קול הנבואה - שיעור 5
בס"ד
לצפיה בשיעור לחצו כאן
להאזנה לשיעור לחצו כאן
[1]בשיעור
הקודם הצגנו בצורה באופן כללי ובצורה סכמתית את האופן שבו מסביר עמנואל קאנט כיצד
אנו תופסים ומבינים את העולם. בתחילה החושים מקבלים קלטים רבים מכל הסובב אותנו. לאחר
מכן הקלטים הללו מחולקים לאובייקטים באמצעות האינטואיציה שלנו (מה שקאנט מכנה –
שכל אינטואיטיבי, שכל מסתכל). שני חלקים אלו מכונים בשם חושניות. על גבי זה מתבצעת
עבודת ההגיון: השכל שמצמיד את המושגים לאובייקטים, התבונה שבונה מתוך המושגים
כללים ועקרונות. לאחר שלבים אלו מגיע תורם של השיפוטים וההצדקות.
הסברנו שהרב הנזיר לוקח את החלק של
האינטואיציה ומחליף אותו בשמיעה. אנו מצפים שבעקבות החלפה זו, כל המערכת תקבל גוון
שונה. הראייה מייצרת לנו עצמים ברורים - הדברים מוצגים בתודעתי בתור עצמים שאני
יכול להצביע אליהם ולהתייחס אליהם. מכיוון שכך קל להצמיד לעצמים אלה מושגים, אני
מצביע על משהו ואומר: זה ספר, זה לוח.
אבל מה מתרחש כאשר אני שומע משהו? הלכתי
בדרך ושמעתי רשרוש בין השיחים, מהו אותו רשרוש? האם זה נחש? חתול? אולי זהו חבר
שלי שמנסה למתוח אותי? – איני יודע. בשמיעה איננו מבחינים בעצמים אלא אנו קולטים עקבות
של אירועים. אנו קולטים תהליכים מסויימים ללא תוכן מוגדר.
כעת נמשיך בדברי הרב:
"ההגיון העברי שמעי הוא, לא עיוני.
אקוסטי, לא אינטואיטיבי – הסתכלותי.
כלל גדול זה, הקובע תכונת החכמה העברית, והנותן
מפתח לרוח הסוד העברי, ניתן לידע להודיע ולהודע במקצוע מדעי חדש, מדויק,
תלמוד ההגיון השמעי העברי, המתחלק לשנים, לפי תבנית ההגיון ורוחו. ההגיון השמעי
הכללי, הנתון במדות שבהן התורה נדרשת, בהשוואה להגיון המערבי העיוני, היווני,
והסטואי, וההגיון החדש - וההגיון השמעי הסודי, הנתון בספירות החכמה הפנימית העברית
בישראל."
בקריאה ראשונה הפיסקה מסובכת מאוד להבנה. על
מנת להתמודד עם העניין, נחלק אותה לשנים, בתחילה נבין את הנושא המרכזי ולאחר מכן
את התוספות:
"כלל גדול זה...ניתן לידע להודיע
ולהיוודע במקצוע מדעי חדש, מדוייק...תלמוד ההגיון השמעי העברי, המתחלק
לשנים...ההגיון השמעי הכללי...וההגיון השמעי הסודי..." – את הכלל שההגיון
העברי הוא שמעי ולא הסתכלותי ניתן או ללמוד מאחרים (כלומר לשבת בשיעור והרב מלמד
אותנו כיצד ההגיון הזה בא לידי ביטוי) או ללמד אחרים או להבין מעצמנו (לזהות את
ההגיון הזה מתוך לימוד ועמל בדברי חז"ל, הראשונים והאחרונים). ומהי המסגרת
באמצעותה נוכל ללומדו? באיזה אופן תתבצע הלמידה? האם מדובר בלמידה חוויתית? לא,
הלימוד יתבצע באופן מדעי. והמדע הזה יתחלק לשני נושאים: הגיון שמעי כללי והגיון
שמעי סודי.
כאשר הרב הנזיר אומר שאת ההגיון העברי השמעי
יש ללמוד בצורה מדעית, למה הוא מתכוון? אנחנו יודעים מהו מדע, באופן פשוט "מדע (Science) הוא שיטת מחקר שמתבססת על הסקת מסקנות
מניסויים ותצפיות, כשהכל בה מבוסס על הוכחות אמפיריות, כלומר הוכחות שניתנות למחקר
חוזר, בכדי לוודא את תקפותן"[2]. אבל מה הקשר בין מדע לבין
לימוד ההגיון השמעי העברי? איזה מחקר נעשה פה ואיך בכלל ניתן לדבר על הוכחות
הניתנות למחקר חוזר? ובכלל, יש מקצועות מדעיים שאינם מדוייקים? והשאלה האחרונה, האם
אנחנו לומדים תורה כמקצוע מדעי אקדמי?
אם בתחילה הרב הנזיר הכניס אותנו לעולמו של
קאנט הרי שכעת הוא הולך צעד קדימה ומכניס אותנו לתוך עולמו של אחד מהפילוסופים
הניאוקנטיאנים – הרמן כהן. ישנם פירושים והבנות שונות בקאנט (של שופנהאואר למשל)
וחשוב לדעת מהו הכיוון אותו תופס הרב.
על מנת להבין את הרעיון של הרמן כהן עליו מתבסס
הרב הנזיר, נקדים מעט רקע:
היו הרבה יהודים בגרמניה ובמערב אירופה
שתפסו עמדות באקדמיה אבל בד"כ לא כיהודים מוצהרים, הם היו צריכים להמיר את
דתם וכד' בשביל לקבל קביעות באוניברסיטאות. בעיירה מארבורג בגרמניה היתה
אוניברסיטה קטנה כמעט ולא מוכרת, ובה הרצה הרמן כהן. הוא הרשה לעצמו להישאר יהודי,
והפך אותה למקום מרכזי בכל אירופה. יחד עם עוד שני חברים הם פיתחו את התורה
הניאו-קנטיאנית.
צריך להבין שהפילוסופיה עד אמצע המאה ה-19
בגרמניה היתה דבר מאוד אופנתי. כשם שכיום יש תוכניות עליהן כולם מדברים, אז היו
עיתונים פופולריים של פילוסופיה בהם כולם היו מתעסקים, אגב, כך קאנט התפרסם. באמצע
המאה ה-19 הדבר נפסק לגמרי והפילוסופיה הפכה לדבר נלעג. זה קרה בגלל שאותם
פרופסורים באוניברסיטאות הרשו לעצמם לנסות להשיג כל מיני דברים בעזרת שכלם ויכולת
פלפולם הפילוסופי בתחום במדעי הטבע, דבר שלא היה במקום כיוון שבמאה ה-19 היתה התפתחות
עצומה במדעי הטבע. הבסיס לרפואה והכימיה של ימינו התפתחה אז. בעקבות כך החלו ללעוג
למערכת הפילוסופית והתפתח משבר גדול.
אם במאה ה-18 אירופה עזבה את הצד הדתי בתור
סמכות אתית והעבירה סמכות זו לפילוסופיה, הרי שבמאה ה-19 הפילוסופיה הפכה לדבר
נלעג ונוצר מצב שאין אתיקה ואין מוסר. הרמן כהן כתב ב-1890 שאם לא יהיה מהפך גדול
בעולם הוא לא יודע מה יהיה בעוד ארבעים או חמישים שנה.
הוא לקח לעצמו משימה: להחזיר את הפילוסופיה לתקופת
הזוהר שלה ולהפוך אותה לדבר יותר נחשב ולכן פיתח את הפילוסופיה הניאו-קנטיאנית.
ניאו-קנטיאניות מנסה להתאים את קאנט להתפתחות המדעית של 150 השנים אחר כך (זאת
בניגוד לשופנהאואר שטען שאין בכלל עולם ומה שיש הוא רק עולם המאיה – איזו דמות
פיקטיבית מתודעתנו).
נוצרה פילוסופיה שהפכה לכל כך אקטואלית עד
כדי כך שיש לנו איגרת של יהודי בשם אלכסנדרוב ששולח לרב קוק שאלה בזמן שיא
הפופולריות הזו: שהגיעו לרב קוק ושאלו אותו מדוע שלא נשוב לקאנט?
על כך הרב קוק עונה: "אמת הדבר שמאז
ומעולם ידענו ולא הוצרכנו לקאנט שיגלנו רז זה" – הוא מתייחס לקאנט בתור
גילוי של רז, אבל בכל אופן הוא התייחס אליו בצורה רצינית "לא לקאנט נשוב
כי אם לים סוף לסיני לירושלים..." אבל בגדול, רואים כמה זה היה באותה
תקופה דבר מאוד חשוב.
דברים אלה נגמרו בסוף מלחמת העולם הראשונה.
ואת במת ההיסטוריה תפסו שיטות שונות לחלוטין (כמו האקזיסטנציאליזם שתפס תאוצה).
בנוסף הרמן כהן נפטר בסוף מלחה"ע הראשונה.
בכל אופן, הרמן כהן, בשביל לשלב בין קאנט
לבין המדע של תקופתו אמר: אני בתור פילוסוף לא הולך להתעסק במדע עצמו. תפקיד
הפילוסופיה הוא להסתכל על החשיבה המדעית, לבחון כיצד היא משתנית ולתת דין וחשבון
מה יש שם. לא לקבוע למדע את מה הוא אמור לחקור אלא להביט על המדע ולברר מה מניע
אותו, מה התהליכים הפנימיים אותם הוא מבטא.
מתי הפילוסופיה הופכת למדע מדוייק? מתי שהיא
מסתכלת על המדע ובמקביל על התרבות ובודקת מה קורה שם, מה הכלים ומה שיטות החשיבה
(הפרדיגמות). יש לוגיקה ואני דרך מדעי הטבע בוחן איך מתפתחת חשיבתו הלוגית של
האדם. אני רואה איך המתמטיקאים ופיסיקאים עובדים ואז נותן דין וחשבון וכותב ספר
בשם לוגיקה. אני רוצה לתת דין וחשבון על אתיקה אני בוחן את המשפט וכיצד הוא מתפתח.
אני רוצה לדעת איך האומנות מתפתחת בעולם ואני כותב ספר בשם אסתטיקה.
בכל הנ"ל הכוונה לאיך החשיבה עובדת.
אדם ששכב על הדשא בימי הביניים והסתכל על הכוכבים ראה דבר אחר לגמרי מאדם ששכב כך
על הדשא בתקופתו של הרמן כהן. הם ראו את אותן נקודות מאירות, אבל נתנו להן משמעות
אחרת לחלוטין.
אם קאנט דיבר על איך האדם בונה את המציאות,
הרמן כהן מדבר על איך התרבות מסתכלת על המציאות. בעקבות כך, הפילוסופיה הופכת
למשהו מאוד מדוייק. ובאמת הוא בנה מערכת הגיונית ושיטתית איך החשיבה האנושית בנויה
ויש נקודות דמיון בין האתיקה, הלוגיקה והאסתטיקה.
הרב הנזיר מחפש את הראש היהודי, איפה אני
מוצא אותו? אני מביט באדם הלמדן המשתמש במידות בהן התורה נדרשת בלי לנסות להכיר את
ההגיון שלה ובלי לנסח אותה. אני בתור פילוסוף בוחן את דבריו ומנתח אותם, אני בודק
כיצד הן באות לידי ביטוי בידיו, כיצד הוא משתמש בהן. במקביל, אני משווה את המידות
האלה להגיון המערבי העיוני היווני ואז אני יכול לומר שלהכרה העברית יש תכונות כאלה
וליוונית תכונות אחרות. כאשר אני מגיע לאמירה זו אני מוכיח אותה על פני הכתבים
השונים. הוכחה זו ניתנת להפרכה ולכן שיטת הלימוד הזו נחשבת מדעית (על פי העקרון של
קארל פופר).
גם את הרוח של ההגיון הסודי אני יכול למצוא
כיוון שהוא נתון בספירות החכמה הפנימית העברית – נראה איך המקובלים עובדים, איך
העולם הפנימי היהודי עובד ושם אוכל לגלות את הרוח של הסוד העברי.
הרב הנזיר הציב לעצמו כמטרה להסביר איך
מבחינה פילוסופית הנבואה אפשרית? מכיוון שהנבואה היא דבר שנשמע, החליף את הראיה
בשמיעה.
אפשר לראות שהרב הנזיר בונה פילוסופיה רפלקטיבית
– משקפת – היא משקפת את המקצועות שיש בתושבע"פ ובנסתר ובודקת איך החשיבה
וההגיון העברי מתעסק איתם. כפי שאמרנו קודם, הפילוסופיה לא מסיקה מה ניתן ללמוד
ומה לא אלא היא מסתכלת על הנושא אותו היא בוחנת ומאפשרת לנו להבין את התהליכים
המניעים נושא זה. זה כמו כמעט כמו שכל הפילוסופיות המבוססות על תורת ההכרה נבנות.
מהי תורת ההכרה? – תורת ההכרה, אפיסטמולוגיה
– אפיסטמה = ידע. היה צריך לקרוא לתורת ההכרה תורת הידע. מה ההבדל בין הכרה לידע?
– הידע הוא מה שאנו מחפשים אבל ההכרה היא משהו הרבה יותר נרחב, אני מכיר דברים שאינם
ידע, למשל חלומות, חוויות וכד'. כשמדברים על ידע מדברים על משהו יותר מחייב מאשר
ההכרה. תורת הידע הכוונה לתוצאה אליה רוצים להגיע. אגב, הרב הנזיר אינו קורא לזה
תורת ההכרה. תורת ההכרה – איך מכירים מהכרה לידע, איך מגיעים מהכרות בסיסיות לידע.
ונדגים: כל מידה טובה היא מרובעת, יושר הלב
היא מידה טובה, מסקנה: יושר הלב הוא מרובע. מבחינה לוגית המשפט תקף. אבל זה לא
נכון. האם צריך להיות איש אתיקה בשביל להבין שאין משמעות למשפט הראשון? לא. כיוון
שכולם יודעים שמידות אינן שייכות למערכת הגיאומטרית. מה שעשינו היה הצרנה, נתינת
צורה והתייחסות רק אליה. אבל יכולה להיות לוגיקה יותר מפורטת שנכנסת גם למושגים
עצמם ומבלי להבין לעומק את המושג נוכל להבין אם המשפט תקף או לא תקף. נניח שאדם
יודע שמידות טובות אינן קשורות לגיאומטריה אז הוא יפסול על הסף את המשפט הזה. ברגע
שאנו נכנסים לדיון זה, אנו נכנסים לתורת ההכרה.
כעת נשוב ונקרא את הפיסקא והיא תהיה יותר
מובנת:
"כלל גדול זה (שההגיון העברי
הוא שמעי ולא עיוני), הקובע תכונת החכמה העברית (שמתאר את המאפיינים של
חכמת ישראל), והנותן מפתח לרוח הסוד העברי (ונותן מפתח לתהליכים בהם מתבטאת
תורת הסוד), ניתן לידע להודיע ולהודע במקצוע מדעי חדש, מדויק, תלמוד
ההגיון השמעי העברי, המתחלק לשנים, לפי תבנית ההגיון (כיצד החכמה הזו באה לידי
ביטוי, באיזו צורה) ורוחו (מה שעומד בבסיס החכמה, המניעים והתהליכים
הפנימיים שבה). ההגיון השמעי הכללי, הנתון במדות שבהן התורה נדרשת, בהשוואה להגיון
המערבי העיוני, היווני, והסטואי, וההגיון החדש - וההגיון השמעי הסודי, הנתון בספירות
החכמה הפנימית העברית בישראל."
תגובות
הוסף רשומת תגובה