רשומות

האם היהדות מונותאיסטית?

בס"ד זה קורה בשיחות בין חברים, בארוחות שבת או סתם באמצע השבוע. מדברים על פוליטיקה, דת, ועל מה לא. וכך מתמשכת לה השיחה עד שמגיעה השאלה: תגיד, יש א-לוהים? או, בוא נראה אם אתה יכול להוכיח לי שיש א-לוהים (לא לא, השיעור לא הולך לעסוק בהוכחת קיומו של א-לוהים - אם בכלל אפשר להוכיח את א-לוהים). אם קמתי בבוקר עם מצב רוח פרובוקטיבי אני עונה: באלוהים שאתה כופר גם אני כופר. אבל אז בן שיחי בדרך כלל מחזיר מבט חשדן שנושא בקרבו אמירה סמויה ששואלת: איזה מניפולציה אתה מנסה להפעיל עלי? אז אני מחזיר את הכדור למגרש שלו ושואל: מיהו האלוהים שאתה רוצה שאוכיח את קיומו? הרבה פעמים התשובה תהיה בערך כזו: א-לוהים הוא כח עליון שנטען שברא את העולם ונטען שמנהל אותו. ועל כך אני עונה: זה בדיוק הא-לוהים שאני כופר בו, מה שגורר מבט שאומר: אתה רציני? אתה צוחק עליי עכשיו? אז מיהו א-לוהים שאתה מאמין בו? הוא שואל בחזרה. מטרת השיעור היום היא לעסוק בדיוק בשאלה זו: שאלת המושג הא-לוהי (אם ניתן בכלל להשתמש במילים אלו). או בצורה יותר פשוטה: במה אנו מאמינים? על מנת לענות על כך נקדים ונתאר סוגים שונים של תפיסות דתיות שונות ...

שבת זכור - האם חייזרים יכולים להתגייר?

  בס"ד משנכנס אדר מרבין בשמחה ואין שמחה אלא בבשר ויין. אך כיוון שבשר זה רצח (יש ספרים בהם הנוסח הוא בשר זה טעים רצח, וצ"ע) ומכיוון שכשנכנס יין יצא סוד ובענייני סודות לא דורשים ברבים, נשמח ונגיל ביינה של תורה ונדון בשאלת יסודית עליה נשברו קולמוסים ונשפכו נהרות דיו – האם חייזר יכול להתגייר? וכשאנו אומרים חייזר הכוונה ליצור תבוני, לא איזה מיקרוב ממאדים. על מנת לענות על שאלה זו עלינו ללמוד את הגמרא במסכת עירובין [1] : " בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה " – אנחנו יודעים שיש איסור לצאת מתחום שבת, כלומר אסור ללכת מעל אלפיים אמה מחוץ לעירוב. שואל רב חנניא: האם איסור זה תקף גם אם נמצאים עשרה טפחים מעל גבי הקרקע? – למשל, ספינה ששטה בים, האם חל על השטים בה איסור תחומין? מנסה הגמרא לענות במספר אופנים, ואנחנו נתמקד באופן השלישי: " תא שמע [בוא ושמע] הני שב שמעתא דאיתאמרן בצפרא בשבתא קמיה דרב חסדא בסורא [אותן שבע שמועות שנאמרו בשבת בבוקר לפני רב חסדא בעיר סורא] בהדי פניא בשבתא קמיה דרבא בפומבדיתא [ובשבת אחר הצהרים לפני רבא בעיר פומבדיתא] מ...

"בנפול אויביך אל תשמח" או "באבוד רשעים רינה"?

לאור ההצלחות שלנו בחיסול אויבינו נשאלת השאלה האם אנו יכולים לשמוח במפלתם? בשנת 2011, לאחר חיסול בן לאדן ימ"ש, פרסם אורי אבינרי טור וכתב כך [1] : " 'בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך, פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו!' אלה הם מהפסוקים היפים ביותר בתנ"ך [משלי, כ"ד, י"ז-י"ח], ואולי בשפה העברית בכלל. טבעי לאדם לשמוח כאשר נכשל אויבו. תאוות-הנקם היא תכונה אנושית. ואולם, הריקוד על קבר האויב הוא מראה מכוער. האגדה מספרת שאלוהים כעס על בני-ישראל, כאשר צהלו למראה רודפיהם המצרים טובעים בים-סוף. הוא קרא לעומתם: "מעשה ידיי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?!". מחשבות אלה עברו בראשי כאשר ראיתי בטלוויזיה את האמריקנים הצעירים צועקים ורוקדים ברחוב. מראה טבעי, אך מכוער. הפנים המעוותות ושפת-הגוף היו כמו אלה של האספסוף באירן ובסומליה. נראה שהצד המכוער של הטבע האנושי שווה בכל מקום. ייתכן שהצהלה מוקדמת מדי. קרוב לוודאי שאל-קאעידה לא מתה עם אוסמה בן-לאדן. ייתכן שנכון ההפך. " במקומות אחרים אנחנו רואים ביקורות שחוזרות על עצמן כאשר הרעיון המבוט...