האם ההצלה של טיסת פליי דובאי היתה נס?
כשטייס משנה מתנפל על הקברניט בגרזן באמצע
הטיסה, המטוס צולל בחדות 17,000 רגל בפחות מדקה, ורק בזכות תושייה יוצאת דופן של
הנוסעים והצוות המטוס מצליח לנחות בשלום בסעודיה - הלב של כולנו מחסיר פעימה.
כששומעים על ההצלה המופלאה בטיסת 1073 של
פליי דובאי, המחשבה הראשונה שנזרקת לחלל האוויר היא: "איזה נס!". אבל
כשצוללים לעומק, עולה השאלה: מהו בעצם נס, ולמה הוא נחוץ? אם הקב"ה צפה מראש
את כל מה שהיה, הווה ויהיה - מדוע נדרשת התערבות ש"עוקפת" את חוקי
הפיזיקה והטבע? האם הנס הוא הוכחה לכוחו של ה', או דווקא הצצה לסוד עמוק יותר על
מהות הטבע עצמו?
ראשית עלינו להגדיר מהו נס. לכאורה התשובה
לשאלה זו פשוטה: נס הוא דבר החורג מגדר הטבע. אבל אם כך אנו מבינים את המושג נס,
אנחנו צריכים לשאול: אם כך, מהו טבע? אם לא נבין מהו טבע, לא נדע להבין מהו נס.
לפני שננסה להגדיר או להבין מהו טבע נעיר
שבשלב זה אנחנו מניחים שהנס והטבע הן שתי "ישויות" שונות הסותרות אחת את
השניה, שהרי הגדרנו שנס הוא דבר שחורג מגדר הטבע.
אם כך, מהו טבע? - בפשטות, הטבע הוא מערכת
החוקים הפיסיים לפיהם העולם והיקום מנוהלים. מדובר על מערכת של תופעות שחוזרות שוב
ושוב על עצמן. וכפי שמתאר זאת יוסף חיים ברנר[1]: "הטבע הוא כל הקַיָם. הארץ ומלואה,
החַמָה, הלבָנה, הכוכבים, כל אשר עליהם, מתחתם וביניהם - כל הַיְקום. ולא רק
הדברים, החפצים הגרָמים, כי אם גם כל תנועותיהם, כל השִנוּים הנעשים בהם - הכל
שיָך להטבע. הטבע הוא איפוא, הכל: כל הדברים וכל החזיונות...". כלומר הוא
מגדיר את הטבע כך: כל המציאות הפיסית הקיימת על עצמיה וחוקיה.
אם זוהי הגדרת הטבע, הרי שהמסקנה המתבקשת
היא שנס הוא כל התרחשות החורגת מגבולות אותה מערכת חוקים. כאשר המים זורמים דרך
קבע מלמעלה למטה, ופתאום משנים את מנהגם ויעדם - אנו קוראים לזה נס. כאשר הים נבקע
לשניים והמים עומדים כחומה במקום לשטוף את העמק - זהו נס גלוי. אבל דווקא מתוך
תפיסה זו, חוזרת ביתר שאת השאלה שבה פתחנו: מדוע הקב"ה זקוק בכלל לניסים?
אם מטרת הנס היא התגלות - הבורא יכול
להתגלות לבני האדם באופן ישיר. ואם מטרתו היא הצלת נפשות, גאולת עם או חסד עם צדיק
- מדוע לא נקבע מראש חוק טבע מובנה המונע את הסכנה מלכתחילה? מדוע צדיק צריך נס
כדי לשרוד ללא מזון, במקום שהטבע עצמו יאפשר זאת? מדוע הבורא נדרש
ל"מעקפים" או ל"פרצות" כדי לממש את רצונו - האם המציאות לא
תוכננה בשלמות מלכתחילה?
אם הקב"ה הוא כל-יכול ושלם, מה הטעם
בשימוש בניסים שמפרים ו"וברות" את סדר העולם שהוא עצמו כונן? האם חוקי
הטבע אלוקיים לוקים בחסר, חלילה, עד שנדרש תיקון נקודתי מדי פעם? הרי אמירה כזו
מקפלת בחובה הנחה סמויה – ובעייתית מאוד – שיש כביכול פגם או מוגבלות במעשה
בראשית.
שאלה זו העסיקה את גדולי ישראל במהלך
הדורות:
שיטת הרמב"ם
כאשר אנו מעיינים בפירושי הרמב"ם על התורה,
נוכל להבחין במגמה ברורה: הרמב"ם משתדל ככל הניתן להסביר אירועים ניסיים
בדרכים טבעיות, ונמנע מלקרוא לכל תופעה "נס" אם ניתן להסבירה אחרת, מדוע
נוקט בגישה זו[2]?
כדי להבין זאת, הרמב"ם מביא במורה נבוכים[3] את מדרש רבה[4]: "אמר ר' יונתן: תנאים
התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל. הדא היא: וישב הים לפנות בקר
לאיתנו. אמר ר' ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל מה
שנברא בששת ימי בראשית. הדא היא: "אני ידי נטו שמיים וכל צבאם ציוויתי" (ישעיה
מה, יב). צויתי את הים שיקרע, את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, את האריות
שלא יזיקו לדניאל, את הדג שיקיא את יונה. "
ומסביר שם: "כי אמרו שכאשר ברא הא-ל
את המציאות הזאת והטביע בה את הטבעים האלה, קבע בטבעים שכל הנסים שנתחדשו יתחדשו
בהם בעת חידושם. האות של הנביא הוא שהא-ל הודיע לו שבזמן שבו הוא טוען את אשר הוא
טוען, יעשה הדבר הזה כפי שהושם בטבעו בשעה שטבע זה הוטבע מתחילה" - כלומר,
כבר בעת בריאת העולם בששת ימי בראשית, הטביע הקב"ה בתוך חוקי הפיזיקה את
ה"חריגות" המיועדות לתרחש בהיסטוריה – קריעת ים סוף, עמידת השמש בגבעון,
או הינצלות מדניאל בגוב האריות. אם כן, מהו בעצם הנס לפי הרמב"ם? הנס אינו
"שבירה" של החוקים ברגע האחרון, אלא התזמון והסנכרון המושלם בין הצורך
האנושי-היסטורי לבין התכונה שהוטבעה בטבע מראש. הסבר זה פותר את הקושי שהצגנו: אם
הכל נקבע מראש במעשה בראשית, הרי שאין כאן "שינוי ברצון ה'", אין
"הפתעות" שהצריכו תיקון, ואין שום פגם בחוקי הטבע המקוריים.
הרמב"ם, בדבריו מאזן בין שתי שיטות:
1) כת הכלאם (המדברים) המוסלמית: כת
זו טענה כי אין כלל חוקי טבע קבועים, ואלוקים בורא את המציאות מחדש בכל רגע ורגע.
הרמב"ם דוחה תפיסה זו מתוקף היותה משמיטה את הקרקע תחת הבחירה החופשית של
האדם - הרי אם הכל נברא מחדש בכל רגע ברצון אלוקי ישיר, גם פעולות האדם אינן באמת
שלו.
2) תפיסת אריסטו: אריסטו טען שהעולם
קדום, ומנהיג אותו טבע נוקשה ובלתי משתנה שאין בו מקום לניסים כלל. הרמב"ם
דוחה גם גישה זו ומעמיד את היסוד האמוני בחידוש העולם ובאפשרות הנס.
כפי שמדייק הרב וולפסון[5] הרמב"ם מוביל נתיב אמצע
זהיר: הוא אינו שולל לחלוטין את אפשרות הנס שחורג מהסדר הרגיל, אך מעמיד את הנהגת
העולם על מערכת חוקים קבועה ויציבה שבה הניסים משובצים כחלק מהמבנה המקורי של
הבריאה[6].
שיטת המהר"ל
המהר"ל מפראג[7] מציע כיוון מחשבתי שונה לגמרי .
במקום לנסות לדחוק את הנס לתוך חוקי הפיזיקה הרגילים, הוא מקביל בין שתי מערכות
שונות ומגדיר שכשם שיש סדר לחוקי הטבע, כך יש סדר מדויק גם לעולם הניסים: "אבל
כמו שיש לעולם הטבע סדר מסודר נוהג על פי טבעו כך יש לנסים סדר גם כן. כי הנסים
בעולם, במה שיש לעולם קשור וחבור והתאחדות עם העולם הנבדל, ויש לזה סדר מסודר כי
אין הדבוק ההוא רק בסדר מסודר, ומפני זה לא יתחדשו הנסים רק בזמן מן הזמנים ואינם
תמידים... הנה יש לנסים סדר מסודר מן השם יתברך, ואין דבר מן הנסים יקרא שנוי
בנבראים, כי אנו אומרים כי הכל בסדר מסודר מן השם יתברך" - לשיטת
המהר"ל, המציאות מורכבת משתי מערכות מקבילות: עולם הטבע (העולם החומרי הרגיל)
ועולם הנס (המערכת הרוחנית, "העולם הנבדל").
הנס אינו התערבות שרירותית של "שבירת
חוקים" ברגע האחרון, אלא הפעלה של מערכת אלוקית עליונה הפועלת לפי חוקים
ברורים משלה. כאשר המציאות מגיעה למצב מסוים, או כשמתקיימים תנאים רוחניים ומעשיים
ספציפיים, המערכת השנייה נכנסת לפעולה – עולם הנס פוגש את עולם הטבע.
לפי המהר"ל, הנס דורש את התקיימותם של
התנאים הנדרשים במערכת כדי שיוכל להופיע. אם נחזור לטיסת פליי דובאי: הנס שבו
המטוס הצליח להתייצב מהצלילה החדה ולנחות בשלום למרות הנזק הכבד להגה הזנב והמאבק
בקוקפיט, לא התרחש בחלל ריק. הוא הופיע דווקא ברגע שבו התקבצו התנאים – כשהנוסעים
קמו ונאבקו בתוקף, וכשהיו מי שהעזו לקחת את ההגאים ולפעול. המאמץ וההתעוררות מלמטה
היו החוליה המקשרת שהפעילה את "חוקי עולם הנס" בתוך עולם הטבע.
שיטת הרמב"ן
הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) מציע תפיסה
מהפכנית שמפרקת לחלוטין את ההפרדה המקובלת בין "טבע" ל"נס".
לשיטתו, אין באמת ישות נפרדת שנקראת "טבע" הפועלת מעצמה, אלא כל המציאות
כולה - מקטנה ועד גדולה - היא תוצאה ישירה של ההשגחה האלוקית[8]: "ומן הנסים הגדולים
המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה שאין לאדם חלק בתורת משה
רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין
ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו הכל
בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי
התורה בענין הברכות והקללות כמו שאמר הכתוב (דברים כט, יג) ואמרו כל הגוים על מה
עשה ה' ככה לארץ הזאת ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם שיתפרסם הדבר לכל
האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו
ממך".
הרמב"ן מחלק את עולם הניסים לשני
סוגים:
·
נס
נסתר: הנהגת העולם היומיומית. הקב"ה מזרים באופן
רציף "חשמל" רוחני שמחייה ומקיים את המציאות בכל רגע, ומניע אותה לפי
שכר ועונש. מתוך זווית הראייה המוגבלת שלנו, אנו מתרגלים להתרחשות הקבועה הזו
וקוראים לה "טבע" - אך באמת מדובר בנס מתמשך.
·
נס
גלוי: אירוע שבו ההשגחה האלוקית "שוברת" את
המעטה השגרתי ופועלת באופן חריג ובולט (כמו קריעת ים סוף). תפקידו של הנס הגלוי
הוא לעורר את האדם ולהזכיר לו שגם ה"טבע" הרגיל אינו אלא נס נסתר.
לפי הרמב"ן, נס אינו "חריגה
מהטבע" כפי שהגדרנו בתחילת השיעור, אלא גילוי של הכוח הרוחני המחייה את החומר
בכל עת. אבל אם הקב"ה מחייה את העולם בכל רגע, עולה השאלה: האם לא הגענו
לשיטת כת הכלאם המוסלמית, שטענה שאין בחירה חופשית כי הכל נברא מחדש בכל רגע?
אלא שיש להבין שכת הכלאם טענה שהעולם נברא
מחדש מאין ליש בכל חלקיק שנייה (ולכן האדם אינו פועל בעצמו). לעומת זאת,
הרמב"ן מסביר שהבריאה לא נוצרת מחדש בכל רגע, אלא מוחזקת ומופעלת באופן רציף.
כדי לסבר את האוזן, הדבר דומה למכשיר חשמלי: החשמל חייב לזרום באופן קבוע כדי שהמכשיר יעבוד, אך הזרימה הרציפה אינה מייצרת את המכשיר מחדש בכל רגע, ולא שוללת את עצם קיומו והפעלתו. המציאות עומדת בקיומה המתמשך, והאדם שומר על בחירתו החופשית לפעול בתוכה.
אם נחזור לאותה דרמה מתוחה בטיסת פליי
דובאי, התשובה לשאלה "האם התרחש שם נס?" תלויה במשקפיים שדרכן נבחר
להסתכל: לפי הרמב"ם, ההצלה היא נס במובן העמוק של סנכרון מושלם -
יכולת ההתאוששות של המטוס והצלת הנוסעים הוטבעו מראש בחוקי הבריאה עוד מששת ימי
בראשית, והפציעו בדיוק ברגע ההיסטורי הנכון. לפי המהר"ל, ההצלה אינה מקרית
אלא מפגש בין מערכות: התושייה והמאבק של הנוסעים והצוות בקוקפיט היוו את
ה"התעוררות מלמטה" - התנאי ההכרחי שהפעיל את חוקי "עולם הנס"
הרוחני בתוך עולם הטבע. ואילו לפי הרמב"ן, ההבחנה כלל אינה קיימת:
הטבע כולו והתפקוד השגרתי של הפיזיקה הם נס נסתר מתמשך, והאירוע הדרמטי בטיסה הוא
"נס גלוי" שנועד לקרוע את מסך השגרה ולהזכיר לנו מי מנהיג ומקיים את
המציאות בכל רגע ורגע.
[1]
האדם והטבע, פרק א'
[2]
להרחבה בשיטת הרמב"ם ראו במאמר "טבע ונס במשנת
הרמב"ם", הרב אברהם וולפסון, https://ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/10209.pdf
[3]
חלק ב' פרק כ"ט
[4]
פרשה ה' סימן ה'
[5]
שם
[6]
לא הבנתי את הסברו של הרב וולפסון על היתכנות ניסים מחוץ לחוקי הטבע
מידי פעם, שהרי זה סותר את דברי הרמב"ם ואת השאלה עמה מתמודד הרמב"ם.
[7]
גבורות ה' הקדמה ב'
[8] רמב"ן על שמות פרק י"ג פסוק ט"ז
תגובות
הוסף רשומת תגובה