שמונה פרקים לרמב"ם - שיעור 20

 בס"ד

< לשיעור הקודם   לשיעור הבא >

להאזנה לשיעור לחצו כאן

אֲבָל אָמְרוֹ: וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה (שמות יד ד), וְאַחַר כָּךְ עֲנָשׁוֹ וֶהֱמִיתוֹ - יֵשׁ בּוֹ מָקוֹם לְדַבֵּר וְיַעֲלֶה מִמֶּנּוּ בְּיָדֵנוּ שֹׁרֶשׁ גָּדוֹל. וְהִסְתַּכֵּל מַאֲמָרִי בְּזֶה הָעִנְיָן וְשִׂים אֵלָיו לִבְּךָ, וְחַבֵּר אוֹתוֹ עַל דִּבְרֵי זוּלָתִי - וּבְחַר לְךָ הַטּוֹב. וְהוּא אֶצְלִי: שֶׁפַּרְעֹה וְסִיעָתוֹ אִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶם חֵטְא אֶלָּא שֶּלֹּא שִׁלְּחוּ יִשְׂרָאֵל, הָיָה הָעִנְיָן מְסֻפָּק עַל כָּל פָּנִים - שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנָעָם מִלִּשְׁלֹחַ אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו (שמות י א). וְאֵיךְ הָיָה מְבַקֵּשׁ מֵהֶם לְשַׁלְּחָם, וְהֵם מֻכְרָחִים שֶׁלֹּא לְשַׁלְחָם? וְאֵיךְ עֲנָשָׁם אַחַר כָּךְ כַּאֲשֶׁר לֹא שִׁלְּחָם - וְזֶה נִרְאֶה עָוֶל בְּלֹא סָפֵק, וְסוֹתֵר כָּל מַה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ הַצָּעָתוֹ? אֶלָּא שֶׁאֵין הָעִנְיָן כֵּן. אֲבָל פַּרְעֹה וְסִיעָתוֹ מָרוּ בִּבְחִירָתָם בְּלִי הַכְרֵחַוְחָמְסוּ הַגֵּרִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכָם וְעִוְּלוּ עֲלֵיהֶם עָוֶל גָּמוּר, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בְּבֵאוּר: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ (שם א ט-י) - וְזֹאת הַפְּעֻלָּה הָיְתָה מֵהֶם בִּבְחִירָתָם מִבְּלִי הַכְרֵחַ, רַק בְּרֹעַ לְבָבָם. וְהָיָה עֹנֶשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ לָהֶם עַל זֶה לְמָנְעָם מֵהַתְּשׁוּבָה, עַד שֶׁיָּחוּלוּ עֲלֵיהֶם מֵהָעֳנָשִׁים מַה שֶּׁהָיָה רָאוּי לָהֶם מִן הַדִּין. וּמְנִיעָתָם מֵהַתְּשׁוּבָה הִיא - שֶׁלֹּא יְשַׁלְּחֵם. וּכְבָר בֵּאֵר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ זֶה הָעִנְיָן וְהוֹדִיעוֹ: שֶׁאִלּוּ הָיָה רוֹצֶה לְהוֹצִיאָם לְבָד, הָיָה מְאַבֵּד אוֹתוֹ וְסִיעָתוֹ וְהָיוּ יוֹצְאִים מְהֵרָה מֵאֵין אִחוּר. אָמְנָם, רָצָה עִם הוֹצִיאוֹ אוֹתָם לְעָנְשָׁם עַל מַה שֶּׁקָּדַם מֵחֲמַת שִׁעְבּוּדָם, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ וְאָמַר: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל (בראשית טו יד) – וְאִי אֶפְשָׁר לְעָנְשָׁם אִלּוּ הָיוּ עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה; וְעַל כֵּן נִמְנְעוּ מֵהַתְּשׁוּבָה וְהֶחֱזִיקוּ בָהֶם. וְהוּא אָמְרוֹ: כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ (שמות ט, טו-טז).

עד כה דיברנו על הכלל, על סטטיסטיקה. כעת שואל הרמב"ם, מה בדבר אנשים יחידים מהם מנע הקב"ה את התשובה? וכדוגמא לכך מביא את פרעה שנמנעה ממנו הבחירה החופשית. מה היה החטא שבגינו נמנעה מפרעה הבחירה? – העוול והחמס בהם נהגו עם הגרים.

על שיטת הרמב"ם ביחס לשלילת הבחירה החופשית, שואל ר' יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק מספר שאלות. וכך פותח את הדיון בנושא[1]:

"אמנם הספק היותר קשה והיותר מבהיל בחוקו יתברך הוא מה שנתפרסמה תמיהתו באומרו ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים, ואמר (שמות י') כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען אותותי אלה בקרבו. (ולעומת זאת) וכל שאר הכתובים המעידים על זה שהוא מבואר מדרכיו הצדיקים והישרים (של הקב"ה) שאע"פ שירשיע ויתריס נגדו גם כי ירבה לפשוע פעמים שלש עוד יוסיף שש ושבע על חטאותיו - אם ישוב ונחם כדי רשעתו במספר, ובערך חטאתיו ירבה הכנעותיו בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו, למה לא תקובל תשובתו ותשמע קול צעקתו ובכיתו? ואיה פה ימין ה' רוממה ופשוטה לקבל פושעים וחטאים? ואי זה בית תפלה תבנו לשמו ואי זה מקום שבעלי תשובה עומדים? כל שכן שיתהלל ויתפאר מי שכלו מלא חסד ורחמים ויאמר שיקשה ויחזיק לב החוטא מתחלה לבלתי שמוע אל דבריו כדי להענישו על זה כי הוא מבואר כי אם הוא הקשה לבו עול גמור הוא שיקבל עונש עליו"

ואז הוא מתייחס לדברי הרמב"ם:

1) "והנה באמת קשה מאד בעיני להולמו מפני כמה דברים. האחד שבביאור נאמר בתחלת השליחות (שם ד') ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, הרי שביאר שידע הוא שהוא מעצמו לא יתן אותם להלוך מבלי שיחזק הוא את לבו, ועל כרחנו יש לנו להודות במה שאמר אחר כך ואני אחזק ואני אקשה שיאמר על העתיד או שיובן בענין אחר לא שמתחלה הקשה את לבו" – לפי הרמב"ם יוצא שהקב"ה הקשה את לב פרעה כבר מהמכה הראשונה. שואל ר' יצחק עראמה: והרי הקב"ה אומר למשה שפרעה מעצמו לא ירצה לשלוח בהתחלה את עם ישראל. אין פה עניין של עונש, רק לאחר זמן הקב"ה הקשה את ליבו.

2) "והשני כי מאד נפלאו בעיני דבריו אלה אשר דבר על סיחון שאמר זה לשונו (שמונה פרקים שם): ועל זה הצד בעצמו יהיה עונש סיחון מלך חשבון, כי למה שקדם מְמִרְיוֹ שלא הוכרח עליו ענשו, השם שמנעו מהפיק רצון ישראל עד שיהרגוהו. והוא אומרו (דברים ב') ולא אבה סיחון וגו' וכי מה פשעו ומה חטאתו בזה ממלך אדום ומואב (שם) שלא נתנו אותם עבור בגבולם ונטו מעליהם? ועוד כי הכתוב אומר בפירוש ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה ה' א-לקיך את רוחו ואמץ את לבבו וגו'. הורה בלי שום ספק כי מה שלא אבה היה לסִבת שהקשה השם את לבו, ולא שהקשה ה' את לבו יען כי לא אבה"

אומר בעל העקידה, אם הסיבה להקשיית ליבו של פרעה נובעת ממעשיו, כיצד נסביר את דברי הרמב"ם ביחס להקשיית הלב של סיחון מלך חשבון? על מה היה צורך להענישו בשלילת הבחירה? מה היה ההבדל בין סיחון לבין אדום או מואב, מדוע הם לא נענשו בשלילת הבחירה החופשית?

3) "והדבר הקשה מכל זה כי הוא דבר שינגדוהו כמה כתובים מהתורה ומהנביאים כי כל הנביאים פה אחד נבאו כי לא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכיו..." – הקושיה השלישית סובבת סביב היסוד של מרכזיות ערך התשובה. בהמשך שאינו מצוטט כאן מביא בעל העקידה דוגמאות רבות למלכים שהיו רשעים ביותר ובכל זאת בסוף ימיהם לא נמנעה מהם התשובה, כגון אחאב עליו נכתב "ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני ה' מכל אשר היו לפניו"[2] ומצד שני "ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט"[3].  וכן כגון מנשה: "ויעש הרע בעיני ה' כתועבות הגוים וגו', עוד ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל וישתחו לכל צבא השמים וגו', עוד ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית ה' והעביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידעוני הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו וגו' עוד וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה...ואחרי כל זה נאמר ובהצר לו חלה את פני ה' א-לקיו ויכנע מאד מלפני א-לקי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלם למלכותו".

כלומר, גם מלכים שחטאו בחטאים מאוד חמורים, לא נמנעה מהם היכולת לשוב בתשובה.

מה גם שהרמב"ם בהלכות תשובה[4] כותב שגם מי שחטא כל כך עד שאין לו חלק לעולם הבא, אם חזר בתשובה לפני מותו, תשובתו מתקבלת.

ולכן מציע תשובה משלו המבוססת על שלשה יסודות:

א) אדם מתחייב בעונשים לפי מספר חטאיו. אם יעשה הרבה חטאים יקבל הרבה עונשים ואם מעט, מעט.

ב) יש הבדל עקרוני בין דיני אדם לבין דיני שמיים. בבית דין בעולם הזה, אם מושג התשובה יתפוס, תאבד כל ההרתעה. אנשים ויפשעו ולפני שיגיעו לדין ישובו בתשובה. אך לא כן ביחס לדיני שמיים, שם התשובה תופסת. עם זאת יש יוצא מן הכלל והוא חטאים הקשורים לקידוש ה', למשל: הכאת הסלע על ידי משה במקום שידבר אליו, על כך אומר הקב"ה: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תבואו וגו'"[5]. כלומר, חזרה בתשובה אינה מועילה בחטאים בהם יש עניין של קידוש ה'.

ג) אדם שמתחייב בהרבה מכות ועונשים ולא יוכל לשאת אותם, מחלקים לו את העונש ונותנים לו אותו בחלקים על מנת שיתחזק בין חלק לחלק ויוכל לשאת אותם.

שלושת העקרונות הללו קיימים אצל פרעה: היו לו הרבה חטאים שבאו לידי ביטוי בשיעבוד ובעינוי בני ישראל. בנוסף, יש בחטאים שלו מימד של פגיעה בקידוש ה', שנוצר צורך להודיע בעולם את כוחו וגבורתו של הקב"ה. והחלק השלישי בא לידי ביטוי ברווח שהיה בין המכות, שנועד על מנת לאפשר לפרעה ולמצרים להתאושש ולהתחזק ולהיות מוכנים למכות הבאות.

לאחר שהבנו את העקרונות הללו עובר ר' יצחק עראמה להסביר לנו מדוע אין שלילה של הבחירה החופשית ביחס לפרעה – למרות שכתוב בתורה ש-ה' חיזק את ליבו: דבר ראשון, לא כתוב שהקב"ה שלל את הבחירה מפרעה, כתוב שהוא חיזק את ליבו. מה פשר חיזוק הלב? – הוא אפשר לפרעה, למרות המכות שקיבל ולמרות שאדם רגיל היה כבר חוזר בתשובה בעקבותיהם, לבחור בין לנהוג נכון או לא נכון. הוא נתן לו כוחות שיהיה מסוגל לבחור בין טוב לרע למרות כל מה שחטף ועבר.

ר' יצחק עראמה מבסס את תשובתו על הגמרא: "אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אלעזר מן התורה מן הנביאים מן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו"[6].

 

לסיכום דברי ר' יצחק עראמה, לפרעה נשארה הבחירה החופשית לאורך כל הדרך, משמעות חיזוק ליבו באה לידי ביטוי בנתינת יכולת הבחירה בכל פעם מחדש.

לפי הרמב"ם נשללה הבחירה החופשית מפרעה. אבל כיצד נתמודד עם שאלותיו של בעל העקידה?

נמשיך ללמוד את הפסקא הבאה:

וְאֵין לְדַקְדֵּק עָלֵינוּ אִם נֹאמַר: שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ יַעֲנֹשׁ הָאָדָם וְיִמְנָעֵהוּ מֵהַתְּשׁוּבָה וְלֹא יַעַזְבֵהוּ לִבְחֹר בִּתְשׁוּבָה - כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ יֵדַע הַחַטָּאִים, וּלְפִי חָכְמָתוֹ וְיָשְׁרוֹ יִהְיֶה שִׁעוּר הָעֹנֶשׁ: פְּעָמִים בָּעוֹלָם הַבָּא לְבָד, וּפְעָמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה לְבָד, וּפְעָמִים בִּשְׁנֵיהֶם. וְעָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה חָלוּק: פְּעָמִים יַעֲנשׁ בְּגוּף, פּעָמִים בְּמָמוֹן, וּפְעָמִים בִּשְׁנֵיהֶם. וְכַאֲשֶׁר יִבְטְלוּ קְצָת תְּנוּעוֹת בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם בְּבְחִירָתוֹ עַל צַד הָעֹנֶשׁ: כְּבִטּוּל יָדוֹ מִן הַמְּלָאכָה שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בָּהּ מְאוּמָה, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לִירָבְעָם בֶּן נְבָט, אוֹ לְסַמֵּא עֵינָיו מִן הָרְאוּת, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְאַנְשֵׁי סְדוֹם, הַנֶּאֱסָפִים עַל פֶּתַח לוֹט - כֵּן יְבַטֵּל מִמֶּנּוּ בְּחִירַת הַתְּשׁוּבָה, עַד שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר אֵלֶיהָ כְּלָל וְיָמוּת בְּחֶטְאוֹ. וְלֹא נִתְחַיֵּב לָדַעַת חָכְמָתוֹ, עַד שֶׁנֵּדַע לָמָה עָנַשׁ זֶה בְּזֶה הַמִּין מִן הָעֹנֶשׁ וְלֹא עֲנָשׁוֹ בְּמִין אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁלֹּא נֵדַע מֶה הָיְתָה הַסִּבָּה לִהְיוֹת לְזֶה הַמִּין זֹאת הַצּוּרָה, וְלֹא הָיְתָה לוֹ צוּרָה אַחֶרֶת. אֲבָל הַכְּלָל: כִּי כָל דְּרָכָיו חֶסֶד וּמִשְׁפָּט, וְיַעֲנִישׁ הַחוֹטֵא כְּפִי חֶטְאוֹ, וְיִגְמֹל הַמֵּיטִיב כְּפִי הֲטָבָתוֹ.

אומר הרמב"ם: אל תשאל כיצד יכול להיות מצב כזה שהקב"ה שולל את הבחירה מהאדם שהרי אנחנו מוצאים הרבה מצבים בהם היא נשללת ממנו. כל דבר שמגביל את פעולותיו של האדם שולל ממנו באיזשהו מקום את הבחירה החופשית.

אפשר אולי לומר שנקודת המחלוקת בין הרמב"ם לבין בעל העקידה היא באשר לשאלה: במה באה לידי ביטוי הבחירה החופשית של האדם – האם בשיקול דעתו בלבד, כפי שמובן מתוך דבריו של בעל העקידה, או שאנו מכלילים גם גורמים עקיפים שמשפיעים על שיקול הדעת בתוך העולם של הבחירה החופשית – כפי שיוצא מדברי הרמב"ם.

 



[1] עקידת יצחק על פרשת וארא, שער ל"ו

[2] מלכים א' ט"ז פסוק ל'

[3] מלכים א' פרק כ"א פסוק כ"ז

[4] פרק ג'

[5] במדבר פרק כ' פסוק י"ב

[6] מכות דף י' עמוד ב'


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז

קול הנבואה - שיעור 10

קול הנבואה - שיעור 9