הפעולות הבאות מן הפועלים כל אחת היא מתייחסת אל
הפועל. ולכך גזרו ואמרו, מן הפועל שהוא אחד לא יבוא ממנו גם כן רק פעולה אחת,
וכאשר נראה לפנינו ריבוי פעולות מתחלפות בעולם דבר זה מורה על התחלות מתחלפות.
וכבר בארנו זה במקום אחר ובטלנו שבוש זה. הפך זה, כי מורה ריבוי הפעולות על התחלה
אחת, כמו שבארנו זה באריכות בחבור גבורת השם אצל קרבן פסח שצווה לאכול על מצות
ומרורים, עיין שם. ודבר זה מורה ה[אות] ה"א, כי הה"א יש בה ד' אשר הד'
מורה על ארבע רוחות, ויו"ד הקטנה שבתוך הד' הוא אחד כנגד האמצעי, והא' מצטרף
אל הכל והוא מקשר הכל. ולפיכך באות ה"א ברא השם יתברך העולם הזה, כי העולם
הזה יש בו חלוק ועם כל זה הוא עולם אחד, כי הריבוי הזה הוא לאחד. ועולם הבא שהוא
אחד לגמרי, נברא ביו"ד."
בפסקאות הקודמות למדנו באופן כללי שהמלכויות
נרמזות בבריאת העולם כיוון שהן מהוות חלק בלתי נפרד, משהו מהותי, מעצם היותו של
העולם עולם. בפסקה זו ובזו שאחריה המהר"ל ילמד אותנו שמצד האמת המלכויות היו
אמורות להיות מחוברות לעם ישראל ולא לקחת ממנו את המלוכה. כלומר, אם המלכויות מבטאות
בפועל את הפירוד של העולם מא-לוקים הרי שמצד תכליתן המקורית הן היו אמורות להיות
מחוברות לעם ישראל, שמבטא את האחדות, ולהוות פירוט של גילוי כבוד ה', רצון ה',
בעולם.
המהר"ל מחלק את ההסבר לשלשה שלבים:
בשלב הראשון יסביר מה משמעות השם 'י-ה',
בשלב השני יתמודד עם השאלה כיצד מהקב"ה, שהוא אחד, יצא עולם עם מגוון תופעות
הופכיות. בשלב השלישי יענה על שאלות אלה באמצעות ההסבר שנתן לשם ה'.
נתחיל עם השאלה המופיעה בשלב השני של הסברו:
כיצד יכול להיות שמדבר אחד יוצאים מספר דברים שונים? הרי לדבר שיש תכונה מסויימת
יש תולדה מאותו סוג! למשל: אש יכולה 'להוליד' אש אך לא מים. אם כן, כיצד הא-ל יכול
ליצור תופעות הפכיות כמו אש ומים, חום וקור או טוב ורע?
במבט ראשון שאלתו לא מובנת כל כך הרי אנחנו
יכולים לענות בצורה הכי פשוטה וישירה שיש: הקב"ה הוא כל יכול אז אין שום בעיה
בשבילו לברוא אש ומים, או חום וקור או כל דבר והפכו! אלא שבבסיס הדברים עומדת שאלה
עמוקה יותר: לפי תמונת העולם בתקופתו לא יכול להיות משהו שייצור משהו אחר, לא יכול
להיות שאש תקרר או שהקרח יחמם. לא היתה בעולם 'בן' שאינו דומה ל'אביו'. עולם
מושגים כזה שלאבא יש תולדה הדומה לו בלבד, לא היינו מסוגלים להבין את הרעיון של
בריאת הפכים ממקור אחד. המחשבה על כך היתה בלתי מתקבלת על הדעת ואכן באותה התקופה
כך היה עולם המושגים.
נמחיש זאת על ידי דוגמא: אנו חיים בעולם
שכבול לחשיבה לוגית ורציונלית, אם משהו סותר את הלוגיקה איננו נוטים לקבלו. אנו
מחונכים על ברכי הגאומטריה והמתמטיקה ורואים בעיני רוחנו כיצד מתוך הנחה א' והנחה
ב' נובעת מסקנה. אבל מה יקרה אם נרצה להאמין בתופעות הסותרות במבט ראשון את
הלוגיקה? כאן ניתקל בבעיה. או שנצטרך לשנות את הלוגיקה או שנצטרך להפסיק להאמין.
אך ישנה דרך שלישית – להבין שהלוגיקה לא כוללת את כל המצבים האפשריים.
לדוגמא: אנו רגילים לומר ששני קווים מקבילים
לעולם לא יפגשו ושלמשולש יש תמיד מאה ושמונים מעלות. אבל ניתן להפריך זאת: אם ניקח
את קו המשווה, ושני קווי אורך. כל קו אורך חותך את קו המשווה בזווית של תשעים
מעלות ובכל זאת כך קווי האורך נפגשים בקטבים. יוצא שיש לנו קווים מקבילים (קווי
האורך) שכן נפגשים, לא רק שנפגשים אלא יוצרים משולש בעל יותר ממאה ושמונים מעלות.
כיצד זה יתכן? התשובה נעוצה בעובדה שהדוגמא
שלנו לקוחה ממרחב עקום. על מרחב ישר שני קווים מקבילים לעולם לא יפגשו ולמשולש לא
יכולים להיות יותר ממאה ושמונים מעלות. מתוך דוגמא זו אנו יכולים להבחין בכך
שהלוגיקה לא תמיד מתייחסת כל המצבים האפשריים ולא תמיד נכונה בכולן.
המהר"ל נוקט בדרך השלישית. הוא יטען
שריבוי הפעולות באמת מתייחס לפועל האחד, רבש"ע. על מנת להסביר זאת הוא ילמד
אותנו שהעולם הזה מהווה אמנם עולם של פירוד אבל הוא מחובר בשורשו לעולם הבא,
שמהווה עולם של אחדות. וזאת יסביר באמצעות שם ה'.
אם כן, מהם שמות? – הם הדברים שבאמצעותם
מתייחסים לחפץ או לאישיות. כשאני אומר "דוד בן גוריון היה ראש הממשלה הראשון
של מדינת ישראל" – המילים דוד בן גוריון מתייחסות לאדם מסויים שחי בהסטוריה
והמילים מדינת ישראל מתייחסות למדינה מסויימת שקיימת בעולם.
יכול אדם שיהיו לו מספר שמות הנובעים
מהתייחסויות שונות כלפיו, למשל: בניו של שמעון יקראו לו אבא, אביו יקרא לו בן,
תלמידיו יקראו לו המורה ואילו חבריו יקראו לו שימי. כלומר, כל אחד נותן שם לפי
האופן בו נפגש עם שמעון. אותו עיקרון חל גם ביחס לשמות ה'. שמותיו של הקב"ה
הם האופן שבו אנחנו נפגשים איתו בעולם, האופן שבו הוא מופיע במציאות, למשל: כשאנו
רוצים לומר שהוא האדון שלנו ואליו אנו עובדים נקרא לו בשם אדנות, כאשר יש שפע
ושמחה בעולם אנו קוראים לו בשם הויה, כאשר יש דין בעולם אנו קוראים לו א-לוקים.
כלומר שמות ה' משתנים לפי האופן שבו אנו נפגשים איתו, לפי האופן שבו הוא מתגלה
במציאות.
אחד משמות השם הוא י-ה. איזה אופן של גילוי
ה' בעולם הוא מבטא? – האות י' מסמלת את העולם הבא. היא נכתבת בצורה של נקודה
ומשמעות הדבר שאין לה מימדים. אם על ריבוע אנו יכולים שיש לו את מימד האורך ומימד
הרוחב, ועל קו אנו יכולים לומר שיש לו מימד אחד בלבד הרי שנקודה היא ישות חסרת
מימדים. זו הסיבה שהנקודה מסמלת אצל המהר"ל ישות רוחנית, כזאת שמצד אחד אינה
תופסת מקום במרחב שלנו ומצד שני מתייחסים אליה, היא חלק מהעולם המתמטי. יש לה
חשיבות בכך שהיא הדבר שמרכיב את כל הצורות ואת כל מה שקיים במרחב. בדומה לכך גם
העולם הבא – העולם הבא הוא נסתר ורוחני, זהו המקום שמהווה את השורש ואת התכלית של
העולם הזה. ממנו העולם הזה נובע, מאותם אורות עליונים (הגילויים העמוקים של רצון
ה'), ואליו הוא שב כאשר באחרית הימים "יהיה ה' אחד ושמו אחד".
האות ה"א מורכבת משתי אותיות: ד' ו-י'[1]. האות ד' מסמלת את ההתפשטות
במרחב לארבעת צדדיו וכפי שלמדנו התפשטות לארבע צדדים מורה על פירוד. אבל כאשר אות
זו מצטרפת לאות י' שבתוכה, הדבר מסמל שלהתפשטות הזו יש מקור, נק' ממנה הכל נובע.
כלומר ההתפשטות אינה מהווה פירוד אלא התפרטות. האות ה' מורה על העולם הזה שהוא
אמנםה נפרד אך היא מסמנת לנו שלכל הפירוד הזה יש שורש אחד – אחדותי. וכמו שאומרים
בתפילה "הכל יכול וכוללם יחד".
השם י-ה מבטא את הקשר והחיות שהעולם הזה
מקבל מהעולם הבא. אומר המהר"ל, אכן לא יכול להיות שמדבר אחד יצא דבר אחר, אך
ביחס לרבש"ע כל הדברים שנוצרו אינם מהווים 'דבר אחר', הכל מהווה פירוט של
אותו רצון א-לוקי אחדותי. הכל נובע משורש אחד ולהכל יש תכלית אחת.
הבה נראה דוגמא הממחישה את העניין[2]: אנחנו יכולים לפגוש מישהו
שנכנס לחדר כשהוא מחייך, משדר אופטימיות ומהרגיש שמח. כל ההתנהגויות, המחשבות
והרגשות הללו מהווים ביטוי לתהליך פנימי המתרחש אצלו. כלומר, נקודה פנימית אחת
הקיימת בו משפיעה וגורמת להתרחשותן של הרבה תופעות שאינן קשורות אחת לשניה.
לסיכומו של עניין, האות י' מבטאת את הרעיון
של העולם הבא, העולם האחדותי והאות ה' מבטאת את הרעיון של העולם הזה – את הריבוי
שאמור להתאחד. כעת המהר"ל מסביר על בסיס רעיון זה את המשמעות של עם ישראל.
"ומפני כי המלכויות הם חשיבות העולם,
ולכך יש בעולם ארבע מלכויות מחולקות כנגד החלוק שהוא בעולם. [כלומר,
מכיוון שהמלכויות הן אלו אשר שולטות ומכוונות את עמי העולם במהלך ההיסטוריה] ויש
בעולם אחדות, וכנגד זה הם ישראל שהם אחד. אמנם, ראוי היה שיהיה ארבע מלכויות אלו
מתקשרים ומתחברים יחד עם ישראל ומצטרפים אל ישראל עד שיהיה הכל אחד. ומפני חסרון
העלול שהוא בבריאה שאינה בשלמות אי אפשר שיהיה כך, במה שהעלול הוא נבדל מן העילה,
ובפרט עתה קודם מלכות מן ישראל. ובזה יוצאים מן אחדות השם יתברך עד שיכלו ארבע
מלכויות, מלך המשיח. ולכך מצד החסרון הזה נבדלים אלו ארבע מלכויות, ואז יהיה העולם
בשלמות כמו שראוי שיהיו. לכך, מיד שנברא עולם נרמזו אלו ארבע מלכויות וגם ישראל
כדכתיב (בראשית א, ג) ויאמר אלוקים יהי אור, זהו אור המשיח, כי כל זה מתחייב מן
תחילת הבריאה אשר ברא השם יתברך את עולמו.ולכך
אמר דניאל (ז, ב ג): חזה הוית בחזוי עם ליליא, וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא
רבא. וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, שנין דא מן דא. ואמר ארבע רוחי מגיחן לימא כמו שאמרנו, שאלו ארבעה
הם כמו ארבע רוחות מחולקים כמו שהתבאר. ואלו ארבע רוחין אעלין את ארבע חיות אלו מן
הים, כי כל האומות נחשבים אצל ישראל כמו הים שאינו מן הישוב וישראל נמשלו ליבשה." –
כלומר, מלכתחילה היה ראוי שהמלכויות יהיו מושפעות מעם ישראל אז הן היו מהוות פירוט
ולא פירוד, אבל בגלל החסרון הקיים בבריאה הן יוצאות מרשותו של הקב"ה כביכול
ומהוות פירוד והסתרה.
המלכויות כפי שהן נגלות בחזון דניאל
"במדרש (ויקרא רבה יג, ה'):
וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא (דניאל ז, ג),
אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא. הדא חיותא דימא, כי סלקא מן ימא היא ממכיא [=היא
נמחית ואין לה חיות], סלקא מן חורשא לית היא ממכיא."
לאחר שהמהר"ל התמקד בקשר שבין ארבע
המלכויות לבין הבריאה הוא עובר להסביר את מהותן. הוא פותח במדרש שאומר שאם עם
ישראל יזכה, המלכויות תהיינה כמו חיות ים העולות ליבשה – שאין להן יכולת לחיות,
והשפעתן תהיה חלשה. ואם עם ישראל לא יזכה, המלכויות תהיינה כמו חיות הבאות
מן היער, שהן חזקות יותר.
"ופירוש זה, כי הים הוא רחוק מן
הישוב, ואם זוכין ישראל אז האומות אין להם המציאות הגמור כמו דבר שהוא בים אין לו
המציאות. ולכך הדגים שהם בים אין להם שחיטה, וזה מפני שאין להם המציאות, כי
המציאות הוא בישוב. ולפיכך אם ישראל זוכים אין למלכות כח, והם עולים מן הים.
כלומר, שהתחלת הווייתם אין כוח חזק להם עד שהם עולים מן הים. ואם אין זוכים ואז
עולים מחורשא שהוא בישוב, אף כי היער הוא נבדל מן הישוב גם כן, שהרי אין שם בני
אדם רק חיות, אבל מכל מקום אינו לגמרי נבדל מן הישוב. ולכך אמר וד' רוחי מגיחן
לימא: דמיון המלכויות לחיות."
מסביר המהר"ל את המדרש: מה שמאפיין את
הים הוא שבני אדם לא יכולים לחיות בתוכו לאורך זמן ללא עזרים מלאכותיים. מכיוון
שכך, הים נחשב כמקום שנמצא מחוץ למציאות האנושית או במילותיו של המהר"ל: אין
לו מציאות – אי אפשר לחיות בו. הים אינו מקום שניתן להביא בו לידי ביטוי חיים
אנושיים. בערים, בכפרים או בכל מקום יישוב אחר יש ביטוי לחיי האדם, לחיי החברה
ולסדר האנושי, אבל בים כל זה אינו קיים, זהו עולם אחר לגמרי שאיננו יכולים לחיות
בו.
אם עם ישראל זוכים, המלכויות יהיו כיצורים
החיים בים – שאין להם רלוונטיות לעולם בני האדם וכשהם יוצאים מן הים, מתים מיד.
מלכות כזו, מהווה שלטון ללא כוח השפעה ממשי על העולם. היא נמצאת שם אך אינה משאירה
את חותמה ואינה יכולה להסתיר באופן בולט וניכר את כבוד ה'.
אגב העניין הזה מלמד אותנו המהר"ל
שהסיבה שאין מצווה לשחוט דגים, כפי שיש ביחס לבהמות למשל, היא שאינם בני מציאות.
הם אינם נחשבים כבעל חיים מהעולם הזה.
אם אין עם ישראל זוכים, האומות נחשבות כמו
היצורים החיים ביער. מי שחי ביער חי באותו מישור מציאות כמו מי שחי על היבשה: אלו
ואלו יכולים לחיות בעולם הזה באותם תנאים. עם זאת, עדיין יש הבדל בין עם ישראל
לבין שאר אומות העולם. היצורים החיים ביער, אינם גרים ביישוב, עדיין יש יתרון
ליישוב בכך שהוא מהווה מקום בו ניתן לחיות בביטחון ולבטא את הרבדים השונים בחיים.
כלומר, אם עם ישראל אינם זוכים, יש למלכויות יותר כח והשפעה על העולם והמציאות.
"וכאשר ראה דניאל המלכויות, ראה אותם
ארבע חיות, כי בערך זה ראוי שיהיו נמשלים ארבע מלכויות. וזה, כי האדם יש לו הכוח
והממשלה על החיות כדכתיב בקרא, ולפיכך ראוי שיהיה המלכות בעולם נראה בתואר וכתמונת
אדם. רק שממשלת אלו ארבע מלכויות הם חסרי המעלה האלוקית הנבדלת שהיא לאדם, ומצד
הזה שהם חסירי המעלה האלוקית יש להם הכוח הבלתי אלוקי. ולכך היו נראים כתאר החיות,
כי החיה חסר לה הכוח האלוקי הנבדל, והכוח בלתי אלוקי יש בה יותר כמו שהוא עניין
כוח מלכויות אלו, לכך ראה אותם דניאל בתואר ובצורת ארבע חיות. וכאשר ראה מלכות מלך
המשיח ראה אותו בתואר ובצורת אדם. כי אחר שראה המלכויות בצורת ארבע חיות ראה מלכות
ישראל בתואר ובצורת אדם כדכתיב: (דניאל ז, יג) וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, כי
מלכות מלך המשיח יהיה אלוקי לגמרי, ולפיכך קרא אותו בר אנש"
– המלכויות מופיעות בחזון דניאל דווקא כחיות ולא כבני אדם, זאת בניגוד לחלום
נבוכדנצאר שכפי שנלמד בפסקה הבאה נגלו כאדם. מה ההבדל העקרוני בין התגלות המלכויות
כחיות ולא כאדם?
יותר מזה, בפרשת בראשית[3] מברך הקב"ה את האדם:
"ויברך אותם א-לוקים...ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרומשת על
הארץ" – המילה לרדות משמעותה למשול. כלומר, האדם מושל בעולם החי. אם כך, מדוע
אין המלכויות מתגלות בחזון כאדם – שהוא המושל – אלא כחיות? מכאן אנו למדים על כך
שיש חסרון בשליטת המלכויות – חסרה להן המעלה הא-לוקית שיש לאדם.
האדם נברא בצלם א-לוקים, יש לו חיבור
לרבש"ע ומעלה מיוחדת מה שאין לחיות. החזון בא ללמדו אותנו שלמלכויות יש כוח
למשול אבל רק ברמה הגשמית. על מנת להמחיש זאת נביא דוגמא: כאשר יוצאים לטיול
בספארי באפריקה חייבים לקחת אמצעי הגנה מפני החיות שמסתובבות שם. השליטים של האזור
הן החיות החזקות המסתובבות שם, למשל האריות. עם זאת, שלטונם של האריות מסתכם בשטחי
מחיה, צידת מזון והיותם החיה החזקה באזור אבל אין ביכולתם להקים תרבות, לסלול
כבישים ולדון דין צדק – כוחם מוגבל.
אותו הדבר ביחס לשליטת המלכויות על העולם –
יש להם כוח מסויים של שליטה, הן יכולות ליצור תרבות, בתי דין וכד'. עם זאת, הן
אינן יכולות לקדם את העולם לעבר רעיון או אידיאל רוחני, הן אינן יכולות ליצור קרבת
ה' ולתקן את העולם, בזה מעלתן נמוכה יותר מזו של עם ישראל.
עם זאת כשם שלחיות יש יותר כוחות פיסיים
מאשר בני אדם (צ'יטה רצה מהר יותר, העופות יכולים לעוף והדב חזק מהאדם) כך
למלכויות יש תכונות גשמיות יותר עוצמתיות מאשר שיש לעם ישראל כפי שנראה בהמשך
הספר.
לעומת המלכויות, כאשר דניאל רואה את מלכות
מלך המשיח הוא נגלה לו כאדם – כיוון שלמלכות זו יש את החיבור לא-לוקות, כלומר את
הכוח להוביל את העולם לעבר גילוי שם ה' בעולם ואחדותו.
[1]
מעניין לציין שבספרי תורה אשכנזים האות ה' אכן מורכבת מאותיות אלו
אך בספרי תורה ספרדים היא מורכבת מ-ר' ו-י' או קו.
[2]
הדוגמא מבוססת על ההמחשה שמביא הרב יוסף קלנר בספרו "הוד הקרח
הנורא" – פירוש למאמר ייסורים ממרקים של הרב קוק.
תגובות
הוסף רשומת תגובה