הלכות פסח

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קמצא ובר קמצא

  בס"ד במסכת גיטין אנו נפגשים באגדות החורבן. כשהגמרא מספרת לנו אגדות וסיפורים היא הרי לא באה להעביר לנו את הזמן, יש לה מסר שהיא רוצה להעביר ולכן כדאי לדייק בדבריה כפי שעושים בסוגיות ההלכתיות. וכך הגמרא מתחילה (תרגום לאחר הציטוט): " אמר רבי יוחנן מאי דכתיב   "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה"? אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא, אשקא דריספק חרוב ביתר קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא עבד סעודתא אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא אזל אייתי ליה בר קמצא אתא אשכחיה דהוה יתיב אמר ליה מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכא קום פוק אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך אמר ליה לא נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה שמע מינה קא ניחא להו איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא... ". קמצא ובר קמצא החריבו את ירושלים, תרנגול ותרנגולת החריבו את הר המלך (טור מלכא),...
המשך לקרוא

לא להגיע רק לשאוף

  בס"ד ככל שאדם גדל כך הוא נעשה חכם יותר ומודע יותר למתרחש סביבו. כשהילד קטן הוא מאוד מרוכז בעצמו, במשחקים שלו וברצונות שלו. אם אינו משיג אותם, מיד בוכה. אבל מצרכים של אחרים הוא מתעלם לגמרי – לא בכוונה, הוא פשוט לא מודע להם. שכלו אינו מפותח מספיק כדי לצאת מתוך עולמו ולהתייחס גם לסובבים אותו בתור סובייקטים, כלומר אנשים, בעלי חיים ועצמים שעומדים בפני עצמם ללא קשר אליו. לאט לאט הילד מתבגר ולומד שהעולם אינו מסתובב סביבו אלא הוא עצמו מהווה חלק ממכלול גדול יותר. אבל כאשר מגיע לגיל הנערות נוצר מצב אבסורדי: מצד אחד שכלו מספיק מפותח כדי להבין מה מתרחש סביבו, הוא כבר מסוגל להבין על מה המבוגרים מדברים. אבל מצד שני הוא עדיין ילד, אין לו את הכישורים והנסיון כדי להניע דברים ולהשפיע על העולם. הנער הזה מביט סביבו ורואה איך הפוליטיקה מתנהלת, באיזה רמה מתנהל שיח על נושאים כבדי משקל המשפיעים על אנשים רבים: הוא רואה שכשמתווכחים על השאלה האם צריך להחזיר חטופים בכל מחיר, אי אפשר להעלות טיעון הגיוני ותקף ללא התקפה רדודה בסגנון "לא אכפת לך מהחטופים", "אוכל מוות" וכד'. הוא רואה...
המשך לקרוא

מחלוקת המלאכים על עתידה של ירושלים

בס"ד אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא [1] : "' ושמתי כדכד שמשותיך' (ישעיהו נד יב) – אמר ר' שמואל בר נחמני: פליגי תרי מלאכי ברקיעא (חלוקים שני מלאכים בשמים) : גבריאל ומיכאל. ואמרי לה, תרי אמוראי במערבא (ויש אומרים שני אמוראים בארץ ישראל) , ומאן אינון (ומי הם) ? יהודה וחזקיה, בני רבי חייא. חד אמר: שוהם, וחד אמר: ישפה, אמר להו הקב"ה: להוי כדין וכדין (יהיו כאלה וכאלה) . 'ושעריך לאבני אקדח' - כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש (כמו שישב ר' יוחנן ודרש) : עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהם שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר על עשרים, ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד: השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן, כולי האי משכחינן (כיום בגודל של ביצת ציפור אנו לא מוצאים אז בכזה גודל) ? לימים הפליגה ספינתו בים, חזא (ראה) מלאכי השרת דיתבי (שיושבים) , וקא מינסרי (ומנסרים) אבנים טובות ומרגליות, שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים. אמר להו הני למאן (אלה, לאיזו מטרה) ? אמרו ליה, שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה (הגיע לפני) דרבי יוחנן...
המשך לקרוא