הלכות פסח

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

היה הקב"ה מאיר לו בלילות בזיקין וברקים

  בס"ד " היה הקב"ה מאיר לו בלילות בזיקין וברקים ".  שם משפחתו של סבי, סבא שלמה, לא היה תמיד אלתר. הוא נולד בל"ג בעומר תר"צ 1930 לזיסו והינדה ארבג'יו שגרו בעיירה סֶוֵון ברומניה. אח ליצחק, ולאחר מספר שנים גם לאריה וראובן (רוביק). משמעות השם ארבג'יו ברומנית היא עגלון, ואכן למשפחת סבו היה עסק של כרכרות וסוסים. בהיותו ילד הוא זוכר את סבו מגיע לביתו במגפיים גבוהים ומבקש משלוימה ואחיו לצחצח לו את המגפיים. בתמורה היה נותן להם חתיכת סוכר ואומר "מאך א ברוכה" – עשה ברכה. יחד עם ילדי העיירה היו לומדים בבית הספר הכללי ואחר הצהריים היו הולכים לחיידר ללמוד קצת תפילה, קצת תורה. בפורים היו הולכים מדוד אל דוד והיו שרים: א גוטן פורים אלע-ך ווי איך גיי פאל איך די בארד אי זמיר לאנג און דאס וייב אי זמיר קראנק. היינט איז פורים מארגן איז אויס גיט מיר א גראשן (פעני) און ווארפט מיר ארויס. [פורים שמח לכולם / לאן שאני הולך, אני נופל / הזקן הוא ארוך / אשתי חולה / היום פורים / מחר כבר לא / תנו לי פרוטה / וזרקו אותי החוצה]. אבל בגיל 9 הכל נגמר. הנאצים הגיעו לרומניה, ...
המשך לקרוא

קמצא ובר קמצא

  בס"ד במסכת גיטין אנו נפגשים באגדות החורבן. כשהגמרא מספרת לנו אגדות וסיפורים היא הרי לא באה להעביר לנו את הזמן, יש לה מסר שהיא רוצה להעביר ולכן כדאי לדייק בדבריה כפי שעושים בסוגיות ההלכתיות. וכך הגמרא מתחילה (תרגום לאחר הציטוט): " אמר רבי יוחנן מאי דכתיב   "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה"? אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא, אשקא דריספק חרוב ביתר קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא עבד סעודתא אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא אזל אייתי ליה בר קמצא אתא אשכחיה דהוה יתיב אמר ליה מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכא קום פוק אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך אמר ליה לא נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה שמע מינה קא ניחא להו איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא... ". קמצא ובר קמצא החריבו את ירושלים, תרנגול ותרנגולת החריבו את הר המלך (טור מלכא),...
המשך לקרוא

לא להגיע רק לשאוף

  בס"ד ככל שאדם גדל כך הוא נעשה חכם יותר ומודע יותר למתרחש סביבו. כשהילד קטן הוא מאוד מרוכז בעצמו, במשחקים שלו וברצונות שלו. אם אינו משיג אותם, מיד בוכה. אבל מצרכים של אחרים הוא מתעלם לגמרי – לא בכוונה, הוא פשוט לא מודע להם. שכלו אינו מפותח מספיק כדי לצאת מתוך עולמו ולהתייחס גם לסובבים אותו בתור סובייקטים, כלומר אנשים, בעלי חיים ועצמים שעומדים בפני עצמם ללא קשר אליו. לאט לאט הילד מתבגר ולומד שהעולם אינו מסתובב סביבו אלא הוא עצמו מהווה חלק ממכלול גדול יותר. אבל כאשר מגיע לגיל הנערות נוצר מצב אבסורדי: מצד אחד שכלו מספיק מפותח כדי להבין מה מתרחש סביבו, הוא כבר מסוגל להבין על מה המבוגרים מדברים. אבל מצד שני הוא עדיין ילד, אין לו את הכישורים והנסיון כדי להניע דברים ולהשפיע על העולם. הנער הזה מביט סביבו ורואה איך הפוליטיקה מתנהלת, באיזה רמה מתנהל שיח על נושאים כבדי משקל המשפיעים על אנשים רבים: הוא רואה שכשמתווכחים על השאלה האם צריך להחזיר חטופים בכל מחיר, אי אפשר להעלות טיעון הגיוני ותקף ללא התקפה רדודה בסגנון "לא אכפת לך מהחטופים", "אוכל מוות" וכד'. הוא רואה...
המשך לקרוא