ראש השנה - שהכל ברא לכבודו
בס"ד
במהלך החתונה ובשבעת הימים הבאים אחריה אנו
מברכים שבע ברכות מיוחדות. אחת מהברכות הללו היא ברכת "שהכל ברא
לכבודו". באופן פשוט פירוש הברכה היא שהקב"ה ברא את כל היקום ומה שמעבר
לו על מנת שכבודו יתגלה. ונשאלת השאלה, מדוע הקב"ה צריך את זה בכלל? למה
הקב"ה רוצה שיכבדו אותו? וכי הקב"ה רודף כבוד ח"ו? זה לא הגיוני!
פירוש מושג הכבוד ביחס להקב"ה
אלא יש לנו להבין מה הכוונה כאשר אנו
משתמשים במילה כבוד ביחס להקב"ה. ואכן, ביחס למושג "כבוד ה'" ישנן
כמה דעות: הרמב"ם במורה נבוכים[1] מסביר שמושג זה יכול להתפרש
לשני כיוונים: א) מה זה כבוד? – כבוד הוא "האור הנברא (שפע אלוקי)
אשר ישכינהו השם במקום [מסויים, כמו הר סיני או משכן בכדי] להגדלה (להגדיל
ולרומם את המעמד או המקום בעיני בני האדם) על דרך המופת (כחלק מנס), (כמו
שכתוב:) 'וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו וגו'' 'וכבוד ה' מלא את המשכן'"
– כלומר כבוד הוא גילוי א-לוקי מתוך העולם: כמו מעמד הר סיני או השראת השכינה בבית
המקדש. ב) "ופעמים רוצים בו עצמו יתעלה ואמתתו" – כלומר,
לפעמים המילה כבוד מתייחסת ממש לעצמותו של הקב"ה.
הכוזרי[2] דומה מאוד להסבר הראשון של
הרמב"ם: "...וכן מצטייר מן הגשם הדק הרוחני הנקרא אצלנו רוח הקדש,
הצורות הרוחניות הנקראות כבוד ה'" - כלומר, כבוד ה' הוא התגלות רוחנית
היוצאת מגדר הרגיל ומופיעה בעולם. לעומת זאת הרמב"ן דומה יותר להסבר השני
ברמב"ם (כפי איך שאברבנאל[3] מבין את הרמב"ן).
אנו נלך בדרך שלישית, דרכו של הרמח"ל (ניתן
לשער ולומר שהכוזרי, האברבנאל, הרמב"ם ועוד יסכימו עם דבריו) מהו המשמעות של כבוד?
כלומר, כשאני מכבד מישהו מה אני בעצם עושה? - אני נותן לו מקום, אני מבין ומתוך כך
מביע כמה משמעותי אותו אדם בשבילי. כאשר אני מכבד את הורי אני מביע בכך את ההכרה
שהם דמויות משמעותיות בחיי ולולי הם לא הייתי קיים בכלל, לא הייתי מי שאני כיום.
כבוד אינו פעולה חד-כיוונית אלא מעגל של
היזון חוזר: כשאני מכבד אדם, אני מעצים אותו ומזמין אותו להיות פעיל בחיי. באופן
זה, ככל שאנו מכבדים את הקב"ה ומכירים במשמעות שלו בכל תחומי החיים, אנחנו
מעניקים לו כביכול את המקום להופיע בעולמנו ולהשפיע עליו.
עד כה הסתכלנו על המהלך מכיוון אחד - מהאדם
כלפי מעלה. אבל הדינמיקה הזו עובדת גם בכיוון ההפוך: הקב"ה בעצמו מכבד את
העולם. באיזה אופן? בכך שהוא 'נותן לו מקום'. בעצם זה שהקב"ה משפיע חיים
למציאות ומקיים אותה בכל רגע, הוא מראה שיש לה ערך ומשמעות אדירה בעיניו - וזהו
הכבוד שהוא מעניק לה. במובן הזה, המושג 'כבוד ה'' הוא בעצם כינוי לשפע ולחיות
שהקב"ה משפיע בעולם. כלומר כבוד ה' = השפע האלוקי בעולם, למה השפע הזה נקרא
כבוד? - כי הוא מלמד אותנו שיש לנו משמעות בעיניו של הקב"ה כביכול ולכן משפיע
עלינו.
וכך כותב הרמח"ל[4]: "ואודיעך ענין עמוק
בזה, והוא כי הכבוד העליון הוא השורה בכל מקום, והוא המחיה את כל הנמצאות והעיד
הכתוב (נחמיה ט' ו') ואתה מחיה את כולם, ועל כן נאמר מלא כל הארץ כבודו" -
הרי לנו הגדרה מחודשת: "כבוד ה'" הוא השפע הרוחני המחיה את הבריאה בכל
רגע. כאן מגיע התפקיד שלנו במשוואה: ככל שאנחנו פועלים במוסריות, מקיימים מצוות
ומטיבים את מעשינו, אנחנו מעניקים משקל ומשמעות לרצונו של ה' ובכך מאפשרים לשפע
האלוקי להופיע בעולם בחופשיות. מנגד, אם האדם חוטא "העוונות של בני האדם
מרחיקים הכבוד מן התחתונים...ובהגאל ישראל נאמר 'וכבוד ה' עליך זרח'...".
במילים אחרות: כבוד ה' אינו צורך אלוקי, אלא מדד למידת הנוכחות וההשפעה שלו בתוך
המציאות שלנו.
וכמו שמנסח זאת בעל הלש"ם[5]: "וכן מה שיסדו 'שהכל
ברא לכבודו', הנה אין הכוונה שהוא לתועלתו ולטובתו ח"ו, אלא עומק הכוונה הוא,
כדי שיתגלה אורו וכבודו לראויים לזה, כי הנה גילוי אורו וגילוי כבודו ית"ש,
הנה הוא הענג והנועם והזיו והזוהר לכל הראויים להדבק בו..." – במילים
אחרות: ברכת "שהכל ברא לכבודו" אינה עוסקת ב"צורך" אלוקי
בכבוד, אלא במטרה שלשמה נברא העולם - כדי שאנחנו נוכל להתענג ולהנות מאורו, מכבודו
ומנוכחותו של הקב"ה בעולמנו. וכפי שהרמח"ל בעצמו כותב בפרק א' במסילת
ישרים: "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג
האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא".
משמעות המלכת ה' בראש השנה
הנה קיבלנו מפתח חדש להבנת ימי ראש השנה
הקרבים.
בראש השנה אנחנו עסוקים בהמלכת הקב"ה.
אבל אחרי שביררנו מהו "כבוד ה'", אנחנו מבינים שהמלכה איננה סתם אמירת
מילים יפות בתפילה או מעמד טקסי. כשאנחנו מבקשים בתפילה "מלוך על כל העולם
כולו בכבודך", אנחנו לא מבקשים שה' ייקח לעצמו כבוד - אלא אנו מתחייבים לפנות
לו מקום. להמליך את ה' בראש השנה פירושו להכיר בכך שכל מה שקורה בעולם, וכל מה שיש
בתוכנו - הכישרונות שלנו, היכולות, וגם התמודדויות והאתגרים האישיים שלנו - הכל
ניתן לנו כדי שנוכל לחוות דרכו את הנוכחות של ה' בעולם. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד
ייחודי ונקודה ספציפית בעולם אותה הוא בא לתקן ולהאיר. כשאנחנו פועלים ביושר,
מגדילים את הטוב ומתגברים על החולשות, אנו הופכים את העולם למקום טוב מצד עצמו וגם
ראוי יותר לגילוי השכינה. זו המשמעות העמוקה של הברכה "שהכל ברא
לכבודו", וזוהי תמצית העבודה שלנו בראש השנה: להיות הצינור שדרכו כבוד ה'
מופיע ומשפיע על המציאות כולה.
[1]
חלק א' פרק ס"ד
[2]
מאמר ב' סעיף ד'
[3]
שמות מ' ל"ד
[4]
דעת תבונות סימן ק"ס
[5]
שערי הלשם חלק א' סימן א'
תגובות
הוסף רשומת תגובה